הנקראות ביותר

אסתר חיות למקורביה: "שופטי העליון לא עשויים מנייר"

נשיאת העליון הטרייה על היחסים עם שקד: "אני מושיטה יד לשיתוף-פעולה ענייני, אך אם נצטרך - נילחם על מעמדו של העליון" ■ וגם: כך טיפסה ילדת המעברה לפסגת מערכת המשפט

חיות (משמאל), שקד ומאור, היום. אידיליה זמנית? / צילום:  דוברות מש' המשפטים
חיות (משמאל), שקד ומאור, היום. אידיליה זמנית? / צילום: דוברות מש' המשפטים

"בסוף שנת 1999, או בתחילת שנת 2000, גילו אצל בעלי גידול בגזע המוח. היינו צריכים לנסוע בדחיפות לגרמניה, כי בארץ לא היה עדיין הניסיון הנדרש לניתוחים בגזע המוח. אסתי הייתה חברה טובה, ורצתה לנסוע איתי". כך מספרת הילה גרסטל, הנשיאה (בדימוס) של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ולשעבר נציבת הביקורת על הפרקליטות, על הימים שבהם שפטה במחוזי לצד חברת ילדותה אסתר חיות, לימים שופטת בית-המשפט העליון.

לבסוף, לאחר חשיבה משותפת, החליטו שתי השופטות-החברות, שנכון יותר שחיות תישאר בארץ ותשמע את הדיונים שקבועים גם בתיקים של גרסטל בכל שלושת השבועות של שהות בני-הזוג בגרמניה. "זו לגמרי קריעה, שמיעת יומן כפול - דיונים בתיקים שלי ובתיקים שלה - וזה לא היה רק מעשה חברי כלפיי, אלא אחראי בצורה בלתי רגילה גם כלפי המתדיינים", מתרגשת גרסטל להיזכר.

הסיפור הזה מלמד, יותר מאחרים, על אופייה של השופטת אסתר חיות, שבאוקטובר הקרוב - שהוא גם החודש שבו תציין יום הולדת 64 - תיכנס לנעלי נשיאת בית-המשפט העליון היוצאת, השופטת מרים נאור.

מעבר לפן האלטרואיסטי והחברי שנחשף כאן במי שמנהלת את הדיונים באולם בסמכותיות, חריפות, ענייניות ואפילו נוקשות ("אין לה סבלנות לטיפשים, שהם פלח שתמיד קיים באוכלוסייה", כך פרקליט בכיר) - המחווה הזאת מגלה את האחריות יוצאת הדופן של חיות כלפי בעלי-דין המתדיינים בתיק. אחריות זו מכוונת אותה למניעת פיגורים; להכנה מהירה ויסודית של פסקי-דין; לעשיית צדק עם המתדיינים ולהצעות פשרה רבות, שמוכוונות לפתרון. כך לדעת עורכי-דין המופיעים בפניה. "הסכסוך מבחינתה הוא 'ליס אינטר פארטס', בין הצדדים, ולא מיועד לכתיבת פסקי-דין לתקשורת", מדגיש עו"ד אילן בומבך המופיע בפניה רבות.

ככל הנראה, אחריות זו כלפי בעלי-דין צפויה גם להוביל את חיות כנשיאת העליון להיות פעילה יותר מקודמיה במישור הניהול הפנימי של מערכת בתי-המשפט, שלדעת רבים דורש שיפור.

חיים לא קלים לשקד

עת תאייש את אחד התפקידים הכי ייצוגיים ועתירי הסמכויות הקיימים בישראל, תעזור לחיות במשימה זו גם העובדה כי הכהונה שלה מתעתדת להיות בין הארוכות - 7 שנים, עד לשנת 2023.

לדעתו של המשפטן הפרופ' יובל אלבשן, היחס של חיות למתדיינים אינו מתמצה בטיוב הפרוצדורה ובחתירה אל הפתרון, אלא גם בהתנהלות הפשוטה באולם הדיונים, ככל שמדובר בכאלו שאינם מיוצגים על-ידי עורכי-דין: "היא ידועה ביחסה הקשוח אל עורכי-דין, אבל גילתה יחס אמפתי והגינות לאלה שאיתרע מזלם ולא היו מיוצגים".

בהקשר למזגה של חיות, אלבשן מספר גם על עבודת הקליניקות המשפטיות של האוניברסיטה העברית, שבמסגרתה ישבו סטודנטים באולמות המשפט, ועקבו אחרי יחס השופטים לבלתי מיוצגים. לדברי אלבשן, "בסיכומים שעשינו בפקולטה, שמה של חיות עלה שוב ושוב על-ידי הסטודנטים כמודל לאיך צריך לנהוג שופט כשלפניו ניצבים שני ניצים לא שווים - עורך-דין מרובה כוחות ואדם מוחלש נעדר כל משאבים. עם הראשונים היא הייתה קשוחה ולא נתנה להם לעשות כבשלהם; ועם האחרונים היא הייתה רכה, מבינה והגונה".

"המסר שהיא דאגה להעביר לנו בכל תיק ותיק", מעיד מתמחה לשעבר, "הוא שמאחורי כל הליך נמצאים בעלי דין, בשר ודם, המבקשים לקבל את יומם בבית המשפט".

המתח בין החמימות לקשיחות מאפיין את חיות במישורים אחרים של עבודתה, ולא רק באולם בית-המשפט. ואולי המתח הזה הוא שהביא אותה לטפס בעשר אצבעות מילדותה במעברה לקודקוד של מערכת המשפט בישראל, תוך גיבוש הסכמה סביבה מקיר לקיר: "שופטת קלאסית. חריפה. לא מכירה פנים. מדויקת" - שבחים שבהם נקט עו"ד רון דרור שמרבה להופיע בפניה.

במילה "קלאסי" השתמש גם פרופ' מיגל דויטש: "כעולה מפסקי-דינה, המזג שלה הוא המזג השיפוטי ה'קלאסי': גישה עניינית מאוד, מאוזנת, מושכלת ושקולה, תוך ניתוח עובדתי ומשפטי אובייקטיבי".

חברותיה של חיות מספרות על אישה דעתנית מאוד, ועם זאת צנועה מאוד ("יחסית לגודל אישיותה היא האדם הכי צנוע שאני מכירה"), וממרחק השנים הן יודעות לומר שהשנים בעליון לא שינו אותה מבחינה זו. "היא מאחלת לעצמה להיות רחוקה מאור הזרקורים. מקפידה מאוד על פרטיותה, למרות גאוותה הרבה במשפחתה. עובדה היא, שעד ההתעניינות בה כנשיאה לעתיד, לא ידעו הרבה, אם בכלל, על חייה האישיים", כך חברותיה.

עוד מספרות חברותיה על שיחות עומק "מענגות" איתה, על "נשמה רחבה" שחפה מפוזות, ועל דמות ש"תוכה כברה". הן מפליגות בשבחי מעורבותה באקטואליה, מתארות את היחס המסור לאמה, את התמיכה בהן לאורך השנים, ושאפילו חופשותיה של חיות בחו"ל - הן "למקומות עם תוכן".

נוסף לחברות ילדות, גם חברה למקצוע מספרת כי "אסתר חיות היא חברה טובה, שאפשר לסמוך על עזרתה גם ברגעי קושי, ואפילו שתבין אותם בלי מילים". חיות הייתה תמיד ביחסים חבריים עם השופטים האחרים, ובמיוחד עם השופט מישאל חשין ז"ל, אשר לשכתו הייתה הסמוכה ביותר ללשכתה, מספרת מתמחה לשעבר.

גדלה עם סבא וסבתא

אסתר אבני, לימים חיות, נולדה ב-1953 במעברת שובקי בצפון-מזרח הרצליה (שבה צולם חלק מהסרט "סלאח שבתי") להורים ניצולי שואה מרומניה, שהתגרשו בהיותה כבת שנה וחצי. כיון שאביה היגר לאנגליה, ואמה הייתה צריכה לדאוג לפרנסה - היא גודלה בבית סבה וסבתה בשכונת נווה-עמל בהרצליה, דרומית למעברה. על פי הסיפורים, לסבים ("שהיו אנשים מיוחדים") היה תפקיד מכריע בחינוכה, ואצלם בילתה הרבה, לימים, גם עם חברותיה לשירות הצבאי.

השופטת הילה גרסטל, חברתה הטובה מימי בית-הספר היסודי "גורדון" בעיר (צעירה מחיות בשנתיים), מספרת, ש"גם אני גדלתי בבית עני באותה שכונה, אבל אצל אסתי זה הצטרף לעובדה שלא ראתה את אביה, ובתקופה ההיא לא מקובל היה שילדה גדלה בבית הסבים. בכך שהייתה תלמידה טובה ושקדנית על אף הקשיים - כזו שיש להסיר בפניה את הכובע - היא משמשת דוגמה לכך, שכאשר יש כישרון ואמביציה, השמיים הם הגבול, בלי קשר לנקודת הפתיחה. היא לא הייתה מחוברת או מקושרת, וכל מה שהשיגה לאורך חייה זה בעשר אצבעות שלה".

השקדנות והבנייה העצמית של חיות קיבלו את הכינוי "סיפור הצלחה ישראלי", מפיו של גורם משפטי בכיר, שאומר: "התקדמותה במעלה הפירמידה המשפטית לאורך השנים התבססה על כישרון ועבודה קשה, ללא קשרים או רקע אליטיסטי". לדעתו, הרקע שלה הוא עוד סיבה לכך שחיות מתאימה במיוחד לעמוד בראש מערכת משפט המבקשת לקיים דיאלוג פתוח עם החברה הישראלית על כל רבדיה ולתת מענה לצרכיה.

בכנס שערכה לאחרונה מכללת תל-חי, בחר גם המשנה (הפורש) לנשיאת העליון, השופט אליקים רובינשטיין, להביא את חיות כדוגמה להפרכת הטענה המושמעת תדירות בדבר אי-הגיוון בבית-המשפט העליון ("כל השופטים מ'רחביה'"). הוא תיאר למראיין (פרופ' אביעד הכהן) כי חיות מספרת שסבה היה פחח, והדגיש כי חיות בוודאי לא הגיעה משום "אצולה".

אצולה או לא אצולה - "מרענן לראות נשיא עליון שמגיע להופעות של אריק קלפטון", שיתף עורך דין בן-גילה.

נשמה ומשפט

עם שחרורה מצה"ל פנתה חיות ללימודי משפטים ואת העשור שבין 1975 ל-1985 "בילתה" במשרד עורכי-הדין צדוק, משרדו של שר המשפטים לשעבר חיים צדוק, שם עבדה בתור ספרנית (כסטודנטית), מתמחה (שנתיים) ועורכת-דין שכירה. בתחילת התמחותה, נישאה לעו"ד דוד חיות שאותו הכירה במהלך הלימודים - כיום מייצג, בין היתר, חברות ביטוח רבות שבענייניהן מנועה חיות מלדון. מאז שמונתה חיות לוועדה לבחירת שופטים ב-2004, נמנע עו"ד חיות מלהופיע בבתי משפט.

השופטת אסתר חיות ועו"ד דוד חיות נשואים כ-40 שנה, והם הורים לאורי וליוסי, עורכי-דין בהשכלתם, וסבים לשתי נכדות, שבהן חיות מאוד גאה ("היינו מחליפים תדיר תמונות של הנכדות שלה והאחייניות שלי", מספר מתמחה לשעבר, יניב לושינסקי) וגם מאד משקיעה. גרסטל מספרת, שחיות נוהגת פעם בשבוע את הדרך מירושלים - שאליה עברה בעקבות מינויה לעליון - לתל-אביב, כדי להוציא את הנכדות מהגן ולבלות איתן. "היא אוהבת מאוד את ירושלים, אבל אני לא חושבת שהיא מתה על הנהיגה - זו הקרבה די גדולה להיות בעליון כשמרכז חייך במרכז. גם בסופי-שבוע הם לנים בתל-אביב".

דומה כי השנים הלא-פשוטות שהן מנת חלקן של אמהות צעירות רבות שיש להן גם קריירה, לא פגעו כלל בקידומה המקצועי של חיות, שנחשב למהיר במיוחד. "זו אולי קלישאה להגיד שהיא מצליחה לעשות הכול, אבל היא באמת מצליחה", מספרת מתמחה לשעבר שלה, עו"ד מורן יהב. "כאם צעירה בראשית הקריירה - מדהים בעיניי המסלול המקצועי שעשתה, מסירותה למשפחתה והתמסרותה כעת לתפקיד סבתא לשתי נכדותיה".

כעורכת-דין שכירה בתחום האזרחי התמחתה חיות במשפט הכלכלי, עת עסקה בעיקר בדיני תאגידים ובמשפט מסחרי. בתום העשור ההוא, שעבר עליה במשרד עוה"ד צדוק, החלה חיות לעבוד משנת 1985 כעורכת-דין עצמאית במשרד משותף לה ולדוד חיות, ועסקה במשפט מסחרי ובתיקי נזיקין. חמש שנים לאחר מכן, הסיפור מקבל את אותה התפנית שבמסגרתה זכתה מערכת המשפט במי שתעמוד בקודקוד הפירמידה שלה, 27 שנים לאחר מכן.

כיצד התקבלה ההחלטה לעזוב את המשרד המשותף לטובת שיפוט בשירות הציבורי?

"השופטת (חיות) סיפרה לי, בתגובה לדילמה שבה שיתפתי אותה בין חיפוש תפקיד חדש בשירות הציבורי לבין יציאה לשוק הפרטי, על החיידק שהשתלט עליה במהלך השנים הראשונות בקריירה שלה כעורכת-דין פרטית", מספר מתמחה לשעבר. "אותו חיידק שסיפרה לי עליו היה הקול הפנימי שליווה אותה ואשר גרם לה לשאול את עצמה - האם יש משמעות למה שעשתה בחייה המקצועיים באותה תקופה.

"היא סיפרה לי, שהפריעה לה מאוד המחשבה שעליה לטפל בתיקים שבהם ייצגה את לקוחותיה בראייה חד-צדדית, אף שלעיתים הרגישה שהצד שאותו היא מייצגת לא היה הצודק בסיפור העלילה. תחושה זו - כך היא סיפרה לי - נטלה מבחינתה את הנשמה מהמשפט ולא איפשרה לה לחוות באמת את המקצוע המשפטי".

ניחנה בעמוד-שדרה

למרות הגיל הצעיר שבו מונתה לשיפוט בעליון, 51, הקריירה השיפוטית של חיות עברה בכל הערכאות: בשנת 1990 מונתה לשופטת בבית-המשפט השלום בתל-אביב (בתחילת הדרך כשופטת של בית-המשפט לעניינים מקומיים); בשנת 1996 היא קודמה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו; ובשנת 2003 הוזנקה למינוי בפועל בבית-המשפט העליון.

"בין השלום למחוזי - הקידום היה מהיר. אבל בין המחוזי לעליון - זה היה מאוד-מאוד מהיר", מספרת גרסטל. "היא הייתה מופתעת כשקיבלה את ההודעה על המינוי בפועל. היא לא עבדה על זה, כמו שופטים אחרים. זה היה נטו מינוי על בסיס היכולות והעשייה שלה. לא היה לה קשר מיוחד לאף אחד. היא שיתפה אותי בכך, שאהרן ברק נחשף לעבודתה, מאוד התרשם מהכתיבה, והחליט על מינויה - בלי להכיר אישית או לאכול יחד צהריים".

בכך עונה גרסטל לטענה שהושמעה נגד המינוי המהיר, שהיו שזיהו בו עקיפה של שתי שופטות ותיקות מחיות. לפני אותו מינוי מפתיע, בשנותיה במחוזי, עסקה חיות בתיקים הנוגעים לתחום האזרחי, לרבות קניין רוחני ותובענות ייצוגיות, וכן בתיקים מינהליים. לצד אלה, היא ישבה בהרכב ערעורים במחוזי ובהרכב פשעים חמורים. התנסותה האזרחית התווספה לשנות ניסיונה כעורכת-דין מסחרית, ועתידה הייתה להכשיר את חיות, בין השאר, לתרומה החשובה שתהיה לה בתחומים הללו בשבתה בבית-המשפט העליון, פעמים רבות כ"דן יחיד".

על שנותיה של חיות במחוזי בתל-אביב, מספרת גרסטל, שכיהנה לצדה באותו בית-משפט, כי "כשהיינו משוחחות על תיקים שלה הייתי עומדת נפעמת ממידת הבקיאות שלה בכל הפרטים שבכל התיקים. אצלה זה לא סתר את היעילות - זה לא היה רק תיק אחד בזמן נתון שלתוכו צללה".

התרשמויות דומות נאמרו גם לגבי משרתה השיפוטית הראשונה של חיות: עת כיהנה בבית-משפט השלום, היא לימדה את מתמחתה דאז, עו"ד מיה צחור, כיצד לצלול לנבכי תיק ולשמור על "קו צלול ונקי, בלי להיגרר לדמגוגיה ולסיסמאות. במחוזות הבינוניות שלנו - אני גאה ושמחה שזו האישה שתעמוד בראש המערכת", כך עו"דית צחור.

במארס 2003 החלה חיות לכהן כשופטת בבית-המשפט העליון במינוי בפועל, וממאי 2004 ועד היום מכהנת במינוי קבוע - יותר מ-14 שנות שיפוט במשכן. בעליון זכתה חיות להצלחה מהירה מאוד. עורכי-דין רבים מתארים אותה כ"פדנטית. כירורגית של עולם המשפט, שלא נותנת פסקי-דין על סמך אווירה". הם מסכימים כי ייחודה במציאת הנקודה שבה קבור התיק, וממנה לצאת אל הפתרון; אבחנתה בין עיקר לטפל; יכולת כתיבה וכישרון גם להקיף המון חומר וגם לחלץ ממנו מה שרלבנטי.

גם פרופ' מיגל דויטש מספר על גישתה העניינית ("מאוד") של חיות, ומוסיף: "זו לטעמי הדרך הנכונה למלא שליחות שיפוטית. כמעט כל החלטה פוגעת באחד הצדדים. על-אף הקושי, על השופט להתעלם מתחושות סובייקטיביות ולעשות כל מאמץ לנתח באופן 'קר' שאלות עובדתיות ומשפטיות. זו הדרך היחידה אשר בה ניתן לשמר אמון ציבורי בהליך השיפוטי".

גרסטל ועורכי דין רבים אחרים ציינו כי בדרך-כלל חיות מכירה "הרבה-הרבה יותר טוב" מעורכי-הדין את התיקים שבהם הם מייצגים. עו"ד אילן בומבך מחדד, שבדרך-כלל זהו אחד החששות הכבדים שמלווים את עורך-הדין לדיון בתיק בביהמ"ש - האם השופט שולט בתיק, שלפעמים הוא מאוד מורכב. "אם מופיעים בפני חיות", מדגיש בומבך, "החשש מופג במהרה".

לצד השבחים ("בעיניי היא שופטת מושלמת", התבטא אחד מעורכי-הדין על חיות) - הושמעו גם ביקורות הנוגעות לאווירה באולם הדיונים. ביקורות שאותן אפשר לתמצת בציטוט של אחד מעורכי-הדין - "ברמה האישית, עם מי שעובד איתה - היא הכי רגישה שבעולם; כשמנהלת דיון - קצרת-רוח ונוקבת, בצורה שיכולה להישמע כמו מתקפה" (ראו מסגרת).

הביקורות לא מאפילות על העובדה שפחות משנה וחצי לאחר מינויה בפועל לעליון, זכתה חיות ב"משוב השופטים" שפורסם ביולי 2004, בדירוג הגבוה ביותר בקרב שופטי העליון. ציון דרך זה, בתחילת דרכה בעליון, אותת על המשכה.

לדברי משפטנית בכירה - "חיות ישרה כמו סרגל, וניחנה בעמוד-שדרה. היא יוצאת דופן בהעמקה המשפטית ובמהירות ההבנה שלה. היא נתפסת כיום כמנהיגה משפטית ומקובלת ככזו על כלל השופטים המכהנים בבית-המשפט העליון".

עורך-דין נוסף שהופיע בעליון מתאר כי "יש באישיותה קסם אישי, המשלב תוכן עמוק עם מראה אריסטוקרטי" ועורך-דין אחר מספר ש"אשתי רואה אותה יחסית הרבה, ותמיד היא אומרת לי בהתפעמות, שהשופטת חיות מתוקתקת עד הפרט האחרון - מהתיק שבידה ועד הקליפס שבשערה. הופעתה מוקפדת, כל מראה הוא 'fine'".

ערב זמר בביתה

לצד היושרה והמקצוענות שדורשת חיות מעצמה ומהאחרים שעימם היא עובדת, מספרת מתמחה שלה לשעבר - חיות השרתה בלשכתה אווירה נעימה לא פחות משהייתה "יעילה". מתמחים ועוזרים משפטיים מזכירים עוגות שהביאה חיות ללשכה בכל יום ראשון, מבחר ספרים שחילקה באחד החגים - לכל עובד ספר שלדעתה התאים לו ספציפית - ונאומים שנשאה בלשכתה בחגיגות ימי-הולדת ובחגים.

"היא ניחנה ברגישות יוצאת דופן לזולת. כל העוזרים המשפטיים והמתמחים שלה, שזכיתי להכיר במהלך השנים - כולם ללא יוצא מן הכלל - מעריצים אותה", מספר עורך דין שעבד תחתיה. את מסיבת הפרידה מהם, חיות מתכננת בעצמה בהתאם למה שאהוב במיוחד על המתמחה. מורן יהב מספרת כי "כשאני סיימתי את התמחותי, חיות ארגנה עבורי סיור מזמר בתל-אביב, ורתמה לצורך ההדרכה את חברתה הטובה עוד מימי להקת פיקוד מרכז - רונית אופיר. ועבור אחת מעוזרותיה, חיות ארגנה בחצר ביתה ערב שירה בציבור שאליו הזמינה את מתמחי הלשכה לדורותיהם".

האם חיות מתבטאת פומבית? אמנם חיות מביעה את דעתה, בין השאר, בפרסומים של מאמרים אקדמיים, אך לטענת כמה עורכי-דין, בכנסים שונים שבהם היא משתתפת, כמרצה, דוגמת כנס לשכת עורכי-הדין באילת, היא "מפחדת" להביע דעה שחורגת מפסקי-הדין - מחשש שהדעה תצוטט למחרת בתקשורת, ותזמין שיפוט לא נכון של מצב הפסיקה.

לדעת עורכי-הדין הטוענים זאת - המחיר הוא הרצאות שנוטות להיות לא מספיק מעניינות, בהשוואה להרצאות של עמיתיה השופטים דפנה ברק-ארז או יצחק עמית. אחרים טוענים, עם זאת, כי הבעה פומבית של עמדות משפטיות איננה חלק מהותי, אם בכלל, מהמנהיגות המשפטית. יעילותה, מיקודה, שאיפתה לצדק לצדדים - הם שיהפכו את כהונתה לכזו שמטביעה חותם על מערכת המשפט כולה.

חיות למקורביה על היחסים הצפויים עם שקד: "אני מושיטה יד לשיתוף-פעולה ענייני, אך אם נצטרך - נילחם על מעמדו של העליון"

"אני מתרגשת. אני מתייחסת לזה ביראת כבוד רבה. זה פיקדון חשוב ואחריות מאוד גבוהה" - כך אמרה היום (ג') למקורביה נשיאת בית המשפט העליון הבאה, השופטת אסתר חיות, רגע לאחר פרסום ההודעה על אישור מינויה לתפקיד הבכיר ביותר ברשות השופטת בישראל בוועדה למינוי שופטים.

הגם שהיה צפוי, לאור העובדה כי חיות היא השופטת הוותיקה במערכת לאחר הנשיאה המכהנת מרים נאור, הדרך לאישור המינוי לא הייתה קלה. אישור המינוי עוכב פעם אחר פעם על-ידי שרת המשפטים, איילת שקד, על רקע מחלוקת עזה שניטשה בין השרה לבין הנשיאה היוצאת, בשל הכוונות של שקד לבטל את "שיטת הסיניוריטי" (מינוי השופט הוותיק ביותר בעליון לנשיאות).

אולם חיות, שמונתה לשיפוט בביהמ"ש העליון לפני כ-14 שנה, וכיהנה בערכאה הרמה במדינה תחת ארבעה נשיאים, לא עוסקת במחלוקת סביב שיטת הסניורטי היום. לדברי חבריה הקרובים, היא עסוקה בעיקר בתכניות לעתיד, והפנמה של המעמד והאחריות שיוטלו בקרוב על כתפיה. לדברי אחד מחבריה, היא כבר מוכנה לתפקיד מזה זמן, והניסיון והידע הרב שצברה בשנותיה בעליון עומדים היום לזכותה יותר מתמיד. "מכל אחד מהנשיאים הקודמים למדתי משהו, אבל אני יודעת שזה תפקיד לא פשוט, מורכב, עם הרבה אחריות, ותמיד צריך לזכור את מידת הענווה", אמרה חיות לאותו חבר שהתקשר לברך. "לא צריך להתבלבל. תמיד אומרים אתם 'שופטי עליון', אבל אנחנו לא שופטי עליון, שופט עליון יש אחד. אנחנו שופטים בבית המשפט העליון. המוסד הזה בנוי על עבודת צוות, אנחנו יושבים בהרכבים והיחסים פה הם קולגיאליים, טובים, חבריים, ואת זה גם אני מאוד מקווה לשמר".

שלום או מלחמה

חיות עתידה להיכנס לתפקידה ב-26 באוקטובר - מועד פרישתה של נאור. בישיבת הוועדה לבחירת שופטים אמרה נאור כי "בשל תכונותיה הטובות ומעלותיה הרבות אין לי ספק שהשופטת חיות תדע להגן על עצמאותה של הרשות השופטת ולמלא בהצלחה רבה את התפקידים המורכבים המוטלים על נשיא העליון".

ההגנה על עצמאות המערכת הייתה מהמשימות הבוערות של נאור בחודשים החולפים. הנשיאה נאלצה "לשלוף ציפורנים" ולהגן בנחישות על עצמאותו של ביהמ"ש העליון, על הליך בחירת השופטים ועל "שיטת הסיניוריטי", שבינתיים עודנה שרירה וקיימת. לאורך החודשים הללו, כשמינויה עומד במוקד הוויכוח, שמרה השופטת חיות על איפוק וממלכתיות, ונמנעה מלהביע עמדה. זו הייתה הפוזיציה המתבקשת מהנשיאה העתידית, עד שהמינוי יאושר.

אולם, לדברי מקורביה, גם מאחורי הקלעים התייחסה חיות לדברים בענייניות והביעה את כוונתה החד-משמעית לקיים יחסי עבודה תקינים וטובים עם השרה המכהנת. כשהיא נשאלת על-ידי חבריה על המאבקים הצפויים מול שרת המשפטים הדומיננטית, נמצהירה שריש גלי על כוונתה לצמצם את כוחו של העליון, היא משיבה בפשטות: "אין לי שום כוונה להיכנס למלחמות. אני לא רוצה להתחיל את הקדנציה שלי בהצהרות לוחמניות. זה מיותר בעייני. אני מאמינה בשיתוף-פעולה".

לדברי מקורב לחיות, "חיות אמרה לי 'פוליטיקאי, מטבע הדברים ומתוקף זה שהוא פוליטיקאי, הוא מכוון לקהל יעד, הוא צריך לשרוד במערכת הפוליטית, הוא צריך להתקדם בתוך מערכת פוליטית והוא צריך שיצביעו בשבילו - אז ברור שיש לו אג'נדות, אבל אני רוצה להאמין שגם פוליטיקאי שהוא ממלא תפקיד של שר, ובייחוד שר או שרת משפטים, תרצה לשקול גם שיקולים עניינים'". עוד אמרה השופטת הוותיקה למקורבים, כי היא "מושיטה יד לשיתוף-פעולה ענייני, על בסיס אינטרס משותף, לעשות לטובת הציבור, בישראל, על כל גווניו".

חיות אמנם מדברת על שיתוף-פעולה וכבוד הדדי, אבל לכולם ברור שאם היא תצטרך להילחם, היא לא תהסס. "אם נצטרך נילחם על מעמדו של ביהמ"ש, אנחנו לא עשויים מנייר, וכבר הוכחנו את זה שלנהל מאבקים אנחנו גם יודעים. כשנגיע לקו פרשת המים נתמודד, אם יהיה צורך, אבל אני לא רוצה את זה. אני מאמינה בשיתופי-פעולה וכבוד הדדי בין רשויות", אמרה לאחד ממקורביה.

עוד אומר אותו מקורב, כי לגישת חיות, (כפי שהיא מתבטאת בשיחות פנימיות), "מערכת המשפט זו לא האחוזה הפרטית של אף אחד מאתנו. אם נצליח לשמר את הקיים, עשינו הרבה - לשמור על העצמאות ואי-התלות של המערכת". לדבריו, "חיות אומרת כי 'אחת הסכנות הגדולות ביותר שאורבות למערכת המשפט זה פגיעה באי-התלות של השופטים ובעצמאותם - ושם עובר הגבול'. היא מאמינה שפוליטיזציה של המערכת היא הסכנה הגדולה האורבת לנו, ואת זה צריך לעשות מאמץ למנוע. לדבריה, 'יש קווים אדומים שאסור לחצות אותם'".

עוד אומר עו"ד בכיר המכיר את השופטת הוותיקה, "מבחינת חיות יש רצון לשמור על המערכת ולא ליצור חיכוכים. אם השרה תשמור על ערכי הדמוקרטיה ותגן על הרשות השופטת, כמו שהיא אמורה לעשות, היא תמצא בחיות בת-ברית אמתית. כרסום מצדה בערכים הללו - יוביל למלחמה. חיות תגן על מערכת המשפט ועצמאותה בכל מחיר".

כבוד לכנסת ולממשלה

כחלק מאותה הגנה על מערכת המשפט, ועל ביהמ"ש העליון בפרט, חיות - בדומה למרבית נשיאי העליון - תיאלץ להתמודד עם הביקורת החריפה המוטחת כלפי הערכאה העליונה, בכל פעם ששופטיו מוציאים פסיקה בעלת משמעות ציבורית דרמטית. בין המבקרים החריפים ביותר בשנים האחרונות היו שרי המשפטים השונים, ח"כים וגורמי ממשל, שתקפו את הערכאה הגבוהה, וטענו כי שופטי העליון מנסים לכרסם בהפרדת הרשויות, מתערבים בהליכי החקיקה ובהחלטות ממשלה. חיות מבקשת לצמצם את האש בעניין זה. "יש לי כבוד רב והערכה לכנסת ולממשלה, ורצון לשמור על כוחה של הכנסת ומעמדה וכן סמכותה ומעמדה של הממשלה'", אמרה חיות לאחד ממקורביה, המציין כי הפסיקה שלה גם מוכיחה זאת. "היא לא חושבת ולא מתבטאת בזלזול כלפי המוסדות הללו".

ובכלל, אומרים מקורביה של חיות, הנשיאה הבאה מתייחסת בענייניות לכל תיק המופיע בפניה, ללא אג'נדות או דעה קדומה. כך, הם אומרים, המחלוקת הבלתי נגמרת סביב השאלה אם ביהמ"ש העליון בישראל "אקטיביסטי" מדי ואם יש למנות שופטים "שמרניים" יותר ולרסן את כוחו (גישה המיוחסת לפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, ובראשם השרה שקד) - נראית לה כמו רוב מהומה סביב מאומה.

"הדיון בתגיות של אקטיביסט ושמרן הוא דיון ממש שטחי ורדוד", אמרה לאחרונה חיות לאחד מחבריה. לדעתה, אומר אותו חבר, כל מקרה נבחן לגופו על-ידי שופטי העליון. "אפשר לראות כחוט השני בפסיקה שהשופטים בעליון פוסקים על-פי העניין שמונח לפניהם, על-פי מיטב שיקול דעתם, ולא על-פי גישה שמצופה מהם שעונה להגדרות של אקטיביזם או שמרנות", אמרה חיות למקורבה. "אי-אפשר לתייג מראש אף שופט, ולפי השקפת עולמי אי-אפשר לדבר על ביהמ"ש העליון בתגיות של אקטיביזם שיפוטי או שמרנות. אקטיביזם הוא תלוי-עניין, וכך זה צריך להיות".

להכיר את השופטים

אולם, לא רק בתחום האקטיביזם-והשמרנות מנסה חיות לשמור ולבטא גישה עניינית. לשאלת אחד מחבריה - אילו מהפכות היא עומדת לחולל בערכאה הגבוהה במדינה - השיבה השופטת: "אני לא בעד לדבר על מהפכות. עבודה שיפוטית לא צריך להגדיר במובנים של מהפכה". המשימות אותן היא רואה כבוערות הן כאלה שיהפכו את ביהמ"ש העליון, ובתי המשפט בכלל, לנגישים יותר וברורים יותר לציבור. כך, למשל, ידועה חיות בגישתה כי הפסיקה צריכה להיות ברורה לצדדים שאינם משפטנים, ולציבור בכלל".

חיות גם מאמינה שכחלק מהנגשת המערכת המשפטית לציבור, רצוי שהציבור יכיר טוב יותר את שופטיו. "הסיפור הוא לא השופט. אלה התפקיד שאנחנו ממלאים. זה לא מצעד הכוכבים. אבל אני כן חושבת שהציבור צריך להכיר קצת יותר את הרקורד של השופטים, כי יש הרבה מידע מוטעה בשל חוסר ההיכרות עם הרקע של השופטים", אמרה לאחרונה לגורם שיפוטי בכיר.

הסניוריטי לאן? שקד: "נמשיך לנהל דיונים על השיטה"

במשך חודשים ארוכים שימשה השופטת אסתר חיות כמעין "בת ערובה" של שרת המשפטים איילת שקד בקרב אגרופים עם נשיאת ביהמ"ש העליון סביב עמדותיהן החלוקות בנוגע ל"שיטת הסניוריטי".

מצד אחד של הזירה עמדה השרה שקד - נחרצת בדעתה כי יש לבטל את השיטה לפיה השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון מתנה לנשיא; ובפינה ממולה, ניצבה נאור, אשר סבורה כי שיטת הסניוריטי נחוצה על מנת לשמור על עצמאות בית המשפט העליון ומערכת המשפט בכלל.

מדובר בחלק מהמאבק שמובילה שרת המשפטים לריסון עוצמתו של בית המשפט העליון, אשר הפך למאבק מתוקשר בין נשיאת העליון לשרה, דיון בכנסת ובג"ץ שהוגש כנגד שקד בעניין זה.

מינויה של חיות עוכב ועוכב בעקבות זאת, ונדמה היה כי היא משמשת כקלף מיקוח וכאמצעי להפעלת לחץ על נאור. כעת, משאושר מינויה לתפקיד הנשיאה הבאה, לא מן הנמנע כי המאבק ייראה אחרת לחלוטין.

כהונתה של חיות עתידה להיות ארוכה - 7 שנים עד למועד פרישתה, ועד אז הדיון על "שיטת הסניוריטי" הופך להיות כמעט תיאורטי. זאת, במיוחד נוכח העובדה כי לאור המצב הפוליטי-מדיני-משפטי-חקירתי של ראש הממשלה המכהן ובכירים נוספים, לא ידוע עוד כמה שנים עתידה הממשלה הנוכחית לכהן, ושרת המשפטים בכלל זה.

אך מסתבר כי שקד לא מתכוונת לתת לדיון לרדת מהשולחן. במענה לפניית "גלובס" בנושא, אמרה השרה: "ברכות לשופטת חיות ולשופט מלצר (שמונה למשנה לנשיאה היום), אני מאחלת הצלחה רבה לשניהם בתפקיד. אני מקווה מאוד שנעבוד בשיתוף-פעולה וננהל יחד את מערכת המשפט. את המשך הדיונים על השיטה עצמה ננהל לאחר בחירתם".

אגב, הדיון הזה אמנם לא רלבנטי לחיות, אך הוא בהחלט רלבנטי לשופט הבא בתור לשבת על כס נשיאות ביהמ"ש העליון - השופט יצחק עמית, וותיק השופטים לאחר חיות.

השירות בלהקה צבאית: בלהקה קראו לה אסתי היפה

פרט מעניין על הנשיאה הנכנסת עוסק בשירות הצבאי שלה. לאחר שבגיל 17 עברה חיות עם אמה (שנישאה בשנית) לאילת, התגייסה אסתי אבני - לימים חיות - בשנת 1971 ללהקת פיקוד המרכז, בלהקה מיתולוגית שכללה בין השאר את דורית ראובני ועוזי חיטמן המנוח.

חיות איננה השופטת היחידה שהשתמשה בקולה בשירות הצבאי באופן שונה לגמרי מהשימוש בו באולם הדיונים, והשופט משה סובל מבית המשפט המחוזי בירושלים ששירת במקהלת הרבנות הצבאית משמש דוגמה יפה לכך. מהסיפורים עולה שהכישרון המוזיקלי והנוכחות הבימתית לא נפלו מכישורי השיפוט, בהם התמקדה לימים.

חברתה ללהקה עוד מימי השירות הצבאי, הזמרת רונית אופיר ("45 שנות חברות!"), מספרת כי בלהקה קראו לה אסתי היפה. "פעם, יאיר רוזנבלום (המנהל המוזיקלי בלהקה, מ' ר') החליט שנעשה אופרה. להקה צבאית שעושה אופרה זה היה משהו מיוחד. יאיר נתן את התפקיד הראשי הגברי לאלי גורנשטיין, ואת התפקיד הראשי הנשי לאסתי - זה היה בגלל שהיא הביאה משהו שונה. היה משהו מזמין באישיות שלה, ויאיר העריך אותה מאוד".

מיד עם השחרור ב-1973, באותה תכליתיות ומיקוד שיאפיינו לימים את שיפוטה, פנתה חיות ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב, והיום עיסוקה במוזיקה כולל האזנה ליהודה פוליקר. רבים מהצעירים של היום - עידן שבו עורכי-דין מציפים את השוק - היו ממשיכים מלהקה צבאית היישר אל קריירה מוזיקלית, אך העידן ההוא היה שונה. "היה לה כישרון גדול, שהיא רצתה לממש כשהתקבלה ללהקה, אבל אני לא חושבת שהיא אי פעם חשבה שתרצה להיות זמרת", מספרת גרסטל. הלהקה באותם ימים הייתה אפופת הילה, מאתגרת ואטרקטיבית, ו"היא הלכה כי זה כיף של שירות".

עולם המשפט הפסיד אמנם כשרון מוזיקלי, אבל הרוויח שופטת מזהירה, וכמו שאחד מעורכי הדין הוותיקים ניסח ל"גלובס": אחרי שכבר טענו כנגד אי-שירת המנון בהשבעתו של המשנה לנשיאה בדימוס, השופט סלים ג'ובראן, השלב הבא הוא טענות נגדם על שירה זייפנית; היחידה שלא תזייף זו הנשיאה הנכנסת. 

היו זמנים. בלהקה הצבאית (שלישית משמאל), לצד חיטמן המנוח וגורנשטיין / צילום: תמונה פרטית

הפסיקה והאקטיביזם: חיות ב-2016 - "המשפט אינו צריך לחלוש על כל תחומי חיינו"

מעבר לסגנון פסיקתה של חיות ("גאונות משפטית שמכירה כל צאטלע בתיק; כתיבה ברורה, יפה אך לא מתייפייפת", דבר עורכי הדין) - תוכן פסיקתה, לרוב, "רזה" ונצמד לנסיבותיו של כל מקרה. עם זאת הוא לא נופל לקטגוריות הרווחות בשיח אודות שמרנות ואקטיביזם שיפוטי בכל הקשור להתערבות בהחלטות שתי הרשויות האחרות.

חיות לא תירתע, למשל, מלבטל חוקים באמצעות כלים שמעניק לה, לדעתה, המשפט עצמו. דוגמאות אחרונות לכך הן פסילת חוק מיסוי דירה שלישית רק בגלל פגם בהליך החקיקה (אף שניתן לראות בביטול שמירה של בג"ץ על הכנסת מפני עצמה); ועמדת המיעוט שלה כי יש לבטל רק חלק ממתווה הגז במקום לבטלו לחלוטין (כשהחלק שלדעתה יש לבטל הוא דווקא זה הכובל את שיקול דעתה של הכנסת). במיוחד תעשה זאת כשניצבים מנגד זכויות האדם וחופש הביטוי, כמו שהתבטאה בשולי פסק הדין שהתיר פרסום תחקיר "עובדה" אודות הליך תלוי ועומד.

לא הכול שפיט?

מאידך, חיות קשובה לצרכי המערכת, פטריוטית ולא ממהרת להחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתה. אמירה ברורה יותר שאולי תשמח את שקד מצויה במאמר של חיות מ-2016 הנוגע למגבלות הטבועות במשפט, בו נכתב בין השאר כי "המשפט אינו צריך לחלוש על כל תחומי חיינו. יש מצבים שבהם כללים ומגבלות שקבע המשפט עצמו מונעים מאיתנו אנשי המשפט ליתן להם מענה משפטי הולם". המצוטט למעשה מעדן את אמירתו של אהרן ברק כי "הכל שפיט" (נורמטיבית ולא מוסדית, סייג לימים), ומצמצם את גבולות הגזרה של הוויכוח הרעיוני אודות התפשטות המשפט במרחב.

במלחמתה לזכויות האדם, במסגרתה לא נרתעה מלפסול חוקים, ידועים, למשל, פסקי דינה בעניין זכות אסירים לאי-הפרטת בית הסוהר שלהם; זכותם (בדעת מיעוט) של פלסטינים וערבים-ישראלים לאיחוד משפחות; או זכותם להפריה מלאכותית של רוצח ראש הממשלה עמיר ואשתו טרימבובלר, כחלק מהזכות להורות. היא קבעה כי יש להפסיק את ההפרדה המגדרית בחג הסוכות בין גברים לנשים בשכונת מאה שערים בירושלים, שפגעה בחופש התנועה במרחב ציבורי, והמליצה למדינה למצוא חלופות להריסת ביתו של המחבל שניסה להתנקש בחיי יהודה גליק.

לטענת עורך-דין ותיק המופיע בפני חיות, "ברור לגמרי שהיא לא רוחשת כבוד להחלטות הממשלה והכנסת". לדעתו, השקפתה אמנם תואמת את זו של שופטים ותיקים בעליון, אולם היא מבטאת משהו עמוק יותר מאשר רק מחלוקת רעיונית. הוא מזהה זלזול בכך שתפיסתם היא, שהמערכת השיפוטית היא "המבוגר האחראי", שמתפקידו להשגיח על המערכת הפוליטית, שלא תקבל החלטות שגויות מבחינה כלכלית או ערכית.

מדוברות בתי המשפט נמסר: "מן הראוי שלא לערב בין מילוי התפקיד השיפוטי, הכרוך לא אחת בביקורת על פעולות שלטוניות, ובין חוסר כבוד או זלזול, חלילה. פסקי הדין של השופטת חיות מדברים בעד עצמם ומהם עולה בבירור גישה מרוסנת ויחס של כבוד לכל מוסדות השלטון ולסמכויותיהם".

האם בעשור הבא נחזה בעימות שיעלה גצי אש מהחומרים שעד היום הולידו בעיקר מכתבים נפיצים בין השרה שקד לנשיאה הפורשת נאור? "לנשיאה הנכנסת יהיה קשה מול שרת המשפטים, שחזקה פוליטית וקשוחה בעמדותיה לצמצום בכוחו של העליון", אומר עו"ד יהודה רסלר. אמנם השרה, שהתבטאה בעבר בצורך למנות "שופטים שמרנים", אולי לא תתנגד לפיצוצים בוועדה לבחירת שופטים, אם אלו ייטיבו לאלקטורט שלה - אבל ההערכות הן שהנשיאה הנכנסת, שפסיקתה לא מאופיינת בקו אקטיביסטי במיוחד, תילחם בעוצמה נחושה לא פחות על שמירת עצמאות מערכת המשפט כפי שהיא היום.

פרופ' מיגל דויטש מתאר כי לשופט ביהמ"ש העליון תפקיד כפול: האחד הוא "תיקון אינדיווידואלי", משמע עשיית צדק בתיק הקונקרטי. התפקיד השני הוא "תיקון נורמטיבי", דהיינו קביעת הלכות מחייבות הכוללות חקיקה שיפוטית.

"המשימה הראשונה, של עשיית צדק בתיק הקונקרטי בערעורים אזרחיים ופליליים, מחייבת עבודה סיזיפית של כניסה לנבכי העובדות המורכבות והטענות המשפטיות היישומיות במקרה הנתון", אומר דויטש. "פסקי הדין של השופטת חיות מתאפיינים בניתוח קפדני, שכלתני ומדויק של סוגיות עובדתיות ומשפטיות, תוך מילוי התפקיד השיפוטי הקלאסי של בירור מעמיק של המחלוקות ומתן הכרעה מבוססת".

הצד השני, זה של "התיקון הנורמטיבי", סובל מערפל מסויים סביבו ביחס לחיות, ואת הערפל מפזר דויטש: "חיות גם שותפה לקביעת הלכות חשובות רבות בענפים מגוונים של המשפט האזרחי והמסחרי, בתחום דיני המקרקעין, החוזים, התאגידים, דיני ניירות הערך ועוד. כך גם בנושאים של תובענות ייצוגיות וסדר דין אזרחי. אלה תחומים שהציבור הרחב והלא משפטני פחות נחשף אליהם, אך יש להם חשיבות מרכזית בעולם העסקי. חיות ערה היטב לאיזונים העדינים הנדרשים במסגרת הפיתוחים הפסיקתיים, בין שמירה על יציבות הדין, אשר תאפשר תכנון עסקי, לבין הצורך המתמיד בהשבחת הדינים. הפסיקה שלה מנתבת בזהירות בין שני אלה".

עוד מוסיף דויטש ואומר, כי "מאפיין ברור וראוי של פסיקת חיות הוא הדגשת ההגנה על זכויות אדם, במסגרת האיזונים מול אינטרסים ציבוריים נוגדים. הדבר ניכר היטב, למשל, בפסיקתה בעניינים רגישים כגון החקיקה בתחום איחוד משפחות, הפרטת בתי הסוהר, ההגנה על זכויות חברתיות כגון הזכות למינימום של קיום בכבוד, זכויות מטופלים סיעודיים ועוד. היא גם בצדק אינה מוכנה לקבל עמדה כאילו שיקולי בטחון הם חזות הכל וכי במלחמה בטרור הכל מותר. בין היתר, הדגישה חיות בפסקי-דינה את הצורך להיאבק בשחיתות שלטונית".

דויטש מדגיש כי במונחים השגורים, והשטחיים לדעתו, של שאלת ה"אקטיביזם" - ניתן להגדיר אותה כ"אקטיביסטית מתונה". היא אינה נחפזת להתערב במעשה השלטוני, "אך אין היא נרתעת מכך כאשר קיימת פגיעה חריפה בערכי הדמוקרטיה או בזכויות אדם בסיסיות".

הביקורת: "היא רגישה, אבל באולם הדיונים היא מאוד דעתנית וקצרת רוח"

לצד עורכי-הדין שראו בנשיאה הנכנסת "שופטת מושלמת", היו שזיהו בפרפקציוניזם שלה צד שני, ואולי בלתי נמנע: החדות, המיקוד ורוחב היריעה של הבנתה המשפטית מקבלים ביטוי גם ביחס קצר הרוח שלעיתים "זוכים" לו עורכי-דין ובעלי דין, באולם המשפט, מצד מי שכונתה "חדה כמו סקאלפל" (סכין-מנתחים) על-ידי עורך-דין ותיק. עורכי-דין מתארים גם חוסר סבלנות -כלפי עורכי דין שמגיעים לא מוכנים, וגם נוקשות נעדרת חוש הומור, הומור שדווקא מאפיין את יחסיה עם המתמחים והעוזרים בלשכתה.

בביקורות על חיות - בלט גם הפער בין נועם הליכותיה ("גינונים נעימים") והיחסים בינה לבין מי שעובד עימה, לעומת מה שהיא משדרת לצדדים באולם בית-המשפט, ש"אותם היא לעיתים חותכת בדיון, לא תמיד בצדק". עם זאת, כולם מסכימים כי מדובר בעלות זניחה אל מול הרווח הנקי למערכת המשפט: דיונים ממוקדים, פתרונות מדויקים, שאיפה לצדק בין הצדדים הקונקרטיים.

אחד מעורכי-הדין אבחן, כי "ברמה האישית, מול מי שעובד איתה - חיות הכי נעימה ורגישה שיש בעולם; אבל באולם הדיונים - היא מאוד דעתנית, וקצרת רוח. אם היא חושבת שמשהו צריך להיות באופן מסוים, היא בטוחה כל-כך בדעתה עד שהיא פשוט לא מוכנה לשמוע צד שלא בדיוק קולע למה שהיא חושבת".

והעו"ד מדגים: "למשל, בפני השופט רובינשטיין יכולת לטעון את השטויות הכי גדולות בעולם; אבל הוא היה אומר לך את זה בצורה עדינה, וגם היה נותן לך להשלים את מה שאתה אומר, ורק אחר-כך היה אומר לך ש'זה שטויות'".

לדברי העו"ד, "חלק מהמזג השיפוטי הוא השאלה איך אתה מגיב למה שקורה בדיון, ולא הייתי אומר שיש לה את המזג השיפוטי הכי טוב בבית-המשפט".

שאלות נוקבות

לדברי עורך-דין נוסף - "חיות הולכת לפי הפרוצדורה, והיא לא מהשופטים שנעים להופיע אצלם. היא לא מתבדחת כמו חשין ורובינשטיין, או רחומה כמו טירקל. היא חמורת סבר. קפדנית ונוקדנית". ולדברי עמיתו המשפטן, יש בה "חוסר סבלנות. קשה לי להגדיר את זה. היא לא מחייכת בדיון. אין בה נינוחות".

עורך-דין נוסף מספר, ששאלותיה באולם נוקבות מאוד, נשמעות כהתקפה, ולעיתים הן מביכות את עורכי-הדין. היא "עניינית, קורקטית, חדה ונוקבת מאוד. מצויה בתיק ורוצה תשובות, ומיד". הוא מבהיר ש"אין לה אף פעם כוונה לבייש את עורכי-הדין", אולם בפועל הם נפגעים ממנה.

ומוסיף לדברים עורך-דין, שהסתובב מספיק זמן במסדרונות בית המשפט העליון: "חיות מאוד רגישה לרעש, וזה מביא אותה לכעוס על המרעישים. כאשר היא הייתה כותבת בלשכתה, ובמסדרון היו מחכים אנשים - הרעש שייצרו גרם לזה שכל כמה זמן הייתה פותחת את הדלת, ומבקשת שיפסיקו. אבל זה חלק מהמיקוד שלה".

היחס התכליתי שלה עשוי לפעמים לפגוע לא רק בצדדים המתדיינים. בפסק-דין מסוים ביקרה חיות את העובדה שחבריה להרכב כתבו אמרות אגב ("אוביטר") בעניין צדדי, שאינו נדרש להכרעה במקרה שבפניהם; ועורך-דין בכיר ציין, כי "אני יודע שהם ממש נעלבו מזה".

על-פי הרכילות, שופטים שנותנים פסקי-דין שלא לרוחה של חיות - "מסתכנים בנזיפות אם לא למעלה מזה, והיא לא מגלה כלפיהם סבלנות"; וחלק מעורכי-הדין ראו כ"בעייתית" את העובדה שבנאומיה בכנסים משפטיים חיות "איננה מעניינת, זהירה מדי".

האם משהו מכל אלה עשוי לפגוע בתפקודה כנשיאה? לדברי עורך-דין ותיק, התיקים שחיות תשב בהם כנשיאה יהיו חשובים יותר, כך שמטבע הדברים התהודה לקוצר הרוח ולדעתנות שתוארו תהיה גדולה יותר, אולם באופן יסודי לא יהיה הבדל. לדברי אחרים, "היא אמנם זהירה בהצהרותיה מחוץ לאולם, על גבול המשעממת, ודבריה לא מהדהדים החוצה כמו דברי שמגר וברק, אבל זו מנהיגות שקטה - בחריצותה ובבקיאותה המשפטית היא מהווה מודל לשופטים אחרים, ומייצרת קול צלול של מערכת המשפט".

מדוברות בתי המשפט נמסר: "השקפת העולם השיפוטית של השופטת חיות שנבנתה לאורך שנות שיפוט ארוכות בכל הערכאות, החל מבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב, היא כי את הכבוד למתדיינים ולעורכי הדין על שופט לבטא בראש ובראשונה בהכנה מדוקדקת ויסודית של כל אחד מן התיקים העומדים לדיון; כי על השופט להשתדל למקד את הדיון ולהובילו אל הסוגיות הרלוונטיות וכן לאפשר לצדדים להתייחס במהלך הדיון לשאלות המטרידות את בית המשפט. זאת לאחר שקרא את הטיעון הכתוב ועל מנת לקבל מאת בעל הדין מענה סדור המבהיר אותו. דיון משפטי הוא עניין רציני, הוא חורץ גורלות של אנשים ולפי השקפתה של השופטת חיות הוא מחייב על כן התייחסות רצינית, מעמיקה, קשובה ועניינית".

פסיקות בולטות

פרשת הזכאות לקצבאות המל"ל

בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי

העליון קבע, כי בעלות או שימוש ברכב אינם מהווים עילה אוטומטית לביטול קצבת הכנסה מהמל"ל. השופטת חיות, ציינה כי "הזכות שיש לכל אדם למינימום של קיום אנושי בכבוד היא מהזכויות החוקתיות הראשונות במעלה"

פרשת הסיליקון בחלב

ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל

תנובה חויבה לפצות את מי שרכש חלב עמיד דל שומן אותו ייצרה ושיווקה תנובה מבלי שציינה שיש בו סיליקון. נקבע כי מעשיה של תנובה היוו הטעיה מודעת ופסולה. חיות ציינה כי נגרמה פגיעה באוטונומיה של הצרכן להחליט אם ברצונו להערות אל קרבו חלב המכיל סיליקון אם לאו

פרשת תרומות הביציות

בג"ץ 5771/12 ליאת משה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים

בג"ץ פסק כי לבנות זוג המבקשות להביא ילד לעולם בדרך של הפריית ביצית שתילקח מגופה של אחת מהן ותושתל ברחם השנייה - אין אפשרות חוקית לעשות זאת בישראל. חיות, בדעת מיעוט, סברה כי המגבלות שהושתו בחוק הביציות, אינן חוקתיות

האהבה לספרות: התקילה את אלי עמיר

נוסף לאהבתה לעולם המשפט חיות מוכרת גם באהבתה לספרות, לסופרים ולרוחב דעת תרבותי, שהתבטאו גם בהשתתפותה בארגון מפגשי סופרים בבית-המשפט העליון. לצד האהבה הזו, היא לא מתלהבת מציטוטים רבים מדי של מובאות ספרותיות בפסקי דין.

לדברי פרופ' יובל אלבשן, סופר בעצמו, חיות "מביאה לעולם המשפט עושר תרבותי שהיום חסר אצל שופטים רבים, בהיותה יודעת ספר ומדברת שירה - ובכך גם כן נמצאת בתוך עמה. היא מעיין בלתי נדלה לתרבות, ואני שמח שהוא מחובר לצינורות ההשקיה של המשפט".

אלבשן מציין תחביב של חיות, שמשותף לשניהם: "שנינו מתים על ספרים שהם על ספרים. בכל מפגש אנחנו מחליפים מתכונים בקשר לזה. היא המליצה לי על מיכאיל אוסורגין, חנות הספרים של הסופרים, ועל חנות הספרים הרדופה של כריסטופר מורלי. אני המלצתי על ז'ורז' פרק - חיים במילים".

עו"ד אילן בומבך שפך אור נוסף על אהבתה לספרות, בכנס "העמותה למשפט ציבורי" שבו השתתף. בומבך סיפר כי הסופר אלי עמיר הוזמן להשתתף בהשתלמות מסוימת, וחיות הייתה אמורה לשאול אותו על ספרו החדש.

"אסתי הגיעה מוכנה לריאיון, הפגינה ידע ובקיאות, ביצעה היקשים וניגודים לספרים אחרים, כמו סתירות שמצאה בין 'תרנגול כפרות' ל'יסמין', ושאלה שאלות שהפליאו את אלי עמיר עצמו. מי שלא הכיר אותה היה בטוח שזה מה שהיא עושה כל חייה - קוראת ספרים של אלי עמיר". לדעת בומבך, הסיפור הזה מעיד על היסודיות של הנשיאה הנכנסת "בכל דבר שבו היא נוגעת".

אסתר חיות

אישי: בת 63, נולדה במעברה בהרצליה, מחלקת את זמנה בין ירושלים לתל-אביב. נשואה לדוד חיות, והשניים הורים לאורי וליוסי, משפטנים אף הם, וסבים לשתי נכדות

תפקיד: הנשיאה הבאה של בית-המשפט העליון, לאחר 14 שנות שיפוט בו

תפקידים קודמים: עורכת-דין פרטית בתחום המסחרי; שופטת זה 27 שנים, ועברה דרך כל ערכאות השיפוט

ציוני-דרך: מומחית לדין האזרחי והמסחרי, זכתה בדירוג הגבוה ביותר בקרב שופטי העליון ב"משוב השופטים" שפורסם ביולי 2004 (שנה וחצי לאחר מינויה)

עוד משהו: שירתה בלהקת פיקוד מרכז בשנים 1971-1973, בתקופת הזמרים אלי גורנשטיין, דורית ראובני והמנהל המוזיקלי יאיר רוזנבלום

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות