העליון פסק לטובת השופטת בדימוס ורעיייתו של אשר גרוניס

השופטת בדימוס רינה משל-גרוניס דרשה להפחית משכר-טרחתו של עו"ד עודד קריב בתיק הוצל"פ של חייבת, כדי שזו תפרע את חובה כלפי רעיית הנשיא, שהעניקה לה הלוואה

הזוג גרוניס / צילום: גיל יוחנן
הזוג גרוניס / צילום: גיל יוחנן

בית המשפט העליון פסק לטובתה של אשת נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס. שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, הורה אתמול (ב') לעו"ד עודד קריב לשלם 40 אלף שקל לרינה משל-גרוניס, שופטת מחוזית בדימוס שפרשה מכס השיפוט בספטמבר 2007. זאת, בגין כספים שעו"ד קריב גבה כשכר-טרחה מחייבת שמשל-גרוניס היא נושה שלה. פסק-דינו של זילברטל בעניין הוכרע בדרך של פשרה, במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור אחרי שהצדדים, משל-גרוניס ועו"ד קריב, הגיעו לפני כשבוע להסכמה, לפיה עורך-הדין ישלם לשופטת בדימוס סכום שלא יפחת מ-25 אלף שקל ולא יעלה על 60 אלף שקל, אותו יקבע ביהמ"ש.

עצם החלטתו של זילברטל לדון בתיק שאחד הצדדים לו היא אשת הבוס שלו לשעבר בעליון, לא הייתה פשוטה והיא התקבלה רק לאחר שזילברטל הסביר כי לכל שופטי העליון יש היכרות עם משל-גרוניס, ולכן אין ברירה שאחד מהם ידון בתיק שהיא צד לו. בהחלטתו לדון בתיק של משל-גרוניס קבע זילברטל כי במצב בו כל השופטים פסולים מלדון בהליך ספציפי, התוצאה היא כי כל השופטים יהיו דווקא כשרים לשבת בדין (ראו מסגרת).

עיקול זכויות

הסכסוך בין עו"ד קריב לבין משל-גרוניס התחיל בכך שעוה"ד פתח תיק הוצאה-לפועל למימוש פסק-דין כספי על-סך כ-1.3 מיליון שקל נגד נורית קלדרון, החייבת בתיק ההוצל"פ. במסגרת הליכי ההוצל"פ מונה כונס נכסים למימוש דירת החייבת ברחוב בורוכוב 10 בעיר גבעתיים, שמכר את הדירה. בנובמבר 2012 - יום פתיחת תיק ההוצל"פ - נפסק לטובת עו"ד קריב שכר-טרחה בסך 43 אלף שקל. בהמשך נפסק לטובת קריב שכר-טרחה נוסף בסך כ-46 אלף שקל. לכונס נפסק שכר-טרחה בסך כ-143 אלף שקל.

אולם, בטרם הספיק הכונס להשלים את מלאכת רישום הדירה על-שם הקונים, הגישה משל-גרוניס תביעה כספית נגד החייבת בסך 77 אלף שקל, בגין הלוואה שנתנה לה בסך 60 אלף שקל. החייבת, שהייתה חברתה של משל-גרוניס, התחייבה למשכן את דירתה לצורך קבלת ההלוואה, אך לא פרעה את ההלוואה. משל-גרוניס העניקה לחברה אורכה של שנה נוספת, אולם זו שוב לא עמדה בהתחייבותה. בהמשך נודע למשל-גרוניס כי נגד החברה-החייבת נפתחו תיקים בהוצל"פ, וכי לדירתה מונה כונס נכסים.

שלושה גלגולים

במסגרת תביעתה של משל-גרוניס, הטיל ביהמ"ש עיקול על זכויות החייבת בדירה וכן על הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה והופקדו בקופת ההוצל"פ. כאשר התברר למשל-גרוניס כי אין לחייבת נכסים מהם ניתן יהיה לפרוע את החוב, מלבד דירתה, ולאחר שהבינה כי התמורה בגין מכירת הדירה אינה מספיקה כדי לכסות את חובה של החייבת הן כלפי עו"ד קריב והן כלפיה - הגישה משל-גרוניס לרשם ההוצל"פ בקשה לבטל או להפחית את שכר-הטרחה שנקבע לעו"ד קריב ולכונס. זאת, כדי שהחוב כלפיה ייפרע.

רשם הכינוסים בהוצל"פ קיבל את טענת משל-גרוניס לעניין הכונס והורה להפחית את שכר-טרחתו לסך של 7% מתמורת מכר הדירה ולהשיב את הכספים העודפים לתיק ההוצל"פ. באשר לשכר-טרחתו של עו"ד קריב, דחה הרשם את בקשת משל-גרוניס על הסף. הרשם נימק החלטה זו בכך שמשל-גרוניס אינה צד לתיק ההוצל"פ, ולכן אין לה כל עניין בחיובי שכר-הטרחה.

בית משפט השלום בת"א, שאישר למשל-גרוניס לערער על החלטת הרשם, קבע כי כיוון שרעיית הנשיא והשופטת בדימוס נפגעה בעקבות סכומי שכר-הטרחה שנפסקו לעו"ד קריב, עומדת לה הזכות לבקש הפחתה או ביטול שכר-הטרחה. בימ"ש השלום הפחית את שכר-הטרחה הראשון של עו"ד קריב וביטל את שכר-טרחה השני שנקבעו בתיק ההוצל"פ.

עו"ד קריב עתר למחוזי בת"א וטען, בין היתרף כי בימ"ש השלום חרג מסמכותו כשדן בבקשת משל-גרוניס כבערעור, מבלי שקיבל את הסכמת הצדדים או אפשר להם להביע את התנגדותם. זאת, לטענתו, תוך שהוא מבסס החלטתו על טענות עובדתיות שלא התבררו. עוד טען קריב כי אין להכיר בזכותו של נושה אחד להתערב בהליכים המתנהלים בין נושה אחר לבין החייב בתיק הוצל"פ שאינו צד לו.

עו"ד קריב טען גם כי לאחר שניתן צו מכר על-ידי רשם ההוצל"פ, נסגר הליך הכינוס וסכומי שכר-הטרחה כבר שולמו - לא יכולה משל-גרוניס להשתתף בחלוקת הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה. עוד טען קריב כי אין זה ראוי להפחית את שכר-הטרחה שלו, רק משום שבדיעבד התברר כי הכספים שהתקבלו ממימוש נכס מסוים אינם מספיקים כדי לפרוע גם את חובה של משל-גרוניס.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של עו"ד קריב וקבע כי בקשתה של משל-גרוניס העוסקת בשכר-הטרחה של עו"ד קריב, אינה חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, ואינה מקימה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לבית המשפט העליון. אולם, עו"ד קריב לא השלים עם ההחלטה והגיש בקשת רשות ערעור נוספת לעליון, שבה הכריע אתמול השופט זילברטל.

לאור העובדה שפסק דינו של השופט זילברטל התקבל על דרך הפשרה, לפי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט, נמחקה בקשת רשות הערעור ללא צו להוצאות.

הדילמה של זילברטל והפתרון היצירתי כשכל שופטי ביהמ"ש מכירים צד לדיון - כ"א יכול לדון בתיק

ככול הידוע, הדיון ופסק הדין בתיק שבו הייתה מעורבת רינה משל-גרוניס, הם הפעם הראשונה שבה שופטי בית המשפט העליון דנים בתיק בו מעורב באופן ישיר נשיא בית משפט עליון בדימוס. שהרי 40 אלף השקלים שקבע היום צבי זילברטל כי משל-גרוניס תקבל מעו"ד עודד קריב, ייכנסו לחשבון המשותף לה ולבעלה, הנשיא בדימוס, אשר גרוניס.

החלטתו של זילברטל לדון בתיק שאשתו של הבוס שלו לשעבר בביהמ"ש העליון לא הייתה מובנית מאליה והיא התקבלה לאחר לבטים. ההחלטה של שופט עליון לדון בתיק שנוגע ישירות לנשיא העליון מנוגדת לכאורה לחוק בתי המשפט, הקובע כי שופט לא ישב בדין, בין היתר, כאשר צד להליך הוא בן-משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת.

אולם, במקרה של רינה משל-גרוניס, נוצר מצב מוזר שכן לכלל השופטים בעליון יש היכרות קרובה עמה. לכן, כאשר הונחה על שולחנו של זילברטל בקשת רשות הערעור של עו"ד קריב על פסק-דין של שופט המחוזי בת"א, רחמים כהן, שבו התקבלה עמדתה של משל-גרוניס ביחס לכספים שמגיעים לה והועברו לידי קריב כשכר-טרחה - הוא ניצב במלכוד. מחד, זילברטל לכאורה היה מנוע מלדון בתיק. מאידך, שאר חבריו לעליון היו מנועים באותה מידה, לאור היכרותם הדומה עם גרוניס.

בפתח ההחלטה לדון בתיק ציין זילברטל כי "כיהנתי בבית משפט זה יחד עם בן זוגה של משל-גרוניס, אשר בחלק מהתקופה ועד ינואר 2015 אף כיהן כנשיא ביהמ"ש, ובנסיבות אלה יש לי היכרות עם משל-גרוניס". בהמשך הוא הוסיף כי "לרקע האמור נראה כי לכאורה לכל שופטי העליון יש היכרות ברמות שונות של קירבה עם משלגרוניס ו/או עם בן זוגה".

כלל ההכרח

את הפתרון לסיטואציה המורכבת הזו מצא זילברטל בהלכה משפטית המכונה "כלל ההכרח", ולפיה במצב בו כל השופטים פסולים מלדון בהליך ספציפי, תהיה תוצאה פרדוקסלית למדי, לפיה כל השופטים יהיו דווקא כשרים לשבת בדין.

בספרו "דיני פסלות", הסביר שופט המחוזי בירושלים, ד"ר יגאל מרזל, את ההיגיון הנעוץ ב"כלל ההכרח" שבו השתמש השופט זילברטל: "מצב ייחודי בדיני הפסלות הוא המצב בו כל השופטים שיישבו לדין בהליך הקונקרטי יהיו פסולים מלדון בו. התוצאה הפרדוקסלית של מצב ייחודי זה בשיטות משפט רבות היא כי כל השופטים יהיו דווקא כשרים לשבת בדין. זהו אפוא 'כלל ההכרח' (The Necessity Rule), ולפיו - באין שופט שלא ייפסל, יש הכרח במינוי שופט כלשהו לדין, וממילא יוכלו כל השופטים לשבת בדין".