פרשנות: למה נמשיך לשלם לבזק 60 שקל בחודש על קו טלפון

הסיפור שלא סופר על רפורמת הטלפונייה הנייחת

רפורמת השוק הסיטונאי שעליה חתם השר גלעד ארדן (הליכוד) בימיו האחרונים בתפקיד שר התקשורת תפסה את חברת בזק לא מוכנה. עד לרגע האחרון האמינו בבזק כי הרפורמה לא תכלול את שוק הטלפוניה הנייחת. לחצים כבדים הופעלו על ארדן, אולם הוא לא שינה ולו אות מהמלצותיה של חברת הייעוץ פרונטיר, אשר המליצה על פתיחת תשתיות הטלפוניה הנייחת של בזק לשימוש מתחרותיה במחירי עלות.

חשוב להבין כי מדובר בתחום הפעילות הוותיק ביותר וגם הרווחי ביותר של חברת בזק, תחום המניב לה הכנסות של כ-1.5 מיליארד שקל בשנה, כמעט ללא עלויות. התשתיות המשמשות לאספקת השירות הותקנו לפני שנים רבות, והעלויות השוטפות אפסיות - 1.5 מיליארד שקל של רווח, התורם לכך שבזק היא חברת הטלפוניה הנייחת הרווחית ביותר בעולם.

קו ממוצע תורם לבזק הכנסות של כ-60 שקל בחודש, ולבזק יש יותר מ-2 מיליון קווים כאלה. פרונטיר המליצה כי מתחרה שיעשה שימוש בתשתית ישלם לבזק כ-10 שקלים בממוצע לחודש: 7 שקלים בעבור הקו, ועוד 3 שקלים בעבור דקות השימוש. דהיינו, מבחינת "בזק" מדובר באובדן של כ-50 שקל בחודש לקו - 100 מיליון שקל בחודש, 1.2 מיליארד שקל בשנה. ללא ספק, צעד בעל משמעות מכרעת לבזק.

מיטב המוחות

אלה 1.2 מיליארד שקל שהיו חוסכים אזרחי ישראל לו יושמה הרפורמה, שהיו מצמצמים מאוד את רווחיותה של בזק, ומפסיקים את זרם הדיבידנדים לבעלי השליטה. מיטב המוחות המשפטיים של בזק גויסו לצורך התמודדות עם רוע הגזרה, ואולם כל הטענות שהעלתה החברה נסתרו אחת-לאחת. ואז, רגע לפני שנסתם הגולל, עלה במוחם של אנשי בזק רעיון פשוט אך מרחיק לכת (ויש שיכנו אף "מטורף"...) - בואו נטען כי הרפורמה המוצעת אינה ישימה מבחינה טכנית.

יש שסברו כי הסיכוי של רעיון שכזה להצליח אפסי. בשוק התקשורת עברו רפורמות מורכבות הרבה יותר מהבחינה הטכנית, ובהן פתיחת שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות, הליכי השיוך, הוספת ספרה שביעית למספור הסלולרי, ניידות מספרים ושחקני סלולר וירטואליים. מעולם לא ניסה אף שחקן בשוק לעכב רפורמה בענף באמצעות טענות טכניות. ואולם בזק החליטה להמשיך בקו זה - אם לא יצליח, לפחות יעכב.

צחוק גדול

את משרד התקשורת ניהל באותם ימים אבי ברגר, מהנדס תקשורת עתיר זכויות שעשה לבזק חיים קשים ומוטט כל קו הגנה שניסתה החברה לייצר בניסיונות לעכב את רפורמות השוק הסיטונאי.

כששמע ברגר לראשונה על קו ההגנה החדש של בזק, הוא פרץ בצחוק גדול. כמהנדס תקשורת ידע כי אין כל בעיה ליישם את הרפורמה המוצעת, ועברו כמה ימים בטרם הבין כי בזק מתכוונת במלוא הרצינות לנסות לסכל את הרפורמה תוך שימוש באסטרטגיה זו.

מיד כשהבין כי בזק רצינית, זימן בדחיפות את אנשי ההנדסה בבזק כדי לשמוע מהם על ה"בעיות" הטכניות שהתגלו. מיד לאחר הפגישה, העביר לבזק שלושה מודלים הנדסיים שונים שיאפשרו להחברה להתגבר על "הקשיים" הטכניים. בד בבד החל בבדיקת האפשרויות המשפטיות העומדות לרשותו, לצורך טיפול בחברה הסרבנית. להפתעתו הרבה גילה כי הכלים שהעמיד לרשותו המחוקק מוגבלים ביותר. אף אחד לא סבר כי סיטואציה כזו תיווצר, ולכן לא נקבעו כלים דומים לאלו העומדים לרשות רגולטורים בארצות הברית ובאירופה, הקונסים מפעילים סרבניים בסכומים ניכרים.

בצר לו פנה ברגר לרשות ההגבלים עסקיים. הוא חשב לתומו שהרשות, שלה אמצעיים פליליים, תוכל להפעיל את כוחה ולפתור את הבעיה באופן מיידי. להפתעתו הרבה של ברגר, הרשות לא מיהרה לשתף פעולה. המקסימום שהיו מוכנים ברשות להגבלים לעשות היה לפנות בבקשת נתונים לבזק, אשר סיפקה מצדה הררי נייר שלרשות ייקח חודשים ושנים לפענח. ימים ספורים לאחר מכן פוטר ברגר באמצעות שיחת טלפון מראש הממשלה, אותו ראש ממשלה שלאחרונה קבע היועמ"ש לממשלה כי אינו רשאי לקבל החלטות בעניין בזק בגלל חברותו עם בעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ.

הכול תקוע

פילבר, המנכ"ל שהחליף את ברגר, מיהר לומר עם כניסתו לתפקיד כי הוא מבקש לטהר את האווירה הלוחמנית שהייתה במשרד התקשורת, ולעבוד מול המפעילים בשיתוף-פעולה ובהבנה, במקום להתעמת עמם. במיוחד, כך אמר, מדובר בעבודה מול בזק, שעמה הגיע המשרד לעימותים קיצוניים בתקופתו של המנכ"ל הקודם ברגר. פילבר אמר כי הוא סבור כי זו הדרך העדיפה להתנהל מול החברות המפוקחות. עם זאת, הוא הוסיף כי אין בכוונתו לשנות את יישום הרפורמות שמוביל המשרד בשנתיים האחרונות. מעבר לאמירה הסתומה הזו, פילבר לא קידם ולו חלק מהרפורמות, והכול תקוע פחות או יותר במקום שבו השאיר את הדברים המנכ"ל המפוטר ברגר.

באשר לטלפוניה, לאחר מזמוז של חודשים הבין פילבר כי נושא ההיתכנות הטכנית נפל מרגע שעלה הפתרון המבוסס על מכירה חוזרת, שאינו דורש כל הערכות טכנית מיוחדת (פתרון שפורסם לראשונה ב"גלובס"), ופרסם בסוף 2015 שימוע בנוגע למכירה חוזרת של שירותי טלפוניה, במחירים הגבוהים במאות אחוזים מהמחירים שהומלצו ע"י פרונטיר - וזאת ללא כל הצדקה. פילבר אמנם אמר, בין היתר בתצהיר לבג"ץ, כי מדובר בפתרון זמני לשנה, ואולם מאז סוף 2015 ועד היום לא בחן כראוי כי בזק נערכת ליישום הפתרון המלא, וצפוי כי בשבועות הקרובים, עם סיומה של שנת 2016, נופתע לגלות כי הפתרון המלא מעולם לא קודם ונשאר סיסמה ריקה בתצהיריו והצהרותיו של פילבר.

בינתיים אזרחי ישראל ממשיכים לשלם 60 שקל לחודש בעבור שירות טלפוניה פשוט. 50 השקלים אשר יכלו להיחסך מהם בכל חודש נשארו בכיסיה של בזק ומצטברים לכדי 100 מיליון שקל בכל חודש - יותר ממיליארד שקל בשנה.

פילבר, יש לומר, שינה את עמדתו מאז שנכנס לתפקידו. הוא כבר אינו רוצה לקדם את רפורמת הטלפוניה ולחסוך מיליארד שקלים לאזרחי ישראל. באחרונה הוא אמר בדיון בכנסת כי "אני, במדיניות שונה, ואני אומר אותה, במדיניות שונה והיא על דעת ראש הממשלה בעניין הזה - בא ואומר שאני רוצה שהכסף הזה לא יחולק עכשיו כמתנות לאביונים לאזרחים... אני רוצה שהכסף הזה יושקע מחדש בתשתיות, לשדרג את יכולת התשתיות, התשתית הנייחת במדינת ישראל".

כלומר פילבר סבור שעתה יש להמיר את הרפורמה העשויה להביא להוזלה עצומה במחירי הטלפון בישראל ולחסוך לאזרחים יותר ממיליארד שקל, ברפורמה מנוונת, במחירים גבוהים בהרבה, ולהשאיר את הכסף בכיסיה של בזק, שתתחייב להשקיע בקידום תשתיות התקשורת שלה. מה עומד מאחורי האג'נדה החדשה? למשרד התקשורת ולממשלה הפתרונים.