ההזדמנות לרסן את אגף תקציבים

על הוועדה לשינוי המבנה הארגוני של משרד האוצר

אמיר לוי, שי באב"ד / צילומים: תמר מצפי ואוריה תדמור
אמיר לוי, שי באב"ד / צילומים: תמר מצפי ואוריה תדמור

חיים שני, לשעבר מנכ"ל נייס ומנכ"ל האוצר; ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל האוצר; ציפי סאמט, לשעבר הממונה על שוק ההון והביטוח; יוסי קוצ'יק, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה; אהרון פוגל, לשעבר מנכ"ל האוצר; ודרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים - לכולכם יש הזדמנות היסטורית לשנות את המבנה של משרד האוצר. כולכם תהיו חברים בוועדה שאמורה לשנות את המבנה של הארגוני של משרד האוצר ביוזמתו הברוכה של מנכ"ל האוצר הנוכחי שי באב"ד. זו הזדמנות היסטורית במיוחד לרסן את הכוח שיש בידי אגף התקציבים, כוח ועצמאות מוגזמים ובהרבה מקרים בלתי מידתיים.

כתבתי פה לא פעם על הכוח המוגזם הזה ואחזור על עיקרי הדברים: במשך שנים התרגל האגף להתנהל מעל ראשו של שר האוצר ולנהל אותו מעל דפי העיתונות, בתוך שליחת מסרים באמצעות עיתונאי החצר שלו, ויש רבים כאלה. זה לא רק אגף התקציבים, זה האגף שאחראי לרוב ההדלפות לעיתונות הכלכלית - בין היתר תדרוכים נגד שרי האוצר, נגד פקידים בתוך המשרד ונגד פוליטיקאים אחרים - רק כי לא התיישרו עם האג'נדות של ראשי האגף, רובם אנשים מוכשרים מאוד אבל צעירים עם מעט מאוד ניסיון.

אגף התקציבים הוא זה שעומד במרכז של תהליך גיבוש התקציב מדי שנה או שנתיים, והוא לבטח אחד הגופים השלטוניים החשובים ביותר במדינה. הכוח האדיר שבידיו, כמו כל כוח, מבלבל לעתים את אנשיו.

לפעמים האגף משתמש בעוצמתו וביכולת השליטה שלו על תקציב המדינה באופן מוגזם, ומנהל קמפיינים תקשורתיים שעיקרם הפחדה בנושאים שנויים במחלוקת. לעתים זה הופך להרצת אג'נדות פרטיות של אנשי אגף התקציבים בשם "האחריות התקציבית", אף שהצדק והתוצאות לא ממש איתם. גם העובדה שסגניו של הממונה הם בדרך כלל כלכלנים צעירים ומוכשרים, בשנות ה-30 המוקדמות לחייהם, ולרוב בלי ניסיון עשיר בהתמודדות עם סוגיות כלכליות, איננה בריאה. אותם כלכלנים צעירים, שזכו לתואר "נערי האוצר", מרכזים בידיהם עוצמה בלתי נתפסת ועוסקים בתחומים מורכבים - מתשתיות ועד ביטחון, חינוך, תחבורה תעשייה ועוד.

חלקם, כולל הממונה עליהם, מנהלים דיאלוג צפוף עם המדיה הכלכלית, ויודעים להפעיל אותה ביחסים של תן וקח, כדי להשיג את מטרותיהם. זאת ואף זאת: אנשי אגף התקציבים אלופים בדילים כאלה עם פוליטיקאים: הם יכולים לעצום עין בוועדת הכספים כשמדובר בהעברות שונות ומשונות, מתקנה לתקנה, מסעיף לסעיף, רק כדי לקדם רפורמות שהם מאמינים בהן (וחלקן ראויות בהחלט). לא פעם הם עושים יד אחת עם הפוליטיקאים, אולי מכורח המציאות הפוליטית בישראל, ובפועל הופכים שותפים מלאים לעיוותים תקציביים. הכוח הזה חייב להיות מרוסן ולהיות מנוהל. כרגע הוא לא, ואת זה אפשר כבר לראות במלחמה השקטה שמנהל אגף התקציבים נגד הקמת הוועדה.

eli@globes.co.il