סקר שערך מכון סמית למחקר לקראת ועידת "גלובס" לעסקים שתיפתח מחר (ד'), בקרב 550 איש/ה כמדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל מהמגזר היהודי והערבי, מעלה ממצאים מפתיעים באשר לעמדת הציבור הישראלי בסוגיית החקירות של נבחרי הציבור.
לפי הסקר, 58% מקרב הציבור חושב שיש לחקור באופן מידי כל חשד לעבירה על טוהר המידות של נבחר ציבור. זאת, גם במחיר של ערעור היציבות השלטונית. רק 31% ממשתפי הסקר חשבו כי יש להמתין עם הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה עד לאחר תום כהונתו, כדי לשמור על יציבות שלטונית. 11% ממשתתפי הסקר לא הייתה דעה בנושא.
מה עדיף בעיניך בנושא חקירות ראש ממשלה מכהן?
כאשר צוללים לעומק הנתונים ובודקים את השיוך הפוליטי של משתתפי הסקר, מגלים לא במפתיע כי בקרב מצביע הליכוד היה רוב (של 51% אל מול 33%) שענו כי אסור לערער את היציבות השלטונית גם במחיר של המתנה עם הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה עד לאחר תום כהונתו. משהו שנראה כ"חוק צרפתי מרוכך".
לתשומת-לבה של שרת המשפטים איילת שקד מהבית היהודי ולתשומת-לבו של שר האוצר משה כחלון מכולנו: מצביעי שתי המפלגות הללו, שחברות בקואליציה של נתניהו, מעדיפים את מיגור השחיתות על פני יציבות הממשלה. 62% ממצביעי הבית היהודי ו-65% ממצביעי כולנו בבחירות האחרונות אמרו שיש לחקור את כל חשד לעבירה על טוהר המידות - גם במחיר ערעור היציבות השלטונית. לפי הסקר, ההבדל בגישה לסוגיה בין ערבים ליהודים הוא זניח. 58% מהיהודים חושבים שיש לחקור כל חשד לעבירה על טוהר המידות, ו-62% מהערבים חושבים אותו דבר.
לפי הסקר, ככול שרמת ההכנסה עולה - כך קטנה הנטייה להגן ראש הממשלה. בעוד שרק 46% ממשתתפי הסקר שהגדירו את עצמם כבעלי הכנסה מתחת לממוצע חושבים שיש לחקור באופן מיידי כל חשד לעבירה על טוהר המידות - השיבו 68% מאלה שהגדירו עצמם כבעלי הכנסה מעל לממוצע כי יש לחקור על חדש כזה.
יצוין כי בלי ששמנו לב, חלפה כבר שנה תמימה מאז שראש הממשלה, בנימין נתניהו, הפך לחשוד בביצוע עבירות שוחד והפרת אמונים. בינואר 2017 החלה חקירתו הפלילית של נתניהו בפרשת המתנות וטובות ההנאה שקיבל מאנשי עסקים ובראשם ארנון מילצ'ן (תיק 1000) וג'יימס פאקר, ובתיק העוסק ביחסי נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (תיק 2000).
להיות בסטטוס של "חשוד בפלילים" זה דבר שהוא קשה לכל אדם. חקירה פלילית תמיד גובה מהחשוד וממשפחתו משאבים נפשיים וכלכליים עצומים. המחיר האישי הוא כבד. אבל כאשר מדובר בחקירה של ראש ממשלה, גם הציבור משלם מחיר שכן החקירה עלולה לערער את היציבות השלטונית. הבעייתיות גדלה שכן ראש הממשלה נדרש לקבל כמעט מדי יום החלטות הרות גורל ולנהל מדינה שלמה והחקירה עלולה לפגוע בתפקודו. בימים האחרונים גם התברר כי בניגוד להצהרות קודמות של בכיר הפרקליטות והמשטרה - חקירת נתניהו גם לא תסתיים החודש, אלא תתארך ככול הנראה עד האביב.
לאורך השנים נדונה בציבוריות הישראלית ובפסיקת בתי המשפט, השאלה האם נבחר ציבור יכול להמשיך לכהן בתפקידו כשמתנהלת נגדו חקירה פלילית ובאיזה שלב של החקירה וההליך הפלילי הוא מחויב לפרוש מהחיים הציבוריים, עד בירור אשמתו (או חפותו).
ההלכה המרכזית של בית המשפט העליון העוסקת בכשרות מינוי שרים שנגועים בפלילים התקבלה בעניינם של שר הפנים אריה דרעי (שהורשע בעבר בשוחד וגם בימים אלה חשוד בעבירות על טוהר המידות) ושל חברו, סגן השר לשעבר רפאל פנחסי. פנחסי הועמד לדין ב-1993 על-ידי היועמ"ש דאז, יוסף חריש, ואולם הכנסת הערימה קשיים על הליך הסרת חסינותו.
בסופו של דבר פסק בג"ץ - בפסק דין הידוע בשם "הלכת דרעי ופנחסי" - כי מי שהוגש נגדו כתב אישום אינו יכול להמשיך לכהן כחבר הממשלה, שר או סגן שר, וחייב את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, להעביר את פנחסי מכהונתו.
עם זאת, פנחסי המשיך לשמש כחבר כנסת. ברבות השנים הורחבה הלכת דרעי ופנחסי גם על ראשי ערים העומדים לדין פלילי.
באשר לשאלה מתי ראש ממשלה מכהן החשוד בפלילים צריך להתפטר מתפקידו, אם בכלל - הדעות חלוקות, ואין הלכה משפטית ברורה. עם זאת, נראה כי רוב המשפטנים סבורים כי ראש ממשלה אינו יכול להמשיך בתפקידו אם הוגש נגדו כתב אישום.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
