דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

לשחרר את הזוגיות הישראלית

השיפוט בבתי דין רבניים בלבד מציב את הנשים בעמדת נחיתות מובנית

בחודש שעבר (ב-19 ביולי) פסק בג"ץ כי תשלום המזונות של הורים פרודים יותאם למצב הכלכלי של הגבר והאישה. פסיקה זו שחררה עוד סוגיה כלכלית זוגית מכבלי הדין הדתי. מקורה של האסימטריה בין גברים לנשים בתשלום מזונות הילדים, הוא בהחלת הדין הדתי שנקבע לפני אלפי שנים על מציאות ימינו. אפילו כך, על-מנת להסדיר את היחסים הכלכליים של הורים גרושים, נדרשו שופטי בית המשפט העליון לפרשנות הלכתית של דיני צדקה, ולא יכלו להשתמש בלשון החוק הפשוטה.

לחיבור בין הדת היהודית למדינת ישראל ישנם היבטים רבים, ורובם אינם פוגעים בזכויות הפרט אלא רק מסדירים את המרחב הציבורי-תרבותי. לדוגמה, לוח השנה והחגים, הדגל, הסמל וההמנון. אולם הפגיעה המתמשכת בחירות האישית, הנובעת מההסדרה של זוגיות רק באמצעות מוסדות דתיים ומאובנים, צריכה לעבור מן העולם, ובהקדם.

שינויים חברתיים רחבי-היקף כמו עליית תוחלת החיים, והעלייה בעצמאות הכלכלית של נשים, מעלים כנראה גם את שיעור ההיפרדות של זוגות נשואים, והגירושים הופכים להיות שכיחים יותר. על אף שבכל שנה נפרדים יותר מ-10,000 זוגות באמצעות גירושים בבתי הדין הרבניים, אין למדינת ישראל שום הסדר שיאפשר לזוגות אלה להיפרד ללא כפייה דתית.

בעניין נישואים - כבר עשרות שנים קיימים בפועל במדינת ישראל נישואים אזרחיים. זאת, על אף שעל-פי חוק רשאים אזרחי ישראל להינשא רק על-פי הדין הדתי, שכן החוק קובע במפורש כי "ענייני נישואים וגירושים של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים", וכן כי "נישואים וגירושים של יהודים ייערכו בישראל על-פי דין תורה". אולם על-פי פסיקות בג"ץ לאורך השנים, נקבע כי גם זוג שנישא מחוץ לישראל, יירשם במרשם האוכלוסין כזוג נשוי לכל דבר ועניין.

מנגד, גירושים הם סיפור אחר לגמרי. השיפוט בבתי דין רבניים בלבד מציב את הנשים בעמדת נחיתות מובנית, שכן השופטים הם רק גברים, ועל-פי הדין הדתי אי-אפשר שאישה תיפרד מבעלה אם הוא לא מסכים לכך. מצב עניינים זה גורם לנשים רבות להיות כבולות ביחסי נישואים שאינן רוצות בהם, וחמור מכך - מחייב נשים לוותר על רכוש וזכויות כלכליות אחרות, רק על-מנת לקבל את חירותן האישית.

לכודים בתוך הסבך של הדין הדתי

החל מתחילת המאה הנוכחית, בין היתר על-מנת להתחמק מכפייתם של המוסדות הדתיים, הפכה התופעה של נישואים בחו"ל לנפוצה מאוד. בשנים האחרונות, כחמישית מהזוגות היהודים והאחרים נישאים מחוץ לישראל, ורק אחר-כך נרשמים כנשואים בישראל. בכל שנה נישאים מחוץ לישראל כ-7,000 זוגות, אף שרובם המכריע יכלו להינשא בישראל.

הבעיה היא שנישואים אזרחיים אינם מחייבים גירושים אזרחיים, אלא רק דתיים. החוק והפסיקה אינם מאפשרים לזוגות להתגרש בחו"ל, בלי קשר לאופן שבו נישאו. כך מוצאים את עצמם גם זוגות שנישאו בנישואים אזרחיים, המבקשים להיפרד זה מזו, לכודים שלא מרצונם בתוך הסבך של הדין הדתי בבתי הדין הרבניים.

פסיקת בית המשפט העליון בעניין תשלום המזונות השוויוני יותר, מוכיחה שאנחנו בשלים לדבר הבא: על הכנסת להנהיג גירושים אזרחיים, הרחק ומחוץ לרבנות. הגיע הזמן שישראל תשחרר את אזרחיה מהחובה להתגרש בבתי הדין הרבניים. במקומם, הגירושים האזרחיים יידונו בבתי הדין לענייני משפחה, שיוכלו להסדיר גם את ענייני הממון ואת אופן גידול הילדים המשותפים, וגם לקבוע את הסטטוס האישי החוקי במרשם האוכלוסין.

הגיע הזמן שבנושא המעמד האישי, של נישואים וגירושים - וגם אימוץ ילדים - נשחרר את הזוגיות הישראלית מהדת היהודית. זה הזמן להשתחרר מהרבנות, גם בגירושים.

■ הכותב, כלכלן, עורך טקסי חתונה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות