הדרמה שומרת על כוחה גם בעידן של ריבוי מסכים

נתוני הצפייה מעידים שעיני הצופים עדיין נעוצות בערוצים המסחריים, ועלינו להמשיך ולספר סיפורים משמעותיים, משפיעים ומשני תודעה ■ כתבה זו התפרסמה במוסף פירמה של ״גלובס״ שהופק בשיתוף פעולה מסחרי עם ״קשת״

קרני זיו / צילום: רונן אקרמן
קרני זיו / צילום: רונן אקרמן

ימים של סערה עוברים על אוהבי הדרמות - לא רק דרמות ישראליות מצוינות עולות על המסך כמעט אחת לחודש, אלא צונמי של סדרות מעולות מרחבי העולם, מונחות במרחק קליק על האייפד או השלט: קומדיות אמיצות, דרמות מטלטלות, סדרות דוברות שפות שכמעט לא שמענו עד היום. אפשר בקלות לעבור ימים שלמים מול המסך הגדול או הקטן.

ימים סוערים עוברים במקביל על היוצרים בישראל ובעולם: פלטפורמות חדשות נולדות, האופציות ליצירת תוכן מתרחבות, הפתיחות לסיפורים שונים וז'אנרים גדלה והגבולות בין מדינות מטשטשים. פחות חשוב עכשיו אם אתה מדבר עברית או שבדית - השאלה היא האם יש לך מה להגיד, מה לספר.

צונאמי גדול עובר על רשתות הנטוורק בעולם ובארצנו הקטנטנות: תהליכי הצפייה הדחויה, צפיית הבינג', ריבוי התחרות מול פלטפורמות אחרות, מה שהולך ומחדד את השאלה - האם דרמות עדיין יכולות להחזיק ערב שידורים בטלוויזיה המסחרית בזמן שהן מתמודדות מול הפסקות פרסומות, הקלטות ופלטפורמות דיגיטליות?

חשוב לי להשמיע קול צלול ובהיר: התשובה היא כן.

דווקא בתוך השינויים הגדולים העוברים על ערוצי הברודקאסט, יש מקום וחשיבות - יותר מתמיד, לסדרות דרמה בפריים טיים הנטוורקי. בסוף, למרות ריבוי הפלטפורמות והתכנים, נתוני הצפייה מעידים כי מרבית העיניים הצופות נמצאות מידי ערב בערוצים המסחריים, בארץ ובעולם, וכוח ההשפעה שלהם הוא רב.

דווקא בעידן של שבטים, ופרגמנטים, וקבוצות, ותתי קבוצות, יש מקום וכוח וחשיבות לאמירה במרכז המסך - זה שצופים בו מדי ערב יותר מ-60% מצופי הטלוויזיה.

להעיר את הדב / צילום: פיני סילק באדיבות קשת
 להעיר את הדב / צילום: פיני סילק באדיבות קשת

בתוך הפריים הזה יש תפקיד משמעותי לסיפור - הדרמטי, המצחיק, המטלטל, ההופך בטן. יש לפריים טיים המסחרי תפקיד בנרטיב המתרקם כאן ועכשיו: יש לנו מה להגיד על מדינת ישראל, על מה שכואב ומה שמשמח, על הדור הצעיר וגם על הדור המבוגר, על הפחדים של כולנו, על הרגעים המאחדים וגם על הרגעים המפוררים.

אנחנו רוצים משפחה שיושבת בסלון וצופה יחד, ומדברת, ומתרגשת או צוחקת. אנחנו צריכים להמשיך ולספר סיפורים משמעותיים, משפיעים, משני תודעה - לצד מאות שעות תוכן מצוינות המופקות בפלטפורמות אחרות.

יש לנו תפקיד, ויש לנו אחריות, ואסור לנו לוותר על המקום שלנו בליבו של הקהל הרחב: אנחנו צריכים לדבר על הגיוס לצה"ל של החרדים, על טראומות מלחמה וחברות בין גברים, על כת ששעבדה נשים, על זוגיות והתמודדות עם סודות, על מורים שעושים עבודת קודש ונלחמים על כל תלמיד, על מעבר מפריפריה לעיר עם חלומות גדולים, על הורות ועל מגבלותינו כהורים, על הקיץ הטראומתי של 2014, על נשים במוזיקה המזרחית, ועל אהבה.

האתגר הוא אדיר - יצירת סדרה שמתמודדת עם המושג "רייטינג" הולכת ונהיית מורכבת. רף הגירוי נהיה גבוה. התחרות על שעה פנויה של הצופה, שבערוצי הברודקאסט היא השעה המאוד ספציפית ולא נתונה לגמישות הפניות של הצופה. הדרישות האלה מציבות מבחן לא פשוט בפני היוצרים הבוחרים להתמודד עם הנתונים המורכבים.

אבל זה גם המקום לייצר משמעות. והתפקיד שלנו הוא לתת את המקום ואת הרוח הגבית ליוצרים שרוצים להגיד משהו לשבט, שממשיך להצטופף יחד מול המסך.