אברי גלעד כמודל

ההתבטאות שלו מיותרת ומקוממת, אבל יש בו גם צד הראוי להערכה

אברי גלעד / צילום: גל חרמוני
אברי גלעד / צילום: גל חרמוני

כל קריאה לאלימות, או הצדקתה, היא בלתי ראויה, ודבריו של השדרן אברי גלעד אינם יוצאים מכלל זה. "הלילה היו פרעות. פרעות זה אולי מילה קשה - תושבי יהודה ושומרון הגיעו לכפר ועשו שם בלגן", אמר בתוכנית הבוקר של רשת על תקרית שבה נורה פלסטיני לאחר עימות בין תושבי הכפר קוסרא לבין תושבי יהודה ושומרון שטיילו באזור. ואז סיכם גלעד: "יופי". כמובן שאי-אפשר להסכים עם התבטאויות כאלה, והן גם לא מועילות לשום דבר.

ההסבר של גלעד שאנחנו "לא נהיה יהודונים" הוא מופרך. זה כמו הגבר שחושב שגבריותו תלויה בנחת זרועו ושריריו המנופחים, כאשר דווקא הסממנים הללו מעידים לעתים שמדובר באדם המבקש להסתיר את אפרוחיותו.

דעות שונות - מקובעות זהה

ההתבטאות של אברי גלעד היא מיותרת ומקוממת, כאמור. אבל יש באברי גלעד גם צד אחר הראוי להערכה. האיש הזה היה פעם מה שקרוי שמאלן, עם כל האלמנטים הנלווים לכך בבתי הקפה הצפון תל-אביביים. לפעמים אפילו כינו אותו "יפה-נפש", רחמנא ליצלן.

והנה השמאלן הזה שינה את דעותיו. זה הדבר שאני מתכוון שצריך להעריך. בצד השמאלי של המפה יש יותר מדי אנשים המקובעים בדעותיהם לא פחות מאשר בימין. הם מגנים ומבקרים אנשי ימין על המקובעות שלהם, אבל למעשה הם אינם שונים בהרבה. דעות שונות - מקובעות לא פחות קשיחה.

קללת המקובעות

המקובעות מקשה ביותר על קיום יחסים פתוחים בפוליטיקה, וגם בין אנשים. התכונה הזאת מקצינה הבדלים ואינה מאפשרת הקמת גשר מעליהם. אין ספק כי המקובעים ביותר באזור שלנו הם הערבים המוסלמים, שאת מקובעותם הפוליטית מחזקת המקובעות הדתית הקנאית. אצלם כמעט כולם משתייכים אל הקטגוריה הזאת. זו הסיבה שאין כמעט אפשרות של הידברות איתם, כשם שאצלנו קשה לימין להידבר עם השמאל, ולהפך.

משהו השתנה

משהו השתנה באזור בעשורים האחרונים. אנשים פתוחי מוח יכולים לראות עד כמה השלום איתנו הוא לא בראש של הערבים, כולל הפלסטינים. השמאל מייחס חשיבות, חולנית לעתים, להתבטאויות קיצוניות של אביגדור ליברמן או אברי גלעד, אבל מתייחס בסלחנות, גם היא מורבידית, לדברים הנשמעים מן הכיוון הפלסטיני. מקבלים כדבר מובן מאליו את התירוץ של הכיבוש, ולא טורחים לבדוק מדוע הכיבוש הזה החל, ומדוע אינו מסתיים.

פתח את ראשו

לזכותו - וזו זכות לא קטנה של גלעד - הוא כן פתח את ראשו לבחון את עמדותיו בעקבות השינויים באזור. הוא הגיע למסקנה כי דעותיו הקודמות אינן עומדות במבחן העובדות והמציאות. והוא הסיק את המסקנה. האם הוא הפך להיות ימני? לא, הוא הפך לאדם חושב, שזו קטגוריה שאינה מוכרת כל-כך בישראל. אולי בעניין זה ראוי אברי לשמש מודל לחיקוי, כדי להפוך עדרים של מקובעים לציבורים חושבים.