הו גאולה | המוזיקאי טל סונדק הלחין את שיריו של הילד-משורר היהודי גאבור ארדש, שנספה בשואה, והתוצאה עדינה ורגישה

"הו שיר, לו יכולתי להתעופף ולשוב אל העבר, כמה שמח הייתי ומאושר. אליך מנסה אני כציפור מרפרפת להגיע, בכרכרת החלום של דמיוני הנמהר". התשוקה לעוף - בדמיונו הנמהר, בכישרון מילותיו, במוזיקליות שלו - תחושת החופש העזה - היא שגם המיתה את גאבור ארדש בן ה-13, ילד-משורר יהודי בהונגריה של סוף המלחמה. ב-31 בדצמבר 1944, ימים מעטים לפני שחרור בודפשט, הוא הרגיש שאינו מסוגל יותר. שקירות המחבוא הקלסטרופובי שבו הסתתר עם אמו, סבתו וסבו - סוגרים עליו. הוא ברח. אמו יצאה אחריו נואשת, אבל כבר היה מאוחר מדי. שניהם נתפסו ונרצחו בירי על גדות הדנובה.

70 ומשהו שנים מאוחר יותר, המוזיקאי טל סונדק, הלום-צער ממות אחותו שרון סונדק-בוגין ביום השואה תשע"ד, התחבר לספר השירים של הנער, בתרגום דני נוימן, שיצא לאור ביוזמת מריאן מילר, בת דודתו של גאבור (ואימא של אדיר מילר). סונדק הלחין יפה תשעה שירים, ושר אותם ברגש ובתשוקה (לפעמים, מתוך הזדהות ניכרת, הוא נסחף בתשוקה הזו באופן שמעט מסתיר את הטקסטים העדינים והרגישים). קורין אלאל עיבדה והפיקה מוזיקלית - והתוצאה היא כמו שקיווה הילד המוכשר הזה בשיר הנושא של האלבום, "בכל זאת אינני נפרד": "אם ידפדפו הבאים אחריי בין דפיי - מן השורות תפזז נשמתי. חי אני בשיריי. בזה העפר נשמתי לא תנוח לעד, כשצעירים בדפי ספרי יביטו". וצעירים, ומבוגרים, יכולים גם לשמוע את השירים. סונדק יצר יצירה שהיא גם גאולה והצלה מפני המוות המוחלט - הש*כ*חה.