התחקיר שרביב דרוקר לא יעשה

על הצביעות, "היושרה" ו"ההגינות"

1. השבוע שודרה תוכנית המקור של ערוץ 10 על אליעזר פישמן ופשיטת הרגל שלו. רביב דרוקר, ברוך קרא והכתב איתי רום לא ממש חידשו הרבה, אף שפשיטת הרגל של פישמן, בעל השליטה לשעבר ב"גלובס", ראויה לכל גנאי ולכל ביקורת ולו החריפה ביותר, וכמובן הביקורת צריכה להיות מופנית גם אל הבנקאים שסיפקו לו את האשראי. אבל דרוקר, מבחינתנו, הוא העיתונאי בעל האגו הגדול והנפוח ביותר בישראל. אם תחפשו בגוגל תגלו בקלות שהוא אוהב מאוד תשומת לב ואוהב מאוד להתראיין לכל דכפין, בין היתר כדי למרק את המוניטין שלו עצמו, כדי להחניף לעצמו, להעיד על יושרתו, תוך כדי חלוקת ציונים על יושרתם של האחרים - הכול כדי לתחזק את המותג שנקרא "רביב דרוקר" (שלא לומר המותג "רביב דרוקר נגד בנימין נתניהו ולהיפך". דרוקר הרי חייב לשלוח זר פרחים מדי בוקר לנתניהו, כי ראש הממשלה הוא בראש המתחזקים את המותג הזה). מדובר במותג שמתורגם להרבה מאוד כסף באמצעות הרצאות באלפי שקלים שמעביר דרוקר. לדרוקר הרי יש חברה פרטית שהקים עם בת זוגו, שאף היא עובדת בערוץ 10, ויש להם מקורות הכנסה נוספים, לבד מהערוץ עצמו.

בתוכנית ששודרה השבוע, "גלובס" ואנחנו באופן אישי היינו על כוונת החוסר-יושרה (בניגוד כמובן ליושרתו האבסולוטית והמוחלטת והבלתי ניתנת לערעור לכאורה של דרוקר), כנראה בגלל כמה וכמה דברים שכתבנו פה בשנה האחרונה, בין היתר עליו ועל החונטה-קליקה התקשורתית שהוא חבר בכיר בה.

אין לנו בעיה עם ביקורת, אבל יש לנו בעיה גדולה מאוד עם הצביעות של דרוקר ושל אנשיו בתוכנית. הנה כמה עובדות שהם שכחו לציין, בלהט התקף הטהרנות שלהם:

בתחילת התוכנית הובאו כמה דוגמאות לטייקונים שקרסו או מחקו כספים כמו פישמן, יצחק תשובה, נוחי דנקנר, לב לבייב ומוטי זיסר ז"ל. אחד בולט נעלם כלא היה: יוסי מימן, שמחק כמיליארד שקל באג"חים בחברת אמפל. אופס, האם דרוקר וחבריו נתקפו בהתקף שכחה בתום לב? הרי מימן היה אחד מבעלי השליטה בערוץ 10 (והוא עדיין מבעלי המניות בערוץ)! וזה לא הכול בנוגע למימן, שהיה קשור מאוד לעסקה השערורייתית לייבוא הגז המצרי. "גלובס" דש ודן לא מעט בעסקה המוזרה הזאת, בלשון המעטה. הנה תזכורת לתחקיר פרי עטו של עמירם ברקת, משנת 2013: העסקה הזאת, או נכון יותר האין-עסקה הזאת, גרמה נזק אדיר לחברת החשמל ולצרכנים שלה, נזק שעל פי הערכותיה שלה נאמד במיליארדי דולרים.

אנחנו מציעים לקוראים לחפש את הכתבה של ברקת בגוגל, ואנחנו גם מוכנים לשלוח אותה לכל המעוניין - גם לדרוקר - כדי שיקרא איך בדיוק שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר ומי שהיה מקורבו של יוסי מימן, קיבל 11.5 מיליון דולר, איך זה קשור ליו"ר חברת החשמל לשעבר אלי לנדאו, שהיה מצוי בקשרי חברות עם שביט, וכמובן לקרבה של שביט ולקשריו המיוחדים עם אישי מפתח בצמרת הממשל המצרי בעבר, ובראשם שר המודיעין המצרי עומר סולימאן.

אם זה לא מספיק, אפשר להציץ גם בכתב התביעה של ד"ר נמרוד נוביק, עוד בכיר לשעבר בקבוצת מימן, שהחליט להוציא קצת מהכביסה המלוכלכלת אחרי שהודח מהקבוצה ותבע ב-2011 עשרות מיליוני שקלים ממימן. נוביק, למי שהספיק לשכוח, היה חלק מחבורת ה"בלייזרים" של שמעון פרס שכללה גם את ד"ר אמנון נויבך (היום יו"ר הבורסה הדי-כושל) ויוסי ביילין. נוביק טען בתביעתו, בין היתר, שגרם בעבר לכלי תקשורת כלכלי לבטל את חשיפת הקשיים הכלכליים שאליהם נקלע מימן לכאורה. מי היה כלי התקשורת הזה? היו בטוחים: זה לא היה "גלובס". ולמה בדיוק תוכנית "המקור" של דרוקר לא התנפלה על כל שערוריית מימן בסדרת תחקירים נוקבים? הרי השערורייה שם מסריחה עד השמים. מה, זה לא עניין לציבור? אה, כמה קל להרביץ יושרה באחרים, רק לא בעצמך כמובן.

 

התוכנית הפנתה כמה שאלות קשות ונוקבות לגליה מאור, לשעבר מנכ"לית לאומי - ודי בצדק. אבל שאלה אחת נוקבת לא עלתה כלל בתוכנית: בתקופתה של מאור מחק בנק לאומי לערוץ 10 סכום עצום של כ-150 מיליון שקל (!), סכום חסר תקדים, הגבוה ביותר שנמחק בישראל לכלי תקשורת בודד. זו לא עובדה ראויה לציון? זה לא הון-שלטון-עיתון (במקרה הזה מדיה אחרת)? נו טוב, ל"טובים" מותר הכול, גם למחוק סכומים עצומים, כי רק הם ישרים ורק הם עובדים בשביל הדמוקרטיה ובשביל האינטרס הציבורי (ואנחנו אומרים זאת בציניות).

הלאה: ערוץ 10 קיבל שורת הקלות והטבות מאז הקמתו. אם דרוקר ייקח כלכלן בכיר, אנחנו בטוחים שהוא יוכל לכמת גם את ההטבות הללו מאז הקמת הערוץ, לבד מהמחיקה מכספי ציבור שגרם הערוץ. אנחנו בטוחים שמדובר בשורת הקלות רגולטוריות נדיבות ששוות לא מעט כסף. זה לא ראוי לגילוי נאות עבור צופי ערוץ 10? האם הטבות והקלות כאלו ניתנות לכל מפעל במצוקה, מפעל שעובדיו מרוויחים שכר מינימום ולא שכר נדיב כמו דרוקר ושות'?

עמוס שוקן, מו"ל "הארץ", זכה בתוכנית לכמה דקות שייחסו לו מעמד של עד מומחה, גורו עיתונות כביכול, שבהן עשה את מה שהוא עושה שנים מאחורי הקלעים יחד עם סגנו גיא רולניק: מפיץ שקרים על "גלובס", עיתון שהם חלמו לחסל כדי לכבוש את שוק העיתונות הכלכלית. דרוקר וקרא רק שכחו לתת גילוי נאות מאוד משמעותי: דרוקר כותב טור ל"הארץ" וכל הקבוצה שם מגויסת כמשרד יחסי ציבור לפועלו, כולל הענקת ראיון שער חנפני במוסף שלו, שכותרתו "ראש האופויזציה". גם ברוך קרא עבד במשך שנים תחת שוקן, ככתב המשפט של העיתון, וניכר מאוד שהשניים הם מחסידיו השוטים ולא יעזו מעולם לעשות כתבת תחקיר על קופת השרצים שהוא סוחב על גבו ומעלה שאלות קשות על מידת כשירותו לשמש מו"ל של עיתון בישראל. את המינימום בתוכנית הם לא עשו: לשאול את שוקן על יחסי המימון שלו עם בנק הפועלים ועם בנק לאומי, כיצד הוא הגיע לפשיטת רגל מעשית, ולמה הוא בדיוק החניף במאמר מביך לגליה מאור, אותה מאור שמחקה לערוץ 10 סכום בלתי נתפס.

כתב התוכנית איתי רום השמיץ את כותב שורות אלה באופן אישי במזיד ובאופן שקרי בלי שום בסיס עובדתי, סירב לתקן זאת, וגרוע מכול - סירב לתת גילוי נאות לכך שערוץ 10 תבע אותי באופן אישי (לא את העיתון, אלא אותי באופן אישי) בהיקף של 200 אלף שקל על לשון הרע בנושא ההלוואה שקיבל הערוץ מהמדינה, ולטענה הנגדית של עורכי דיני שמדובר בתביעת השתקה (כעת העניין בדרך לגישור). זה לא משהו שציבור הצופים של ערוץ 10 צריך לדעת לפני שזורקים בוץ? ומדוע הערוץ גנז את תגובתנו האישית? האם זו העיתונות הישרה וההוגנת מבית היוצר של דרוקר?

תוכנית "המקור" השבוע רק המחישה את מה שהבנו כבר מזמן: יש קליקה תקשורתית בישראל, היא חושבת שהיא צריכה לנהל את המדינה, היא חושבת שרק היא ישרה, רק היא עובדת למען האינטרס הציבורי, וגרוע מכול - היא נוטה להלך אימים על כל מי שלא מיישר איתה קו. הגיעה העת שדרוקר יחטט ביושרתו, באמינותו ובמקצועיות שלו במקום לחטט אצל אחרים.

2. כל עובד בארגון מכיר ודאי את תופעת העובדים החנפנים, אלה שמתאמצים מאוד לשאת חן בעיני המנכ"ל, שיעשו הכול כדי לרצות אותו, כדי שהוא ירצה אותם. באיזשהו שלב, המנכ"ל לא צריך בכלל להפעיל אותם - הם רוקעים כמו סוסים בפני אדוניהם בכל בוקר, בכל שעה, בכל דקה מדקות יום העבודה שלהם. הם תוכנתו לעשות כך, כמו צעצועים המהלכים אחרי מפעיליהם. אחרי תקופת חינוך קצרה והבנה הדדית, הבוס כבר לא צריך להפעיל את הכפתור, זה בנוי על הפעלה עצמית, על התרפסות אין קץ. אין חוטי שדרה, אין עצמאות מחשבתית, יש צייתנות מוחלטת ונאמנות עיוורת, תוך רמיסה והכפשה של האחרים.

כאלו הם בדיוק מפעילי האתר הזניח "העין השביעית", שוקי טאוסיג, אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, שאמורים לעסוק בביקורת תקשורת. במקום להיות כלבי השמירה של כלבי השמירה, הם הפכו להיות כלבלבים מאוד נאמנים וצייתנים של שוקן וסגנו רולניק, באמצעות הפצת שקרים מבית היוצר שלהם, כתיבה חלולה, לא עובדתית, מגמתית, כוזבת, מעוותת, מניפולטיבית שמשרתת אך ורק את האינטרסים של חבורת שוקן וכמובן מחניפה לה עד אין קץ. ויש לרקיעה הזאת בפני אדוניהם (בנוסף יש להם אדונים מהקרן החדשה לישראל, המממנת העיקרית שלהם) תמורה מאוד יפה: כתבות מפנקות בקבוצת "הארץ". כלומר, יש פה יחסי שוחד עיתונאי ושחיתות עיתונאית מאוד ברורים. החנף לי ואחניף לך, ובסל השירותים הזה כמובן כלולה הכפשה זדונית ומכוונת של המתחרים.

לאחרונה חצתה החבורה השופטת הזאת, שאיש לא הסמיך אותה לשפוט ומעולם לא תרמה דבר לעולם העיתונות, את כל הגבולות האדומים. במקום להתייחס באופן ענייני ועובדתי לביקורת שלי על החונטה-קליקה תקשורתית, היא שלחה אותי לאבחון פסיכיאטרי, נפשי, פסיכולוגי, וזאת בעקבות סדרת הטורים על התקשורת שחשפה בין היתר את ערוותם ואת ערוות הקליקה התקשורתית.

יש לי עצה אחת ידידותית ל"רופאים" החדשים, שלא קיבלו הסמכה ממדינת ישראל: גשו בבקשה לסקר TGI האחרון שפורסם השבוע: "גלובס" הגיע לשיא החשיפה מאז הקמתו, למרות כל קשייו לאחרונה. קבוצת "הארץ דה-מרקר" התרסקה בחשיפה בעשור האחרון. הציבור לא מטומטם כפי שאתם נוטים לחשוב: הציבור יודע היטב מי כאן מקצועי, ישר, הוגן והגון.

eli@globes.co.il

מה "שכח" רביב דרוקר לגלות לציבור

■ יוסי מימן, לשעבר אחד מבעלי השליטה בערוץ 10, מחק מכספי ציבור כמיליארד שקל באיגרות חוב של חברת אמפל. שערוריית הגז המצרי שאליה קשור מימן וגם שבתאי שביט, לשעבר ראש המוסד לשעבר, שקיבל ממנו 11.5 מיליון דולר, מעולם לא נחקרו בתוכנית "המקור", למרות שגרמה נזק כבד למשק הישראלי בהיקפים של מיליארדי שקלים.

■ גליה מאור, לשעבר מנכ"לית לאומי, מחקה לערוץ 10 כ-150 מיליון שקל מכספי ציבור, הסכום הכי גדול שנמחק עד היום לכלי מדיה בישראל.

■ ערוץ 10 קיבל מהמדינה מאז הקמתו שורה של הקלות והטבות רבות.

■ דרוקר מחובר לקבוצת "הארץ דה-מרקר" בעבותות. הוא קיבל שם טור שבועי, יחסי ציבור כמעט על בסיס יומיומי וכתבות מגזין מחניפות. עמוס שוקן, מו"ל הקבוצה, זכה בתוכניתו לבמה מלטפת ללא שום שאלות קשות על יחסי הקבוצה עם הבנקים, ובמיוחד על יחסו שלו לגליה מאור.

*** גילוי נאות: ערוץ 10 הגיש נגד כותב שורות אלה תביעה אישית בהיקף של 200 אלף שקל בטענת לשון הרע, בעקבות מאמר שעסק בהלוואה שנטל הערוץ מהמדינה. כתב ההגנה טען מנגד כי מדובר בתביעת השתקה. 

גם המספרים שמאחורי הפטורים לתושבים חוזרים צריכים להיחשף

בעקבות הטור שפרסמנו בשבוע שעבר על פיני רובין והחוק לפטור ממס לתושבים חוזרים ("הפטריוט פיני רובין ומתנות המס הנדיבות ליהודי העולם העשירים"), כתב לנו עו"ד ורו"ח מאורי עמפלי, מנוי "גלובס", שהמאמר עשה עוול לעו"ד רובין וכלל אי-דיוקים רבים. עמפלי טוען כי לפני כעשור, במסגרת חגיגות ה-60 למדינת ישראל וכחלק מהרצון לעודד עלייה ולהחזיר ישראלים ארצה, תוקנה פקודת מס הכנסה באופן שהורחבו באופן משמעותי הפטורים ממס הניתונים לתושב ישראל לראשונה ולתושב וחוזר ותיק. לדברי עמפלי, המאמר לא ציין שהפטור אינו גורף ואינו חל על הכנסות שהופקו או נצמחו בישראל, אלא רק על הכנסות ורווחי הון שמקורם מחוץ לישראל וכי ההטבות לא היו מיועדות רק לאנשים עשירים. כמו כמו, בנוגע לנאמנויות, אומר עמפלי, רוב ההטבות במשטר הנאמנויות ביחס ליוצרים זרים, הכולל את אותם מיליארדרים, צומצמו באופן משמעותי במסגרת תיקון מקיף שנערך בפקודת מס הכנסה. עוד הוא טוען כי מבחן השהייה בישראל של 183 ימים לפחות לצורך חבות במס אינו הפרמטר היחיד ויש שורה נוספת של פרמטרים.

ואחרי שהבאנו את טענותיו של עמפלי, יש לנו טענה אחת מנגד: בכל פעם שאנחנו כותבים על ענייני מס, מתנפלים עלינו רואי חשבון ועורכי דין העוסקים בתחום ומשדרים אותו מסר פחות או יותר: אתם, העיתונאים, לא מבינים דבר וחצי דבר בענייני מס, העניינים הרבה יותר מורכבים מכפי שאתם חושבים, יש המון סעיפים והמון פרשנויות. ואנחנו אומרים: בטח, זו בדיוק הייתה המטרה שלי חוקי המס שנכתבו בשביל העשירים: לפתל אותם, לסבך אותם, להפוך אותם לבלתי ניתנים להבנה לאדם הממוצע - כי כך אפשר יהיה לתת להם כמה שיותר פרשנויות יצירתיות וכך יהיה אפשר למזער את חבות המס או להתחמק ממנה.

דבר שני שאנחנו מבקשים: תנו למספרים לדבר, תנו לעובדות לדבר. אחרי שחשפנו פה את הטבות המס העצומות לחברות ענק כמו טבע, לאחר מאבק משפטי לא פשוט עם רשות המסים, ראוי שהטבות המס שחוקקו "למען העלייה" ו"למען המולדת" בתוך מתן פטורים נדיבים מאוד, יונחו על השולחן. כלומר, שכל המספרים ייחשפו לעיני הציבור, ורק הוא יחליט אם ההטבות הללו היו שוות את אהבת המולדת. וראו זה פלא: מאחר שהפטור ממס כלל פטור מדיווח על הכנסות וכדומה, אין לרשות המסים כל נתון על מספר הנהנים מהחוק ומן הסתם אי אפשר כרגע לכמת את ההטבות. אבל יש לנו תקווה: כעת, עשר שנים מתחולת החוק (2007), לרשות המסים יתחיל לזרום מידע על כל אלו שנהנו מהפטור ואז יהיה אפשר להתחיל לגלות כמה גרע החוק מקופת המס של מדינת ישראל. אל דאגה, רשות המסים לא תספק את המידע. בשביל זה יש בתי משפט, וגם במקרה הזה אין לנו שום בעיה להגיע באמצעותם לחקר האמת.

מה שכח
 מה שכח

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988