בינואר 1997 הלכה ח' לעולמה, והותירה אחריה מספר יורשים ורכוש. עם פטירתה מונתה אחותה ס' למנהלת העיזבון של ח', והאחות החלה לאסוף ולחלק את רכוש וכספי העיזבון על-פי המינוי שניתן לה. לאחר מספר שנים, משסברה ס' כי סיימה את תפקידה, היא ביקשה מבית המשפט לשחרר אותה מתפקיד מנהלת העיזבון. בינואר 2003 נעתר בית המשפט לבקשה של האחות, תוך שהוא קובע כי הסתיים הליך ניהול העיזבון.
כ-13 שנים חלפו מאז, ובוקר חורפי אחד, בשלהי 2015, התעוררה האחות ס' ומצאה בתיבת הדואר שלה בקשה מוזרה: שלושת אחייניה של ח' המנוחה, שהם גם אחייניה של ס', הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע בקשה לחייב אותה להגיש דוח מפורט על ניהול כספי עיזבון אחותה המנוחה, ועל אופן חלוקתם לכלל היורשים, תוך שהם מטיחים בה טענות קשות של ניהול כספי העיזבון ברשלנות וחלוקתם באופן לא ראוי.
ס' לא האמינה למראה עיניה. יותר מעשור חלף מאז שניהלה את הכספים האמורים, והנה, בבקשה, נדמה כאילו לא חלפו השנים, ומוטחות נגדה טענות כאילו היא עדיין ממלאת את תפקיד מנהלת עיזבון אחותה.
הסיפור אמנם הגיע לסיומו לאחרונה, עם החלטת בית המשפט לדחות את בקשת האחיינים, אך הוא חושף את הקלות הבלתי נסבלת שבה פונים צדדים לבית המשפט; ובעיקר את האמוציות שמעוררים סכסוכי משפחה ועיזבונות - אמוציות שבמקרה זה הובילו את אחייניה של ס' לתקוף אותה על ניהול הכספים של אחותה המנוחה.
שלושת האחיינים טענו בבקשתם, שהוגשה בנובמבר 2015, כי ס' לא קיימה החלטה של בית המשפט שלפיה עליה להגיש דוח סופי, לא יאוחר מ-1 ביולי 2002. כן, 2002. לדבריהם, "עד ליום זה מנהלת העיזבון לא פעלה בהתאם להחלטות בית המשפט".
עוד צוין בבקשה כי "המבקשים הינם שלושה אחייניה של המנוחה, אשר פונים לבית המשפט בלית ברירה לאחר שפנו למנהלת העיזבון, דודתם, במטרה לקבל את פירוט חלוקת כספי העיזבון והשימוש שנעשה בהם, ולא נענו עד היום; ולאחר שגילו כי כספי העיזבון לא חולקו במלואם, לרבות כספי דמי שכירות שהתקבלו מהשכרת דירתה של המנוחה בין השנים 1996-2013, כספים שהגיעו לעיזבון ממרכז X בגין פיצויים, ימי חופשה והטבות נוספות אשר המנוחה הייתה זכאית לקבל עבור השנים הרבות שבהן עבדה במרכז".
לטענת האחיינים, בעת פטירת דודתם הם היו צעירים, חלקם אף קטינים, ו"לא היו ערים לאורך השנים לעובדה כי מנהלת העיזבון עשתה בכספי העיזבון כבשלה, ניהלה את הנכסים ברשלנות ובאופן לקוי ולא חילקה את כספי העיזבון בהתאם לצוואת המנוחה".
טענות האחיינים כלפי דודתם הופכות לחמורות יותר ויותר ככל שמתקדמים בעמודי בקשתם. בהמשך הם טוענים כי כאשר פנו אל דודתם, מנהלת העיזבון, לקבלת תשובות, הם נענו "בתשובה לקונית רצופה בשקרים וחצאי אמיתות, כאשר מנהלת העיזבון מפנה את המבקשים לדוחות שהוגשו לכאורה לבית המשפט, דבר שלא היה ולא נברא". לטענתם, "מנהלת העיזבון לא הגישה דוח סופי על כספי העיזבון שחולקו".
לאחר שהתגברה על ההפתעה מהבקשה שהחזירה אותה עשור לאחור, החליטה הדודה ס' להשיב מלחמה. בתגובה לבקשה, ביקשה ס' מבית המשפט לסלק על הסף את "בקשת-הסרק", כלשונה, שהוגשה על-ידי אחייניה.
בין היתר טענה ס' בבקשה, אשר הוגשה בידי עורכי הדין ישראל שמעוני ואייל לוטטי, שותפים במשרד שמעוני אלסטר את רזיאל, כי לאחר יותר מ-13 שנים קיים קושי גדול באיתור המסמכים הנוגעים ל"בקשת-הסרק" שהגישו האחיינים נגדה.
בתגובתה היא מציינת כי אלה בחרו במודע ובכוונת זדון להסתיר עובדות מהותיות מעיני בית המשפט, ובין השאר את העובדה כי ס' שוחררה מתפקידה כמנהלת העיזבון ב-30 בינואר 2003 - בהחלטה חלוטה של בית המשפט.
עוד טענה ס' כי האחיינים אף מסרו הצהרה לבית המשפט, לפיה אין להם כל טענה או תביעה בנוגע לחלוקת העיזבון, וכן נתנו את אישורם ואת הסכמתם בכתב לשחרורה מתפקידה כמנהלת העיזבון - כשהם בגירים.
לטענת ס', בחומר אשר אותר על-ידה - ובהתחשב בחלוף הזמן הרב של יותר מ-13 שנה - מצאה גם את ההצהרות החתומות בחתימת-ידם של אחייניה, אשר הוגשו לבית המשפט, שבהן הצהירו המבקשים עוד בשנת 2002 כי קיבלו את מלוא חלקם בעיזבון באמצעותה; ויתרו על כל טענה ו/או דרישה או תביעה בנוגע לעיזבון או לאופן חלוקתו; ואף הודיעו כי הם אינם מתנגדים לשחרור דודתם מתפקידה.
עוד נכתב בבקשת הדודה ס' לסלק את הסף את הבקשה נגדה כי "העלמת הצהרות אלה על-ידי המבקשים, אשר גם מסרו תצהירים במסגרת הבקשה, מהווה התנהלות חמורה מאין כמותה הראויה לכל גינוי".
לטענתה, עצם העלאת הבקשה כעת, כ-13 שנים מיום מתן ההחלטה על שחרורה מתפקידה וסיום ניהול העיזבון; ו-14 שנים מיום מתן ההחלטות המאוזכרות בבקשת האחיינים, התיישנה העילה בבסיס טענתם, ככל שבכלל קיימת כזו, וגם ורק בשל כך דין בקשתם להיות מסולקת.
ס' הוסיפה וטענה כי "המבקשים נוקטים נגדה מסע התעללות והפחדה תוך שימוש בהליכים ובבית המשפט ככלי בידם".
בית המשפט אמנם לא נכנס לעומק הקרע המשפחתי וטענות ההתעללות, אולם גם השופט אלון גביזון, שאליו הגיע התיק, הופתע מהעיתוי שבו הוגשה בקשת האחיינים לקבלת דוח המפרט את נכסי וכספי העיזבון ואופן חלוקתם. בהחלטה שניתנה לאחרונה קבע השופט כי "לא ברורה לבית המשפט המסגרת הדיונית והמשפטית למתן הוראות למנהלת העיזבון, אשר שוחררה מתפקידה בהחלטת בית המשפט, אשר נתנה השופטת אסנת אלון-לאופר ז"ל ביום 30.1.2003, ואשר אינה משמשת עוד בתפקידה".
עוד ציין השופט כי אם האחיינים סברו כי לא היה מקום לשחרור מנהלת העיזבון מתפקידה, היה עליהם לערער על החלטת בית המשפט במועדים הקבועים בחוק - 30 יום לאחר מתן ההחלטה מ-2003 - ו"לא להגיש בקשה למתן הוראות 13 שנה לאחר ההחלטה".
השופט גביזון הוסיף כי "כמו כן, ככל שהמבקשים סבורים כי מנהלת העיזבון התרשלה במסגרת תפקידה, פתוחה הדרך בפניהם לפנות בתובענה מתאימה, כאשר אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה בדבר סיכויי התובענה שתוגש, ככל שתוגש, לרבות ביחס לסוגיית ההתיישנות".
השופט הבהיר לאחיינים, בנוסף, כי פתוחה בפניהם הדרך לפנות למשרדי האפוטרופוס הכללי לצורך צילום ועיון הדוחות שהוגשו על-ידי מנהלת העיזבון.
"לאור האמור, הבקשה למתן הוראות (הבקשה לחייב את מנהלת העיזבון להגיש דוח, א' ל"ו) נדחית", קבע גביזון, וחתם את הגולל על הפרשה שנדמה היה שנחתמה כבר יותר מעשור קודם לכן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
