שתיקת הכבשים: מה באמת קורה בבית החולים הדסה?

פרשנות: כשהלחץ סביב משבר הילדים הלא מטופלים בהדסה הפך למאיים, וכשהתחקירים בתקשורת נהיו לא נעימים - שר הבריאות יעקב ליצמן שלף מערכת ספינים משוכללת

בי"ח הדסה עין כרם / צילום: איל יצהר
בי"ח הדסה עין כרם / צילום: איל יצהר

שר הבריאות, החולי והכאב יעקב ליצמן זכה השבוע בעוד תואר בכיר: ספין-פרופסור. הלחץ במשבר הילדים החולים הלא מטופלים במחלקה ההמטואונקולוגית בהדסה הגיע - 7 חודשים אחרי שהחל (!) - לנקודת שיא ציבורית שהצליחה להזיז אפילו את האדישות והאינטרסים של השר.

ההורים הקימו בית חולים שדה מאולתר בגן סאקר, בו "אושפזו" הילדים החולים ותמונותיהם הונחו ביתר שאת מול פני העם, שעד היום שתק. התפטרות הרופאים נכנסה לתוקף. מועד הדיון בעתירה לבג"ץ, ודרישתם לפתיחת חקירה פלילית נגד השר ומקורבו פרופ' זאב רוטשטיין - מתקרב. וכל השבוע, לכל אורכו, יום אחר יום, הדהד הפרומו האלים של הפרופסור לרפואה, קרדיולוג, מהדסה שחוזר ואומר-צורח שוב ושוב ושוב: "מי שבא לאיים עלי - אני פשוט יורה בו" לקראת השידור של התחקיר הענק, המאופק, הדקדקני והנדיר באיכותו בתוכנית "המקור" של ערוץ 10.

מעניין אם גם ליצמן תמה בינו ובינו אם נושא הדברים הוא באמת רופא שנשבע את שבועת הרופאים או מי שהתנהגותו נראית כשל נציג משפחת פשע. וכל זה קורה כאשר העננה הכבדה של תחקיר "מסך עשן" של חדשות ערוץ 2, שתיעד מעברי מעטפות כסף, מאכער בכיר המקורב ביותר לליצמן, שגויס לטובת קידום מוצרי סיגריות, תמורת כסף - מתקרבת לחקירה פלילית.

הספין-דוקטור ליצמן לקח את עצמו בידיים ועשה את מה שהוא תמיד עשה הכי טוב: מגייס את הבריאות ואת הפקידות הגבוהה שלו כדי להסית את תשומת הלב.

ספין מספר 1. השר מציג עצמו כאכפתי. ביום ראשון האחרון אחר הצהרים הוציא המשרד הודעה כי "שר הבריאות יעקב ליצמן, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, והד"ר ורד עזרא ראש מנהל רפואה במשרד הבריאות - הגיעו היום שוב לבית חולים הדסה בירושלים כדי לפגוש את הרופאים החדשים במחלקה ההמטואונקולוגית ילדים ולעמוד מקרוב על היערכות המחודשת של בית החולים ועל הטיפול הניתן לילדים... השר הבטיח שהבטחתו לתוספת מיטות תיושם למרות הקושי", והמשיך עוד לדבר עצמו לדעת. רק שאף אחד לא התעניין בזה.

ספין מספר 2. השר שלף מהבוידעם והחזיר לכותרות את מלחמתו (בכאילו) בשומן טראנס.

הוא קיווה שהדאגה לאחוזי השומן של ה"שמאל" הבריא-תקשורתי-תל-אביבי שוב תלכד במותני ילדי האוביס - ו"הם" שוב יעזבו אותו במנוחה להמשיך לעשות ולא לעשות את מה שבא לו.

ביום שני השבוע הופיעה כותרת ראשית, ענקית, צבעונית, חצי עמוד ראשון ב"ידיעות אחרונות" לצד ילד בעל כרס שעומד על משקל: "משרד הבריאות מזהיר: אנחנו מגדלים דור של אוביסים". ובהמשך נכתב, "תוכנית דרמטית של משרד הבריאות לצמצום השמנת ילדים: 'נאסור לחלוטין מכירה של מוצרים עם שומן טראנס - כמו פיצות ובורקסים'".

עוד שני עמודים מלאים על "דור השומן". ופלות, עוגיות, צ'יפס תעשייתי, ג'חנון, פיצה, עם איום ברור: "אנחנו מגדלים דור של אוביסים שלא יוכלו להשתלב בעבודה ובצבא". בכירי המשרד גויסו לעיתונים ולתוכניות טלוויזיה.

אלא מה, כבר לפני שנתיים, כשנתיים אחרי שבארה"ב נאסר בחוק שימוש בשומן טראנס, יצא ליצמן בהכרזה: "שר הבריאות בוחן אפשרות להכריז על 'עיר ללא שומן טראנס'. שר הבריאות שוקל להכריז על שומן טראנס כמסכן חיים וגורם לתמותה". מה קרה מאז? יצרניות בצקי שומן הטראנס הבינו את הרמיזה, והחליפו אותו בשומן זול ומסוכן, שומן דקלים. אבל השר, שהעביר את השנה האחרונה בשיחות בענייני מלח וסוכר, נשאר תקוע בטראנס.

ספין מספר 3. יום שלישי השבוע. השר שלח את שליחו הכנוע משה בר סימן טוב, המנכ"ל עם העיניים הכי מתוסכלות בממשלה, להתראיין בנוחות ("כלכליסט") תחת הכותרת "התחרות בין קופות החולים אגרסיבית מדי". שני עמודים עם סיפורים, אגדות, שחזרו על עצמם שוב ושוב ושוב במהלך שנות ליצמן. מילים יפות כמו "סיעוד - היערכות בכל הזירות להגדלת תשתיות פיזיות ואנושיות"; "קיצור תורים - שינוי דרכי העבודה של הקופות ובתי החולים". ועוד ועוד סיפורים שכבר גידלו זקן פרא מרוב השנים שמדברים בהם.

לא עזר. השידור אמש בתוכנית "המקור" היה חד וברור. ליצמן אימץ, מסיבות שלו, את רוטשטיין, ושניהם הוצגו באופן הכי בעייתי שיש. אם לא מפוקפק.

ואולי כן עזר? הילדים החולים בגן סאקר. המדינה לא הזדעזעה. העולם לא עצר את נשימתו. הציבור לא זועק. רוטשטיין ממשיך לשבת במקומו וליצמן בכיסאו.

שתיקת הכבש הגדול

הקול קול הזאב (רוטשטיין) והידיים ידי עשיו (ליצמן) - ואף אחד לא קם. ראש הממשלה בנימין נתניהו רואה מול עיניו עשרות ילדים ובני נוער לוחמים על חייהם, מתייסרים בכאבים, הורים מתוסכלים וחסרי אונים - אבל לא מתערב.

מפחד מליצמן? האיש שרץ לפרק ממשלה בגלל תאגיד שידור, שכבר פירק ממשלה קודמת בגלל חוק ישראל היום, פוחד מהאיומים של ליצמן?

במצב הכי גרוע יכול ליצמן להודיע שהוא עוזב את הממשלה, אחרי שיספר לקהל שלו, ולמועצת גדולי התורה שלו, לאיזו קואליציה הוא כן יצטרף ומי הבטיח לשלם להם את הסכומים שנתניהו מוכן לשלם.

השרה מירי רגב - מוטרדת ומתעסקת בגוף האדם. בדדים או בחלקים אחרים של גוף עירום באיזה פסטיבל כזה או אחר, אבל ילדים שגופם הכואב נדקר במחטים שוב ושוב לא מעניינה.

ואיפה איש המחץ, יו"ר הקואליציה הנמרץ דוד ביטן? איפה הכוח שלו, שראינו בענייני התאגיד והרשות שלא באמת עניינו מישהו - כאן הוא שותק? הטרגדיה הזו היא הטרגדיה של הקואליציה כולה. אבל גם הוא מפחד. או שפשוט לא אכפת לו.

חבר הקואליציה הכי בכיר משה כחלון, זה שחוזר ואומר שהוא איש הלב, שחקן נשמה, מי שיביא את גאולת השינוי לישראל - לא רק שותק אלא אפילו משרדו מאפשר את כל זה. משרדו מזרים כסף ולא שואל שאלה ולא דורש פיקוח הדוק. שר האוצר מעביר כל חודש כספי ציבור להדסה, ולכן הוא מעורב עד צוואר, גם אם הוא חושב שלא, באירוע של המחלקה ההמטואונקולוגית - כי משרדו הוא המממן, כי לא מדובר ברפואה או בריפוי אלא רק בפעילות עסקית כספית שהציבור משלם עליה כסף כבד, גם במסי הבריאות וגם בהסכם ההבראה.

התאיידות האוצר והחשכ"ל

מה באמת המצב בהדסה? מה קורה עם כספי הציבור, 1.5 מיליארד שקלים שמוזרמים לשם מתוקף הסכם ההבראה? מי מפקח עליהם?

הנה מה שאמר השבוע, ספין 3, מנכ"ל משרד הבריאות : "המרכז הרפואי הדסה במשך תקופה ארוכה הלך על מצוק והיה בסכנת נפילה בכל רגע. היום הוא כבר לא שם, אלא נמצא במקום אחר ברמת האיתנות הכלכלית והמקצועית, וזה דבר חשוב שקרה באחרונה. הדסה יצא מאיזור הסכנה המיידית, אך יש לו עוד דרך".

אלא שיש רק נאמן אחד על כספי הציבור המוזרמים לידיו של הפרופ' רוטשטיין: משרד האוצר-החשב הכללי. מאחוריו, אין להתכחש לכך, מתחבאים האינטרסים של בכירי משרד הבריאות, משרד המשפטים והקואליציה.

בתחילת מארס השנה, חודשיים אחרי שנכנס לתפקיד, הצהיר החשב רוני חזקיהו כך: "אשתף פעולה עם רוטשטיין כדי לפתור את משבר הדסה... החשב הכללי מחויב להסכם ההבראה ולפיכך אנו פועלים בימים אלה למינוי חשב מלווה חדש בהקדם האפשרי".

פרשנות: חלק בלתי נפרד מהסכם הבראה, וההזרמה הממשלתית של כסף ציבורי, קבע כי את ההתנהלות הכספית של הדסה ילווה חשב מלווה מטעם החשב הכללי באוצר והציבור המממן. בינואר, החודש בו נכנס חזקיהו לתפקיד, התפטר החשב המלווה, אחרי שנתיים וחצי בתפקיד, והודיע בכתב: "...דיווחתי על הפרות מהותיות, מתמשכות וגורפות של כל אחד מסמכויות הפיקוח הישירות שניתנו לי כחשב מלווה, מצד המנכ"ל והדירקטוריון (של הדסה. ס.ק)... בתנאים הקיימים, בהתחשב בכך שמכל הבחינות המהותיות, סמכויות הפיקוח הישיר שהוקנו לו על פי ההסכם מוסיפות להיות מופרות על ידי מנכ"ל בית החולים בגיבויו המלא של הדירקטוריון - לא ניתן להוסיף ולעמוד באחריות המוטלת עלי כחשב המלווה...".

תגובות

"גלובס" ריכז כמה מהשאלות המהותיות בעניין, והפנה לתגובת דוברת האוצר-החשב הכללי.

1. כמה כסף העבירה המדינה עד היום להדסה, לפי שנים?

2. כמה כסף אמור להיות מועבר בהמשך, לפי שנים?

3. האם תזרים המזומנים של הדסה חיובי וישרת את ההתחייבויות לשנים 2017, 2018, 2019?

4. מנכ"ל משרד הבריאות אמר השבוע כי המרכז הרפואי הדסה כבר לא במצב של סכנת נפילה בכל רגע, אלא במקום אחר ברמת האיתנות הכלכלית. האם זו גם עמדתו המקצועית של חשב האוצר?

5. במארס הודיע החשב כי ישתף פעולה עם פרופ' רוטשטיין כדי לפתור את משבר הדסה. מה העלה שיתוף הפעולה הזה?

6. האם לחשב הכללי דווח מראש, והאם הוא מלווה כספית את משבר המחלקה ההמטואונקולוגית, שבבסיסו איננו משבר רפואי אלא כלכלי עסקי?

7. בתחילת ינואר התפטר החשב המלווה, שליחו של החשב הכללי באוצר שמונה מתוקף החתימה על הזרמת כספי ציבור להדסה. האם החשב חזקיהו מינה לו מחליף? אם כן - מי הוא? אם לא - מי מבצע הלכה למעשה את עבודת הפיקוח על כספי הציבור?

8. האם מפקח החשב הכללי חזקיהו על ההתנהלות הכספית של המרכז? אם כן - איך?

במשרד האוצר הגיבו כך: "בהתאם לעמידה בתוכנית ההבראה שנקבעה עבורו, בית החולים הדסה קיבל עד כה מהמדינה כ-750 מיליון שקל וצפוי לקבל בשנים הקרובות כ-750 מיליון שקל נוספים, זאת לצד תמיכה בהיקף של מאות מיליוני שקלים שניתנה, ועתידה להינתן לבית החולים על ידי נשות הדסה.

בית החולים נמצא בתהליך הבראה החל משנת 2014, במהלכו רמת האיתנות הפיננסית של בית החולים הולכת ומשתפרת. בהתאם לתחזיות תזרים המזומנים שהועברו על ידי בית החולים, צפוי בית החולים לשרת את התחייבויותיו בשנים הקרובות".

אגף החשב הכללי אינו מעורב בנושא השינויים במחלקה ההמטואונקולוגית בבית החולים".

ועדת השלושה, אשר מונתה מכוח הסכם ההבראה ומורכבת מנציגי משרדי האוצר והבריאות, מקבלת דיווחים מבית החולים אודות מצבו הפיננסי".

מאחר והחשב הכללי חזקיהו גם התחמק מאחריותו שלו, גם לא באמת ענה, בטח לא בעניין הפיקוח הישיר באמצעות החשב המלווה - חזרנו ושאלנו שוב:

מדוע לא מונה חשב מלווה?

האם ימונה?

האם נכנע חזקיהו לדרישת פרופ' רוטשטיין לא להטיל עליו פיקוח?

מי בוועדת השלושה?

האם ועדת השלושה רק "מקבלת דיווחים מבית החולים" או גם בודקת את נתוניהם?

הבוקר הגיעה עוד תשובה - דיפלומטית כקודמתה:

"בוועדת השלושה חברים סמנכ"ל תקצוב במשרד הבריאות, סגן הממונה על התקציבים וסגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר. הוועדה מקבלת כאמור דיווחים מבית החולים, ומבצעת כל בקרה הנדרשת בעת העברת כספי ציבור לבית החולים במסגרת תוכנית ההבראה".

תהליך בחירת ומינוי חשב מלווה לבית החולים נערך בימים אלו, ועתיד להסתיים בזמן הקרוב".