ראש מועצת מטה בנימין העיד במשפטה של פאינה קירשנבאום

ראש המועצה אבי רואה העיד על קשרי העבודה שלו עם רמי כהן, אחד הנאשמים בפרשת ישראל ביתנו, שלקח חלק בתהליך העברת תקציבים ממשרד התיירות לטובת פיתוח אתר שילה הקדומה, מיזם המהווה אטרקציה תיירותית מרכזית במועצה

פאינה קירשנבאום / צילום: שלומי יוסף
פאינה קירשנבאום / צילום: שלומי יוסף

דיוני ההוכחות בפרשת ישראל ביתנו ממשיכים להתנהל באולמו של השופט ירון לוי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

ראשון עלה היום (ב') להעיד ראש מועצת מטה בנימין, אבי רואה. רואה, שאיחר ועיכב את מועד תחילת הדיון ב-45 דקות, ננזף על-ידי השופט ירון לוי, שאמר לרואה כי "זאת עזות-מצח, בטח של אדם במעמדך". רואה הסכים עם השופט והתנצל על האיחור.

רואה העיד על קשרי העבודה שלו עם רמי כהן, אחד הנאשמים בפרשה, שלקח חלק בתהליך העברת תקציבים ממשרד התיירות לטובת פיתוח אתר שילה הקדומה, מיזם המהווה אטרקציה תיירותית מרכזית במועצה. על-פי כתב האישום, כהן פעל לאישור התקציב בסך 1.5 מיליון שקל ממשרד התיירות, ובתמורה ביקש מהעמותה שניהלה את הקמת האתר לשלם לו עמלה בסך 100 אלף שקל.

רואה הסביר כי פגש את כהן רק פעם אחת, והכחיש שהכיר בזמן אמת את נושא תשלום העמלה לכהן על-ידי עמותת משכן שילה, שהקימה את האתר. לשיטתו, הוא לא היה מסכים לשלם לכהן עמלה, והוא סבר כי התקציב הגיע בעקבות סיור שערך השר סטס מיסז'ניקוב באתר, אשר הותיר בו רושם חיובי, שהניע אותו לתמוך במיזם.

פרשה נוספת לגביה התבקש רואה להעיד, היא פרשת התשלומים הפיקטיביים של מתנ"ס בנימין לחברת ההפקות של נלי דינוביצקי, אחת מעדות המדינה בפרשה. על-פי כתב האישום, פאינה קירשנבאום שלחה את דינוביצקי לגבות כספים ממספר גורמים שונים, לרבות גזבר מועצת מטה בנימין, וזאת על-מנת לכסות את חלקה בחברה ליבוא סיגריות, אותה הקימה ביחד עם דינוביצקי.

דינוביצקי וכן בן זוגה באותה תקופה, עד המדינה איגור ריז, העידו כי פנו לאפי פלס, גזבר המועצה, בהתאם להנחיות של קירשנבאום, וסיכמו איתו כי ינפיקו חשבוניות פיקטיביות עבור שירותים שכביכול סיפקו למתנ"ס האזורי, בתמורה להעברת הכספים המבוקשים.

רואה העיד כי לא הכיר את הכספים שהועברו לחברה של דינוביצקי בתמורה לחשבוניות הפיקטיביות, זאת למרות שהיה מקפיד רואה לחתום על דוח ההוצאות של המתנ"ס, אך לשיטתו סמך על מנהל המתנ"ס שאישר את פרטי הדוח, בטרם הובא בפניו.

בעיות בזיכרון

לאחר מכן העיד אלי זרחין, מי שהיה מנכ"ל האגודה הישראלית למען ילדים עולים וכן שימש כלוביסט בכנסת במשך תקופה.

העמותה של זרחין עומדת במרכז פרשת ההונאה של משרד הקליטה, במסגרתה פעלו שני עדי המדינה, נלי דינוביצקי ואיגור ריז, לקבל ממשרד הקליטה כספים במרמה, שיועדו לתמיכה באמנים עולים, באמצעות הוספת שמות פיקטיביים של אמנים לטפסים שהוגשו למשרד - כך על-פי עדותו של ריז.

עוד העיד ריז כי בשל מגבלה לגבי כמות התמיכות שיכול גוף ספציפי לקבל בכל שנה מתקציבי התמיכה של משרד הקליטה, בני הזוג עשו שימוש במספר גופים שונים, לרבות העמותה שניהל זרחין, על-מנת להגיש בקשות רבות לתמיכה כספית, וכי זרחין היה מודע לתרמית של הוספת השמות הפיקטיביים למסמכים שהוגשו בשם העמותה שלו.

זרחין הסביר מנגד כי לא היה מודע למרמה, ולטענתו הוא סמך על עבודתה של דינוביצקי, ומכיוון שהדברים נבדקים גם על-ידי נציגי משרד הקליטה, הוא פשוט חתם על המסמכים שהיא העבירה אליו, ולא ייתכן שיתקבל תשלום בעד אומן פיקטיבי.

התובע, עו"ד מאור אבן-חן, עימת את זרחין עם אחת מהרשימות הפיקטיביות שהוגשו למשרד הקליטה בשם העמותה שלו, שכללו את שמו של איגור ריז (עד המדינה שבכלל ניהל את חברת ההפקות יחד עם דינוביצקי), אנדריי דינוביצקי, בנה של נלי דינוביצקי, וחיים דולגופולסקי, שייעץ בתשלום לעמותות שרצו להגיש בקשות לתמיכה כספית, באשר לאופן שיש למלא את הטפסים.

אבן-חן: "אני מציג לך רשימת אמנים. מי מהאנשים ברשימה פה את מכיר?"

זרחין: "את חיים דולגופולסקי". 

אבן-חן: "הוא אמן?"

זרחין: "הוא אמן, אבל אני לא בטוח שהוא אמן עולה, כי הוא הרבה שנים בארץ. צריך לקבל אישור שמכירים באמנים כאמנים עולים מצטיינים". 

אבן-חן: "בעמוד השני מופיע השם דינוביצקי אנדריי, אתה מכיר?"

זרחין: "לא מכיר". 

אבן-חן: "מופיע גם ריז איגור. זה גם אומן שהופיע?"

זרחין: "אני הכרתי אותו במקרה, אני לא יכול להגיד עליו שום דבר". 

אבן-חן: "זאת רשימה שהעמותה שלך שולחת". 

זרחין: "נלי הכינה, ואני סומך עליה ושולח הלאה. ועדת הארבעה בודקת כל אמן, שהוא מוכר כאמן עולה". 

לאחר שזרחין התחמק לאורך כל עדותו מלקיחת אחריות על פעולות שהתבצעו על-ידי העמותה שניהל, ולא הצליח לספק הסברים לדברים שקרו בעמותה בתקופה שניהל אותה - כמו מדוע בחרו למנות את העוזרת של קירשנבאום לגזברית וחברת הנהלת בעמותה - עימת אותו עו"ד אבן-חן עם סתירות שעלו מחקירתו במשטרה:

אבן-חן: "שאלו אותך בחקירה מאיפה אתה מכיר את נלי (דינוביצקי, ב' ש'), אמרת שלא פגשת אותה כבר כמה שנים. אבל אנחנו יודעים ש-4 חודשים לפני החקירה אתה נפגשת איתה. למה לא סיפרת על זה במשטרה?"

זרחין: "אני לא זכרתי את הפגישה הזאת, אני גם לא זוכר אותה היום. המשטרה טענה שאני משקר כי הם ארגנו את הפגישה, והיא (דינוביצקי, ב' ש') הגיעה עם מכשיר הקלטה וניסתה להוציא ממני הודאות שהן לא נכונות". 

שופט: "זאת הפגישה שאתה לא זוכר?"

זרחין: "נכון". 

שופט: "אני רואה שאתה זוכר די הרבה, יחסית לפגישה שאתה לא זוכר". 

זרחין: "אני אדם נכה, מוכר על-ידי הביטוח הלאומי. חלק מהנכות שלי היא בזיכרון, אני לא זוכר את הפגישה הזאת עד היום. השמיעו לי במשטרה את ההקלטה". 

טענה זו של זרחין, בדבר בעיית הזיכרון שלו, המשיכה לצוץ גם בהמשך עדותו, בדיוק בנקודות הקריטיות לפרטי הפרשה - בעוד בנושאים אחרים, שוליים יותר, זרחין הפגין זיכרון די טוב:

אבן-חן: "אני מציג תמליל של שיחת טלפון בינך לבין דינוביצקי, אמרת בשיחה ששילמת לגודובסקי". 

זרחין: "אני בחיים לא שילמתי לדאוד גודובסקי, ואף פעם לא העברתי לו שקל אחד. אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה, וגם אם זה נאמר, זה לא נכון". 

שופט: "אז אתה זוכר שלא שילמת". 

זרחין: "לא שילמתי". 

שופט: "אז בעיית הנכות בזיכרון לא חלה על הדבר הזה?"

זרחין: "אני אומר שגם אם אמרתי, זה לא נכון. אבל אני לא חושב שאמרתי את זה". 

בהמשך, כאשר שטח זרחין הסבר מפורט על ההיסטוריה של אחד האנשים לגביהם נשאל על-ידי התובע, לרבות קשריו עם פוטין עוד בטרם עלה לישראל, התפרץ השופט בפליאה: "את זה אתה כן זוכר?".