העולם שייך לנותני השירותים: עוד ועוד חברות ללא עובדים

גדלנו על התפיסה שאם צריך משהו, קונים אותו - כלי רכב, בתים, תקליטים. הבעלות הזאת, שהגדירה אותנו, התאפשרה הודות למהפכות בעולם הייצור והלוגיסטיקה שהעמידו לרשותנו מגוון מוצרים במחירים נגישים. גם בשוק העבודה, ארגונים היו הבעלים של העבודה והפעילות נעשתה ברובה בתוכם. אבל אם תסתכלו סביב, תראו שמשהו השתנה גם באופן שבו אנחנו קונים כצרכנים וגם באופן שבו ארגונים קונים עבודה.

כצרכנים, אנחנו כבר לא קונים דיסקים, הצעירים בערים כבר לא קונים מכוניות. אנשים קונים פחות ספרים. במקום זאת, אנחנו צורכים מוזיקה וסרטים On Demand (לפי דרישה), באמצעות שירותים כמו VOD, Netflix ו-Apple Music. אפילו בענף מורכב יותר, כמו רכב, רואים צריכה גוברת לפי דרישה, באמצעות Uber ואפילו Zipcar המציעות כלים שיתופיים. בעולם שבו אפשר ליהנות מנוחות של רכב פרטי בלי הצורך להיות הבעלים שלו, יש מקום לשאול איך ייראה עולם עבודה שהבעלות בו מפנה את מקומה לשיתוף.

ארגונים רבים כבר היום משנים את הגישה שלהם לעבודה ורואים בה אוסף של שירותים שניתן להשתמש בהם בתוך הארגון ומחוצה לו. כך הולך ומתפתח מודל "הכול כשירות" (Everything as a Service - XaaS) המוכר לרבים מעולם התוכנה - שם ארגונים מורגלים בתשלום עבור שימוש ברישיונות. כעת המודל הזה עובר לעולם הפיזי והוא יוביל לשימוש אפקטיבי יותר במשאבים.

הרעיון של ניידות כשירות (Maas - Mobility as a Service), לדוגמה, מדבר על תשלום חודשי, כמו שמשלמים לאתרי מוזיקה: אומרים לאפליקציה לאן צריך להגיע ומקבלים גישה לכלי התחבורה שייקח אתכם לשם. אנחנו כבר מכירים גם את המשרד כשירות, עם מתחמי עבודה שיתופיים כמו אלה של WeWork, שכעת מתיימרת לעשות בתחום הדיור מה שעשתה בתחום שטחי המשרד: השכרת שטח מגורים (כיום בניו יורק) שמאפשר לדרים בו גישה לפעילויות ולשירותים קהילתיים כמו כביסה, ניקיון, ארוחות ופעילות פנאי. התשלום הוא חודש בחודשו, בלי חתימה על חוזים לטווח ארוך ועם אלמנטים המזכירים בית מלון. המתחם מציע חדרים עם מיטות נפתחות מהקיר שאפשר לגור בהם עם שותפים בתשלום מופחת, או חדרים ויחידות דיור פרטיות בתשלום גבוה יותר.

אם דיור יכול להיות שיתופי, אין סיבה להניח שארגונים צריכים להמשיך להיות הבעלים של העבודה, המשרות, העובדים. זה הזמן לחזור לשאלה מדוע ארגונים בכלל קיימים - שאלה שעל התשובה עליה זכה רונלד קוז בפרס נובל לכלכלה ב-1991. במאמר שכותרתו The Nature of the Firm, הוא הגדיר את מה שנודע אחר כך כ"חוק קוז": ארגונים יעשו מה שהם צריכים בתוכם ולא באמצעות ספקים חיצוניים בגלל העלות הגבוהה הכרוכה בהתקשרות עמם, במציאתם, בניהול מו"מ ובמעקב אחר טיב העבודה שנעשית. לכן ארגון ירחיב את טווח הפעילות שלו כל עוד עלותה תהיה נמוכה או שווה לעלות ההתקשרות לרכישת פעילות זו בשוק החופשי. במאה ה-20, רוב הארגונים התנהלו באופן הזה והוציאו החוצה רק מעט ממה שנדרש להם לעשייה.

הרעיון בבסיס חוק קוז עדיין נכון, אבל התוצאה היום שונה בתכלית, מאחר שעלויות ההתקשרות צנחו הודות לאינטרנט. אם לצטט את דון טפסקוט בספרו Wikinomics: How Mass Collaboration Changes Everything, היום צריך לקרוא את חוק קוז מהסוף להתחלה. כלומר, היום ארגונים צריכים להתכווץ עד שעלות הפעילות הפנימית תהיה גבוהה פחות מעלות העבודה באמצעות רשת של שיתופי פעולה חיצוניים. זה אומר שאם ארגון יכול להתקשר עם אנשים וארגונים אחרים כדי לבצע את העבודה הנדרשת, סביר להניח שההתקשרות הזאת תהיה זולה יותר, ודאי גמישה יותר, ותביא לתוצאות איכותיות יותר מאשר ביצוע הפעילות בתוכו.

בעולם שבו אופני התקשורת ומקורות המידע מתרחבים כל הזמן, יש סבירות גבוהה שמה שארגון צריך נמצא דווקא מחוץ לו ולא בתוכו. יחידים וארגונים שעוסקים במטרות דומות יכולים למצוא זה את זה במהירות ולהחליט אם לשתף פעולה. בעולם העבודה החדש הרשתות האלה יוצרות מבני עבודה "רכים", יחסי עבודה בין צוותים, קהילות, ארגונים ויחידים שחוצים גבולות מסורתיים של מה שנקרא בעבר "ארגון". תחילה ראינו מבנים מטריציוניים ותפקידים שנועדו לחבר בין קבוצות לצורך מילוי משימה מסוימת בתוך הארגון עצמו, אך עם הזמן המבנים הללו זלגו מעבר לגבולות הארגון, עד כדי שיתופי פעולה בקוד פתוח בענן.

על פי המחקר של Accenture, 82% ממנהיגי ארגונים כבר עושים שימוש ברשתות חיצוניות רחבות כדי להשיג את מטרות הארגון. אבל המעבר למודל "הכול כשירות" לא יעצור בזה. על פי נתונים של הלשכה לסטטיסטיקה בארה"ב, מספר המגישים דוחות על הכנסה עצמאית (נוסף על הכנסה מעבודה שכירה או במקומה) גדל ב-18% מאז 2004, לעומת גידול של 3.5% בלבד בדוחות שכירים. יותר מכך, אם מבחינה היסטורית ראינו בתקופות מיתון ירידה במספר השכירים ועלייה במספר נותני השירות והיפוך המגמה בסוף המיתון, מאז שנת 2000 אנחנו רואים עלייה מתמדת במספר נותני השירותים, גם בתקופות של צמיחה. מספר השכירים לאחר המיתון של 2008 לא חזר לרמתו לפניו. במילים אחרות, לאט לאט מתנתקת העבודה מבעלות ועוברת גם היא לשירות.

איך נראית עבודה כשירות? Work as a Service - WaaS היא בעצם ענן עבודה. בדרך כלל האסוציאציה היא לאתרים כמו Upwork או Fiverr, פלטפורמות צומחות לפרילאנסרים, אבל יש לעבודה כשירות גם צורות סמויות יותר. חישבו למשל על כל האפליקציות שנכתבות לאייפון. המחזור של App store בשנת 2016 עבר את ה-28 מיליארד, ואפל שומרת לעצמה 20% מההכנסות של המפתחים. למעשה, אפל מרוויחה מעבודה של אנשים שהיא איננה משלמת להם משכורת, אנשים שמשתמשים בפלטפורמה שהיא סיפקה להם. זה נכון גם לכל מי שמוכר דרך אמזון או אי.ביי. כדי לתת שירות היום, כל מה שאתם צריכים זה לדעת מה אתם יכולים להציע שמישהו אחר יהיה מוכן לשלם עליו ואמצעי לתווך ביניכם לבין הלקוחות הפוטנציאלים.

העולם הולך ומתמלא בחיישנים שקוראים את כל מה שאנחנו עושים, לאן אנחנו הולכים, עם מי ומתי, והם אוספים עלינו מידע שעם הזמן יאפשר להציע לנו שירותים תפורים למידותינו. בעולם שבו הכול מחובר לכול, ההזדקקות שלנו ל"דברים" תפחת ככל שנקבל גישה לדבר שאנחנו זקוקים לו בדיוק בזמן ובמקום הנכונים. במקום האינטרנט של הדברים, יהיה לנו כנראה אינטרנט של ה"אין דברים", אינטרנט של שירותים. וסביר להניח שהרעיון הזה של הכול כשירות ימשיך לצמוח ויופיע כהצעות לשירותים שאפילו לא ידענו לבקש. כל שירות כזה הוא עבודה עבור נותן שירות, עבודה שלא בהכרח מגיעה עם משרה ותלוש משכורת. ההזדמנויות כבר שם. מה הדבר הבא שאתם כבר לא צריכים לקנות?

הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com

 חברות ללא עובדים הולכות ומתרבות