מלכודת התוספות: מתי תוספות שכר מחויבות בהפרשות לפנסיה?

פסק דין שניתן החודש על-ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (דוד אדרי נ' חברת קבוצת השומרים שמירה וביטחון) העלה על המוקד את סוגיית תוספות השכר שניתנות לעובדים - מתי הן נחשבות שכר רגיל הקובע לצורך פיצויי פיטורים, הפרשות סוציאליות והפרשות לפנסיה, ומתי הן תוספות שכר כהגדרתן ואינן מחויבות בהפרשות כאלה.

עוד נחזור לפסק הדין, אבל ראשית כמה דברים על הבעיה: ככלל, אפשר לחלק את התשלומים שמעסיק משלם לעובדיו ל-3 סוגים: שכר הבסיס הרגיל; התוספות המשולמות תמורת ביצוע עבודה מסוימת או מיוחדת; ותשלומים המשולמים לעובד כהחזר הוצאות.

הבעיה היא בכך שאצל רבים מהעובדים מופיעים בתלושי השכר רכיבי שכר תחת הכותרת "תוספות" או שמות אחרים, ולעתים אלה תוספות פיקטיביות שמסוות את המהות האמיתית שלהן, ומטרתן להפחית את השכר הקובע של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה, ולמעשה להפחית בתשלומים המוטלים על המעסיק. האינטרס של העובד, כמובן, הוא שתוספות שכר אלה ייחשבו שכר רגיל וקובע.

לדברי עו"ד אושרת שדה, ראש מחלקת דיני עבודה במשרד חיות גרינברג, כדי להבחין אם מדובר בתוספת שכר אמיתית או בחלק מהשכר הרגיל של העובד שרק מתחזה לתוספת שכר, יש להביא בחשבון את המבחן המרכזי שהתקבל בפסיקה - "מבחן התנאי או הגורם". 

 אושרת שדה /צילום: מיכל רוזנפלד

לדבריה, תשלום המותנה בתנאי נחשב תוספת שאינה מובאת בחשבון לצורך הפרשות פנסיוניות ותשלום זכויות סוציאליות, ואילו תשלום שאינו מותנה בתנאי יסווג כחלק מהמשכורת הקובעת לצורך חישוב זכויות סוציאליות. כלומר, אם תשלום התוספת לא היה תלויה בכך שהעובד היה צריך לעשות משהו עבורה - מדובר ברכיב פיקטיבי, ואותה תוספת תיחשב חלק משכר היסוד.

לדוגמה, תשלום בגין שעות כוננות הוא תשלום המותנה בתנאי - הוא משולם עבור עצם הנכונות להימצא בכוננות, ולאו דווקא עבור ביצוע הכוננות בפועל, ולכן מדובר בתוספת. הדבר נכון גם למענק המשולם לעובדים על-ידי המעסיק כתמריץ להישגים בעבודה ולעידוד הצטיינות. לכן נוהגים לראות בבונוס תוספת לשכר המותנית בתנאי או במצב ואינה חלק מהשכר הרגיל.

תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים בה פיטורים) קובעת מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית. מתוך ההגדרה הזאת עולים רכיבי השכר שמהם על המעסיק להפריש הפרשות סוציאליות לעובדיו.

- האם שעות שבת, שעות חג ושעות נוספות הן שעות עבודה שמהן על המעסיק להפריש הפרשות סוציאליות ופנסיוניות?

"עבודה בשבת או בחג לא נחשבת תוספת לעבודה הרגילה, והיא תבוא בחשבון לצורך חישוב היקף משרה, לצורך תשלום בעבור הפרשות סוציאליות ופנסיוניות ולצורך תשלום פיצויי פיטורים. אם העובד לא השלים שעות עבודה הנדרשות למשרה מלאה, כלומר 186 שעות חודשיות, ניתן יהיה להשלים מכסה זו משעות השבת והחג עד לתקרת 186 שעות חודשיות".

ניתן להשלים גם משעות עבודה בשבת וחג לצורך תשלום פיצויי פיטורים, אך בתעריף רגיל בלבד ולא בתעריף הגבוה יותר הנהוג בימים אלה.

"לגבי שעות נוספות", מוסיפה עו"ד שדה, "נקבע שהן מהוות תוספת תשלום לשכר, והן אינן חלק מהשכר הרגיל, ועל כן אין לכלול אותן בחישוב פיצויי הפיטורים, ואין להפריש מהן לפנסיה. זה הדין גם במקרה שבו מועסק העובד באופן קבוע במשמרת מסוימת. עם זאת, אם יוכיח העובד שלא באמת עבד שעות נוספות אלא רק שעות רגילות, ולכן מדובר בתוספת פיקטיבית שאינה מותנית בביצוע שעות נוספות בפועל - יראו בתשלום זה חלק משכר העבודה הרגיל".

בין תוספת חדר כושר למענק התחייבות

נחזור לפסק הדין שבו פתחנו. "בית הדין עסק בשאלה אם יש לכלול ב'משכורת הקובעת', שעל בסיסה חושבו זכויותיו הסוציאליות של התובע, גם תוספות שונות שקיבל", אומרת עו"ד שדה. "במקרה זה, התובע הועסק במשך כ-5 שנים בתפקידי אבטחה שונים על-ידי חברה המעניקה שירותי שמירה ואבטחה. לטענתו, שכרו הרגיל פוצל באופן פיקטיבי למספר רב של רכיבים, באופן שפגע בזכויותיו הסוציאליות. העובד טען כי מדובר בתוספות שלא היו מותנות אלא בביצוע שעות בלבד, וכי בגין כל שעה התקבלה התוספת באופן אוטומטי. החברה טענה להגנתה כי התוספות אינן חלק משכרו השעתי של העובד ואינן משולמות באופן אוטומטי, אלא מדובר בהשתתפות בהוצאותיו".

בית הדין התייחס לכל תוספת, וזה מה שקבע לגביה:

■ תוספת מענק התחייבות: העובד קיבל תוספת של 10 שקלים לשעה בשל התחייבותו לעבוד במשך שנה נוספת. בית הדין לעבודה קבע כי הלכה למעשה התוספת ניתנה לעובד מעבר לשנת ההתחייבויות, ולפיכך לא מדובר בתוספת מותנית, אלא חלק משכר הבסיס שממנו יש להפריש לעובד זכויות סוציאליות.

■ תוספת חדר כושר: העובד קיבל שקל לשעה כתוספת למימון חדר כושר, אף שלא נרשם לחדר כושר. נקבע כי מדובר בהחזר הוצאות לעובד, שהועסק כמאבטח וחלק מדרישות התפקיד הוא שמירה על כושר גופני. לכן מדובר בתוספת מותנית שאינה חלק משכר הבסיס, ואין לגזור ממנה תשלום בעבור רכיבים סוציאליים והפרשות פנסיוניות.

■ תוספת ביגוד: העובד לא לבש את המדים שסיפקה החברה ורכש את הבגדים בעצמו. נפסק כי תוספת שכר הביגוד היא בגדר החזר הוצאות, ואין לראות בה שכר בסיס.

■ תוספת כלכלה: החברה שילמה לעובד תוספת זו בגין ארוחות שאכל וניכתה משכרו בימים שבהם נכנס לחדר האוכל שהיה במקום העבודה. בית הדין קבע כי מדובר בהחזר הוצאות ולא בחלק משכר הבסיס.

לסיום נציין כי במקרים שבהם יש צווי הרחבה, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, חוזה עבודה אישי או נוהג שחלים על העובד ומיטיבים עמו, חלה על המעסיק החובה להפריש בהתאם להסדרים המיטיבים.