"בישראל יש פטריות שלא יביישו את אירופה"

פרק ראשון | קולינריה: על כמהת הנגב שמעתם?

פרופ' ירון שטרית אוהב לשתות תה בטעם ורד הבר והיביסקוס כשהוא יושב במשרדו המרווח באוניברסיטת בן גוריון בנגב. זה בגלל ניחוח הוורדים, הוא מספר, ונזכר איך השתתף במחקר שניסה לשפר את טעמה של עגבנייה באמצעות הוספת מי ורדים למסלול המטבולי שלה - פיתוח שלא יצא את גבולות המעבדה. אבל אז הגיעה עמיתה, פרופ' ורדה צור, והציעה לו לעבור מניסיון להשביח את טעמם של פירות למחקר בעולם הפטריות. צור בדיוק עמדה בפני יציאה לגמלאות וביקשה להעביר אליו את כל הידע שצברה בנושא גידול פטריות כמהין בישראל.

פרופ' שטרית נכנס למשרד וסגר את הדלת, הכין כוס תה והחל לקרוא את מאות העמודים, פרוטוקולי המחקר, ההצלחות ובעיקר הכישלונות שלה ושל שותפתה, פרופ' נורית בז'רנו. אחד המחקרים שצד את עינו של שטרית עסק בקרובת משפחה של פטריית הכמהין האירופית - פטרייה המכונה "כמהת המדבר", הגדלה בנגב. חולית, עגולה עם רגל קצרה, לא סימטרית ונראית מהדברים האלה שפוגשים בטבע ויודעים די מהר שמדובר במשהו רציני, שורשי, שמספר סיפור.

4,000 שנים אחורה בזמן, כמהת המדבר מתועדת באדמות הנגב, בדמשק, בעיראק ובארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. "יוצאי עדות המזרח מכירים אותה מבית", מספר פרופ' שטרית. "אני זוכר, כילד בירושלים, איך סבי עליו השלום היה מקבל משלוחים של הפטרייה מיריחו. הבדואים עד היום נוהגים ללקט אותה בעונה ולמכור לסוחרים בשוקי הארץ".

- והמחיר? כמו כמהין?

"לא כמו כמהין, אבל היום הביקוש עולה על ההיצע ובשום מקום בעולם לא יודעים איך לגדל אותה, אז מחירה גבוה. מחיר קילו של כמהת המדבר, בעיקר בשנות מחסור, נע בישראל בין 300 ל-500 שקל וראיתי איך בשוק בבאר-שבע בפסח מוכנים לשלם כל סכום. הייתה עונה אחת, ממש יבשה, שמחיר קילו גם הגיע ל-800 שקל".

פרופ' שטרית פותח מבחנה קטנטנה שעומדת על השולחן: "הנה, תריחי", הוא מגיש, "זאת הארומה של פטריית הכמהין האירופית. ריכוז של גופרית שמזכיר ריח חזק של גבינה עבשה. בכמהת המדבר שלנו אומנם אין את הארומות האלה, ולכן אנחנו מנסים גם כן להכניס כמה מרכיבי ארומה דומים. אבל שלא תהיה ציפייה לפטריה ארומתית שכולם יפלו מהרגליים. זה לא יקרה, כי היא לא כזאת".

בעונה הקרובה, חורף 2017-2018, יוכרע אם כמהת המדבר תהפוך לענף חקלאי עם פוטנציאל יצוא לא מבוטל, או שפרופ' שטרית ימשיך את מחקרו הארוך והסיזיפי. כדאי להחזיק אצבעות, כי אם הכול יעבור כמו שצריך, הוא אומר שהשנה תניב החלקה הניסויית בשדה בוקר יבול של 17 ק"ג לדונם. "12 קילו לדונם זה יבול בעל היתכנות לביסוס של ענף חקלאי מסחרי קטן, ואנחנו כבר מדברים על יותר", הוא מפרט. בשנה שעברה, לשם השוואה, הניבה החלקה 3.1 ק"ג בלבד.

המשמעויות חורגות מעוד תוספת עבור קהילת הפודיז. אם הפיתוח יצליח, יהיו לכך השלכות גם על החקלאות בנגב, ואולי גם על התיירות. ובכלל, נדמה שמתפתח פה ענף גידול חדש ומסקרן - בין שכמהת הנגב, ובין שבפטריות אחרות (שעליהן נדבר בהרחבה בהמשך) - שיכול לעשות פה שינוי משמעותי.

אבל לפני הכול, פרופ' שטרית, מדען כמו מדען, מבקש להרגיע עם ההתלהבות, לפחות בכל הנוגע לפיתוח שלו. "אם נצליח לייצר ענף חקלאות חדש זה ודאי יהיה ענף קטן", הוא אומר. "אין לי חזון שאני הולך לישון ומתעורר מחר לאלפי דונמים, כי אם זה יהיה כך, החקלאים לא ירוויחו, והמחירים יהיו ברצפה. אבל זה גם ענף שיכול להתפתח ליצוא, ולדעתנו גם יכול להוות מקור הכנסה נוסף למושבים בנגב מתיירות. ניתן יהיה, למשל, להזמין משפחות לקטיף פטריות בנגב המערבי".

- לדעתך יהיה ביקוש בעולם? אתה מכיר ניסיונות נוספים לתרבת את כמהת המדבר?

"אני לא יודע אם הערבים ירצו לקנות מאיתנו, אבל בצרפת יש קהילה של יוצאי צפון אפריקה שמכירים ורוצים את הפטרייה. יש מאמץ גדול נוסף לגידול של כמהת המדבר, שעושה קבוצת חוקרים מספרד. הם עובדים במדינות המפרץ, כי שם הפטרייה מושרשת בתרבות, ומנסים להפוך אותה לגידול חקלאי. משקיעים בזה הרבה כסף, אבל עוד לא שמעתי שם על הצלחות גדולות".

- כמה יעלה קילו של כמהת המדבר בישראל?

"מחיר ריאלי לחקלאי יצטרך להיות 100 שקל לקילו. הצרכן ישלם להערכתי בסביבות 300-200 שקל לקילו. לדעתי, יהיה לזה שוק גם בעולם הקולינרי".

- איך אתה מרגיש לקראת פתיחת העונה השנה?

"מה שהשתנה העונה זה שאחרי הרבה ניסיונות, מצאנו טיפול שיכול לגרום ליצירה של הרבה גופי פרי גדולים. אני לא אספר את כל הסודות, אבל זה התחיל בשנה שעברה: נתנו לצמח ולפטרייה טיפול חדש, עם שיטת שתילה שהשתנתה לחלוטין וגם שיטת הדבקה חדשה. בשנה שעברה נתנו את הטיפול בעוצמה שאנחנו אומנם עדיין לא שולטים בה, אבל קיבלנו בתמורה מספר רב של גופי פרי שיושבים על רגל אחת. אנחנו שואפים לגדל גוף פרי גדול ויפה במשקל של כ-200 גרם על כל רגל של פטרייה. השנה נחזור על הטיפול של שנה שעברה וזה נראה מבטיח, כי אנחנו ידענו מה אנחנו רוצים והציפייה שלנו אכן התממשה. זה נותן לנו תחושת ביטחון טובה, ואם חס וחלילה הכול יעבוד טוב, כנראה שעלינו על משהו רציני".

- למה חס וחלילה?

"כי אז, זה יגמור לי את המחקר".

 שוק הפטריות למאכל

פרק שני | בריאות: סופר-פוד ופסיכדליה

אולי הצלחתם לפספס את זה, אבל קפה פטריות זה להיט הסופר-פוד הנוכחי. הוא היה מוצר היום של אמזון בשבוע שעבר, וכיכב ברשימות טרנדים קולינריים לשנת 2018.

"יש התעוררות במערב בתחום של פטריות מרפא", אומרת לי לוי אלדר, סמנכ"לית השיווק בחברת מיקוליביה, המשווקת מוצרים מפטריות מרפא. "יש פתיחות ומגיעים אלינו כל מיני רופאים, כאלה שבתחילת התהליך בכלל לא רצו לדבר איתנו. ביפן ובאוסטרליה אפילו מפיקים תרופות שעשויות מפטריות ואנחנו בישראל עובדים כבר עם רוב המחלקות האינטגרטיביות בבתי חולים. אנחנו מתחילים בקרוב מחקר קליני משותף עם איכילוב בנושא של מחלות מעי".

מיקוליביה הישראלית החלה לפני עשור ונוסדה על-ידי שני אחים, נחשול וקובי כהן, שאביהם חלה בסרטן. נחשול, כימאי תרופות, וקובי, איש עסקים, ביקשו לחפש לאביהם פתרונות לא קונבנציונליים כדי לשפר את איכות חייו. "הם הסתובבו בעולם עד שהגיעו לסין", מספרת לוי אלדר. "שם, פטריות המרפא נמצאות בשימוש כבר אלפי שנים ויש עדויות עתיקות שעוסקות ביכולות הריפוי שלהן. זה עזר לאביהם לחיות עוד חמש-שש שנים ולראות נכדים, אז האחים החליטו להעמיק בנושא והקימו חברה שעסקה בהתחלה רק במחקר. לשם כך, הם חברו לפרופ' סולמון וואסר, מיקולוג (חוקר פטריות) מאוניברסיטת חיפה, שהיום הוא חלק מהצוות שלנו.

"פרופ' וואסר חקר עבורנו שמונה זנים של פטריות מרפא. הוא עשה סקירה כימית של המרכיבים ובאיזה בעיות פתולוגיות הם יכולים לסייע. מתוך כך נוצרה לנו גם קליניקה טיפולית, עם נטורופתיות מוסמכות שהתחילו לטפל באמצעות פטריות, ובמקביל, התחלנו לפתח מוצרים. היום יש לנו כ-20 מוצרים, רובם בקפסולות של מיצוי החומרים הפעילים, שאנחנו מפיקים מהפטריות שאנחנו מגדלים".

תחילה גידלו האחים את הפטריות סמוך לצומת רופין בישראל, אולם לדברי לוי אלדר, היקף החברה עלה (וכן מבנה הבעלות, עם שותפים שנכנסו) ולכן הועברה מלאכת הגידול והמיצוי לסין. "יש לנו בסין חווה עם בן אדם שלנו שדואג שם לתהליך הגידול ולתהליך המיצוי במפעל. בישראל אנחנו מייצרים את המוצרים. התחברנו עם אלטמן והיום הם המפיצים שלנו ב-250 נקודות והם איתנו בכל נושא השיווק המקצועי לרופאים, לרוקחים ולמטפלים".

מחיר המוצרים נע בין 100 שקל ל-300 שקל למוצרים ("הם לא זולים כי גם הפטריות עצמן הן חומר גלם יקר", אומרת לוי אלדר), ועם פטריות המרפא ניתן למנות, על-פי אתר החברה, את פטריית קורדיספס, שמזוהה עם חיזוק מערכת החיסון והגברת האון הגברי, פטריית הירסיום שמחזקת זיכרון וריכוז, פטריית אגריקוס בלזיי, המקלה במצבי אלרגיה ודלקת, את פטריית טרמטס, שעוזרת במצבי תשישות כרונית ועוד.

אבל יש עוד פטרייה אחת, הקרויה על שם החומר הפסיכואקטיבי הפעיל בה, פסילוציבין. היא נחשבת לסם משנה תודעה והופכת בשנים האחרונות מחומר שמאני, המוכר בעולם המערבי כ"אחלה מסיבה", לחומר שנכנס לפרוטוקול של טיפול נפשי, בעיקר במצבי דיכאון וחרדה.

דיווחים על הצלחות במחקר הנושא החלו להתקבל בעשור האחרון ועסקו ביכולות של הפטרייה להפעיל את הקולטנים לסרטונין, החסרים אצל הסובלים מדיכאון. המחקר האחרון התפרסם בחודש שעבר ונעשה באימפריאל קולג' בלונדון, שם קבוצה של חוקרים עוסקת כבר שנים בנושא הפסילוציבין. מסקנות המחקר מראות כי לטווח ארוך, הפסילוציבין מסוגל לבצע "אתחול מחדש" של המוח.

התוצאה: משתתפי המחקר בלונדון דיווחו על שיפור והפחתה בתסמינים הדיכאוניים שנמשכו עד חמישה שבועות לאחר הטיפול.

עוד פורסם לאחרונה, כי החברה האמריקאית Compass Pathways תחל בניסוי הגדול ביותר שנעשה עד כה בפסילוציבין לצורכי טיפול. המחקר יתבצע בשנה הבאה וישתתפו בו 400 מטופלים בדיכאון שאינם מגיבים לטיפולים הקיימים. הניסוי יתקיים במקביל בשמונה מדינות ברחבי אירופה במשך שלושה חודשים.

פרק שלישי | קהילה: טרולים נגד לקטים

מאמר ארוך למדי פורסם החודש באתר באזזפיד על קבוצת הפייסבוק The Mushroom Identification Forum. זוהי קבוצה של חובבי פטריות מרחבי העולם שמונה 112 אלף גולשים, ונחשבת לגדולה מאוד במונחים של פייסבוק. המשותף להם הוא אחד: הם ציידי פטריות. אבל הכתבה על אודות הקבוצה במגזין המקוון לא עסקה בתחביב האקזוטי של משתתפיה אלא במעשה של קבוצת טרולים שהתלבשה על הקבוצה והחלה לחבל בפעילות השוטפת באופן דרמטי.

תחילה הטרולים שינו את השמות הבוטניים של הפטריות שאותן התבקשו החברים לזהות. ציידי פטריות נעזרים בשם הבוטני של הפטרייה משום שהשמות השגורים שלה משתנים מאזור לאזור. לאחר מכן החלו להגזים באזהרות והפכו פטריות לא אכילות לקטלניות ממש, כאלה "שאסור אפילו לגעת בהן בידיים חשופות" בצורה שזרעה פחד. בהמשך עשו קצת צחוקים כשנתנו לפטריות שמות פאליים למדי, שכן גם בישראל יש פטרייה אחת ידועה בשם נרתיקית.

לגרסה הישראלית של קבוצת ציידי הפטריות עדיין לא הגיעו טרולים, אבל היא בהחלט מרשימה בגודלה ובפעילותה, אפילו ביחס לקבוצה העולמית. למעלה מ-10,000 חברים ב"פטריות - הקבוצה הישראלית לפטריות", שהפכה לקהילה ומנהלת התקשרויות גם בקבוצות ווטסאפ. כשמתחילה העונה, הפוסטים מתרבים. רוב החברים מעלים תמונות מציד הפטריות שלהם ומבקשים עזרה בזיהוי, בעיקר בהבנה האם מדובר בפטריית מאכל או כזאת שיכולה להרוג אותך.

בשבת לפני שבועיים, כשלושים חברים מהקבוצה נפגשו למפגש הראשון לעונה בכרמל, יצאו לציד צמחוני וחזרו בידיים מלאות ובציפייה לעונת הגשמים. מתברר שלא צריך להרחיק מהבית, וברוב אזורי הארץ הלחים יש פטריות מרשימות שגדלות ממש מתחת לאף. החברים מצלמים פטריות שהם מזהים ומעלים צילומים למטרות זיהוי ולמידה.

זה גם מה שהביא את יניב סגל לקבוצה, הוא החל כחבר פעיל וכיום הוא אחד ממנהליה. "אחרי שעברתי להתגורר בצפון, בתוך יער במצפה אבירים, יצאתי ביום חורפי אחד לחצר ונדהמתי לגלות כל-כך הרבה מינים שונים של פטריות", הוא מספר. "הכרתי אז רק מין אחד של פטריות שליקטתי עם הוריי כשהייתי ילד, ואמרתי לעצמי שאני חייב לדעת מה קורה כאן. צילמתי מלא תמונות והעליתי פוסט לפייסבוק. מאז גיליתי שאני מוקף גם בפטריות נדירות. בין השאר, מצאתי מינים שלא נחקרו מעולם בארץ ושלחתי אותם לאוניברסיטת חיפה, למיקולוגית שעדיין חוקרת אותן. יש הרבה אנשים שנדבקו בחיידק. הם מלקטים פטריות או סתם מסתובבים ביערות כדי לגלות פטריות".

- איך מתחילים ללמוד על עולם הפטריות?

"הקבוצה נתנה לי את הפוש הראשון ומשם התגלגלתי באמצעות קשרים. יש אתר ישראלי שמכיל המון מידע והוא מרכזי להיכרות עם הפטריות בישראל. מתברר שיש לנו כאן מגוון של פטריות. תמיד מסתכלים על הפטריות האירופיות ורוצים יותר מהן, אבל גם בישראל יש פטריות שלא יביישו את אירופה כמו נטופה ערבה שאומרים שהיא יותר טעימה מהכמהין באירופה".

- אתה אוכל את הפטריות שאתה מוצא?

"הייתה תקופה שניסיתי ללקט ולאכול, אבל הטעם של הפטריות לא מושך אותי במיוחד. הן מרתקות אותי מסיבות אחרות. קודם כול, בגלל המראה שלהן, שמזכיר כל מיני פנטזיות מהאגדות, ובעיקר כי כשאני מסתובב ביער, אני מרגיש שאני ממש חי. החושים שלי מתחדדים ואני מחפש עם עיניים חדות בכל מיני פינות, ולפעמים אני אפילו מוצא פטריות בגודל 2 מילימטר בלבד. זאת חוויה מרתקת. ובעיקר, מרגש לגלות פטריות נדירות ואפילו מינים שלא נחקרו בארץ. זה מרגיש בתולי, חדש ומסקרן".

- היא אולי נראית יפה כמו אגדה, אבל פטרייה יכולה להיות גם קטלנית.

"לכן חשוב שנעשה אזהרה, ואם יש לך צבע אדום, תסמני אותה כאן באופן צעקני, כדי לומר לקוראים לא להכניס לעולם לפה פטרייה שהם לא מכירים במאה אחוז. שמעתי סיפורים לכל אורך השנים על אנשים שהביטחון שלהם היה מופרז, ונפגעו. הנה, ביום שבת האחרון יצאו כמה חברה לליקוט וליקטו גושית שהיא פטרייה ממשפחה רעילה וכדי לאכול אותה צריך לעשות לה עיבוד מקדים. הם אכלו אותה ללא העיבוד המקדים ואחד הנערים הקיא בצורה אינטנסיבית עד כדי אשפוז. בזכות קבוצת הווטסאפ שלנו בצפון, שאני מנהל ביחד עם חברי נדים פאראס, הצליחו בבית החולים לזהות את הפטרייה ולהתאים טיפול.

"שמעתי גם על מקרים יותר קשים. יש זוג עולים חדשים שכשהם הגיעו לארץ, הם יצאו לליקוט כמו שהיו רגילים במזרח אירופה. הם ליקטו פטרייה שמכונה גושית השטן וכשמה כן היא, מאוד רעילה. אחרי שהם אכלו אותה, הם בילו יומיים בבית חולים ושלחו את הפטרייה שהם אכלו במונית לד"ר דליה לוינסון, מומחית לזיהוי פטריות כדי שהיא תזהה אותה. יש שמועות שהם אפילו הקיאו דם. זאת חוויה מאוד קשה. אנשים אומרים שלפעמים כשחווים הרעלה קשה מפטריות, התחושה היא שמעדיפים למות מאשר להישאר בסבל הזה".

- אז בוא נגיד שאתה עושה בשכל: מחפש, מוצא, מסתכל ומצלם, אבל לא אוכל. יש ציוד מיוחד למשימת הציד?

"זכוכית מגדלת יכולה לעזור למי שיוצא לליקוט, סלסלה מחוררת תהיה טובה, כי טוענים שזה עוזר לפזר קצת נבגים ביער. אפשר להשתמש גם במראה קטנה שתעזור למי שרוצה לצלם פטרייה או לראות את החלק התחתון שלה, מבלי לעקור אותה. ומי שמלקט לצורכי מאכל, כדאי שיסתובב עם סכין שמיועדת לפטריות - הלהב שלה קצת מעוקל ויש לה חלק אחורי שמחובר למברשת, הוא עוזר לנקות את הפטרייה מהבוץ והאדמה".

פרק אחרון | סביבה: פטריות נגד אפקט החממה

באחת משיחותינו מגלה פרופ' ירון שטרית, החוקר של פטריית כמהת המדבר, שהסיפור הכלכלי הגדול מאחורי הפטריות הוא בכלל לא לצורכי מאכל. "מה שלא ידוע לציבור ולרבים מהחוקרים, ואת זה רק בעשור האחרון מבינים, זה של-92% מהצמחים בכל מקום בעולם מוצמדת פטרייה בשורש", הוא מסביר. "בכל מקום שאזרוק אבן ויהיה שם צמח, תהיה שם גם פטרייה".

- למה זה חשוב?

"כי לפי האו"ם, יש לנו עתודות זרחן רק לחמישים השנים הקרובות, וכיום אנחנו יודעים שבתהליך האבולוציה, כשהצמח עלה ליבשה מהים - לא היו לו שורשים. אז איך הצמח קלט זרחן? מהפטריות. הייתה סימביוזה".

- ומה זה אומר בעצם?

"כידוע, העולם סובל מהתחממות גלובלית וריכוזי ה-CO2, הפחמן הדו חמצני באוויר, הולכים ועולים, ואז מתקבל אפקט החממה. ידוע לכל תלמיד תיכון שהצמחים עושים פוטוסינתזה, ואנחנו יודעים שהם מקבלים מהפטרייה את הזרחן ואת המים ובתמורה הם מספקים לפטרייה סוכרים המוטמעים מהפוטוסינתזה. כך, למעשה, הם קוברים את ה-2CO באדמה. לכן, חשוב ללמוד כיצד לשפר קליטת זרחן בצמח לייעול השימוש בדשנים. וזאת בדיוק הפטרייה שלנו, כמהת המדבר: היא שייכת למשפחה של פטריות מיקוריזה (פטריות שורש ביונית), כאלה שנצמדות לכל צמח בכל מקום.

"לפני שבע שנים פנו אלינו ממשרד האנרגיה האמריקאי, ומאז אני גם שותף בפרויקט שממפה גנום של 1,000 פטריות. הם ריצפו לי את הגנום של שתי פטריות, ואותן אני חוקר".

- גם סוג של סימביוזה.

"הם רוצים להבין את המערכת של הפטריות טוב יותר, כדי לדעת איך אפשר לסלק ולקבור את הפחמן הדו חמצני באדמה, בעזרת הפטריות, כדי לטפל בבעיית ההתחממות הגלובלית".