בדרך-כלל רישומו של בני בגין על הפוליטיקה בכנסת ומחוצה לה אינו ניכר, בלשון המעטה. הוא לא מרבה להשמיע את דעותיו, בוודאי לא את דעותיו האמיתיות. מי שמכיר דעות אלה מהתבטאויות קודמות, יודע שברוב המקרים האיש לא חולק חשיבה עם ראש הממשלה ועדת שריו המשחרים לפתחו.
אור לנבחרים
בכנסת הזאת, בה רבים כל-כך החברים הפרימיטיביים, במיוחד במפלגת השלטון, עצם הנוכחות של בגין בתוך הקהל הזה מאפשרת מדי פעם קול שהוא לא רק שפוי, אלא גם אינטליגנטי. מה גם שקולות כאלה באים לא רק מההמון הסואן, אלא גם גם מפיו של ראש הממשלה.
האיש הזה, נתניהו, שהוא בעל השכלה רחבה, שירות צבאי מרשים, נואם משובח ודיפלומט מצליח - הוא היה יכול וצריך לשמש אור לאנשים הבלתי ראויים שבחסדו הפכו להיות נבחרי העם ומחוקקיו. כמה מצער שקורה ההפך. זה לא מקרה של הגולם שקם על יוצרו, אלא של היוצר שנגרר אחר הגלמים. ביבי הוא לא "פרח" כמו חלק מאנשי סיעתו, אבל לפעמים הוא בהחלט מתנהג ונשמע כמו אחד מהם.
מי מתערב יותר מדי?
אדם שהתגורר ועבד שנים רבות בארה"ב היה צריך להבין היטב את חשיבותו של בית המשפט העליון לשמירה על הדמוקרטיה והממשל התקין. ואולי, אי-שם בתוכו, הוא גם מבין. אבל כשהוא מגיע לישיבה של סיעתו, הפרימיטיבית ברובה, אז במקום להרים את רף החשיבה, הוא יורד ומוריד אותה ואת עצמו אל הרף הנמוך, כשהוא אומר, למשל: "בג"ץ מתערב יותר מדי בהחלטות הממשלה ובחקיקה בכנסת".
לא רוצים להבין
אמירה כזאת מתקבלת בהבנה כשהיא באה מפיו של דוד ביטן, למשל, או מירי רגב כמובן, או אורן חזן, האיש והסרסור, ואחרים כמותם. חלקם אפילו לא מבינים את תפקידו של בית המשפט בשיטה הדמוקרטית, את חשיבותו בשמירה על כללי הסדר והשלטון הראויים. הם לא רוצים להבין, כי ההבנה הייתה מקשה עליהם את ההתלהמות.
הקול התרבותי וההגון
ואז נשמע קולו התרבותי וההגון של בני בגין. הוא שאל שאלה לא של תם אלא של חכם: "צריך לבדוק מי מגזים - הממשלה והכנסת, או בית המשפט". וואוו, זה לא עלה על דעתו של אף אחד בסיעה. אבל זה המשפט שאתה, ראש הממשלה, חייב לזכור ועל-פיו לנהוג. כן, חייב, אם כי גם בגין בוודאי יודע שאף אחד לא יבדוק. בוודאי לא המתלהמים, אבל גם לא המנהיג המשכיל והאינטליגנטי, המעדיף לזחול עם הרובד הנמוך של אנשיו.
כתבות
ני"ע
