מבקשי גמ"חים מול הטסים לחו"ל

המגזר החרדי מתמודד עם "ניסיון העושר", שמפריד בין משפחות עובדות ללומדות

חרדי בירושלים / צילום: ראסל בוייס, רויטרס
חרדי בירושלים / צילום: ראסל בוייס, רויטרס

המגזר החרדי ניצב בשנים האחרונות בפני התמודדות משמעותית. ניתן לכנותה, "ניסיון העושר". מצד אחד, ניצבים כפי שהיו לאורך כל השנים, אלפי משפחות אברכים (בחורי ישיבה) שבחרו מרצון ובמודע לחיות בתנאים כלכליים דחוקים, כדי שאבי המשפחה יוכל להמשיך ללמוד תורה כאברך ב"כולל".

מדובר בבחירה של אבי הבית, המגובה על ידי רעייתו ומשפחתו, שהאב יוכל להמשיך לשקוד על לימוד התורה, ולא ייצא אל עולם התעסוקה. רעייתו תפרנס את הבית, הוא יקבל מלגה צנועה מהכולל, והמשפחה מקדישה במודע את חייה לאיכות חיים ולעולם גשמי מופחת מזה של אחרים, מתוך אידיאולוגיה עמוקה כי זהו תפקידו של היהודי בעולמו, לימוד התורה, גם מתוך מסירות נפש.

משפחתו של האברך לא יכולה לחשוב על פריבילגיות המוכרות לכל משפחה ישראלית, כמו נופש בבתי מלון, קניית מוצרים יקרי ערך וגם לא נסיעה לחוץ לארץ.

ההישרדות היומיומית של המשפחות הללו, עוסקת בחיים עצמם מצד אחד, באיתור מבצעים ורכישות מאוגדות להוזלת הסל החודשי, ומצד שני, בהגדלת ההכנסות אך ללא שינוי היעד - בית של תורה. אבי המשפחה המתקשה לשרוד כלכלית, ישתתף ביותר שעות לימוד ויעבור מבחנים שעורכים ארגונים שמעודדים זאת במתן מענק כספי, או יוכל לעבוד שעות נוספות בערב, כאברך מורה פרטי לתלמידים המתקשים בלימודים.

שלא נבין לא נכון, מדובר במשפחות מאושרות, שמאמינות בדרכן. בני המשפחה חדורי מטרה, גם ללא ביקורים בחו"ל בחופשות הקיץ, אלא בפארקים המקומיים, עם מלפפונים ארוזים מהבית, והם יהיו המאושרים באדם. ההסתפקות במועט איננה האידיאולוגיה, אלא אמצעי בדרך להשגת המטרה - בית של תורה בכל מחיר, ללמוד במסירות, על כל המשתמע מכך.

עם זאת, בשנים האחרונות גדלה והתפתחה מאוד תופעה מעניינת במגזר החרדי, שבה בני משפחות חרדיות יוצאים אל עולם התעסוקה הכללי במשק. כאן רובם משתכרים כמו משפחה ישראלית מבוססת ממוצעת. האב - וגם האם - עובד כעורך דין, רואה חשבון, איש הייטק, ובכל מקצוע חופשי אחר; האישה גם היא אשת הייטק, רואת חשבון, אדריכלית או גרפיקאית. וכך, למרות היות המשפחה החרדית מרובת ילדים, פרנסתה מרווחת יותר, וניתן לראות אותם מבלים בקניונים, במסעדות, בבתי קפה, וגם בחוץ לארץ.

דוגמה לקפיצה ברמת החיים של חלק מהמגזר - ולפערים העצומים שנוצרו בו - ניתן היה לראות בפסח השנה. אלפי משפחות ארזו את חפציהן, ונדדו אל מדינה אחרת, ללא העול של ניקיון הפסח בביתם, והבישולים. הם יצאו להתפנק במלון למהדרין מעבר לים, בליווי חזן לשעות התפילה.

מן הצד השני, אלפי משפחות אברכים נהרו לגמחי"ם השכונתיים, כדי להשיג עוד תלושים לחג, שתרמו "גבירים" שחפצים לסייע למשפחות לומדי התורה, כדי שיוכלו לרכוש מזון, ביגוד והנעלה.

אלה הם שני עולמות שונים במגזר החרדי כיום. ומדובר לעיתים במשפחות שנקרעות בינן לבין עצמן. כך, אח אחד שבחר לעבוד, ישלח תמונות מהחופשה בברצלונה או ביוון; והאח השני שבחר ללמוד, יצלם במקרה הטוב את ילדיו שרצים על הדשא בגן סאקר.

נכון, שתי המשפחות יהיו מאושרות בדרכן, אבל הפער שהולך וגדל עם השנים יוצר מתח, שייבחן במציאות של שנים רבות קדימה, עד כמה יוכלו באמת להמשיך אותן עשרות אלפי משפחות אידיאולוגיות בצמצום כלכלי, כשבניהן רואים את "ניסיון העושר" מעבר לפינה. מעניין יהיה לראות, עד כמה החברה החרדית תשכיל - למרות התרחבותה והתפתחותה החוצה - לשמר בכוח גם את הגחלת של האברכים הלומדים, שכולם במגזר אכן מאמינים בנחיצותם ובערכם.

■ הכותב הוא יועץ תקשורת חרדי ועובד עם ראש ועדת הכספים ח"כ משה גפני. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988