האם השועל הפוליטי חיים כץ ייחלץ מהבוץ המשפטי?

חיים כץ, שר העבודה והרווחה, תמיד ידע ללכת בין הטיפות ולרקוד על כל החתונות • ההיסטוריה הפוליטית של כץ מלמדת שהוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה, אך גם מעלה סימני שאלה כבדים בנוגע לשומרי הסף שהעדיפו לעמוד מנגד • פרשנות

חיים כץ / צילום: איל יצהר
חיים כץ / צילום: איל יצהר

1. יד בכל - ויד כל בו

חיים כץ הוא תמצית פרי הארץ הזו. כבר 20 שנה בפוליטיקה הגלויה, בועט, מגרד גבולות, במופגן, בהתרסה - ובכל פעם מצליח בנפנוף יד קליל לצאת מזה, להגדיל כוחו, להעצים השפעתו ולהוכיח שהוא בלתי נגיע. זוהי תוצאה של מערכת אכיפה חלשה וסלקטיבית שמתחברת לאינטרסים פוליטיים, לחברי כנסת שקיבלו ממנו והחזירו לו סיוע, מהליכוד, מהמחנה הציוני, מש"ס ועוד - כי כץ לא מפלה בין מפלגות. עוזר לכולם ומקבל מכולם, פעם מזה ופעם מזו.

מעל כל זה מרחפת התרבות ה"חברתית" של כץ, המכוסה במילים יפות כמו "פועל" (כץ מדגיש תמיד שהוא טכנאי אלקטרוניקה בוגר מכללת אורט), "צווארון כחול", "יו"ר ועד" ו"מגן העבודה המאורגנת" - מילים שמכופפות את החוק ומרככות את אנשי האכיפה (הוא הרי לא טייקון, הם אומרים בשקט).

ההטיה הזו מונעת עימות, בעיקר כשמדובר באיש חזק במיוחד ומחובר במיוחד, שפעילותו מכוונת יותר לכיוון ההסתדרות. כי שם כץ, שהקים ב 1998 את סיעת "עוז" ההסתדרותית ומאז תמיד שותף קואליציוני בכיר של היו"ר, הוא האיש השני הכי חזק שם אחרי אבי ניסנקורן. ויש אפילו אומרים שאפילו חזק ממנו, אבל באופן סמוי מן העין.

2. מוקדם להספיד את כץ

חיים כץ התרגל להפקרות, ובצדק. הערה מקדמית: לפי הודעת הפרקליטות מיום חמישי האחרון, כץ יועמד לדין בכפוף לשימוע. החשד: עבירות שוחד, קבלת דבר במרמה והפרת אמנים.

הערכה מקדימה: מי שמכיר את ההיסטוריה של כץ, היכולות האישיות הגבוהות והנדירות שלו, עצבי הברזל, התחכום וריבוי השלוחות העמוקות שלו במשרדי הממשלה ובפוליטיקה - יודע שגם הפעם יש לו סיכוי לצאת מהסיפור הזה. סיכוי גדול.

3. כץ הוא גם גם וגם

ב-1982 נבחר כץ לחבר מועצת עובדי התעשייה האווירית כנציג הטכנאים. ב-1993 הוא נבחר למזכיר האיגוד הארצי של עובדי התע"א, ו-3 שנים לאחר מכן מונה ליו"ר צוות הגיבוש של ההסתדרות. ב-1999 נבחר כץ לראשונה לכנסת מטעם "עם אחד", מפלגה סוציאליסטית חברתית בראשות עמיר פרץ, אז יו"ר ההסתדרות. ב-2003 הצטרף לליכוד, התמודד בבחירות והגיע למקום ה-37.

כץ המשיך לטפס בסולם, ובבחירות לכנסת ב-2006 הוא כבר נבחר במקום ה-13 ברשימת הליכוד לכנסת. אלא שהליכוד באותה מערכת בחירות קיבל 12 מנדטים בלבד, וכץ נותר בחוץ, לפחות לזמן מה, עד שאחד מחברי הסיעה פינה את מקומו. בבחירות הבאות הליכוד חזר לשלטון, ועל-פי דרישתו, כץ מונה לתפקיד יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כץ היה יו"ר הוועדה במהלך הכנסת ה-18 והכנסת ה-19.

כץ נחשב לפעיל מאוד בוועדות הכנסת, בעיקר בוועדה בראשותו, וגם לבעל השפעה על משרדי האוצר והביטחון, בהיותו נציג עובדי מערכת הביטחון ו"העובדים קשי-היום" - הוא גם וגם וגם: יו"ר הוועד במעמד של חופשה ללא תשלום, האיש החזק שמכתיר ומדיח מנהלים ויושבי ראש בתע"א, בעל מעמד מכריע בהסתדרות, חזק בליכוד בגלל יכולת ההשפעה שלו בפריימריז, וגם בעל השפעה גדולה במפלגת העבודה, שכן רשימות המועדפים והמחוסלים שאיכשהו מגיעות בנייר, סמס, מפה לאוזן, לעובדי התע"א וגם לעובדי תעשיות ביטחוניות אחרות ואפילו לפקידי משרד הביטחון. השפעתו גדולה גם בבחירת מועמדי ש"ס. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הפכה בראשותו לשיאנית החקיקה בכנסת ה-18.

בין היתר כץ הוא זה שסיכל את הניסיון להעלות את גיל הפרישה לנשים ל-64 והפעיל את כוחו להביא רוב שמנוגד לממשלה. (כץ, יש לציין, מבין גדול בפנסיה וביטוח. כי כץ, כמו כץ, תמיד לומד את החומר, מה גם שבעברו היה דירקטור במבטחים, אז של ההסתדרות, שם בוטחו ברווחה גדולה עובדי התע"א).

כל הזמן הזה אף גורם רשמי לא קם ולא העז לומר את המילים: ניגוד עניינים. יו"ר ועד גם עובד כחבר כנסת למען הוועד ולמען עצמו. אגב, כבר אז היה ברור שהתירוץ של יציאה לחל"ת לא תופס, אפילו אם כץ יושב במופגן בלשכה המצויה בבניין שנמצא מעבר לגדר התע"א כשמסביבו עשרות אנשי ועדים שהוא עצמו מינה.

כל הזמן הזה הוא גם חבר של משק הדלק. ב-2005 רכש מניות של ישראמקו שמנוהלת על-ידי קובי מימון. בוויקיפדיה (שיש הרבה סיכוי שכץ, ייקה קפדן, משגיח על הכתוב בה) מצוין כי בעבר שכנו משרדי סיעת "עוז" במשרדים של קובי מימון בפתח-תקווה. על הדרך גם מצוין כי ח"כ חיים אורון, מרצ דאז, סיפר בראיון ל"הארץ" כי כץ יזם פגישה בינו לבין קובי מימון בעניין תמלוגי הגז בזמן ועדת ששינסקי שעסקה בעניין).

כל זה, ואף מערכת אכיפה לא קמה ולא דיברה.

אם לא די בכך, כץ המשיך להיות בתעשייה האווירית בתור יו"ר הוועד גם אחרי שמלאו לו 67 שנים, בניגוד לכל העובדים שם - מלבד עובד בכיר אחד בכוח-אדם שהיה מקורב מאוד לכץ. לגביו, בגיבוי היו"ר דאז יאיר שמיר, הוחלט להאריך את שנות עבודתו, מה שהיה התקדים להאריך לכץ.

4. מי ישמור על השומרים?

אלה תולדות החשדות והסיפורים מאז שנות ה-2000. זה התחיל משימוש באוטובוסים של התע"א, חברה ממשלתית, שהסיעו המוני עובדים לבחור בקלפיות הפריימריז של הליכוד. זה קרה בכמה מערכות בחירות, עד אשר ניתנה הוראה מההנהלה, בלחץ מבקר המדינה ויו"ר רשות החברות, להפסיק עם האוטובוסים ולאפשר לעובדים לצאת לקלפיות במכוניותיהם הפרטיות, גם במהלך שעות העבודה.

אחר-כך פנה מבקר המדינה ליועץ המשפטי לממשלה וליו"ר ועדת הבחירות והתריע מפני האפשרות שכץ השתמש, ואפשר שגם עוד ישתמש, במשאבי התע"א לקידומו הפוליטי.

כל הזמן הזה היו ידיעות, כולל עדויות, שכץ ואנשיו מפעילים לחץ ואיומים על עובדים. במהלך מערכת הבחירות ב-2003 נחקר כץ בחשד שפקד אלפי עובדים בתע"א, אבל אלה לא נדרשו לשלם את דמי ההתפקדות, כקבוע בחוק.

חקרו ומצאו כי מי ששילם עבורם את דמי החברות היא "העמותה לקידום העובד השכיר בישראל", שעליה ועל כספיה שלט כץ. המשטרה החוקרת התמהמה כדרכה במשך 3 שנים, ורק בסוף 2006 הודיעה כי סיימה את החקירה וצירפה המלצה להגיש כתב אישום נגד כץ.

הפרקליטות החלה כדרכה גם היא להתמהמה. מעל שנה אחרי שנקרא כץ לשימוע, ואחרי עוד חודשים ארוכים, הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז, היום שופט העליון, מני מזוז, כי החליט לסגור את תיק החקירה בגלל קשיים ראייתיים שהתגלו בתיק, ובעיקר בשל "חוסר ענין לציבור במיצוי ההליך". חוסר עניין לציבור???

במאי 2016 החלה חקירת רשות ניירות ערך בחשד לשימוש במידע פנים. יש לציין: כץ הגיע לחקירות הראשונות לבד, אמר "אני לא צריך עורך דין כי לא עשיתי שום דבר רע", ישב מול החוקרים, גיחך והתיש אותם. מאז הכול היסטוריה. מאז הכול היסטוריה, כץ האבא, אחר-כך כץ ג'וניור, יאיר, חבר הוועד הגדול והלאה והלאה...  

5. יו"ר ועד או חבר כנסת? שניהם!

בשלב מסוים מישהו בכל זאת העז לעשות משהו. היה זה ח"כ חיים אורון ממרצ, שהיה יו"ר ועדת האתיקה בכנסת ה-17, 2006-2009. מידע רב זרם אליו, הוא קיים דיונים והוביל החלטה לפיה בתום עשור להיותו של כץ גם יו"ר ועד עובדים וגם חבר כנסת - הוא יצטרך לבחור ביניהם.

המועד הזה הגיע בכנסת שאחרי, הכנסת ה-18, אבל אז עמדה ח"כ שלי יחימוביץ' בראש ועדת האתיקה של הכנסת. זו קיימה מספר דיונים ולאחריהם הובילה החלטה לבטל את החלטת אורון. כלומר, כץ יוכל להמשיך להיות גם וגם. כץ ויחימוביץ' היו תמיד מקורבים, והוא דאג ששמה יופיע ברשימות המומלצים שלו.

בסוף 2012 הצהיר מבקר המדינה כי "על הכנסת להגביל כהונת חבר כנסת כיור ועד עובדים". אז הצהיר.

6. שר העבודה והרווחה

גם נתניהו הוטרד מהגם וגם, לא בגלל ניגוד העניינים, אלא בגלל כוחו המתעצם של כץ במוסדות הליכוד (בסוף 2015 מונה כץ ליו"ר מרכז הליכוד, ונתניהו לא הביע תמיכה בו).

ראש הממשלה חזר והציע לכץ פעם אחר פעם להתמנות לשר, בעיקר כי היה אז ברור שהחוק לא מאפשר להיות גם שר וגם יו"ר ארגון עובדים. כץ הבין בדיוק את האינטרס של נתניהו, ושל עצמו, ודחה את הצעותיו פעם אחר פעם.

בסוף הלחץ גבר. התחילו דיבורים על אי-סדרים, השפעה בעייתית שלו בתע"א ועוד. כץ הבין שהקרקע מתחילה לבעור תחת רגליו, ועם הרכבת הממשלה הנוכחית ב-2015, הוא מונה לתפקיד שר הרווחה ובהמשך קיבל לידיו גם את תיק העבודה.

7. איפה יו"ר הכנסת?

כבר שנים מגיש כץ בכל שנה הצהרת הון. כמו פוליטיקאי. יש כאלה שמתחמקים - כץ לא. עד 2015 הוא הגיש הצהרות הון, כנדרש בסעיף 15 (א) לכללי האתיקה של חברי הכנסת, ליו"ר הכנסת.

על-פי החוק - חובת הדיווח היא תוך 60 יום מרגע היבחרות חבר הכנסת, בכל פעם שלדעת חבר הכנסת יש שינוי משמעותי בתוכן הצהרתו וכן 60 יום אחרי סיום כהונתו כחבר כנסת. כץ נכנס לכנסת לראשונה ב-1999, אחר-כך יצא וחזר ב-2006.

האם יושבי-ראש הכנסת דליה איציק, ראובן ריבלין ויולי אדלשטיין בדקו את התפתחות הצהרות ההון? על-פי המידע שהיה כבר אז וגם פרטי התיק המתגבש בפרקליטות בכל השנים הללו, כץ הלך והתעשר מאוד. הוא שווה כמה עשרות מיליוני שקלים. מישהו, איזה יו"ר כנסת, עשה מלאכתו ושאל: אדוני ח"כ כץ, מניין הכסף?

אחר-כך מונה כץ לשר בממשלת ישראל. מתוקף סעיפים 10 ו-12 לכללים למניעת ניגוד עניים של שרים וסגני שרים, מוטל עליהם להגיש הצהרות הון בתום 60 ימים מתחילת הכהונה, ולאחר כל שנה וגם ככל שחל שינוי מהותי, על-פי דעת השר. כל הצהרות ההון נכנסות הישר לכספת הנעולה של מבקר המדינה.

כץ עמד במחויבויות שלו, וכשנבחר לשר, הוא כבר נתן הצהרה כבדה במיוחד. מה קרה מאז? לא ברור מה קרה לפני? כלומר בין ההצהרות הראשונות בכנסת שהחלו כצנועות להצהרות שהלכו וכבדו עם השנים? גם לא ברור.

מה שבטוח הוא שהחוקים והכללים שישראל מתהדרת בהם למניעת ניגוד עניינים וחובת הדיווח לחברי כנסת ולשרים וסגני שרים - הם עלה תאנה לכל דבר ועניין. וזה חל על כולם.

מוטי בן-ארי - האיש מאחורי מיליוני השקלים של כץ / חן מענית

"האדם השני" בפרשת השוחד בה חשוד השר חיים כץ הוא איש שוק ההון, מרדכי (מוטי) בן-ארי. בן-ארי שימש במשך שנים כיועץ הפיננסי של קבוצת חברות הגז והנפט אקוויטל של קובי מימון. מימון הוא חברו הקרוב של שר האוצר, משה כחלון. בן-ארי הוא חברו הקרוב מאוד של השר כץ. כץ מקורב גם הוא למימון, וכאמור גם לבן-ארי.

את שרשרת החיבורים והקישורים אפשר להמשיך: ניר, בנו של מימון, הוא חברו הקרוב של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה. כזכור, השניים "כיכבו" באותה קלטת שבה בילו במועדון חשפנות בתל-אביב. באותה קלטת, ששידורה היה שנוי במחלוקת, התרברב יאיר בפני חברו, בנו של טייקון הגז, במהלכי אביו לאישור מתווה הגז של הממשלה.

חזרה ליועץ של מימון - מוטי בן-ארי: החיבור בינו לבין השר כץ הוא חיבור קלאסי של הון ושלטון. ואלא אם בן-ארי יצליח לשכנע את הפרקליטות בהליך השימוע שהיא טועה בשיפוטה אותו, החיבור הזה גם יוביל את בן-ארי אל כס הנאשמים בבית המשפט. לצד הודעתה לכץ על הכוונה להעמידו לדין, הפרקליטות גם הודיעה לבן-ארי ביום חמישי האחרון על החלטתה להעמידו לדין פלילי בפרשה, בכפוף לשימוע בגין עבירות של מתן שוחד, קבלת דבר במרמה וכן בגין עבירות של שימוש במידע פנים.

בן-ארי חשוד, כאמור, כי נתן לכץ טובות הנאה לאורך תקופה ממושכת, שהניבו לו מיליוני שקלים, כדי שכץ יפעל לקידום האינטרסים של בן-ארי תוך ניצול תפקידו הציבורי. לפי טענת הפרקליטות, בן-ארי סייע לכץ להרוויח כספים בכך שהנחה את כץ איך לנהל את השקעותיו, ואף המליץ לכץ, באחת ההזדמנויות, לרכוש ניירות ערך של נצבא, חברה-בת של אקוויטל, וזאת תוך ניצול של מידע פנים שנודע לו מתוקף תפקידו בחברה.

על-פי החשד, בן-ארי וכץ רכשו את מניות נצבא טרם פרסום דיווח אודות מיזוג הפעילות של נצבא ואיירפורט סיטי תוך שימוש במידע הפנים שלא היה ידוע לציבור המשקיעים הרחב. על-פי החשד, בעקבות פעילות אסורה זו גרפו השנים רווחים כספיים אסורים בסך כולל של כ-290,000 שקל.

מסניגוריו של מוטי בן-ארי, עוה"ד ארז הראל, ירון אלכאוי והילה שמעון ממשרד גורניצקי נמסר בתגובה: "מרשנו מתעתד להעלות את טענותיו בפני הפרקליטות במסגרת הליך השימוע, ואנו מאמינים כי בתום ההליך גם הפרקליטות תגיע לכלל מסקנה כי אין מקום להגשת כתב אישום בתיק זה".