דעה: תעריפי המים - על סף בשורה ענקית ל-80% מהחקלאים

עם קום המדינה, קיבלה קבוצה קטנה של חקלאים הטבה עצומה - לשאוב מים במחיר של אגורות בודדות בלבד למטר קוב מים ■ תיקון חוק חדש ישים סוף לעוול

חקלאות ליצוא. השוק האירופי הוצף בתוצרת מקומית / צילום: תמר מצפי
חקלאות ליצוא. השוק האירופי הוצף בתוצרת מקומית / צילום: תמר מצפי

במושב החורף הקרוב תאשר הכנסת את תיקון 27 לחוק המים. מטרתו הראשונה של התיקון היא להפחית את מחיר המים לצריכה הביתית בכ-8%. זו יוזמה של השר אריה דרעי, שיש לברך עליה.

אבל, הברכה האמיתית בתיקון 27 היא דווקא מטרתו השנייה - קביעת מחיר ממוצע אחיד עבור קוב מים שפירים לחקלאות לכלל חקלאי ישראל. מדובר בבשורה ענקית ל-80% מחקלאי המדינה. במקום לשלם כ-2.60 שקל למטר קוב מים שפירים לחקלאות (סכום שיעלה בינואר 2017 ל-3 שקל), הם ישלמו רק 1.98 שקל, ובעתיד הקרוב המחיר אף צפוי לרדת עד 1.54 שקל.

איך זה קרה? מישהו החליט לשים סוף לעוול היסטורי. ראשיתו של העוול עם קום המדינה. קבוצה קטנה של חקלאים, שמזלם שפר עליהם ומקורות המים הברוכים שפעו מתחת לבתיהם, הורשו לשאוב את המים הללו במחיר של אגורות בודדות בלבד למטר קוב מים.

אז, עם קום המדינה, אולי אפשר היה למצוא היגיון במעשה הזה, אבל היום, כשדרומה של הארץ הפך למוקד עיקרי לחקלאות ורוב חקלאי ישראל נמצאים בדרום, אין יותר היגיון בהחלטה ההיסטורית ההיא.

רק כדי לסבר את האוזן: אותם חקלאים "מזליסטים", המהווים כ-20% מכלל החקלאים, שואבים ללא הגבלה כ-50% מהמים השפירים לחקלאות בישראל. הם עושים זאת ללא פיקוח, בעלות הפקה שערורייתית. לעומתם, יתר חקלאי ישראל, כ-80%, משלמים מחיר תקנות אחיד לקוב מים שפירים לחקלאות, מחיר הנקבע ע"י רשות המים, ומשקף את העלות הממוצעת להפקת המים האלה ואספקתם לרחבי הארץ.

עד כדי כך המצב אבסורדי, שאפילו חקלאי בצפון, שאינו נמנה בין החקלאים בני-המזל, ישלם מחיר תקנות מלא, בעוד שכנו ימשיך ליהנות מתשלום בגובה אגורות בודדות בלבד מבלי להניד עפעף ומבלי לחשבן כלל את המשאב הציבורי השייך לכולנו - המים השפירים לחקלאות.

עכשיו, באיחור של שנים רבות, ועדיף מאוחר מאשר אף פעם, תחליט ועדת הפנים והסביבה של הכנסת לשים סוף לעוול ההיסטורי הזה ולהתייחס למים השפירים לחקלאות כאל משאב ציבורי לכל דבר. כמו שכולנו משלמים מחיר אחיד בעד משאבים ציבוריים אחרים, כמו מים לצריכה ביתית, חשמל, גז וכו', כך גם חקלאי ישראל ישלמו באופן אחיד ולא מפלה מחיר ארצי ממוצע ואחיד, לא משנה אם הם קרובים למקור מים או לא, בגין קוב מים שפירים לחקלאות.

במקום שאותה קבוצה קטנה של חקלאים, ששנים הרוויחו עשרות מיליוני שקל על חשבון כולנו, ישפילו ראש, יבקשו סליחה על שגזלו את משאב הטבע של כולנו וייקחו, בהסכמה, חלק במהלך היסטורי, הם ממשיכים לצפצף על כולנו ויוצאים נגד המהלך. בימים אלה הם מוציאים מיליוני שקלים על יח"צ, לובינג, יועצים אסטרטגיים והשד יודע מה עוד, כדי להנציח את הפער ואת אי-השוויון ועל מנת להמשיך בחגיגת שאיבות המים ממקורות הטבע של כולנו, ללא פיקוח ובמחיר שערורייתי. הרצחת וגם ירשת?

הם כבר טענו את כל הטענות האפשריות: הם השקיעו מיליארדים בתשתיות; מקורות המים האלה שלהם ועוד מיני הסברים חסרי היגיון אחרים. בעניין ההשקעות, מרביתן נעשו מכספי מענקים שנתנה המדינה והקק"ל, ואף אם לא - מרווחים אסורים שעשו במשך שנים, מתוקף אותם הסכמים היסטוריים, הם החזירו לעצמם כבר את ההשקעה אין סוף פעמים.

מינואר 2017 יתחיל עידן חדש בישראל. חקלאים מרמת הנגב, בקעת הירדן, יישובי גב ההר, הערבה והגליל העליון ישלמו מחיר נמוך הרבה יותר משהם משלמים כיום בגין מטר קוב מים. חוסר השוויון המשווע יפסק.

אלמלא חמשת מתקני ההתפלה שהוקמו לאורך מישור החוף, הייתה המדינה נאלצת לשאוב מים נוספים מהכנרת ואז לא היו יכולים החקלאים להמשיך ולשאוב בלי חשבון מהכנרת, מהירדן, מהחצבני ומהדן. אך מכיוון שהפקת מים מותפלים יקרה בהרבה מעלויות שאיבת מים ממקורות טבעיים, חקלאי הדרום הם אלו ששילמו את המחיר עד היום ולפער הזה התווספה גם תוספת בגין הביטול ההדרגתי של סבסוד המים לחקלאות על ידי הצרכן הביתי.

המודל שהציע האוצר, חבר הכנסת יצחק וקנין ויו"ר הועדה ח"כ דודי אמסלם בתיקון 27 לחוק המים, שם כאמור, קץ לאי-השוויון הזה. אין ספק שזהו הדבר הנכון לעשות, גם אם ל-20% מהחקלאים המחיר יעלה ל-1.54 שקל, אחרי 70 שנים של חגיגות. 

■ הכותב הוא מנהל המחקר והפיתוח במרכז לחקלאות מדברית רמת הנגב.