העליון: בנק הפועלים לא יחשוף המסמכים על ההלוואות לפישמן

בנק הפועלים לא ייאלץ לחשוף את המסמכים הפנימיים הקשורים להיקף חובותיו של איש העסקים פושט הרגל אליעזר פישמן - כך קבע היום (ג') בית המשפט העליון, שקיבל את ערעור הבנק על החלטת בית המשפט המחוזי שחייבה אותו לחשוף את המסמכים.

ההחלטה ניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור על קביעת שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מגן אלטוביה, שחייב את בנק הפועלים לחשוף בפני בעל מניות מיעוט את כל מסמכי ההלוואות שהעניק הבנק לפישמן, פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון המאשרות ודנות בהלוואות שניתנו לו, הערכות שווי לנכסיו של פישמן, דוחות ביקורת וכל מסמך אחר הקשור להלוואות ולחובות פישמן וקבוצת פישמן לבנק - החל משנת 2006 ועד קריסתו של פישמן, וזאת על-מנת לאפשר בחינת תביעה נגזרת נגד מנהלי הבנק וחברי הדירקטוריון בתקופה הרלוונטית.

השופט אלטוביה ביסס את החלטתו, כי יש מקום לחשיפת ההסכמים וההלוואות עם פישמן, על הצהרותיו של פישמן בפני בית המשפט בתיק פשיטת הרגל שלו, מהן עולה כי כבר ב-2006 נקלעה קבוצת פישמן להפסדים כבדים, ומצבה הכלכלי השתנה באופן מהותי. "למרות זאת", כתב השופט אלטוביה, "דומה כי לא מצאו מנהלי הבנק לנכון לעצור את מתן האשראי לקבוצת פישמן ולצמצם את חשיפת הבנק בעסקי הקבוצה".

חובם של פישמן ושל החברות בבעלותו לבנק הפועלים נאמד אז ב-1.8 מיליארד שקל, וכיום עומד החוב על סך של כ-1.5 מיליארד שקל - כאשר ידוע שחלק נכבד מסכום זה לא ייפרע.

החלטת המחוזי ניתנה במסגרת בקשה שהגיש משה אהרוני, בעל מניות מיעוט בבנק הפועלים, לחשוף את כל המסמכים הקשורים באשראי, בהלוואות ובכל התקשרות אחרת עם קבוצת פישמן. זאת, כאמור, על-מנת לבחון אם יש מקום להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד נושאי המשרה והדירקטורים בבנק הפועלים בתקופה הרלוונטית, בהם יאיר סרוסי, יו"ר בנק הפועלים עד לאחרונה; ציון קינן, לשעבר יו"ר ומנכ"ל הבנק; הדירקטורית אפרת פלד; ושאר חברי הדירקטוריון בתקופה הרלוונטית - בכל הקשור להתנהלותם במתן האשראי וההלוואות לפישמן ולחברות הקשורות אליו.

לטענת אהרוני, באמצעות עו"ד אסף ברם, קיים חשש ממשי שחלק נכבד מהחוב האמור אינו בר-פירעון לנוכח הליכי פירוק ופשיטת הרגל שננקטו נגד החברות בקבוצת פישמן ונגד פישמן באופן אישי, בהם הכרזתו כפושט רגל בשבוע שעבר.

בנק הפועלים, באמצעות עורכי הדין פנחס רובין, ירון אלכאוי ושירין גבאי-מצגר, התנגד לבקשתו של אהרוני לחשיפת מסמכים, וטען כי המסמכים המבוקשים חוסים תחת סודיות בנקאית, ולכן אין לחייב את הבנק לחשוף אותם.

השופט אלטוביה ציין כי אהרוני לא סיפק תשתית ראייתית קונקרטית המייחסת למי מנושאי המשרה ומהדירקטורים מעשים המקימים עילת תביעה נגדם, וכי אין לו ידיעה אישית על אירועים שקרו בבנק.

עוד ציין השופט כי שאלות וסברות שמעלה אהרוני "אינן תחליף לראיות ממשיות ואינן תשתית ראייתית ראשונית להוכחת רשלנות או הפרת אמונים". אולם, השופט ציין כי דווקא לתשובת בנק הפועלים עצמו לבקשה צורפו מסמכים, שיש בהם כדי "להצביע על פגמים לכאורה שנפלו בהתנהלות מנהלי הבנק בקשר עם שני עניינים הקשורים לאשראי או להלוואות שניתנו לפישמן ולחברות בקבוצתו".

בין היתר התייחס השופט לתצהיר שהגיש פישמן במסגרת הליכי פשיטת הרגל נגדו, ובו אמר בין היתר: "בשנת 2006 אירע משבר מוניטרי, שנגרם כתוצאה מהיחלשות של מטבעות שונים בשיעורים משמעותיים, ובהם הלירה הטורקית. כתוצאה מכך נגרמו לי ולחברות בקבוצה הפסדים כבדים". ביחס לציטוט זה, השופט אלטוביה ציין כי על בסיס דבריו של פישמן, ניתן להבין שהוא נקלע לחובות כבדים כבר ב-2006, אך הבנק המשיך להעמיד לו אשראי.

עוד מצטט השופט את דבריו של בא-כוח בנק הפועלים בדיון בתיק פשיטת הרגל, שם טען: "הבה נניח שכשהעמדתי את האשראי לרכישת 'ידיעות אחרונות' בשנת 1997, 1998, אולי מאוחר יותר, בסדר גדול של 300 מיליון שקל לעומת מחיר רכישה של 1.1 מיליארד שקל - הבה נניח שלא הייתי מספיק זהיר, ונניח שלנוכח אמות-המידה של היום, חוב כזה, מתוך ניסיון עסקים, הייתי לוקח מרווח גדול יותר - זה לא מאיין את החוב, זה לא מעמיד אותו בסימן שאלה - זה לעניין יצירת החוב".

ביחס לדברים אלה ציין השופט כי בא-כוח הבנק הסביר כי אפשר שהייתה אסטרטגיה עסקית בהתייחסות לחובות קבוצת פישמן, אלא שההליך כאן וכעת לא נועד לבירור אופן התנהלות מנהלי הבנק ביחס לאשראי שניתן לקבוצת פישמן, אלא אך לבדוק אם העמיד אהרוני (מגיש הבקשה לחשיפת המסמכים - ח' מ') תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור תביעה נגזרת נגד מנהלי הבנק וחברי הדירקטוריון.

"בהתחשב בהיקף האשראי בשנת 2006, ובהפסדים הכבדים שהיו לקבוצת פישמן כבר משנת 2006, מבלי שננקטו צעדים לפירעון החבות של קבוצת פשימן ו/או צמצומם במשך כעשור, למרות שהיו בידי הבנק בטוחות לפירעון החובות של קבוצת פישמן או חלקם - נראה כי מתקיימת תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור תביעה נגזרת נגד מנהלי הבנק וחברי הדירקטוריון", קבע השופט אלטוביה.

השופט הוסיף כי "אמנם אהרוני לא הצביע על מעשה או מחדל קונקרטי של מי מהגורמים אותם הוא מבקש לתבוע", אולם לדבריו, "מחדל זה נובע מפער המידע הקיים בין אהרוני לבין מנהלי הבנק - ופער זה ניתן לצמצום בדרך של מתן עיון במסמכי הבנק לאהרוני".

בנסיבות אלה, קבע השופט אלטוביה, אין בטענת החיסיון של הבנק כדי להצדיק את דחיית הבקשה לחשיפת המסכים.

השופט הוסיף כי הבנק מעריך את חובו של פישמן בסך של כ-1.8 מיליארד שקל, כאשר לאחר מימוש הבטוחות לפירעון חובות קבוצת פישמן, הוא ייוותר עם חוב של כמיליארד שקל ללא בטוחות. "מדובר בנזק גדול מאוד שייגרם לקופת הבנק, לציבור בעלי המניות ולציבור בכלל, ובמצב דברים זה מחייב האינטרס הציבורי, כמו גם אינטרס הבנק, חוסנו ואמון לקוחותיו בו לשנים לבוא, את חשיפת המידע, כדי לבחון אם יש מקום להגשת תביעה נגזרת בשם הבנק נגד מי מהמשיבים (סרוסי, קינן, פלד ושאר חברי הדירקטוריון) ואולי אף גורמים נוספים", כתב השופט.

על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור לעליון על-ידי הבנק - אשר התקבלה היום על-ידי השופט דוד מינץ. "ככלל", ציין השופט מינץ בהחלטה, "הליך גילוי המסמכים הוא אחד מן הכלים החשובים בדין האזרחי. תכליתו של הליך זה היא החתירה לחשיפת האמת, ואחד מן הטעמים המרכזיים שביסודו הוא ההכרה בפערי המידע הקיימים בין התובע לנתבע. מקום שבו מדובר בתביעה נגזרת, אף מתעצמים פערי המידע האמורים. באופן טבעי מצוי המבקש בחיסרון מידע לעומת החברה, שכן נגישותו לאותו מידע הנחוץ לו כדי לבסס את עילת תביעתו נמוכה".

אלא שלצד האינטרס שבחשיפת המידע, הוסיף השופט, "יש לזכור כי מדובר בשלב מקדמי, וכי קיים חשש מפני שימוש לרעה בהליך גילוי המסמכים".

לכן, על-פי חוק, צוין בהחלטת העליון, הגילוי מותנה בהעמדת "תשתית ראייתית ראשונית" באשר לקיומם של התנאים לאישור התביעה הנגזרת, והם כי התביעה וניהולה הן לטובת החברה, וכי התובע אינו פועל בחוסר תום-לב.

השופט מינץ הוסיף כי התשתית הראייתית הדרושה לצורך הוצאת צו גילוי המסמכים - בניגוד לעצם אישור הגשת התביעה הנגזרת עצמה - מצויה ברף הנמוך, בהיותה "ראשונית", אלא שהמונח "תשתית ראייתית ראשונית" נותר עמום במידה רבה, ועל בית המשפט ליצוק בו תוכן בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופו. "אין די בהפסד כספי כשלעצמו על-מנת לבסס את התשתית הראייתית הנחוצה כאמור, שכן 'הפסדים הם חלק בלתי נפרד מהמציאות העסקית המאופיינת לרוב בניהול סיכונים היכולים להניב רווחים או להסב הפסדים'".

לאחר ניתוח זה, השופט מינץ קבע כי בעוד שלא קיים ספק כי מכלול המסמכים אשר הורה בית המשפט המחוזי על גילויים עומדים בדרישת הרלוונטיות להליך - לא כך באשר לעמידתו של אהרוני בדרישת "התשתית הראייתית הראשונית" על סמך אותם שני מסמכים עליהם השתית כאמור בית המשפט המחוזי את החלטתו.

בנסיבות, קבע מינץ, "הצהרתו של פישמן, לפיה כבר בשנת 2006 נקלעה הקבוצה להפסדים כבדים, אינה מעידה על היעדרן של פעולות גבייה או על מתן אשראי בלתי מבוקר מצד המבקשים. כך, גם הצהרתו של בא-כוח המבקשים במסגרת הדיון שהתקיים בפשיטת רגלו של פישמן - אין בה כדי ללמד על ליקויים בהתנהלות הבנק, שכן על פניו כוונת עורך הדין הייתה להבהיר כי במסגרת הליכי פשיטת רגל זכאי נושה להיפרע בגין הלוואות שניתנו ללא קשר לסיבה שעמדה מאחורי מתן האשראי. מכך לא ניתן להסיק באופן ישיר או עקיף כי אכן נמנע הבנק מנקיטת צעדים לפירעון חובות פישמן והקבוצה".

בשולי הדברים ציין השופט כי מאחר שבדצמבר אשתקד מונה מנהל מיוחד לנכסי פישמן, אהרוני אינו ניצב לפני שוקת שבורה, שכן חזקה על בעל התפקיד בהליך פשיטת הרגל של פישמן ופירוק הקבוצה שיחקור על אודות סיבת חדלות הפירעון של פישמן ושל הקבוצה.

"בידיו הכלים להתחקות אחר הכשל הכלכלי של פישמן ושל הקבוצה, וזאת בנוסף לתפקידו לדון בתביעות החוב של הבנק לכשתוגשנה לפניו. או-אז יכול ויעלה בידי המשיב להצטייד בתשתית הראייתית הדרושה", ציין השופט מינץ.