"הכלכלה היא שמדברת - מי שיכול לפרנס את משפחתו לא יוצא לפיגוע"

במפגש "הפודיום" של "גלובס" וקסם מדדים התארח אור הלר, הכתב הצבאי של ערוץ 10 ■ לדבריו, "היום, שנתיים וחצי אחרי 'צוק איתן', אינטרוול השקט שלבנון השנייה השיגה, זה חלום רטוב שנראה מאוד קשה להשגה. אבל זה הרעיון שבלחימה"

אור הלר / צילום: אלון רון
אור הלר / צילום: אלון רון

"אנחנו לא יודעים אם בשנת 2017 תפרוץ מלחמה, כי יש חוסר וודאות ואי-בהירות בקבלת החלטות בצד השני. אבל אנחנו כן יודעים איך היא תפרוץ ואיך היא תראה". כך אמר אור הלר, הכתב הצבאי של ערוץ 10 במסגרת מפגש "הפודיום", פורום המשקיעים המוסדיים של ישראל, של "גלובס" וקסם מדדים.

הלר הסביר כי "אנחנו בעידן חדש בו מערכת הביטחון מתמודדת עם אתגר חדש - ארגוני טרורילה - שהם שילוב של טרור וגרילה. חיזבאללה הוא ארגון מסודר עם יחידות סדורות, תורת לחימה וניסיון קרבי. כוח האש של חיזבאללה היום חזק יותר מרוב כוח האש שיש למדינות אירופה, בוודאי במזרח אירופה".

המסמר דומה יותר לג'לי

לדברי הלר, "מאז סיום מלחמת יום הכיפורים, הפטיש הצה"לי התכונן קודם כל לדפוק מסמר מול הצבאות הסדירים, כמו שעשה אז. אבל היום, הפטיש הצה"לי לא מתמודד עם אותו מסמר. היום הוא דומה יותר לג'לי, ובצורה כזו הג'לי לא ניזוק, וכך המדינה מוצאת עצמה בעשור האחרון בארבעה סבבי מלחמה, אחד בלבנון ושלושה בעזה".

"לכן", חזר הלר לשאלה בה פתח את דבריו, "אם נשאל היום את ראש אמ"ן אם תפרוץ מלחמה השנה, הוא יגיד לנו שהיום לא יוזמים מלחמות, אלא מתדרדרים אליהן. בהתאם לכך, המלחמה הבאה צפויה להתעורר באיזושהי תקרית גבול בעזה, לבנון או סוריה, תתחיל מאירוע זניח, ומשם תירשם התדרדרות כמו כדור שלג, בו שני הצדדים במקום ללחוץ על הברקס לוחצים על הגז ומוצאים עצמם בשרשרת של תגובות נגד, וחישובים מוטעים שלא מבינים את המחשבה בצד השני. כך נמצא את עצמנו במלחמה שלא רצינו להיות בה".

הלר הוסיף כי "במרחב חוסר הוודאות, לנו כמערכת ביטחון ישראלית יש תפקיד משמעותי בלעצור אירועים, להכיל אותם ולמנוע. המקרה האחרון של מבצע צוק איתן הוא 'טסט-קייס' עגום. ראינו בצוק איתן חוסר יכולת ללחוץ על הברקס, והטרגדיה מתעצמת בסבבי לחימה חסרי תכלית, בתחושת חמיצות, עם תקציב ביטחון של 60 מיליארד שקל והרוגים. השקט שסבבי המלחמה קונים זה אפקט ההרתעה. אבל הבעיה היא שבנקודת האמת, ביום האחרון של צוק איתן היקף ההרתעה לא ברור ולא ידוע, כשהתחושות בציבור הישראלי קשות ויש חוסר בהירות לגבי ההישגים בלחימה".

לגבי המתרחש מול הגבול הלבנוני, אמר הלר כי "מאז קיץ 2006, אחרי מלחמת לבנון השנייה, לישראל יש שם 4 הרוגים, 2 מהיתקלויות עם צבא לבנון מאי הבנות, ו-2 מאירוע עם חיזבאללה ב-2015. מכך ניתן להבין שהטרגדיה בהישגים הנדרשים בשדה הקרב היא שלא מבינים אותם בזמן אמת. היום, 2.5 שנים אחרי צוק איתן, אם נשיג את אינטרוול השקט שלבנון השנייה השיגה, זה חלום רטוב שנראה מאוד קשה להשגה. אבל זה הרעיון שבלחימה".

לגבי גל הטרור המלווה את ישראל בשנה החולפת, אמר הלר כי "זהו גל טרור שאיש לא צפה ולא נערך אליו, ומאוד קשה לסיים אותו. צה"ל מוצא עצמו מתמודד עם גל טרור זה, ומנסה להבין מה הדליק אותו ואיך לכבות אותו".

הדרך להפוך לסלב

עוד הוא אמר כי "היום, הזירה הפלסטינית היא הנפיצה ביותר להתפרצות. האירנים מכבדים את הסכם הגרעין והוא נראה יציב; בזירת סוריה-לבנון, 45% מלוחמי חיזבאללה נמצאים היום בסוריה, ויש להם שם כבר יותר מ-2000 הרוגים והם מאבדים נכסים, אנשים ולגיטימציה, אבל זוכים בחיכוך צבאי, ניסיון ולמידה.

"הפלסטינים, גם בשטחים וגם בעזה, הם הזירה המבעבעת ביותר, והדרך היחידה שם להפוך לסלב זה לצאת למחסום עם סכין. הביטוי לכך הוא פיגועי סכינאות ודריסה, שקשה מאוד עד בלתי אפשרי למערכת הביטחון בישראל לצפות או לחזות אותם".

לדבריו, "כשרק התחיל האירוע הזה, לא היה אפשר לקרוא לו אינתיפאדה, וגם היום אי אפשר לעשות כך אם משווים אותו לשתי האינתיפאדות הקודמות. זו התפרצות עממית אותנטית אבל העם הפלסטיני לא יוצא לפיגועים, ואפילו לא להפגנות. אחרי תפילות יום שישי במסגדים, בצבא רואים כמה אלפים בכל הגדה בהפגנות, וזה נתון זניח. העם הפלסטיני יושב בבית".

לגבי עזה, הוסיף הלר, "שנתיים וחצי אחרי צוק איתן, כשמסתכלים על הרצועה, רואים שם יציבות שברירית, והשאלה מתי הסיר העזתי יגלוש. הרצועה נמצאת כיום בבידוד אסטרטגי אחרי שהעולם הערבי והאירנים זנחו אותה, וגם אין גורם מערבי שייקח על עצמו את שיקום הרצועה והתנאים שם מחריפים".

לדבריו, "היום מדברים שם על יציבות, ונראה כרגע שהחמאס דבק בשלב הנוכחי, ברגיעה לצד היערכות למערכה הבאה. החמאס מבין שהמנהרות הן האס שלו גם למלחמה הבאה, והוא חזר לחפור אותן ברגע שהסתיים צוק איתן".

הלר הסביר כי "יש שלושה סוגי מנהרות - הברחה, לוגיסטיות פנימיות בהן חמאס מנהל את ההתכוננות ללחימה, ומנהרות לישראל. לפני צוק איתן הכרנו 32 מנהרות, אבל ישראל החליטה לא לצאת למערכה יזומה נגד המנהרות כי במונחים של ביטחון לאומי זה לא היה שווה לה. אבל למרות המחיר הכבד ששילמנו במנהרות בצוק איתן, חמאס לא השיג את מה שרצה באמצעותן - מפגש עם אזרחים".

הלר טוען כי "ישראל יכולה לחסל את החמאס, שמהווה את האויב הכי חלש שלה היום, ולכבוש את עזה, אבל היא לא רוצה לעשות זאת. היא רוצה לשמר את שלטון חמאס שהוא יציב היום ברצועה, למרות הפגנות חברתיות שיש נגדו שם. לא רואים שם מישהו שיכול להפיל אותו עכשיו שם. שנת 2020 היא התאריך בו מדובר על 'גלישת הסיר המבעבע' שיכולה להשפיע עלינו.

"מבחינת צפיפות, באחרונה נולד הפלסטיני ה-2 מיליון בעזה, והצפיפות שם היא הגדולה ביותר בעולם. המים בעזה הופכים להיות מלוחים מדי יום, כבר עכשיו יש מקומות שאי אפשר לשתות בהם, וב-2020 מדברים על כך שלא יהיה אפשר לשתות שם כלל. יש צורך בעוד בתי ספר, מיטות בבתי חולים, רופאים ואחיות. בתוך כל זה, חמאס מבצע היערכות, עם שורת מנהרות שקרסו מסיום צוק איתן, וכבר יותר מ-20 הרוגים של החמאס מכך".

לא התנתקנו מעזה

עוד בעניין עזה אמר הלר כי "מי שמספר שישראל התנתקה מרצועת עזה מטעה, כי מבחינה כלכלית ומבחינת תשתיות לא התנתקנו - 60% מצריכת החשמל שם מקורה בישראל. יש אתגר לגבי כל תחומי החיים ברצועה, החל מסניטציה, דרך תקשורת ועד חינוך ותעשייה".

לגבי השפעת המצב הכלכלי על המתיחות הביטחונית אמר הלר כי "היום ההבנה בישראל היא שהרבה מהשקט נובע מהמצב הכלכלי. בסוף, שיקום עזה הוא עלינו, ומי שמחזיק אותה זו ישראל. אפשר לראות עלייה בכניסת סחורות ודלקים לרצועה, אפשר לראות עלייה משמעותית בהיתרי הכניסה דרך מחסום ארז. אבל עדיין, יש צורך להגדיל שם את הייצוא כדי לתרום לכלכלה, כי המספרים שם היום זניחים ביחס לכלכלה שאמורה לקיים כ-2 מיליון איש. גם באיו"ש הכלכלה מתבססת על ישראל, ובסופו של דבר הכלכלה היא שמדברת - מי שיכול לפרנס את המשפחה שלו לא יוצא לפיגוע", סיכם הלר.