אגרות על ייצוגיות: כך תיראה המציאות שיצרה השרה שקד

שרת המשפטים, איילת שקד, הודיעה לאחרונה על כוונתה לחייב מגישי בקשות לאישור תביעות ייצוגיות בתשלומי אגרות בסכומים אסטרונומיים: 12,000 שקל על הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית לבית משפט השלום ו-24,000 שקל על הגשת בקשה כזו לבית המשפט המחוזי. 

מאז הפרסומים הללו נכתב מלל רב על הנימוקים בעד ונגד ההצעה. יחד עם זאת, נראה כי ההשלכות של ההחלטה על האספקטים הפרקטיים של תחום התביעות הייצוגיות ועל העוסקים בו טרם נדונו באופן ממצה. הקשיים והכשלים אשר עשויים להתעורר במסגרת הפרקטיקה של העוסקים בתחום מצריכים מחשבה נוספת, מעמיקה יותר, טרם תתקבל החלטה סופית בדבר הטלת אגרה. 

במסגרת חוות-דעת שנתבקש כותב שורות אלה להכין עבור לשכת עורכי הדין, נערכה בדיקה משווה למצב הקיים במספר מדינות מפתח מערביות שאימצו את מכשיר התביעה הייצוגית בשיטת המשפט שלהן. בבדיקה זו נמצא כי על אף שבעיית תביעות-הסרק ועודף התביעות מאפיינת מדינות נוספות ואיננה ייחודית לישראל, הרי שאף שיטת משפט אינה עושה שימוש באגרה המשולמת לבתי המשפט בעת פתיחת הליך, ככלי לצמצום תביעות-הסרק. כלומר, שום מדינה לא הטילה אגרה "הרתעתית", כפי שמתכוונת לעשות השרה שקד.

כדי להמחיש את ההשלכות המעשיות של הטלת אגרות גבוהות על הגשת בקשות לאישור ייצוגיות, אתן מספר דוגמאות לבקשות שאושרו לאחרונה, ושכל אחד ישאל את עצמו: האם אותן בקשות היו מוגשות במשטר של הטלת אגרה בסך 24,000 שקל?

■ בית המשפט המחוזי אישר לנהל תביעה ייצוגית נגד בנק דיסקונט. את הבקשה הגישו זוג סטודנטים צעירים, בטענה כי הבנק מחייב את לקוחותיו בעמלות בשיעור שעולה על התעריפון שמציג הבנק בפרסומיו, בחשבון שמוגדר כ"חשבון סטודנט".

■ המחוזי מרכז אישר לדיירים בבתים משותפים להגיש תביעה ייצוגית נגד חברות הגז הביתי פזגז וסופרגז, מחברות הגז הביתי הגדולות במשק, על רקע הנוהג של אותן חברות להעלות את תעריפיהן מעת לעת מבלי לעדכן בהודעה מפורשת על כך.

■ בית המשפט אישר ניהול תביעה ייצוגית נגד כלל ביטוח. מדובר בבתו של אדם סיעודי, שטענה לקבלת תשלומי תגמולי ביטוח סיעודי מופחתים, ללא רכיב הפרשי ההצמדה למדד.

כל המקרים הללו ממחישים היטב את חשיבותו של מכשיר התביעה הייצוגית, הן ככלי העומד לטובת האזרח הקטן ודל-האמצעים מול התאגידים החזקים במשק, והן כמכשיר שטומן בתוכו תועלת אדירה לציבור הרחב. אין ספק כי אילו המבקשים בתיקים שתיארתי היו נדרשים לשלם 24,000 שקל, הבקשות כלל לא היו מוגשות.

בהקשר זה ראוי לציין כי בלא מעט מקרים, כדי שהבקשות לאישור יעמדו בתנאי הסף הקבועים בחוק, המבקשים נדרשים ממילא לממן מכיסם חוות-דעת מקצועיות התומכות בבקשות, בעלות נוספת של עשרות אלפי שקלים.

הטלת חיוב באגרות כה גבוהות תוביל לאחת משתי אפשרויות גרועות:

1. מבקשים פוטנציאליים יימנעו מלכתחילה להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית. תוצאה זו תהא שקולה לשפיכת התינוק עם המים, ותהיה חגיגה למונופולים.

2. עורכי דין יתפתו לממן מכיסם את עלויות האגרות, תוך הפרה בוטה וחמורה של כללי האתיקה, האוסרים על עורכי הדין לממן או להלוות ללקוח את ההוצאות הכרוכות במתן שירות מקצועי.

הנה כי כן, ברצון לפתור בעיה נולדו בעיות אחרות בבחינת: תיקון חטא בפשע, שכן הנחתת מכת מוות לכלי החשוב של התביעות הייצוגית אינו פגיעה בעורכי דין חמדנים, כפי שאולי נהוג לסבור. בראש ובראשונה זו פגיעה אנושה בציבור הצרכנים, אשר ניטל ממנו הכוח לתקן עוולות למען הציבור כולו, וגרוע מכך - נחסמה דרכו אל שערי בית המשפט.

■ הכותב הוא יו"ר ועדת תובענות ייצוגיות בלשכת עורכי הדין.