עובד שהתפטר בגלל צפי להרעת תנאים לא זכאי לפיצויי פיטורים

המחוקק הישראלי קבע כמה מקרים שבהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים גם אם לא פוטר, ובהם הרעה מוחשית בתנאי העבודה או היווצרות נסיבות מיוחדות במקום העבודה שבהן "אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו" - דבר הידוע בעגה המשפטית כ"התפטרות בדין מפוטר". אך מה קורה כאשר עובד סבור שעומדת להיגרם הרעה מוחשית בתנאי עבודתו והוא אינו מוכן להמתין בשקט כאשר "החבל מונח על צווארו" ומעדיף להקדים תרופה למכה ולהתפטר רגע לפני שההרעה מתרחשת בפועל? האם גם אז הוא זכאי לפיצוי? בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב פסק לפני כשבועיים שלא.

לפי פסק הדין, שהתקבל ב-14 במארס בדעת רוב וכנגד דעה חולקת של אחד מנציגי הציבור בבית הדין לעבודה, כל עוד לא התרחשה הרעה מוחשית בתנאי העבודה בפועל, העובד אינו זכאי לפיצוי אם הוא מתפטר.

שמועות? זה לא מספיק

באותו מקרה דנה השופטת יפית זלמנוביץ-גיסין בעתירה שהגיש רועי פרייבך, מנהל פעילות חטיבת ישראל של ריטליקס, נגד החברה. פרייבך טען שהוא זכאי לפיצוי בשל העובדה שצפויה להתרחש הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

ריטליקס היא חברה ישראלית שנרכשה בפברואר 2013 על ידי חברת NCR העולמית תמורת כ-800 מיליון דולר. במסגרת עסקת הרכישה ומתוך רצון לשמר בחברה מנהלים בכירים, התחייבה החברה הרוכשת שכל מנהל בכיר שיסיים את עבודתו ביוזמת החברה או יעזוב אותה מרצונו מסיבה ראויה במהלך תקופה של שנתיים מיום הרכישה, יהיה זכאי למענק בסך 6 משכורות. "סיבה ראויה" הוגדרה "הפחתה משמעותית בתחומי האחריות או בתפקידים". במאי 2014 הודיע מנהל המכירות החדש בחברה לפרייבך כי החליט לפצל את חטיבת ישראל כך שהתובע ינהל את אנשי המכירות בלבד ואילו יתר עובדי החטיבה יוכפפו לחטיבת השירותים. בנובמבר 2014, בהתאם לתיקון להסכם העבודה שנערך לו, הודיע פרייבך לחברה כי בכוונתו להתפטר בשל הבנתו כי יש כוונה עתידית בחברה לפצל את ריטליקס ישראל ולהפחית מסמכויותיו. כעבור חודש הודיע פרייבך סופית על התפטרותו. בתגובה מסרה לו ריטליקס כי הוא לא זכאי לקבל את המענק המיוחד שכן התפטרותו אינה מ"סיבה טובה" - לא חלה הפחתה משמעותית בתחומי האחריות שלו או בתפקידו בחברה.

פרייבך עתר לבית הדין לעבודה ובאמצעות עו"ד גליה קליינמן טען שהתפטרותו נעשתה בשל פיחות משמעותי שחל בתפקידו ולכן הוא זכאי לפיצוי המיוחד. לדבריו, בתקופה שקדמה לסיום עבודתו היו דיבורים רבים על האפשרות לפצל את ריטלקיס ישראל ובכך להפחית בסמכויותיו, וכי היה לו ברור שהליך זה הוא בבחינת עובדה מוגמרת. פרייבך טען שכיוון שהיה קרוב למועד שבו לא יוכל להתפטר ולקבל את הפיצוי המיוחד, הרי שלא נותרה בידו ברירה אלא להתפטר במועד שעשה זאת.

ריטליקס טענה מנגד באמצעות עו"ד קליה קליין ממשרד פרל-כהן-צדק-לצר-ברץ, כי פרייבך אינו זכאי למענק ההיפרדות. החברה טענה שהתנאים לקבלת המענק שנקבעו בתיקון להסכם העבודה לא התקיימו במקרה של פרייבך. לדברי החברה, לא חל בפועל שום שינוי ארגוני ולא התקיימו התנאים לקביעת זכאות למענק ההיפרדות, וממילא לא הופחתו סמכויותיו של פרייבך. החברה ציינה שאפילו הייתה רוצה לתקן פגיעה כלשהי בסמכויות של פרייבך כדי למנוע את התפטרותו, היא לא הייתה יכולה לעשות זאת מהטעם הפשוט שפגיעה כזאת לא התקיימה. עוד הוסיפה החברה כי אף אם הייתה תוכנית עתידית להפחית בסמכויותיו של פרייבך, הרי שתוכנית זו לא יושמה ועל כן הוא לא עמד בתנאים שנקבעו בתיקון לחוזה הבכירים שנערך בעת שהחברה נרכשה והוא אינו זכאי למענק היפרדות. 

לחיזוק עמדתה טענה ריטליקס כי בתי הדין לעבודה לא הכירו בעבר בהתפטרות מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים (התפטרות בדין מפוטר עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה), בשל הרעה עתידית שלא התרחשה בפועל.

בית הדין לעבודה דחה את התביעה וקבע כי "תחושותיו הסובייקטיביות של עובד/מנהל החש כי האדמה בוערת תחתיו ומבקש למלט רגליו פן יבולע לו עוד בטרם נודע לו בצורה רשמית - להבדיל מקיומן של שמועות כי במועד כזה או אחר ייכנס לתוקפו מהלך של צמצום תחומי אחריותו אינו מעלה ואינו מוריד. השופטת קיבלה את טענות ריטליקס כי פרייבך לא הוכיח שחל שינוי בפועל במתכונת העסקתו ואף אם היה מתוכנן לבצע שינוי כלשהו בעתיד, הרי שהתפטרות שנעשית על בסיס שינוי עתידי שנשקל ולא התרחש אינה מזכה אותו במענק ההיפרדות. 

דעת המיעוט: "כמו אדם שראשו מונח על הגיליוטינה"

בפסק הדין הייתה דעת מיעוט מעניינת של נציג ציבור העובדים בבית הדין לעבודה, דב גרינברג. גרינברג סבר כי יש לקבל את תביעתו של פרייבך במלואה ונימק את עמדתו כך: "ריטליקס טוענת שהתפטרותו של פרייבך אינה מזכה אותו בקבלת הפיצוי הקבוע בהסכם הפרישה מאחר שהיו רק דיבורים ושמועות על שינויים ארגוניים אפשריים בחברה ולא נעשו שינויים בפועל. למה הדבר דומה? לאותו אדם שראשו מונח על הגיליוטינה וכולם אומרים לו שאין לו מה לדאוג ומבקשים שיפסיק לצעוק שכן המאכלת עדיין למעלה". גרינברג הוסיף: "אין להתייחס אל מקרה זה כאל התפטרות רגילה של עובד הדורש שיוכר כמפוטר. בכל המקרים והפסיקות שהובאו לגבי זה היה חסר אלמנט הזמן אשר הינו קריטי במקרה זה". נציג הציבור סיכם את עמדתו, שנותרה עמדת מיעוט לפחות עד הערעור שכנראה יוגש לבית הדין הארצי לעבודה: "העובדות כפי שהוצגו בתיק זה מעידות על חוסר תום לב מצד ריטליקס ומצד שני על התנהגות הגיונית וסבירה מצד פרייבך".

"אין מקום לפרשנות יצירתית"

עו"ד קליה קליין שייצגה, כאמור, את ריטליקס, כמובן מברכת על פסק הדין שהתקבל לבסוף. "חשיבותו הוא בחיזוק היציבות והוודאות בתחום יחסי העבודה", אמרה ל"גלובס". "חשוב שמעסיק שרוצה להעניק לעובד הטבות שאינו מחויב בהן על פי חוק אך מתנה זאת בתנאים מסוימים לא יגלה יום אחד שהתנאים נשחקו או שונו על ידי פרשנות יצירתית של בית הדין. במקרה שלפנינו, החוזה קבע תנאי של הרעה בפועל, ובית הדין לא הסכים להחיל, כדרישת העובד, פרשנות יצירתית ולקבוע שדי בציפייה להרעה מוחשית. אם היה פוסק אחרת, הייתה נפתחת תיבת פנדורה, שלפיה כל מחשבה או כל אירוע שלא בהכרח מהווה הרעה מוחשית מזכה את העובד בהטבות גבוהות".

לטענת קליין, "פרשנות כזו הייתה מונעת בעתיד מתן הטבות כאלה ומביאה לזרם תביעות, שהיה גורם נזק כבד הן לעובדים והן למעבידים. הפסיקה היא במסגרת הרוח הנוכחית הנושבת מבית המשפט העליון ולפיה בתי המשפט יימנעו מפרשנות יצירתית של חוזים".

מקרים שבהם עובדים זכאים לפיצויי פיטורים

- עובדים שחלה הרעה מוחשית בתנאי העסקתם

- עובדת שהתפטרה כדי לטפל בילד לאחר חופשת לידה

- עובדים שהעתיקו את מקום מגוריהם בעקבות נישואים או גירושים למרחק של 40 ק"מ לפחות

- עובדים שעוברים לגור ביישוב חקלאי או ביישוב פיתוח

- עובדים המתפטרים מסיבות בריאותיות שאינן מאפשרות להם להמשיך בעבודתו

- עובדים המתלווים לבן או בת זוגם היוצאים לשליחות ציבורית