דוידוביץ' ערער לעליון על מכירת "גלובס" למשפחת בר און

טוען: "הערעור מוגש כדי לתקן טעויות יסודיות וקשות שנפלו, בכל הכבוד, בניהול ההליך" ■  "הכונסים לא קבעו, וביהמ"ש לא הקפיד על כך שיקבעו תנאים שווים ביחס למכירת המניות שבכינוס"

דוד דוידוביץ' / צלם: ורדי כהנא
דוד דוידוביץ' / צלם: ורדי כהנא

דוד דוידוביץ' אינו משלים עם מכירת עיתון "גלובס" לאלונה בר און. דוידוביץ' הגיש היום (א') ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן על-ידי נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, איתן אורנשטיין, שבמסגרתו החליט בית המשפט להעביר את השליטה ב"גלובס" למשפחת בר און.

באמצעות עו"ד אלי זהר, טוען דוידוביץ' כי הצעתו לרכישת מניות השליטה בחברת "מוניטין עיתונות" המחזיקה ב"גלובס" היא עדיפה על פני זו של בר און, שהתקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי.

ב-14 במארס קבע הנשיא אורנשטיין כי המניות של חברת "מוניטין עיתונות", המחזיקה ב"גלובס", שהיו בבעלותו של איש העסקים פושט הרגל אליעזר פישמן, יימכרו לחברת אילקורפ של משפחת בר און ב-106 מיליון שקל. המחיר משקף ערך של 45 מיליון שקל לעיתון. בכך העדיף השופט את הצעתה של בר און על פני הצעתו של דוידוביץ' שהוא איש העסקים יהודי-רוסי.

"אני מאשר את ההתקשרות בין כונסי הנכסים לכלל המניות בחברת מוניטין, קרי 74.86% לפי הסכם אילקורפ, ולפעול בהתאם להוראותיו", קבע השופט אורנשטיין והורה לכונסי הנכסים, עורכי הדין אייל רוזובסקי ורונן מטרי, לדווח לבית המשפט על קידום המימוש של ההסכם לא יאוחר מ-15 באפריל 2017.

אורנשטיין אימץ בכך את ההסכם שנערך בין הכונסים למשפחת בר און במסגרת הגישור שנערך בפני השופטת המחוזית בדימוס, הילה גרסטל. לדברי השופט, "בין שיקוליי - ההלכה שלא בנקל יתערב בית המשפט בעמדת בעל התפקיד, ולא קמו לדעתי טעמים לעשות כן, לא נפל דופי בהתנהלות כונסי הנכסים שעשו רבות כדי להשיא את התמורה עבור המניות, התמיכה הנרחבת של כלל הצדדים, עמדת מרבית הנושים, והיתרון בכך שתהיה קבוצה אחת של בעלי מניות מאשר החלופה של שני בעלי מניות אם תתקבל הצעת דוידוביץ'".

בערעורו מבקש דוידוביץ' מבית המשפט העליון לבטל את פסק הדין ולקבוע כי על כונסי הנכסים להתקשר בהסכם איתו ולשנות את ההחלטה, כך ש"גלובס" יעבור לשליטתו.

לחלופין מבקש דוידוביץ' לבטל את פסק הדין ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, "על-מנת שיקיים הליך התמחרות פומבי, שוויוני ובעל כללי התנהלות קבועים מראש, ידועים וברורים, שיתייחס למתווה הצעה אחד, אחיד (כלפי כל המשתתפים), מוגדר וברור, שבסופו תיבחר ההצעה הטובה ביותר".

לדברי דוידוביץ', "הערעור מוגש כדי לתקן טעויות יסודיות וקשות שנפלו, בכל הכבוד, באופן שבו נוהל הליך מכירת המניות שבכינוס, אשר נעשה והתנהל בניגוד לדין, להיגיון ולמקובל".

לטענתו, "הליך המכירה לא נעשה בדרך של התמחרות על בסיס מתווה הצעה שוויוני, אלא בדרך מוזרה, בלתי מקובלת ובלתי אפשרית של הצגת הצעות המבוססות על מתווים שונים, שגובשו עם כל מציע בנפרד לאחר הידברות נפרדת עם כונסי הנכסים, באופן המקשה להשוות בין ההצעות השונות. בתהליך המכר אף לא נעשה מהלך סדור וברור של התמחרות, במועדים מוגדרים וברורים, שבסופם 'יורד הפטיש', ותם התהליך".

"לא התקיימה התמחרות על בסיס שוויוני"

לפי טענת דוידוביץ', "סופו של הליך המכר הלקוי והפגום שהתנהל, כאמור, היה בפסק דין של בית המשפט קמא, שאף בו, בכל הכבוד, נפלו שגיאות יסודיות, שהביאו לכך שבפסק הדין בחר בית המשפט קמא בהצעתה של אילקורפ, אף שזו נחותה כלכלית באופן משמעותי ומובהק ביחס להצעתו של המערער".

לפי הנטען על-ידי דוידוביץ' בערעורו לעליון, "הכשל המרכזי שנפל בהליך הכינוס, הוא בכך שההליך התנהל באופן לא שוויוני, הגיוני וסדור ושלא התקיימה התמחרות על בסיס שוויוני בין כל המציעים.

לטענתו, הכונסים לא קבעו, ובית המשפט המחוזי לא הקפיד על כך שיקבעו, תנאים שווים ביחס למכירת המניות שבכינוס, כך שהמציעים הציעו הצעות המבוססות על תנאים אחרים ושונים זה מזה, בהתאם לדיון הפרטני שהתנהל בין כל אחד מהם לבין כונסי הנכסים.

"במצב דברים זה נוצר מצב דברים לא תקין, לא מקובל וחסר היגיון לחלוטין, שלא אפשר קיום תחרות אמיתית ושוויונית בין המציעים השונים, ושלא איפשר גם השוואה כלכלית, הגיונית ורלוונטית בין ההצעות השונות, באופן שמאפשר הליך בחירה ברור וראוי של ההצעה העדיפה. ההצעה שנבחרה הייתה הצעה, שאין ספק שהיא הנחותה מבחינה כלכלית", נטען.

לעיון בערעור המלא - קובץ וורד