לקחים מחוק הריכוזיות: כך יכולה הכנסת לשנות את המשק

מה למדתי מחוק הריכוזיות? שתהליך ראוי מייצר חוק ראוי, והזמן שמוקדש לדיון ולימוד והגעה להסכמה אינו מתבזבז, אלא חיוני כדי להגיע לתוצאה מיטבית

מליאת הכנסת / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
מליאת הכנסת / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

בדצמבר 2013, לפני קצת יותר מארבע שנים, עבר בכנסת "החוק לקידום התחרות וצמצום הריכוזיות". זהו חוק שתוכנו אינו מוכר היטב לציבור הרחב, אבל ההשפעה שלו על המשק הישראלי היתה לא פחות מדרמטית. תהליך עיצובו הוא בעיני מופת איך הדברים יכולים לעבוד נכון, גם במערכת הפוליטית שלנו.

הייתי חבר כנסת חדש לגמרי וחבר טרי בוועדת הכספים כשהחוק הזה הונח על שולחנה של הוועדה, כחצי שנה קודם לכן. צירוף מקרים פוליטי - הסיעה בראשה עמדתי, יש עתיד, היתה הסיעה הגדולה ביותר בוועדה - ואישי, גרם לכך שניתנה לי ההזדמנות להוביל, יחד עם יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומיאנסקי, את עיצוב החוק עד לאישורו הסופי. לא פחות מתוכנו, אני גאה בכך ששניים משלושת פרקיו של החוק הסבוך הזה, עברו בוועדה פה אחד, קואליציה ואופוזיציה; השלישי עבר ברוב גדול, בתמיכתם של רוב חברי האופוזיציה בוועדה.

חוק הריכוזיות הוא קודם כל ייחודי בתוכנו. שלושת פרקיו עוסקים בפנים השונות של הריכוזיות במשק, והוא פתח את הדלת לטיפול שורש יסודי בבעיה הזו. חיסלנו את ה"פירמידות", אותו מבנה מעוות שאיפשר לבעלי שליטה, בכוחם של אחוזים בודדים של השקעה אמיתית ושרשור של חברות בנות, לשלוט בחברות בשווי של מיליארדים רבים ולחלוב את כספי הציבור שבקופתן לטובת העסקאות המפוקפקות שלהם.

בארבע השנים האחרונות חוסלו בדרך זו רוב הפירמידות במשק הישראלי. הפרדנו בין הגופים הפיננסיים הגדולים במשק לבין האחזקות של בעליהם בחברות "ריאליות", כך שבעלי בנקים נאלצו להיפרד מאחזקותיהם בחברות כמו "פז", ובכך פתרנו עיוות שהשפיע על חלוקת האשראי במשק. הכנסנו את הריכוזיות כשיקול במתן או חידוש של זיכיונות מטעם המדינה. זה חוק חלוצי בעולם, שגם מי שהתנגד לו בזמן אמת מודה היום שהיטיב עם המשק ועם הצרכן.

לא פחות ייחודי היה התהליך. חוק הריכוזיות היה חוק ממשלתי, עיבוד לחוק של מסקנות הוועדה בראשות חיים שני, שהוקמה שנתיים קודם לכן. אבל משהגיע לכנסת, נעלנו בחוץ את הממשלה, נציגיה ומי שביקש מטעמה להתערב בתהליך. לכל אורכו שמרנו, ניסן ואני, על עצמאות התהליך הפרלמנטרי, ועל השיח בין חברי הכנסת. לא פחות מזה, השארנו מחוץ לחדר את הסערה התקשורתית של מי שמינו את עצמם לשופטי התהליך, והתעלמנו מסיפורים חסרי שחר על השפעתם של לוביסטים ובעלי עניין.

כבר בראשית התהליך הודעתי בפומבי שכל מי שהחוק עומד להשפיע על עסקיו מוזמן לדבר איתנו בגלוי, בין אם בהופעה בפני הוועדה ובין אם בפגישות מחוץ לחדר. רבים בחרו לעשות זאת. התהליך הגלוי יצר אמינות ושקיפות, והביא בסופו של דבר לאמון בין חברי הוועדה, שהשתקף בהצבעות.

לא קל כשמאור כלכלי גדול לא פחות מסטנלי פישר, אז נגיד בנק ישראל, מזהיר בוועדה מהתוצאות הלא ברורות של מצב שבו ברוב הבנקים לא יהיה גרעין שליטה. לא קל להכריע כשההשלכות של חוק חסר תקדים בעולם, אינן ניתנות לכימות וידיעה מראש. ולא קל אל מול ההשמצות וההאשמות של בעלי עניין, שעבורם כל פעולה של פוליטיקאי היא מושחתת.

וזה היה מרתק מאין כמוהו. בסיועם של מומחים, שהבולטים בהם היו פרופ' אבי בן בסט וד"ר דרור שטרום, קיבלנו שפע של מידע, שהיה נחוץ כדי לעשות חוק טוב. זה לא קורה בכנסת כל יום ואפילו לא כל עשור. אבל כשזה קורה, זה אחד מהאירועים שגורמים לך לשמוח שהלכת לפוליטיקה.

מה למדתי מחוק הריכוזיות? שתהליך ראוי מייצר חוק ראוי, והזמן שמוקדש לדיון ולימוד והגעה להסכמה אינו מתבזבז, אלא חיוני כדי להגיע לתוצאה מיטבית. ושמי שמשאיר את הרעש בחוץ ומתמקד בעיקר, יכול לעשות גם דברים חסרי תקדים שמחזיקים מעמד ותועלתם ברורה. המשק לא התמוטט כמו שחזו רואי השחורות והלוביסטים לא ניצחו. חוק הריכוזיות עשה טוב למשק הישראלי והצרכן הישראלי - וגם לכנסת.

■ הכותב הוא ח"כ ביש עתיד וחבר בוועדת חו"ב

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988