הנקראות ביותר

היועמ"ש: להחיל השיקולים בפסיקת שכ"ט בייצוגית גם בנגזרת

בעמדה עקרונית שהוגשה לביהמ"ש העליון טוען מנדלבליט כי שכר-טרחה הנפסק לטובת התובעים בתביעות נגזרות צריך להיות דומה לשכר-טרחה הנפסק בתביעות ייצוגיות שבהן התובע מייצג את כלל הציבור

היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: מרק ישראל סלם - ג'רוזלם פוסט
היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: מרק ישראל סלם - ג'רוזלם פוסט

שכר-טרחה הנפסק לטובת התובעים בתביעות נגזרות (תביעות שמגיש בעל מניות מיעוט בשם החברה, כאשר החברה לא מעוניינת לתבוע) צריך להיות דומה לשכר-טרחה הנפסק בתביעות ייצוגיות שבהן התובע מייצג את כלל הציבור - כך כותב היום (ד') היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, בעמדה עקרונית שהגיש לבית המשפט העליון בשאלה מהו השיעור הראוי של שכר-הטרחה שישולם לבאי-כוחם של תובעים נגזרים.

עמדתו של היועמ"ש היא כי יש ללמוד ולהקיש מהשיקולים המפורטים בחוק תובענות ייצוגיות, ובפסיקת בית המשפט העליון בעניין פסיקת שכר-טרחה וגמול בתביעות ייצוגיות, ולהחיל את הדברים, בשינויים המחויבים, גם על תביעות נגזרות.

ענייני שכר-טרחה לעורכי דין בתיקים ובהסדרים גדולים מעסיקים רבות את בתי המשפט בעת האחרונה, במיוחד בתביעות ייצוגיות ונגזרות. רק לאחרונה הסתיים הליך ממושך ורב תהפוכות סביב שכר-הטרחה שנפסק לטובת באי-כוחם של התובעים בתביעה הנגזרת בפרשת דסק"ש-מעריב. שופט בית המשפט המחוזי מרכז, עופר גרוסקופף, דחה את בקשתם של עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל לשלם להם 25 מיליון שקל שכר-טרחה, כולל מע"מ, עם סיום ההליכים בתביעה הנגזרת שניהלו בשנים האחרונות בפרשה; ופסק שכר-טרחה בסך 9 מיליון שקל. זאת, בין היתר, על-פי הסטנדרט שנקבע בתביעות ייצוגיות.

עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין שכר-הטרחה הוגשה במסגרת ערעוריהם של תובעים המייצגים בתביעה הייצוגית ובתביעה הנגזרת שהוגשו במסגרת פרשת העלמת מס של לקוחות בנק לאומי כלפי הרשויות בארה"ב, כאשר נטען שנושאי משרה בכירים בבנק לאומי סייעו לכך.

במסגרת הפרשה, הרשויות בארה"ב הטילו על בנק לאומי קנס בסך 400 מיליון דולר, במסגרת הסדר מוסכם אתו.

עוד בנושא דין וחשבון


בתביעות שנוהלו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הגיעו הצדדים להסדרי פשרה: בהסכם הפשרה בתביעה הנגזרת הוסכם כי הבנק יפוצה על-ידי חברות הביטוח שביטחו את נושאי המשרה בסך של 92 מיליון דולר (כ-350 מיליון שקל). הצדדים המליצו על שכר-טרחה של 12.5 מיליון שקל לעורכי הדין של התובע, אך בית המשפט אישר רק מחצית מהסכום, כאשר ההמלצה על גמול בסך 180 אלף שקל לתובע אושרה.

בהסכם הפשרה בתביעה הייצוגית, שהוגשה בשם בעלי המניות שלטענתם ניזוקו מהפרשה, ניתן לקבוצה פיצוי בסך של 10 מיליון שקל. הצדדים המליצו על שכר-טרחת עורכי דין בסך 1.6 מיליון שקל, שבית המשפט אישר רק את מחציתו; ועל גמול בסך 180 אלף שקל, שבית המשפט הפחיתו ל-100 אלף.

התובעים ערערו לבית המשפט העליון על החלק בפסק הדין שעוסק בפסיקת שכר-טרחה וגמול, בשיעורים נמוכים יותר מהשיעורים שהומלצו על-ידי הצדדים.

בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שהוגשה באמצעות עו"ד יואב שחם מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, נאמר כי ההליכים ביחס לשתי התביעות "נסובו על הפרת דין חמורה מאוד במדינה זרה (סיוע ללקוחות הבנק לחמוק מתשלומי מס בארה"ב), שגרמה לבנק נזק עצום ושאינו שנוי במחלוקת, וזאת בנוסף לנזקים נוספים, לרבות נזקים למוניטין של הבנקים הישראלים". בעניין זה מתנהלת חקירה פלילית בישראל.

באשר לעניין העקרוני, היועץ מציין בעמדתו כי בכל הנוגע לפסיקת שכר-טרחה וגמול בתביעות ייצוגיות, השיקולים הרלוונטיים נקובים הן בהוראות מפורטות של חוק תובענות ייצוגיות והן בפסיקה רחבה של בית המשפט העליון. אולם בכל הנוגע לפסיקת שכר-טרחה וגמול בתביעות נגזרות, חוק החברות אינו מפרט את השיקולים לכך, וככל הידוע בית המשפט העליון טרם נדרש לנושא עד כה.

עמדת היועץ מנתחת, בין היתר, את הקירבה המהותית בין התחום של תביעות ייצוגיות לתחום של תביעות נגזרות, לרבות בתחום הספציפי של שכר-הטרחה, באופן המצדיק ואף דורש עריכת היקש בין השניים, וכן סוקרת תחומים נוספים שבהם כבר הקיש בית המשפט העליון מעולם התביעות הייצוגיות לעולם התביעות הנגזרות.

לעמדת היועמ"ש, קיים הבדל עקרוני בין פסיקת שכר-טרחה והוצאות בהליכים אזרחיים רגילים, שבהם, ככלל, בית המשפט לא ייטה להתערב בהסכמות הצדדים, לבין פסיקתם בתובענות ייצוגיות ותביעות נגזרות, שאז אין משקל גדול להסכמת הצדדים, אלא בית המשפט הוא אשר קובע באופן בלעדי את שכר-הטרחה והגמול שייפסק, בהתאם לנסיבות המקרה והאינטרס הציבורי הרחב ובהתאם לתכליות מוסדות התובענה הייצוגית והתביעה הנגזרת באופן כללי, החורגים מהאינטרסים המצומצמים של הצדדים להליך.

לעמדתו, מהוראות החוק ברור כי בית המשפט רשאי ואף נדרש לסטות מהמלצת הצדדים, ככל שהסכומים המומלצים אינם מוצדקים ואינם תואמים את האינטרס הציבורי, ובית המשפט אינו נדרש לקבל את הסכמת הצדדים לשכר-הטרחה והגמול שהוא קובע במסגרת אישור הסכם פשרה.

בעמדה נאמר כי אחד האיזונים שיש לבצע נוגע לכך שמצד אחד, שכר-הטרחה והגמול הם ה"דלק" שמניע את מוסדות התובענה הייצוגית והתביעה הנגזרת, המביא לאכיפה אזרחית של הדין והרתעה מפני הפרתו, לתיקון עוולות ולהחלת נורמות ראויות על נושאי משרה בחברות; ומנגד, התכלית העיקרית של מוסדות התובענה הייצוגית והנגזרת היא תכלית חברתית וציבורית ותכלית של אכיפת הדין, הרתעה מפני הפרתו ומתן סעד לנפגעים מהפרת הדין, כך שהעניין של שכר-טרחה וגמול אינו אלא אמצעי לשם השגת התכלית העיקרית של קידום טובת הקבוצה המיוצגת ופיצוי החברה וכן קידום אינטרסים ציבוריים וחברתיים חשובים.

לאחר בחינת מכלול השיקולים ונסיבות המקרים הפרטניים, היועץ המשפטי לממשלה סבור כי יש לדחות את הערעורים, וכי אין מקום להתערבות בית המשפט העליון בסכומים שפסק בית המשפט המחוזי לשכר-טרחה וגמול.

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
פרויקט מיוחד
✓ הרישום בוצע בהצלחה!