אמא ואבא ברישיון: האם באמת אפשר ללמוד להיות הורה?

הניסיון לשלב קריירה וילדים; השינויים החברתיים שהולידו תפיסות חדשות של התא המשפחתי; שלל היועצים מטעם עצמם ברשתות החברתיות; וגם לא מעט רגשות אשם ■ יותר הורים צעירים מחפשים תשובות במכונים מקצועיים ובסדנאות הורות

הורים וילדים/ צילום:צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
הורים וילדים/ צילום:צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

נדיר למדי לבסס מועמדות לאוסקר רק על-פי הקדימון לסרט, אבל לפי חרושת השמועות שצצה בהוליווד סביב הטריילר ל"גדרות" (Fences), בבימויו ובכיכובו של דנזל וושינגטון, מדובר באחת הפעמים הבודדות ששחקן הופך לפייבוריט לפסלון המוזהב רק לפי דקה אחת של מונולוג סוער ומהפנט, כפי שמופיע בקדימון.

על המסך נראה צעיר הפונה לאביו, אדם קשה יום שעסוק בניסור עצים, ושואל אותו: למה אף פעם לא חיבבת אותי? או-אז פוצח האב בנאום חוצב להבות: "לחבב אותך? איזה חוק אומר שאני צריך לחבב אותך? אתה חושב שאני יוצא בכל בוקר וקורע את התחת כי אני מחבב אותך? אתה חי בבית שלי, ממלא את הבטן שלך באוכל שלי, שם את האחוריים שלך על המיטה שלי - כי אתה הבן שלי. אדם צריך לדאוג למשפחתו וזו החובה שלי לדאוג לרווחתך. אני אחראי לך, אני נתתי לך את החיים שלך, ולחבב את התחת השחור שלך לא היה חלק מהעסקה. אז אל תעביר את החיים בדאגה אם מישהו מחבב אותך או לא - רק תוודא שהוא עושה עמך צדק".

בדברי הימים של התרבות היו, ועוד יהיו, מונולוגים רבים כאלה, שנוגעים בעצב החשוף ביותר בנפש האדם: מהותה של הורות. ישנם הסבורים שמאחר שהורות היא דבר כל-כך גדול ומורכב, אין שום סיכוי ללמד אותה. או שיש לכם את זה, או שאין, או שזה משהו שתלמדו בדרכים קשות יותר וקשות פחות - הטבע יעשה את שלו.

אלא שבעשורים האחרונים, עם שטף מידע אדיר שרק הולך וגובר, שמקנה את התחושה שאין דבר שאי אפשר ללמוד, גם אמנות ההורות קיבלה משנה תוקף. השלב החדש באבולוציה הזו הוא סדנאות הורים, שהולכות ומתרבות, ושהפכו לאחרונה לתעשייה רווחית למדי של "לימודי הורות" בשלל שיטות, תיאוריות, מתודות, הדרכות, סדנאות קבוצתיות, אחד-על-אחד וכו'.

אפשר למנות סיבות רבות למה שנראה כמו נהירה של הורים לסנדאות הקבוצתיות ולייעוץ הפרטני, בהן אפשר למנות את המובן מאליו: השינוי החברתי העצום שנבע מהתפתחות הטאבלטים והסמארטפונים, המגמה הגוברת של אמהות קרייריסטיות ומנגד של אבות המעורבים יותר בגידול הילדים, וכתוצאה מכך הגידול בתופעת "הורות סוף-שבוע" ו"ילדי המפתח", ומעל הכול, הצורך הגדול של המאה ה-21 להיות הכי טובים ולהשתפר וללמוד כל הזמן, בעיקר בתחום כל-כך חשוב כמו גידול הילדים.

מכון אדלר הוא ככל הנראה המוכר ביותר בתחום, ואף שמדובר בעמותה ללא מטרות רווח, יש מודל עסקי קיים וברור, וכנראה גם רווחים נאים. מנכ"לית המכון, אסנת הראל, מדווחת על גידול שנתי של 12% במספר הנרשמים, עם 120 קבוצות הורים הפועלות במכון בכל זמן נתון (בין 10 ל-20 הורים בכל קבוצה). הצד השני של השגשוג הזה בא לידי ביטוי בתשע תוכניות ההכשרה שהוא עושה למנחי הורים (כשלוש שנים), עם כ-100 בוגרות ובוגרים מדי שנה.

מרכז נוסף הוא "המכון של חגי ודורון", שהוקם כדי לתת מענה עבור הורים לילדים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז.

"יש הפריית מוחות מאוד גדולה, אז את מרגישה שאת לא לבד", אומרת יעל, בת 44, נשואה ואם לשני ילדים בגילאי 14 ו-10, שהשתתפה באחת הסדנאות. "יש תחושה של שייכות, כולם באותה סירה, אז יש סוג של אמפתיה, קבלה. מאוד נוח לדבר על הנושאים האלה. קל לפרוק, לשמוע, לקבל רעיונות".

מכון נוסף הוא "משמהות" בניהולו של המורה והיועץ המשפחתי שרון כהן. "הגישה שאני מציע היא גישה של עבודה עצמית", הוא אומר. "הבית אמור להיות ה'מטען' של אדם אחרי יום עבודה. אבל הורה חוזר למרחב שיש בו ילדים, שלא ראו אותו כל היום, וגם הם רוצים 'להיטען' באמצעות קשר עם ההורה. ההורה רוצה שקט והילדים רוצים קשר ואז נוצר חיכוך, שעל פניו רבים על המקלחת או על הטלוויזיה, אבל מדובר בצרכים רגשיים. אם הילד שלי עקשן, הוא מאמן את שריר הרצון, ובשנים הראשונות, כשילד מרגיש שמכבדים את הרצון שלו, הוא לומד באופן לא מודע לכבד רצונות של אחרים".

יחד עם זאת, ישנם בתחום הזה גם לא מעט ספקנים, כמו פרופ' עמוס רולידר, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כינרת, ואחד הפרצופים המוכרים ביותר בארץ בתחום ההדרכה להורים: "ההורה רץ החוצה לבקש עזרה, יש לך פה צורך אמיתי של הורים בפתרון בעיות יותר מאי-פעם. ומי עוזר להם? כל מיני אנשים טובי לב או שהיו אולי הורים מוצלחים או למדו להיות גננת או מורה, או לקחו איזה קורס במכון כזה או אחר והם תולים שלט - 'אנחנו יועצי הורים'.

"יש שש שיטות שונות שכל אחד ממציא, ולאף אחת מהן אין עדות מחקרית כי אף אחד לא בודק. איך ללמד ילד להירדם לבד, איך ללמד ילד להיגמל נכון, איך לחנך, איך לטפל בהתקפי זעם. כשההורה מבקש עצה, הוא מקבל סט עצות שבינן לבין העצות שתקבל מהרבי בשכונה אין הרבה הבדל".

- אבל גם אתה מייעץ להורים כל הזמן בטלוויזיה.

"אני מדבר תחת כל עץ רענן כאיש מדע וכאיש מחקר, עיני לא צרה בפני אף אחד. אבל יש אנשים שלא באים בכלל מתחום מדעי, תעשייה שלמה שמזינה את עצמה בתקשורת, ואני בטוח שיש להם כוונות טובות וגם רוצים להתפרנס, אבל במדינת ישראל אין רגולציה. אני אומר להורים: תמיד תשאלו. 'העצה שלך - תוכל להראות לי שניים-שלושה מאמרים שתומכים בזה?'.

"ככל שהבעיה יותר מורכבת, כך גדל הסיכוי שההורה ייקח עצה לא מועילה. היום, בגלל התסכול הגדול והרצון שלהם לעזור לילדים, הורים פונים לכל מיני שיטות: חיות, מוזיקה, הידרותרפיה, טיפול סנסורי. האם זה עובד? יש שינוי בבית? לא באמת. אבל מצפונו של ההורה שקט כי הוא לא מזניח את הילד.

"אנחנו חייבים לשנות את כל ההסתכלות על ההורות. בואו ניצור בוקר שלפחות לחלק מאיתנו תהיה אפשרות להיות עם הילדים, בלי הצהרונים האומללים האלה, אלא במסגרת אחת עם אפטר-סקול. שנית, בואו נשווה, או לפחות נשתדל להשוות, את חופשות ההורים לחופשות הילדים. גם כלכלית זה יהיה יותר נכון. בואו ניצור מצב שאחרי שנולד הילד, לפחות שנה ראשונה נהיה איתו".

הורות אף פעם לא נגמרת

עידית בן עוליאל, 47, אם חד הורית לילד בן ארבע וחצי, השתתפה לפני כשנתיים בהדרכת הורים לקבוצת אימהות יחידניות. "אני חושבת שמעבר לטרנדיות, שמן הסתם היא חלק מהעניין, יש הבנה שהורות היא קשה", היא אומרת. "אני הרגשתי קושי בהתמודדות עם הבן שלי מהרגע שהוא הפסיק להיות תינוק והפך לילד. הסדנה מיקדה אותי בראש ובראשונה להבין מה החזון שלי: איזה ילד הייתי רוצה לגדל, אילו תכונות חשוב לי להקנות לו, אילו ערכים".

גם ענת, 41, אם לשני בנים קטנים ואשת חינוך במקצועה, השתתפה בהנחיית הורים של אדלר לילדים צעירים: "אני באמת מאמינה שהורות טובה היא יותר מסך הדברים שבאים לנו באופן טבעי, כמו אהבה ודאגה לילד. אני גם חושבת שהורות לא חייבת להתבסס רק על למידה מטעויות. אין הורה שלא עושה טעויות, וזה בסדר, אבל אני בהחלט חושבת שיש מקום למזער נזקים. היום יש להורים פתיחות גדולה יותר לבקש ולקבל עזרה. במשך שנים, התפיסה הייתה שלא צריך ללמוד להיות הורה, אבל בעידן שלנו יש שפע של ידע, והוא זמין לכולנו. הורים היום מודעים יותר למגבלות שלהם. אם פעם, פנייה לקבלת תמיכה הייתה הוכחה לכך שאתה הורה לא מספיק טוב, היום זה כמעט הפוך. אני גם חושבת שההצלחה האמיתית של הקבוצה היא בעצם קיומה. זו הסיבה שביקשנו להמשיך להיפגש גם לאחר עשרת המפגשים - אנחנו אף פעם לא מסיימים להיות הורים".

- לא עדיף כבר להוציא את הכסף על פסיכולוג פרטי עם טיפול אישי?

"הסיבה המרכזית שבחרתי ללכת להדרכה בקבוצה נבעה מהצורך להשתלב בקבוצת השווים, להתבונן מקרוב באימהות כמוני, לבחון את הסוגיות שלהן מול שלי, את דרכי ההתמודדות שלהן. גם הצורך 'להציץ' על מה קורה במשפחות אחרות ולהשוות זאת מול מה שקורה אצלנו, היה קיים בתודעה שלי. זה לא מה שהניע אותי מלכתחילה להשתתף בקבוצה, אבל להתבוננות באחרים בהחלט היה מקום עבורי בהוויית הקבוצה. אני חושבת שאם כאימא הייתי נתקלת בקושי מהותי יותר עם הילדים שלי, הייתי מתייעצת עם פסיכולוג ילדים, אני באופן אישי גם ממליצה להשתתף בקבוצה".

"קבוצת הורים היא לא טיפולית", מוסיפה אסנת הראל ממכון אדלר, "היא הדרכה לעניינים נורמטיביים: סדר יום, עזרה בבית, הקשבה, שיעורי בית, ריבים בין אחים, זמן מסכים, איך לנהל שיחה משפחתית. המנחים לא מורשים לטפל בבעיות אקוטיות, ואנחנו מאוד מקפידים על הדיוקים האלה. כשיש עניין ספציפי בתוך הבית, אנחנו ממליצים על טיפול פרטני".

להיזהר מעצות בפייסבוק

השלב הבא בתהליך הזה, אולי למורת רוחו של פרופ' רולידר, הוא הפיכת בוגרי הסדנאות למנחי הורים בפני עצמם. נועה, נשואה פלוס שתיים, בשנות הארבעים המוקדמות לחייה, מספרת שהחוויה שעברה במכון אדלר הייתה כל-כך מכוננת, עד שהחליטה ללמוד את השיטה בעצמה. בשש השנים האחרונות היא לומדת בעצמה את הנחיית ההורות באדלר.

"זה מאוד דיבר אליי", היא מספרת. "אני מאוד האמנתי בתיאוריה הזו מלכתחילה, כך שניסיתי את קורס היסודות, ונתפסתי לזה. וזה משהו שהוא לא רק שלך עם הילדים שלך אלא שלך ביומיום. כל עוד את באינטראקציה עם אנשים, זה משהו שיכול מאוד לעזור ולתת כלים חברתיים".

- זה יכול להפוך לעיסוק העיקרי שלך?

"אני לא יודעת לומר אם זה משהו שאעסוק בו, אני צריכה קודם לסיים ולעשות פרקטיקום. מאחר שזה בערב, יש לך אפשרות גם לשמור על מקום העבודה וגם להנחות קבוצות הורים, כך שזה משהו שלא הולך לי לאיבוד".

מי שכבר הפכה את זה למקצוע היא יעל כרם, 49, אם לארבעה ילדים ומנחה באדלר כחמש שנים: "אנחנו בעצם עוזרים לאנשים לעבוד על האווירה המשפחתית בבית ועל דרכי החינוך שלהם, שזה בעצם היחסים שלהם עם הילדים", היא מספרת. "אנחנו מחברים אותם לחזון הורי, לשאול אם הפעולות שאני עושה היום מקדמות אותי למטרה ארוכת הטווח שלי. כי כשמפנקים את הילד, כולם מרוצים ומאושרים לטווח הקצר, אבל לטווח הרחוק הרי שאתה הולך להוציא לעולם ילד מתוסכל - כי החיים לא מאפשרים לך לקבל כל מה שאתה רוצה מתי שאתה רוצה. אנחנו עוזרים להורים להתבונן בפעולות שלהם מול הילד ולבדוק עד כמה הן מרחיקות או מקרבות אותם לחזון הזה".

- מהו האתגר ההורי הגדול ביותר היום?

"הרשתות החברתיות. כל מיני קבוצות ווטסאפ או פייסבוק יכולות מאוד-מאוד לבלבל הורים, והם כבר לא יודעים למי להקשיב. לפעמים דברים שאת קוראת נראים נהדר, אבל את לא יודעת איך לעשות את זה בפועל. לכן, האתגר ההורי הוא להתחבר לחזון שלך, למה שאת רוצה שיהיה במשפחה שלך, ומשם לגזור את הפעולות שלך ולהיות נחושה בזה בלי להתבלבל.

"בנוסף, העובדה שהילדים באמת חשופים להמון-המון מידע והשפעות מזה שהם כל הזמן על המסך, גורמת לזה שאת מאבדת שליטה הרבה יותר מוקדם. אם פעם, עד גיל ההתבגרות הילדים היו לגמרי בבית, היום זה בגיל הרבה יותר צעיר. יש הרבה גורמים חיצוניים שנכנסים למשפחות, וקשה יותר לעמוד בפרץ ולבודד את מה שחשוב לך ולחנך בדרך שלך ולא לפי גחמות. חשוב בהורות לייצר ביטחון לילד, לתת לו תחושה שיש פה הורה שיודע מה הוא אומר ומה הוא עושה".