דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

האם אנחנו לבד ביקום? התשובות עשויות להפתיע אתכם

מכוכבי הלכת שהתגלו לאחרונה, דרך הוכחת התזה של איינשטיין ועד לטרנד הטיסות המסחריות לחלל ■ פרופ' דן מעוז, מומחה לפיזיקה ולאסטרונומיה, מספק תשובות מפתיעות

הדמיה של פני השטח התיאורטיים על כוכב הלכת TRAPPIST-1f / צילום: רויטרס
הדמיה של פני השטח התיאורטיים על כוכב הלכת TRAPPIST-1f / צילום: רויטרס

"יש תיאוריה הגורסת כי אם אי פעם יגלה מישהו לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר. יש תיאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה"

[דאגלס אדמס, "המסעדה שבסוף היקום", 1980, תרגום: מתי ונגריק ודנה לדרר, הוצאת כתר, 1986]

כל כמה שנים אני מתפרץ למשרדו של פרופסור דן מעוז, ראש בית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה באוניברסיטת תל-אביב, ושואל אותו שאלות על היקום. בכל מה שקשור בפיזיקה אני הרבה פחות מחובבן, אבל אדם צריך לדעת יותר על המקום שבו הוא חי, מנין כל זה בא ולאן כל זה הולך, גם אם אין לו יכולת לפתור ולו משוואה אחת פשוטה - ומעוז יודע להסביר.

בחדר של פרופסור מעוז באוניברסיטה ניצב עציץ גדול. האמת, שיותר נכון יהיה לומר שבחדרו של עציץ גדול באוניברסיטה יושב פרופסור מעוז. מדובר במפלצת ירוקה ומרשימה, רבת ענפים ועלים ושורשים משתרגים, שכבר מזמן עזבה את העציץ שבו גדלה ומחפשת חיים במקומות אחרים בחלל החדר; עוד רגע, והצמח כבר מתיישב על הספה, וכמו בסרט "חנות קטנה ומטריפה", הוא שולח זרועות מפותלות אל החלונות הגבוהים ומכסה אותם בעלים כדי לינוק את אור השמש. "זה החבר שלי פה", אומר מעוז ואנחנו מתיישבים בסלון של העציץ שנראה די אדיש, אבל מי יודע.

- בעזרת טלסקופ "האבל" אנחנו יכולים לראות אחורה בזמן עד 380,000 שנה אחרי המפץ הגדול. מה רואים שם, בקצה היקום?

"קיר של אור, זוהר כמו השמש".

- ומה יש בצד השני, בהתחלת היקום?

"אותו קיר".

- ובצדדים, מה יש?

"אנחנו מוקפים בקיר. לכל כיוון שמסתכלים: קיר. אנחנו כלואים בתוך תנור ענק בטמפרטורה של 3,000 מעלות. אבל בשל התפשטות היקום, הטמפרטורה בתנור ירדה בינתיים לרק 3 מעלות מעל האפס המוחלט - שזה קר מאוד. תדר הקרינה בתנור ירד, לאורך גיל היקום, מהתדר של תנור גריל לתדרי מיקרוגל. אפשר לומר שאנו חיים כעת בתוך תנור מיקרוגל".

- תנור שהולך ומתפשט.

"כן".

- אבל הדיבור זה שהיקום הוא מקום קר, שרק הולך ומתקרר.

"בגלל התפשטות היקום, אותם גלי המיקרו הולכים ונחלשים עוד, כך שאנחנו בוודאי לא מתבשלים. ובסוף גם זה לא יהיה".

- מה בסוף? הרי היקום הוא אינסופי.

"ברור. סוף במובן שלא יהיה מספיק אור. הכול יהיה חשוך וכל הכוכבים ימותו".

- ואז הכול יתחיל מחדש?

"לא. השמש שלנו תהפוך בסוף חייה לננס לבן (השלב האחרון במחזור חייו של כוכב, ד' פ'), שאחרי כמה מאות מיליארדי שנים יהיה מאוד קר ולא יקרון אור. זה יהיה הגורל של רוב הכוכבים. חלק מהם יתפוצצו ויעשירו את התווך הבין-כוכבי (ההגדרה הרשמית למה שאנו קוראים פשוט "חלל", ד' פ') בחומרים. אבל בסופו של דבר, לא ייווצרו כוכבים חדשים כי ייגמר חומר הגלם. כל החומר יהיה כלוא בתוך שרידים של כוכבים".

- אז כן סוף.

"סוף הזמן. סוף האור, בעצם. אבל מדובר בפייד-אאוט אינסופי, שלעולם לא ייגמר".

איך נראה הגבול של היקום

לחדר נכנס ד"ר דובי פוזננסקי. בעבר דוקטורנט של מעוז ועוזר שלו, אבל מאז הפכו קולגות. הוא נכח גם במפגש הקודם בינינו ותרם כמה משפטי מפתח. ממש פגישת מחזור. פוזננסקי צופה וחוקר סופרנובות מכל הסוגים (סופרנובה: כשכוח הכבידה של כוכב גדול גובר על הלחץ הפנימי שלו וליבת הכוכב קורסת לתוך עצמה, בעוד מעטפת הכוכב מועפת בפיצוץ המשחרר כמויות עצומות של אנרגיה וחומר, ד' פ'). הוא משתחל איכשהו בין השולחן לעציץ הענק, מתיישב ומאשר את ההנחה שלי שזה החדר של הצמח. "תמיד היה ברור, עוד כשהייתי סטודנט והמפלצת הזאת הייתה צעירה יותר, מה סדר העדיפויות פה בחדר".

- בדיוק שאלתי על סוף היקום.

"שמעתי", אומר פוזננסקי, "אפשר לומר שזה יהיה סוף הדברים המעניינים. אבל סוף - אין".

- באוקטובר 2018 אמור להיות משוגר לחלל הטלסקופ "ג'יימס ווב", שיהיה גדול יותר, חזק יותר וחדש יותר מ"האבל" קשישא, ויוצב הרבה יותר רחוק ממנו. האם איתו אפשר יהיה לראות יותר רחוק, אולי אפילו מעבר לקיר האור?

מעוז: "שמו הרשמי של הקיר, אגב, הוא 'קרינת הרקע הקוסמית'. ולא, לא נוכל לעבור אותו. קרינת הרקע הקוסמית זה בעצם ערפל שאתה רואה כשאתה מביט מספיק רחוק, כלומר מספיק אחורה בזמן, לתקופה שבה היקום היה מאוד צפוף ומאוד פשוט: עוד לא היו כוכבים, עוד לא היו גלקסיות, היה רק גז, צפוף בערך כמו פני השמש. וזה הקיר שנתקלים בו. כמו שאתה לא יכול להסתכל אל תוך השמש או לתוך הגוף שלי כי האור לא חודר לשם. ככה, כשאתה מגיע למרחק הזה, אתה נתקל בקיר. וזה קיר לא עביר".

- למה?

פוזננסקי: "כי אור לא יכול לחדור אליו. בהגדרה, זה הגבול: הזמן בו היקום נעשה אטום לאור".

מעוז: "כמו שגם אם תסתכל עליי בטלסקופ הכי גדול, לא תראה לי את העצמות".

- בשביל זה יש לנו קרן רנטגן. בחלל משתמשים גם בקרניים אינפרא אדומות, קרני לייזר, רדיו, הכול. אולי נצליח בכל זאת?

מעוז: "גם לקרן רנטגן יש גבול. אתה לא יכול להסתכל איתו דרך קירות, הוא נבלע. הצפיפות נהיית אינסופית".

- הקיר לא נגמר איפה שהכול התחיל, במפץ הגדול?

פוזננסקי: "תחשוב: היה המפץ הגדול ועכשיו יש לך צפיפות אינסופית. ככל שהיקום מתפשט, הצפיפות הולכת וקטנה, נכון. אבל בינתיים - כלומר בנקודת הזמן הזו של כ-380 אלף שנה אחרי המפץ - הצפיפות כל-כך גבוהה ששום דבר לא עובר".

- אז לעולם לא נדע מה באמת קרה קודם?

מעוז: "לא נראה באופן ישיר".

פוזננסקי: "אבל אנחנו יודעים המון. אנחנו מסיקים. גלי כבידה שמתפשטים מאז תחילת היקום - והם כן יכולים לחדור את הקיר ולצאת לכיווננו - מאפשרים לנו להבין. הקיר לא מפריע להם".

- ממה בכלל בנוי הקיר הזה? מכל החומרים שיש ביקום, רק בצפיפות אינסופית?

מעוז: "כן. חומר שבסוף התגבש לכוכבים ולאנשים ולהכול".

- הקיר זה התרכיז של היקום?

"זה לא התרכיז של היקום - זה היקום".

- רק לא מדולל לכוכבים ואנשים והכול?

"זה היקום כשהוא היה צפוף, אבל אני חש שיש לך תמונה לא מדויקת".

- אתה חש נכון.

"אתה חושב שכל היקום היה מרוכז בנקודה אחת, נכון?".

- ברור. זה המפץ הגדול.

מעוז: "זו טעות".

פוזננסקי: "טעות מאוד נפוצה".

- אז מה שידעתי לא נכון? איזה יופי.

מעוז: "נכון שהכול היה מרוכז, אבל כל 'הכול' הזה לא היה מרוכז בנקודה אחת - הוא היה מרוכז בכל המרחב".

- הא?

"כל המרחב, של כל היקום - הכול היה מאוד-מאוד צפוף".

- אז היקום היה יותר קטן?

"לא, היקום כנראה אינסופי, והוא היה אינסופי גם אז, לפני המפץ הגדול".

- היקום מתפשט וכל הגלקסיות מתרחקות זו מזו, אבל פעם הן היו קרובות, אפילו צמודות. כשהכול היה צמוד, זה לא היה יותר קטן?

מעוז: "צריך להפריד בין שני דברים. הקיר הוא קיר מנקודת הראות שלנו, כשאנחנו מסתכלים מספיק אחורה בזמן. אבל נניח שיש מישהו שמסתכל מאחורי הקיר לכיווננו - הוא רואה את הקיר שלו פה, כלומר את האור שיצא אליהם לדרך לפני 14 מיליארד שנה. ואז היה פה קיר".

פוזננסקי: "כל היקום זה קיר, מה לא ברור?".

- מה כן ברור?

פוזננסקי: "תן לי לנסות. אנחנו מתחילים ביקום שכולו מרק של צפיפות אינסופית, בכל מקום. העסק מתחיל להתפשט קצת אחרי המפץ הגדול ולאט-לאט מתחילים להתגבש עצמים, גלקסיות כוכבים ואנשים. אנחנו, בנקודת הזמן הזו, מסתכלים אחורה, נכון? כשאני צופה על הגלקסיה במרחק של מיליארד שנות אור, אני רואה איך היא נראתה לפני מיליארד שנה. עכשיו, נגיד שיושב שם מישהו כמוני ומתסכל עליי. הוא לא רואה אותי, הוא רואה את כדור הארץ לפני מיליארד שנה, כי לוקח לאור מיליארד שנה. כשאנחנו צופים כל-כך רחוק עד לשלב בו היקום היה מרק צפוף - אני רואה את הקיר. הקיר הזה, בעוד 13 מיליארד שנה יהפוך לגלקסיות ולאנשים. האנשים שמסתכלים שם יראו אותי לפני 13 מיליארד שנה. הם רואים קיר, אנחנו רואים קיר. אנחנו לא מיוחדים".

- הכול מלא חומר אפל ואנרגיה אפלה, נכון? אולי זה מה שהיה קודם? אולי זה בא מחוץ ליקום שלנו?

פוזננסקי: "אתה יכול לבוא עם מלא רעיונות, אבל אין לך שום יכולת לבדוק אותם. כל מה שאנחנו יודעים לעשות זה לראות סיבה ותוצאה. אם אין קשר סיבתי - נגמרה הפיזיקה. המפץ הגדול הוא התחלה ואין לך שום דרך לקשר למה שהיה קודם. התיאוריה שלך טובה כמו שלי".

מעוז: "ייתכן שהזמן ושלושת ממדי המרחב, שהם הממדים שאנחנו מכירים, נוצרו כולם במפץ הגדול. אם כך, אין משמעות לדבר על מה היה קודם כי בשביל זה צריך זמן - ולא היה זמן. ייתכן שקיימים ממדים נוספים, זה דבר שנבדק כיום בניסויים שנעשים במאיצי חלקיקים. יש כל מיני חסמים".

- עוד קירות.

פוזננסקי: "לא, זו דרך של פיזיקאים לומר שאנחנו לא ידעים את הערך המספרי המדויק של משהו. שכל מה שיש לנו זה 'קטן מ' או 'גדול מ'".

מעוז: "למשל, בגרסאות שונות של תורת המיתרים (שכלל לא ברור אם אף אחת מהן קשורה למציאות) יש בין 10 ל-26 ממדים".

- ועליהם אי אפשר לומר כלום.

"כלום".

הדברים שמאחורי האור

- כואב לי הראש. בואו נעבור למשהו קליל יותר כמו גלי כבידה (גל כבידה - הפרעת עקמומיות במרחב-זמן, המתפשטת במרחב. תמיד חשבו שהיא חלשה מכדי למדוד, עד פברואר 2016, ד' פ').

מעוז: "גלי הכבידה היו אחת התחזיות של איינשטיין שהוכחה לפני שנה, מאה שנים אחרי שחזה את זה".

פוזננסקי: "זו התגלית הכי חשובה של העשור".

מעוז: "ומן הסתם, זה יהיה פרס נובל השנה".

- וגלי הכבידה שגילינו מתפשטים ביקום מאז המפץ הגדול?

מעוז: "לא, הגלים שהתגלו נוצרו משני חורים שחורים שהתמזגו".

פוזננסקי: "גלי כבידה יכולים לבוא מהרבה מקורות. המפץ הגדול זה אחד. מה שהצליחו לגלות זה שני חורים שחורים - כל אחד במסה של יותר מפי 30 מהשמש - שהתנגשו אחד בשני במהירות של חצי ממהירות האור. זו הרמה האדירה של האלימות שאתה צריך כדי לייצר גלי כבידה מאוד חלשים".

מעוז: "זו התצפית הכי ישירה שהייתה לנו על חורים שחורים".

- ישירה-עקיפה: לא ראינו חור שחור, ודאי לא שניים מתנגשים, רק את תוצאת ההתנגשות.

מעוז: "כל חומר שפולט אור משאיר מעין 'חתימה' שניתן למדוד וכך לזהות את החומר. החתימה זיהתה שני חורים שחורים וגם את מקום ההתנגשות, כמיליארד שנות אור מאיתנו. מרחק בינוני. לראשונה ראינו חורים שחורים מתמזגים ויוצרים חור שחור אחד גדול עוד יותר".

פוזננסקי: "תחשוב על זה ככה: במשך שבריר שנייה המיזוג בין שני החורים השחורים שחרר יותר אנרגיה מכל האור שאנחנו מקבלים מכל הגלקסיות ביקום - ביחד".

- וזה קורה כל הזמן?

"כן, מאז גילינו עוד הרבה כאלה".

ותודה לחד-תאיים

פוזננסקי יוצא מהחדר לאיזו פגישת צוות דחופה בנוגע לענייני היקום. השיחה נמשכת עם מעוז.

- לפני כמה חודשים הכריזה נאס"א על מציאת 7 פלנטות, לא רחוק מכאן, שמתוכן, דובר על שלוש שיכולות להחזיק חיים. זה אמיתי?

"לא יודעים. אלף, בעשור האחרון גילינו כ-5,000 כוכבי לכת סביב כוכבים אחרים, ויש מספר מאוד גדול ביניהם שהם פלנטות ארציות עם מסה כמו של כדור הארץ, שמסתובבים סביב כוכב דמוי שמש. במקרים רבים, המרחק שלהם מהכוכב שלהם יוצר טמפרטורה שיכולה לאפשר קיום מים נוזליים, שזה תנאי לקיום חיים כמו שאנחנו מבינים אותם. אין משהו מהפכני בתגלית האחרונה".

- חוץ מזה שאלה הכי קרובים שגילינו.

"כן. זה הדבר המעניין, שהמערכת התגלתה קרוב יחסית - 30-40 שנות אור, דבר שיאפשר חקירה מעמיקה יותר של המערכת. גם המספר הגדול יחסית של כוכבי הלכת. עד לפני כמה שנים, בכלל לא ידענו שכוכבי לכת סביב כוכבים אחרים הם כה נפוצים".

- כשאומרים "יש תנאים להיווצרות מים נוזליים" - אף אחד לא ראה שום מים נוזליים, נכון?

"אף אחד לא ראה, אבל אני מאמין שתוך כמה שנים נתחיל לראות מים. אחד הדברים המאתגרים שמנסים לעשות זה לאפיין את האטמוספרות של הפלנטות האלה שמתגלות מחוץ למערכת השמש".

- איך?

"חלק מהפלנטות נתגלו כשהן עוברות על פני כוכב האם שלהם ומסתירות חלק קטן מהאור - יוצרות מעין ליקוי קטן. במקרים של הפלנטות הארציות שדיברנו עליהם, מדובר בליקוי של 1:10,000 בערך".

- מאית האחוז.

"כן, כמות האור מהכוכב יורדת במאית האחוז. אם זה קורה באופן מחזורי, אתה יכול להסיק שעל פני הכוכב עבר כוכב לכת, שהיחס בין השטח שלו לשטח של כוכב האם הוא מאית האחוז, שזה היחס בין השמש לכדור הארץ. כך מחשבים את המרחק והגודל של הכוכב. עכשיו, אם לכוכב יש גם אטמוספרה סביבו, חלק מהאור לא יוסתר לגמרי בליקוי אלא יעבור דרך האטמוספרה, והמפגש עם האטומים והמולקולות שבה ישאיר באור חתימה שאפשר לקרוא ולדעת להבין ממה האטמוספרה בנויה".

- אתם, הפיזיקאים, מה שאתם עושים בעצם זה לקרוא באור את מה שכתבו עליו החלקיקים.

"כן. אנחנו לוקחים את האור, מפרקים אותו לצבעים ויודעים לזהות דרך איזה יסודות, אטומים ומולקולות האור עבר, אפילו במרחקים הכי גדולים. לכן אנחנו יודעים שאותם היסודות שיש על כדור הארץ, בטבלה המחזורית, ואותן מולקולות שיש סביבנו - קיימים בכל היקום. אין שום יסוד שיש על כדור הארץ שלא זוהה מחוץ לכדור הארץ. וגם להפך, כל מה שיש שם, יש גם פה".

- אני אוהב את זה.

"גם אני. זה עוד יישום מאוד יפה של העיקרון הקופרניקאי, ששום דבר פה לא מיוחד. אנחנו לא מיוחדים ולא ייחודיים. התקווה היא שבשנה הבאה, עם הטלסקופ החדש שישוגר לחלל במקום האבל - ג'יימס ווב - נוכל לראות חתימות של חומרים כמו שיש באטמוספרה של כדור הארץ: מים, דו תחמוצת הפחמן, והתקווה הגדולה, כמובן: חמצן".

(ג'יימס ווב: טלסקופ חלל, יורשו של הטלסקופ האבל. מתוכנן לתצפיות באינפרה אדום ואמור להיות משוגר באוקטובר 2018 למרחק של מיליון וחצי ק"מ מכדור הארץ. האבל, להשוואה, מקיף את כדור הארץ בגובה של 500 ק"מ בלבד, הקל"בניק, ד' פ').

- כי חמצן הוא תנאי הכרחי לחיים.

"תנאי הכרחי לחיים כמו שלך ושלי, אבל לא לסוגי חיים אחרים. יש בקטריות אנארוביות שבשבילן זה רעל. הן נושמות דו תחמוצת הפחמן ונושפות חמצן. ככה נוצר במקור החמצן באוויר של כדור הארץ. כיום, החמצן מסופק על-ידי צמחים כתוצר לוואי של פוטוסינתיזה. אם החיים היו נגמרים עכשיו, אז תוך זמן קצר מבחינה אסטרונומית, מיליון שנה, אין יותר חמצן. החמצן מתחדש כל הזמן על-ידי החבר שלי פה" (מצביע על העציץ). לכן, קיום חמצן הוא קודם כול עדות, לאו דווקא תנאי, לחיים פעילים.

- איזה חיים אתה מצפה למצוא?

"חיים מאוד פשוטים. חד-תאיים. אולי צמחים".

- אז המים הנוזלים הנדירים כל-כך - כמובן שהיקום מלא במים קפואים או בצורת גז - שאתם מחפשים על כוכבים אחרים, הם מים כמו המים שלנו?

"כן. אפשר לשתות אותם".

- בדמיונך, אתה מצפה לראות כוכב עם מפלים ונהרות שוצפים?

"הייתי רוצה, אבל אני לא מצפה לזה".

- למה אתה מצפה, לשלולית?

"גם לא. כל מה שאני אראה זה ספקטרום של נתונים, שבהם תהיה קפיצה בגרף, ואז אני אגיד וואו! הנה מים. זה הכול. אצלי קפיצה כזו בספקטרום נחשבת לראייה - זה בעיניי יותר 'לראות' מאשר לקבל תמונה. אבל כן, תמונה אני אף פעם לא אראה".

- אף פעם?

"אף פעם".

- גם לא עם הטלסקופ הבא-הבא, שיהיה משוכלל מאין כמוהו?

"אולי באיזשהו שלב אוכל לראות נקודה מטושטשת, אבל תמונות? לא".

- באסה.

"כן, קצת".

- אנחנו אומרים על הפלנטות שנמצאו שהן "קרובות", רק 40 שנות אור, אבל תכלס, זה די רחוק.

"אם היית נע במהירות האור, זה היה לוקח לך 40 שנה. אבל הכי מהר שאנחנו נעים היום זה במהירות של 70 אלף קמ"ש. 20 קילומטר לשנייה. נגיד 30. האור זה 300 אלף - פי עשרת אלפים. ייקח לנו 400 אלף שנה להגיע לכוכבים ההם".

- אז צריך לצאת מוקדם.

"למה לצאת? אפשר להישאר פה ולראות את הכול בסבבה מרחוק".

- אבל זה החלום הגדול, לא? לעבור מתישהו לכוכבים אחרים.

"תלוי של מי".

- של כולם.

"בכל הנושא של לנסוע למקומות אחרים, או לשדר אותות רדיו לחלל ולצפות לתשובה, יש ראייה מאוד נאיבית. לחשוב שמישהו משדר לנו אותות זה לומר שלא רק שיש יצורים חיים איפשהו, שזה אולי נכון, אלא שהם בדיוק בשלב של האבולוציה שאתה נמצא בו, עם טכנולוגיה והכול, ויש להם שאיפה לתקשר עם יצורים כמונו. הרי בטוח שכל יצור חי במקום אחר עבר אבולוציה שהלכה לכיוונים לגמרי אחרים. למה שהוא ירצה לדבר איתנו בכלל?

"זה אומר שאנחנו הסטנדרט, שהאדם הוא תכלית הבריאה ולכן בכל מקום שיש תנאים, ייווצרו אנשים שקוראים להם דרור פויר, ושנורא רוצים לעלות על חללית משם ולפגוש את דרור פויר שפה. אחד הדברים שאנחנו רואים בכל אלפי כוכבי הלכת שהתגלו בשנים האחרונות, זה שאנחנו לא מיוחדים ולא ייחודיים. אנחנו בנויים מאותם יסודות. בכל מקום יש מערכות כוכבי לכת כמו שלנו. אבל מצד שני, יש המון סוגים של פלנטות שרובן לא דומות לנו. יש פלנטות שעשויות כולן מים, פלנטות מברזל, פלנטות מסוג שכלל לא הכרנו במערכת השמש, 'סופר-ארצות' עם מסות פי כמה מכדור הארץ, שסובבות סביב כל מיני שמשות".

- כולנו בנויים מאותם יסודות - אז אנחנו לא מיוחדים, אבל כן ייחודיים, לא?

"לא מיוחדים ולא ייחודיים. לא מיוחדים כי יש הרבה כמונו, ולא ייחודיים כי יש הרבה ששונים מאיתנו. מאוד-מאוד לא סביר למצוא עולם בדיוק כמו שלנו; אנחנו הגענו הנה אחרי שרשרת ארוכה של מקרים שאי אפשר לשחזר, מהבקטריה הראשונה שהתפצלה ועד עכשיו. סביר שזה קרה גם במקומות אחרים, אבל בצורה אחרת לגמרי".

- אז למה אתה מחפש צמחים שעושים חמצן?

"גם החיפוש אחר חמצן שיעיד שיש צמחים שעושים פוטוסינתזה הוא נאיבי. הרי זה התפתח פה במקרה ויצורים אחרים יכולים להפיק אנרגיה בדרך אחרת לגמרי. אולי הם משחררים אמוניה, לא יודע... אנחנו מחפשים חמצן כי זה מה שאנחנו מכירים".

- אז מהותית אתה לא שונה מאלה ששולחים אותות רדיו או שירים של הביטלס.

"אני קצת פחות קיצוני מהם, וקצת פחות נאיבי. להגנתי, אני יכול לטעון שחיים פשוטים התחילו להתפתח בכדור הארץ כמעט מיד אחרי שנוצרו התנאים המתאימים. פחות ממיליארד שנה אחרי התעבות האוקיינוסים מופיעות האצות הראשונות שנשמו את מה שהיה פה ויצרו חמצן - וזה לא רחוק כל-כך מצמח אולי את החמצן שפולטים יצורים חד-תאיים שכאלה אפשר יהיה לראות".

"הדברים רק מתבהרים"

- מה עם כל הטיסות המאוישות האלה לחלל שעובדים עליהן עכשיו? מרגש, לא?

"הכול בידור".

- די, נו.

"כששולחים אסטרונאוטים לחלל, הם לא עושים שום דבר מדעי באמת. אף טיסה מאוישת לא באמת עסקה במדע".

- די, נו.

"מה עשו אסטרונאוטים בירח? שיחקו גולף, נסעו קצת ברכב, אספו כמה סלעים, תלו דגלים. אני קצת מגזים, הסלעים היו חשובים. אבל בטיסה מאוישת יש מעט מאוד מדע. תחנת החלל הבינלאומית, שזה הפרויקט הכי גדול - לא עושים שם בכלל מדע. הם בעיקר עוסקים בתחזוקה של התחנה. אינסטלציה, חשמל וזה".

- בודקים גנטיקה, ניסויים בחוסר כבידה, כל מיני.

"כן, לוקחים כל מיני עכבישים ועושים פרויקטים של תלמידי תיכון. בינינו, זה לא באמת מדע".

- וטיסות מאוישות למאדים?

"טוב, זה בטח ובטח לא מדע. כשאתה שואל אנשים שעוסקים בזה: למה? התשובות לא קשורות למדע, אלה תשובות פוליטיות או קולוניאליסטיות, על עתיד האנושות וכל זה. לא קשור למדע. המשמעות של מדע בעיניי זה להבין את העולם - ממה הוא בנוי, איך עובד, איך נוצר, מה יהיה עתידו - טיסות חלל מאוישות לא מקדמות אותנו, אבל הם בידור טוב".

- איך כל הדבר הזה, הידע, משפיע על הפילוסופיה שלך, היומיום? הפוליטיקה?

"זה לא מנותק, אבל גם לא משפיע. אני חושב הרבה על העובדה שיותר מרוב האנשים אני מודע לכך שמה שיש סביבנו זה חלק קטן ממשהו הרבה יותר גדול. זה לא ממעיט מהחשיבות של הדברים הקטנים - משפחה, חברים, ארוחת ערב - אבל זה שם את הדברים בפרספקטיבה. נפלה בחלקי הזכות קצת לראות וקצת להבין מה סביבנו, ממה העולם עשוי ואיך הוא נוצר ולאן הוא הולך".

- ובעיקר, לחיות ביקום שרובו הגדול תעלומה.

"מבחינת אחוזים - כן, תעלומה, אבל אנחנו גם כן מבינים המון וכל הזמן מבינים עוד ועוד. הדברים רק מתבהרים. נכון שבכל פעם שפורצים גבול, מתגלות תעלומות חדשות, אבל בסך הכול הידע וההבנה רק גדלים כל הזמן. יש בזה משהו מאוד מספק".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות