נשיא אולפני מארוול חושף: הסודות שהופכים אותה להצלחה

עם 14 מיליארד דולר מ-18 שוברי קופות בעשור האחרון, קווין פייג' מספק הצצה אל מה שעובר בראש של מארוול

תלמידים צופים בפנתר השחור / צילום: רויטרס - Andrew Kelly
תלמידים צופים בפנתר השחור / צילום: רויטרס - Andrew Kelly

כשאולפני מארוול הודיעו שהסרט השלישי בסדרת סרטי תור יופקד בידיו של טייקה ואיטיטי, במאי סרטים קטנים מניו-זילנד, פיותיהם של מעריצי מארוול נפערו. ואיטיטי זכה אמנם להערכתם של שוחרי פסטיבל סאנדנס בזכות מוקומנטרי הערפדים "מה לעשות בצללים", הקומדיה הנוגה "עיט נגד כריש" וסרט ההתבגרות הנוקב "ילד"; אבל הרזומה שלו לא העיד על שום זיקה לסרטים עם גברים בגלימות ותקציב של 200 מיליון דולר.

מבחינתו של קווין פייג', נשיא אולפני מארוול, זה היה דווקא יתרון. פייג' חשב ש"ילד", שזכה בביקורות נלהבות והיה אחד הסרטים הניו-זילנדיים המכניסים ביותר, היה ההוכחה לכך שוואיטיטי יכול לספק ל"תור: רגאנארוק" את העומק הרגשי שחיפש. "ילד ההא קומדיה מצחיקה נורא, עם הרבה העזה, אבל הוא גם סרט עמוק מאוד מבחינה רגשית. קשה למצוא את האיזון הזה, וזה מה ששאפנו אליו עם 'רגאנארוק'. רצינו להמשיך עם התימות שראינו בסרטי תור הקודמים, אבל לעשות את זה בדרך אחרת".

כשמדובר בסרטי ענק, אולפני הוליווד נוהגים להציב מאחורי ההגה שמות גדולים במיוחד. אלא שמארוול הוכיחה מתחילת הדרך שהיא לא משחקת את המשחק האינטואיטיבי שבו כולם משחקים - וזה משלם לה בגדול. מאז "איירון מן" ב-2008, ששידך בין במאי שהסרט הכי גדול שיצר עד אז היה "אלף" עם ויל פארל (ג'ון פרבו) לבין שחקן שכיכב בכותרות הצהובונים יותר מאשר בקולנוע (רוברט דאוני ג'וניור), הבחירות היצירתיות המפתיעות של מארוול התגלגלו בהצלחה קופתית מרשימה.

"איירון מן" ו-17 הסרטים שהגיעו אחריו, ובהם "תור", "שומרי הגלקסיה", "הנוקמים" וכעת גם "הפנתר השחור" - שהכניס עד כה למעלה מ-785 מיליון דולר וגבר בכך על כל התחזיות - הניבו במשותף כ-14 מיליארד דולר בקופות, והפכו את מארוול לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של התעשייה. מארוול הייתה גם חלוצה מבחינת האופן שבו היא תופסת את מכלול סרטיה, שלכולם דמויות וקווי עלילה הקשורים אלה באלה, ומהווים יחדיו את מה שכל חובב קולנוע כבר מכיר היטב כ"היקום הקולנועי של מארוול" - רעיון שאולפנים אחרים ניסו ליישם בלא הצלחה.

מבחינתו של פייג' (בצילום משמאל), למארוול אין שום נוסחה סודית. לשיטתו דרכה אל לב הצופים פעם אחר פעם, היא תולדה של הניסיון להתנער מן הסטריאוטיפ על סרטי גיבורי-על, ובמקום זאת פשוט לשאול איך עושים סרט טוב, יחד עם החזרה אל המקור. אל חוברות הקומיקס עצמן.

"אנשים חושבים שסרט גיבורי-על זה קדימה, רוץ לתוך תא טלפון, תלבש גלימה ותסכל שוד בנק", אומר פייג'. "אבל אם פשוט קוראים את הקומיקס, מבינים שיש שם דמויות מגוונות ואמצעי סיפר מגוונים לא פחות מאשר בפרוזה. אנשים לא מחזיקים בדעות קדומות כאלה על סרטים שמבוססים על ספרים, כי באיזשהו מקום בסיסי הם מבינים ש'טוב, ככה זה ספר'. אז נכון שכל ספר הוא שונה, אבל גם כל קומיקס הוא שונה זה מזה. קווי העלילה שונים, מה שהדמויות עוברות שונה, ונראה לי שזה מה שאנחנו עושים: אנחנו מציגים את המגוון הרחב של הז'אנר על בד הרבה יותר גדול.

"אז כן, יוצא שאנחנו אומרים, אנחנו רוצים לעשות סרט בחלל, או שאנחנו רוצים לעשות סרט תיכונים, או שאנחנו רוצים לעשות סרט שודים, או שאנחנו רוצים לעשות מותחן. ככה אנחנו חושבים על כל הסרטים שלנו - כשונים זה מזה - ועל איזה סוג סרטים אנחנו רוצים לעשות?"

המפתח הוא בגיוון היוצרים

הגישה הזו, הבוחנת כל סרט לגופו, מקבלת משנה תוקף בזכות הבחירה בבמאים דוגמת פברו, ואיטיטי, ג'יימס גאן (שמאחורי שני סרטי "שומרי הגלקסיה") או ריאן קוגלר ("הפנתר השחור") - כלומר, במאים שמביאים את סגנונם האישי אל תוך המסגרת שהעמידה מארוול. "העניין הוא למצוא את היוצרים שיכולים להנחות סרט", אומר פייג'. "טייקה אמר בראיונות, ולדעתי זה תיאור טוב של מה שאנחנו מדברים עליו, שזה כאילו שאנחנו מעמידים אותו מאחורי ההגה של ספינה גדולה מאוד שנכנסת למים סוערים. והוא חושב שיהיה מגניב להפנות אותה ישר אל הקרחון. וזה באמת יהיה! אבל אז אנחנו לוחשים מין כזה, 'אולי רק טיפה שמאלה, שלא נתנגש.' זה הצחיק אותי".

גם "הפנתר השחור" הוא שבירת כיוון משמעותית מבחינתם של האולפנים, היות שמדובר בסרט גיבורי-העל הראשון בכיכובו של שחקן שחור (צ'דוויק בוזמן), והוא עוסק בסוגיות דוגמת בדלנות, זהות אפריקנית וגיאו-פוליטיקה. "ולצד זאת", כך פייג', "גם מטפל במלוכה באופן שונה מאוד מכל מה שראיתם".

לא במקרה זכה הסרט לקבלת פנים אוהדת מצד המבקרים והמעריצים - ולא רק בזכות האפקטים המוצלחים - אלא גם בזכות זאת שהוא מספר סיפור על דמויות שחורות חזקות וחשובות בלי להסתמך על קלישאות של עוני ועבדות מן הסוג שהוליווד נוטה להסתמך עליו בבואה ליצור סרטים שעוסקים בחוויה השחורה.

האם כל זה מביא לחשוב שמארוול החליטה פתאום להיות נורא רצינית או פוליטית? פייג' משיב כי בכל הנוגע למארוול, מוטב להימנע מפרשנויות יתרות. "ברגע שאנשים מגבשים איזשהו נרטיב לגבינו", הוא צוחק, "אנחנו הולכים בכיוון אחר".