כך מדינת ישראל מפספסת שוב ושוב מהפיכה אמתית בחינוך

ההצעה של משרד האוצר להעניק תוספות שכר גבוהות יותר למורים מתחילים על פני חבריהם הוותיקים נראית נכונה לחלוטין ממבט ראשון, בעוד ההתנגדות של ארגון המורים נתפסת כצעד אוטומטי וצפוי שמונהג על ידי גילדה ישנה ושבעה יחסית. בפועל, ארגון המורים מבקש דווקא שכר התחלתי גבוה יותר מזה שהאוצר מציע (9,000 שקל ברוטו בחודש לעומת 8,000 שקל לפי הצעת האוצר), אבל דורש כי גם המורים הוותיקים יזכו לתוספות. זו דרישה מוגזמת? מורה עם ותק של 15 שנה מרוויח היום 10-13 אלף שקל בחודש, ורק אחרי ותק של 20 שנה הוא יכל להגיע עד 14,419 שקל בחודש. בארגון המורים סבורים, רחמנא ליצלן, ששכר כזה ראוי לקבל כבר אחרי 10-15 שנה. הגיוני.

הבעיה הגדולה יותר, ובזה שני הצדדים אשמים, היא שהמדינה והמורים הולכים פעם נוספת לסכסוך עבודה שבסופו הסכם חדש בלי שחר של יום חדש. עוד מאותו הדבר, בלי שינוי אמיתי שכולל גם את ההורים והתלמידים. לשינוי הזה קוראים דוח ועדת דוברת והוא שוכב במגירות של משרד החינוך מאז 2005.

הוועדה המליצה גם היא על תוספות שכר משמעותיות בדגש על שכר התחלתי ראוי יותר, אבל גם על מעבר דרמטי לחמישה ימי לימוד שמייצר בפועל יום לימודים ארוך שמייתר בין היתר את הצהרונים ואת העלויות שלהם להורים. ההמלצות כללו גם את קיצור החופש הגדול והענקת סמכויות רבות יותר למנהלים, לרבות היכולת לקחת חלק משמעותי יותר בכל הקשור להעסקת מורים ותגמולם. ההתנגדות העיקרית של המורים לדוח דוברת נבעה מהמלצה אחת דרמטית שכללה פיטורי אלפי מורים, המלצה שלא תחזור עוד באופק לאור קצב הגידול במספר התלמידים והביקוש למורים נוספים. למעשה, על רקע הצפיפות בכיתות, משרד החינוך החל ליישם בשנים האחרונות פיילוט של "שני מורים בכיתה", משהו שלא מסתדר ממש עם פיטורים.

אם משרדי החינוך והאוצר מעוניינים במהפכה אמיתית שתחולל שינוי של ממש במערכת לטובת כל הגורמים מהתלמיד דרך המורה ועד להורה, דוח דוברת צריך לחזור לשולחן המו"מ כתנאי לכל תוספת שכר. בלי חרב הפיטורים שהונחה אז, ארגון המורים צפוי לתמוך ברוב ההמלצות המרכזיות. אם הוא לא יעשה את זה, הציבור כבר לא יהיה עם המורים ולא יעניק להם את הרוח הגבית הקריטית במאבקים כאלה. זה גם יהיה המקום לבחון האם משרד האוצר באמת מעוניין ברפורמות חשובות, או רק לשלם כמה שפחות.