סטארט אפ ניישן? טורקיה פלוס

ישראל היא כלכלה של 90% שכירים שחוקים ובינוניים

מפעל היי טק / צילום: איל יצהר
מפעל היי טק / צילום: איל יצהר

סיכה בבלון. "נולדנו לפני מיליון רעיונות ומאז אנחנו מתפתחים ללא הפסקה. אנחנו סקרנים, עצמאים, חסרי סבלנות, ממוקדי מטרה, מומחים לעשיית הבלתי אפשרי וגם ממש לא צנועים, כי אחרי הכול אנחנו ישראלים!". באלה המלים נפתח סרטון תדמית חדש של משרד הכלכלה שהוצג השבוע בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה בירושלים. שביעות הרצון העצמית של היושבים באולם פרצה את התקרה ונסקה גבוה מעל פסגת הר הצופים - לפני שצנחה והתרסקה בתחתית גיא בן הינום.

את הסיכה הראשונה בבלון האגו נעץ נעם ברדין, מייסד Waze שנמכרה לגוגל במיליארד דולר. "כדאי שנהיה יותר צנועים עם כל הסטארט-אפ ניישן. אנחנו מאוד עפים על עצמנו, אבל בסופו של דבר אף אחד לא סופר את ישראל בסיליקון ואלי", אמר האיש שדורג בין חמשת המשפיעים ביותר בעמק הסיליקון. "ישראל מעניינת בסטארט-אפים, בתחום מסוים של Early stage, אבל אין חזרה של ישראלים מהסיליקון. המעבר הוא חד-כיווני". ישראל של ברדין היא מקום משוגע וייחודי לא פחות מישראל של משרד הכלכלה, רק שלא במובן החיובי. "תנסה להסביר למישהו שנולד בארה"ב או בהודו למה מהנדס ישראלי לא יכול לעבוד בשבת כדי לתחזק מערכת שהוא בנה. הם ישאלו למה אנחנו צריכים מרכז פיתוח במקום כזה. בכל מקום בעולם יש שאלות של מימון וכוח אדם. ישראל ייחודית באתגרים הרגולטוריים שהיא מציבה למשקיעים".

אבל הרגולציה היא רק חלק קטן מהסיפור. ישראל היא סיפור של שתי כלכלות לעם אחד. 9% היי-טקיסטים מוכשרים ושאפתנים ו-90% שכירים שחוקים ובינוניים. אי-שוויון גדול ורמת הישגים ירודה - אלה שני המאפיינים של כוח האדם הישראלי שחוזרים על עצמם בכל מדידה השוואתית ובכל אחד משלבי החיים: מגיל הגן, דרך בית הספר היסודי והתיכוןי ועד לשוק העבודה. פרופ' נתן זוסמן מחטיבת המחקר של בנק ישראל הציג בכנס תוצאות מבחני מיומנות בעבודה. הישראלים מתקשים להשיב על שאלות פשוטות כמו כמה בקבוקי שתייה יש בשני קרטונים של בקבוקים. "כולם כאן מגחכים", אמר זוסמן, "אבל זה מצער מאוד, וזו לא רק בעיה של החלשים. גם כשמסתכלים על בעלי השכלה על-תיכונית - איפה אנחנו יחסית לאחרים? יחד עם צ'ילה וטורקיה. איכות המורים? שוב, טורקיה פלוס. זו בעיה כללית. צריך לדאוג גם לאנשי ההיי-טק שלא יברחו מכאן", מסכם זוסמן, "אבל המשימה העיקרית היא לדאוג ל-80% האחרים שנמצאים למטה. חייבים לטפל באי-שוויון".

ילדה טובה, ילדה רעה. בכפר אחד קטן חיו שתי דוגמניות יפהפיות. האחת, בת למשפחה עשירה ומקושרת, בחרה להיות ילדה רעה. היא חיה את החיים עד הסוף, לא דפקה חשבון לאף אחד והשתמטה ממילוי חובותיה לכפר. השנייה, בת למשפחה רגילה, בחרה להיות ילדה טובה. עשתה צבא ובחרה לעצמה קריירה קשה ותובענית. בכפר אהבו מאוד את הילדה הרעה: קיבלו את תעלוליה ברוח טובה, צקצקו בלשון אחרי כל שערורייה, והתמלאו גאווה כשהצליחה לכבוש (אם כי רק לפרק זמן קצר) את לבו של נסיך יפה תואר מארמון המלוכה. גם הילדה הטובה זכתה לאהדה, אבל רבים בכפר לעגו לשאיפותיה הקרייריסטיות. "היא חסרת כישרון מינימלי", קבעו המומחים, "היא מקבלת עבודות רק בזכות יופייה. שתישאר יפה ותשתוק". והסוף? הילדה הרעה הסתבכה עם שלטונות הכפר שחשדו בה בביצוע עבירות מס. הילדה הטובה, שהבינה שלא ייצא לה כלום אם תישאר, עברה לעבוד בעיר הגדולה והצליחה בענק. סוף קצת חינוכי מדי, שמרני ולא מציאותי, אבל ככה זה באגדות ילדים. שבת שלום.

amiram-b@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988