המסע המושלם לקצה העולם: גן עדן עלי אדמות באיי טהיטי

איי טהיטי הם מהמקומות האחרונים שיושבו על-ידי האנושות, אי שם באמצע הדרך שבין אוסטרליה לדרום אמריקה. איים אלה ביופיים המתפרץ מצדיקים את השימוש במונח השחוק גן עדן עלי אדמות. אבל חוץ מחופים מושלמים שטופי שמש ויעד אקזוטי לירח דבש - מה עוד יש לעשות שם, והאם זה אכן מצדיק את המסע הארוך?

בעבורי היה הביקור באיי טהיטי היהלום שבכתר במסע ארוך בדרום האוקיינוס השקט, אזור המבורך באלפי איים טרופיים מהיפים בתבל. קצרה היריעה מלכתוב על תריסר האיים שבהם ביקרתי, וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. זה לא היה רק החיפוש אחר גן העדן, אלא אישוש תחושת הבטן שיעד זה הוא הרבה מעבר לרביצה על החוף ובקתות מעל המים.

הגירוש מגן עדן

איי טהיטי - הידועים בשמם הרשמי פולינזיה הצרפתית - מורכבים מ-118 איים ואטולים (סוג של אי, שהוא בעצם שונית אלמוגים), המחולקים ל-5 קבוצות איים ייחודיות ומשתרעים על פני שטח עצום של האוקיינוס, השווה לשטחה של מערב אירופה כולה, אך שטחם היבשתי מצומצם ביותר. איים נידחים אלה יושבו על-ידי הפולינזים הקדומים, אשר מוצאם כנראה באזור טאיוואן. הפולינזים יצאו למסע ימי מרתק אל הלא נודע בתקופה המקבילה לייסודה של ירושלים המקראית. הם שטו על גבי סירות קאנו כפולות וניווטו באמצעות קריאת הכוכבים, תנועות הגלים וצורות העננים. הם העמיסו על גבי סירותיהם את כל הנחוץ על מנת ליישב ארץ חדשה: חיות, פירות, זרעים והמון ביטחון עצמי.

האיים הבלתי מיושבים שאותם גילו בזה אחר זה היוו קרקע פורייה (תרתי משמע) ליצירת תרבות ייחודית, שהתפתחה במשך אלפי שנות בידוד מוחלט. השפע שבטבע ובים היווה אספקת מזון אינסופית, הצ'יפים שמרו על חיי קהילה בריאים ויישבו סכסוכים עם השבט שבעמק השכן, הפרחים הריחניים והקעקועים החליפו את התכשיטים, וחיי הלילה היו תוססים ביותר עם מופעי ריקודים חצי-אירוטיים.

המגע הראשון עם האירופאים, במאה ה-18, שם קץ לאוטופיה שבה חיו עד אז. ראשית, היה זה הבריטי סמואל וואליס שעגן בחופי טהיטי וניכס אותם לכתר המלכותי. בעודו מפליג חזרה עם הבשורות הטובות, הצרפתי אנטואן בוגנוויל הגיע לצידו האחר של האי, ולמרות האיחור האופנתי, אף הוא ניכס את האי, והפעם לרפובליקה. השמועות אודות גן העדן המרוחק התפשטו ברחבי אירופה, ולא חלף זמן רב עד שציידי לווייתנים, סוחרים למיניהם, הרפתקנים, אמנים ומיסיונרים נוצריים דלקו בעקבותיהם.

האורחים הלבנים סחרו עם תושבי האיים: נשק, כלי מתכת, אלכוהול וטבק תמורת מזון, שקט תעשייתי ומגע נשי. במהרה, החל המבנה החברתי ששרד לאורך השנים, להיסדק, ולעיתים קרובות לגלוש לאלימות בין-שבטית. המחלות שהביאו עמם האירופאים גרמו למוות המוני והוסיפו להידרדרות. בחלק מהאיים, למעלה משני שליש מהתושבים פשוט לא שרדו.

טלטלה זו סייעה למיסיונרים לעשות את מלאכתם בהצלחה מסחררת. הדת החדשה סייעה בבלימת האלימות, יצרה שפה כתובה והביאה מודרניזציה, אבל בתמורה אסרו המיסיונרים את המרכיבים שהיוו את עמוד השדרה של התרבות המקורית: האמונה באלים, הריקוד, הלבוש החושפני וקעקוע הגוף. לאחר גירוש מיסיונרים צרפתיים מהזרם הקתולי שהעזו לדרוך בטהיטי הפרוטסטנטית דאז, שלחה צרפת את אוניות הצי המתקדמות שלה להגן על האינטרסים שלה מפני האנגלים, ובפעולת בזק השתלטה על האי. זה היה צעד ראשון בדרך לאיחוד שאר קבוצות האיים תחת השם - פולינזיה הצרפתית.

מקדשים, גנים ופרוסות באגט

החיים תחת מטריית ההגנה של הרפובליקה יצרו שילוב מעניין של תרבות אקזוטית עם טאץ' צרפתי מעודן, ותרמו רבות ליצירת תשתית מודרנית ורמת חיים גבוהה. מנגד, קיים עדיין זעם רב על הקולוניאליזם האירופי, שהביטוי הקיצוני שלו הוא ניסויים גרעיניים שביצעה ממשלת צרפת באיים.

מסמכים שנחשפו בשנים האחרונות מגלים שבשנים 1996-1960 ערכה צרפת לא פחות מ-193 ניסויים גרעיניים בפולינזיה הצרפתית. באחד מהם, למשל, נחשף האי טהיטי, האי המאוכלס ביותר באזור, לנשורת פלוטוניום ברמה הגבוהה פי 500 מהמותר. עד היום סובלים התושבים משכיחות גבוהה במיוחד של לוקמיה וסרטן בלוטת התריס.

כל ביקור בפולינזיה הצרפתית מתחיל באי המרכזי - טהיטי - שבקבוצת איי החברה (Society Islands), המיתמר ממעמקי האוקיינוס בצורת הספרה שמונה. היציאה מביקורת הדרכונים לצלילי יוקלילי, מחרוזת פרחים ריחנית על הצוואר ולחות מפנקת, מערבבת בין חלום למציאות.

מרבית התיירים פוסחים על טהיטי בנהירתם ישר לריזורטים של בורה-בורה, אך האי הגדול בהחלט מצדיק שהות של כמה ימים. עיר הבירה פפאטה (Papeete), היא "מדינת תל-אביב" של הטריטוריה, מרכז קוסמופוליטי עם מעין תערובת של מבנים בסגנון קולוניאלי, צעירים הלבושים באופנת גולשי גלים, צרפתים שהדרימו בעקבות החיים הטובים וכיכרות כמיטב המסורת הצרפתית.

הביקור בשוק העירוני הוא בגדר חובה. השיטוט בין עשרות הדוכנים העמוסים כל טוב דומה לביקורו הראשון של פעוט בחנות ממתקים: שלל פירות וירקות אקזוטיים הזרים לחך הישראלי, דגים טריים, אופנה מקומית ומוצרים מהאיים השכנים כגון ונילה משובחת, שמנים ריחניים ופנינים שחורות.

בפפאטה יש גם קהילה יהודית זעירה, המורכבת בעיקרה מסוחרים שהיגרו אליה מצרפת. ביקור בבית הכנסת הספרדי "אהבה ואחווה" בערב שבת הוא חוויה מרגשת, שקרוב לוודאי תוליד גם הזמנה לסעודת שבת עם מאכלים ביתיים מוכרים ושעות של זמירות ודיונים על פרשת השבוע.

לחובבי אוכל מחכה הרפתקה בשוק האוכל הלילי ב-Place Vaiete על שלל דוכניו הניידים, שבהם ניצבים עם שקיעת החמה שולחנות עמוסים בשלל מנות מגרות בניחוח גלובלי. מומלץ ביותר לטעום את המנה הלאומית - ה-poisson cru - קוביות של טונה טרייה במרינדת חלב קוקוס, ירקות וליים. לא משנה מה תזמינו, תמיד תוגש המנה עם סלסלה מלאה בפרוסות באגט - אחרי הכול, זו טריטוריה צרפתית.

אך טהיטי אינה רק העיר הגדולה אלא גם הזדמנות מושלמת לצאת לסיור רכוב לאורך חופי האי ולעצור במקדשים עתיקים, בגנים טרופיים ובחופים מכוסים בחול וולקני שחור הלוהט בצהרי היום. עיקר הכיף טמון בעצירות המזדמנות בנקודות תצפית שבהן ניתן להפנים את היופי של האי הטמון בפסגות עטויות בירוק עז. את הפסגות הללו חוצה עמק ה-Papenoo, אשר נוצר משרידי לוע הר הגעש הקדום. זהו אזור פראי ולא מיושב, שמשך אליו מקומיים שסירבו בחירוף נפש להתנצר.

את העמק ניתן לבקר בסיור 4X4, שאותו אני עושה עם "מר טהיטי" לשעבר. לא מדובר בתחרות יופי במקרה הזה, אלא במפגש שנתי של גברים חסונים מכל האיים המתחרים במקצים כגון הנפת אבני בזלת, טיפוס עצי קוקוס, ריקודים מסורתיים ועוד. הדרך המפותלת מובילה אותנו לאורך נהר שאליו נשפכים מפלי מים עצומים מכל עבר. אנו חוצים כמה יובלים וגשרים רעועים, ומר טהיטי (בדימוס) עוצר מדי פעם להסברים על הצומח ולסיור במקדשים עתיקים ובריכות סודיות.

בורה-בורה, פנטזיה רומנטית

התחנה הבאה היא מוריאה, שאליה מגיעים בהפלגה קצרה במעבורת מפפאטה. קילומטרים בודדים מפרידים בין טהיטי למוריאה, אך החיים פה שונים לחלוטין. מוריאה היא מסוג המקומות שבהם היינו בוחרים לחיות עם היציאה לפנסיה, אי נטול דאגות הנותן משמעות למונח "Island Time".

בפני התיירים הרבים שפוקדים את האי אפשרויות לינה רבות הכוללות דירות מאובזרות, פנסיונים מקומיים ובקתות מעל המים, שדרך אגב, אינן מסורת מקומית עתיקה אלא הוקמו לראשונה במוריאה רק בשנות ה-60.

עם רדת החשיכה, הגיעה שעת תרבות עם ביקור ב-Tiki Village במופע ריקודים ססגוני המבוסס על סיפורי האלים. רגע השיא מגיע עם ריקוד האש - נחלתם של הגברים האמיצים ביותר באי. גם הצופים מוזמנים להצטרף לריקודים.

ממוריאה אני ממשיך בטיסה ישירה לבורה-בורה. מה כבר אפשר לספר על אחד מהאיים המפורסמים בעולם, פנטזיה של זוגות אוהבים ברחבי העולם, ובמציאות של היום, בעיקר של תיירים סינים.

בורה-בורה התברך בלגונה היפה ביותר באיי טהיטי, שמתוכה מזדקרות פסגות הרים מרהיבות, והוא לא לחינם טיפס אל רשימת היעדים המבוקשים ביותר בעולם. בימי מלחמת העולם השנייה, בחרה ארצות-הברית בבורה-בורה המנומנמת דאז כמקום מושבו של בסיס צבאי. תותחים הוצבו על ההרים להגן נגד פלישה יפנית, מסלול נחיתה נסלל (כן-כן, אותו המסלול), וכ-5,000 חיילים הוצבו באי לאימונים ולהתרעננות מהקרבות. מיותר לציין שהחיילים עשו חיים על האי ולא ראו יותר מדי אקשן (מהסוג הקרבי לפחות). בסיום המלחמה, חזרו החיילים לבתיהם עמוסי חוויות, וכך נוצר הבאז התיירותי וחלום הביקור באי הרומנטי.

הודות למסלול הנחיתה שנבנה במקום, החלו להגיע לאי תיירים רבים, ואיתם הריזורטים המפנקים והיקרים להחריד. בורה-בורה, אם כן, היא חרב הפיפיות של איי טהיטי: אי אחד מיני רבים היוצר רושם מוטעה של יעד שכולו יוקרה ומיועד לעשירים בלבד. נכון שאם כבר מגיעים עד לכאן, קורץ במיוחד להגשים את חלום הבקתה מעל המים, וניתן לעשות זאת גם מבלי לפדות את קרן ההשתלמות. אך אפשר גם ללון במחיר שפוי יותר במלונות, בפנסיונים ובדירות Airbnb.

בין שלל האטרקציות, אסור לפספס את הסיור בלגונה המושלמת, שאותה אני עושה על גבי סירת קאנו ממונעת בהדרכתו של המדריך - דידי - שמצטיין במולטי-טאסקינג. בעודו משיט את הסירה אל מחוץ ללגונה בעזרת רגלו, מנגן דידי על יוקלילי ומסביר לנו קצת על ביתו.

בהדרכתו, אנו פוגשים להקת כרישים גדולה מתחת למים. דידי לפתע צולל למעמקים, אוחז בסנפירו של אחד הכרישים ותופס עליו טרמפ.

פאקאראבה, שמורה ימית

אף ש"פאקאראבה" נשמעת כמו קללה, זהו שמו של אטול בקבוצת איי טואמוטו. למעשה, איי טואמוטו אינם איים אלא רצועת האטולים הגדולה ביותר בעולם, מעין סופגניות מחוררות המורכבות מרצועה יבשתית צרה ונמוכה המקיפה לגונה ענקית. האטולים הם זכר להרי געש קדומים ששקעו לאחר שסיימו את תפקידם בטבע, והיבשה הצרה היא למעשה השונית שהקיפה את האי לשעבר.

פאקאראבה היא שמורה ימית של אונסק"ו, גן עדן לצוללים. בעוד שהאטול השכן - ראנגירואה - מקבל את רוב תשומת הלב, למביני העניין שמגיעים לפאקאראבה מחכה חוויה עוצמתית מתחת למים, והזדמנות לעצור קצת את הזמן.

באטול המאוכלס בדלילות, קילומטרים רבים של שבילים המתאימים לרכיבה על אופניים ומעוטרים בעצי קוקוס. בדרך, עוברים מדי פעם לצד מקומיים המנופפים לשלום, ועוצרים להתרענן בעיירה הציורית רוטואבה.

לעיירה הזו יש ניחוח תמידי של בושם, הודות לשלל הפרחים הניבטים מכל עבר. לבסוף, מגיעים לחופים בתוליים מכוסים בחול לבן מסנוור. אין נפש חיה מסביב מלבד הדגים בריף שממול. מזל שהשנורקל תמיד איתי. התחושה היא שבעוד רגע יצוץ מן המים רובינזון קרוזו עם דג עסיסי לארוחת הצהריים. מה הפלא שמיום שחזרתי ארצה, אין לילה שבו הנופים, הריחות, הצלילים והטבע של איי טהיטי אינם מופיעים בחלומותיי?

הכותב הוא מוציא לאור של אתר הטיולים XDAYSINY.COM, מדריך קבוצות ויועץ לפרטיים לאיי טהיטי

מידע מעשי

איך מגיעים: טיסות ישירות מלוס אנג'לס, פריז, טוקיו, ניו-זילנד, אי הפסחא ואיי קוק. את הטיסות הפנימיות של Air Tahiti משתלם לרכוש במסגרת חבילת טיסות לאיים הרצויים.

עונה מומלצת: העונה היבשה (והפחות לחה) היא בין אפריל לאוקטובר, ובתקופת פסח והחגים המחירים שפויים יותר (עונות ביניים). ביולי מתרחש פסטיבל ה-Heiva בפפאטה, חגיגה של התרבות הפולינזית המסורתית שבה קבוצות מכל האיים מתחרות במקצי ריקודים וענפי ספורט. בין נובמבר למארס המחירים נמוכים יותר, אך מזג האוויר לעתים בלתי צפוי.

לאן נוסעים: מומלץ מאוד שלא לנסות ולדחוס מספר רב של איים בביקור קצר. כלל האצבע: שלשה איים על כל עשרה ימים.

ויזה: אשרת תייר ל-90 יום ניתנת בשדה התעופה בטהיטי עם הצגת כרטיס טיסה חזרה.

מטבע: פרנק פסיפי המוצמד לשער האירו. ניתן להמיר דולרים ואירו בקלות או להשתמש בכרטיס אשראי. רצוי לברר עם הבנק טרם היציאה מהארץ את עלויות הסליקה ומשיכת מזומנים בפולינזיה הצרפתית.

אינטרנט: נצלו את הזמן בגן עדן להתנתק קצת, אך אם בכל זאת תרצו לתקשר עם העולם החיצון, כל האיים אכן מחוברים לרשת. ניתן גם לרכוש כרטיס סים מקומי של חברת Vini, עם חבילת גלישה מצומצמת.

לינה: לילה בפנסיון משפחתי מתחיל בסביבות ה-50 אירו לאדם, ומאמיר עד אינסוף במלונות היוקרה. הלינה בפנסיונים בדרך כלל כוללת גם ארוחת בוקר וערב, ומהווה הזדמנות להכיר מקרוב את המקומיים. בקבוצת איי החברה Society Islands)), ישנן דירות Airbnb ובכמה איים יש אפשרות לקמפינג.

צלילה: איי טואמוטו מומלצים לאלו שמעוניינים במספר רב של צלילות, אך בכל קבוצת איי ה-Society ניתן ליהנות מצלילות משובחות. ניתן גם לרכוש את ה-Te Moana Pass - חבילת צלילה התקפה במספר מועדוני צלילה באיים.

הדרכה: ניתן להצטרף לטיול מאורגן מהארץ במסגרת קבוצות מצומצמות. באיים, הסיורים בלגונות הם תמיד מודרכים ולרוב מהנים, ואת הסיורים היבשתיים ניתן לעשות באופן עצמאי או מודרך. לתשומת לבכם: מרבית שבילי ההליכה אינם מסומנים ורצוי מאוד להיעזר במדריך מקומי צמוד או לפחות לקבל פרטים מ המארחים.