הפתרון למהירות האינטרנט: להרדים את הביקוש של הישראלים

מיזם הסיבים האופטיים היה אמור לדרבן את בזק והוט לשדרג את התשתיות שלהן ולספק מוצר איכותי יותר למנויים • אלא שבפועל המיזם תוכנן באופן כושל ע"י משרד התקשורת, אינו מצליח להתרומם ואינו מהווה תחליף אמיתי לתשתית המיושנת של החברות הגדולות

מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן  / יחצ משרד התקשורת
מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן / יחצ משרד התקשורת

1. ההנחה הרווחת בקרב החברות שמספקות תשתיות אינטרנט, בזק והוט, היא ששוק האינטרנט צומח מדי רבעון בכ-25 אלף מנויים חדשים, ללא קשר למספר המנויים המצטרפים לשוק הסיטונאי. בדוחות שתי החברות לרבעון הראשון של 2018, צוין כי שתיהן יחד אכן גדלו באותו סדר גודל - בזק הוסיפה 18 אלף מנויי אינטרנט חדשים והוט צירפה 7,000מנויי אינטרנט מהיר.

אם פחות או יותר הממוצע הוא אכן 25 אלף מנויים מדי רבעון, זה אומר שיתר המתחרות: פרטנר, סלקום ו-IBC כמעט ולא מגייסות מנויים חדשים לשירותי הסיבים האופטיים שהן פורסות, אחרת היינו רואים קיזוז כלשהו. אפשרות נוספת היא שהמנויים שמצטרפים למתחרות החדשות לא ממהרים לנתק את הקווים של הוט ובזק ולכן לא רואים את הגריעה. ספק אם זה כך, וברור שאין סיבה אמיתית ללקוח פרטי להחזיק שני קווי אינטרנט, כך שנראה שקצב הגיוס אצל המתחרים הוא לא גבוה בלשון המעטה.

פרטנר וסלקום לא חושפות את מספר המצטרפים אליהן לשירותי הסיבים האופטיים. שתי החברות עלו בקמפיינים מושקעים בחודש שעבר, אבל בפועל נדמה שהביקוש לסיבים האופטיים אצל שתי החברות מאכזב, לא רק בהיבט של היכולת שלהן לשווק את המוצר, אלא ברמת ההתעניינות של המשתמש הישראלי שלא ממהר להסתער על מוצר שמביא לו מאות מגה הביתה.

נראה שבפועל האסטרטגיה של בזק והוט להרדים את הביקוש של הצרכן הישראלי למהירות גלישה גבוהה הצליחה. הצרכן הישראלי שואל את עצמו את מה שבזק והוט הטמיעו בתודעתו במשך שנים: למה צריך יותר מ-100 מגה בבית? זו הייתה האמירה של בזק כשיצאה עם השדרוג של הרשת שלה לטופ 100 מגה ביט בשנייה לפני כמה שנים - אמירה שקנתה לה אחיזה ואכן הרדימה את רוב הביקושים. כך שתי החברות הצליחו לדחות את ההשקעה הכבדה בשדרוג הרשת לאורך שנים וכך הן ממשיכות עד לרגע זה.

2. בהקשר הזה, אי-אפשר להתעלם מהכישלון של המיזם IBC, מיזם הסיבים האופטיים שאמור היה לייצר את התחרות המתבקשת להוט ולבזק ולגרום להם להשקיע בשדרוג תשתיות האינטרנט שלהן. אתמול פרסם משרד התקשורת שימוע לקראת החלטה שתאפשר למיזם פריסה של 40% מבתי-האב בישראל בתוך 10 שנים. נאמר כבר כעת: חיוני לסייע למיזם להישאר בחיים ושסלקום, ואולי גם פרטנר, ישקיעו בו וייצרו כאן תשתית תקשורת שלישית. השאלה היא לא רק איך עושים את זה נכון כדי שהמיזם ישרוד, אלא איך עושים את זה נכון כדי שבזק והוט יתחילו בשדרוג הרשתות שלהן במקביל.

היום, כשכולם מבינים שהמיזם ניצב על כרעי תרנגולת מרגע הקמתו, אפשר להגיד בבירור שמדובר בעבודה בעיניים. פשוט עבדו עלינו. יצרו מיזם שהבטיח הרים וגבעות ובפועל כולו היה בנוי על אשלייה. מדינת ישראל שילמה 150 מיליון שקל כדי לעודד את המיזם, כאשר היום רואים בבירור שמלכתחילה לא הייתה לו היתכנות כלכלית.

לא פלא שאחרי זמן קצר מרגע עלייתו, הוא פשוט קרס ונזקק להזרמת הון. זה פרויקט שנזקק לכמה מיליארדי שקלים, והתוכנית העסקית שלו דברה על 700 מיליון שקל בשלב הראשון. כשהתברר שאין ביקוש גדול לשירות והוא לא מממן את עצמו, המיזם הגיע לשוקת שבורה.

אף בעל מניות לא מוכן להזרים כסף, כי מכרו לכל אחד מהמשקיעים שהמיזם ירכוש ממנו שירותים, וסיסקו תהיה המממנת הראשית של המיזם עד שהוא יפתח יכולת החזר עצמאית. בשורה התחתונה סיסקו אכן מימנה את הפרויקט בשלביו הראשונים, ובתמורה היא ספקה ציוד במחירים גבוהים מאד, כדי להחזיר את השקעתה.

קצרה היריעה מלתאר את כל מה שקרה במיזם הזה, אבל הנקודה ברורה: הוקם פה מיזם שעמד מאחוריו רעיון חשוב ונכון, אבל הביצוע היה כל כך כושל ששווה לעצור ולחשוב האם דינו לא ללכת בדרך כל מיזם כושל? אבל מכיוון שיש לו עוד סיכוי קלוש ויש חברות פרטיות שמוכנות להשקיע בו, ייתכן ושווה לעשות את המאמץ, שכן די ברור שהמשמעות של לסגור אותו היא לאבד לא רק את כספי בעלי המניות הפרטיים, אלא גם את כספי הציבור שהושקעו בו.

3. וכאן כדאי לעצור ולגעת בנקודה חשובה נוספת: משרד התקשורת עוסק בשאלת צמצום הפריסה של IBC, מספטמבר 2017. שמונה חודשים לערך המשרד בוחן את הבקשה, כאשר בזמן הזה בזק מנהלת משא ומתן עם המשרד להגיע להבנות על פריסת הסיבים שלה. עד היום היא לא זכתה להתייחסות מינימלית.

שימו לב לכשל התפיסתי המטורף שיש כאן. משרד התקשורת, במקום להבין ולעסוק באיך מביאים סיב אופטי לכל בית דרך בזק והוט, מנסה להציל את IBC. פשוט בלתי-נתפסת הרגולציה המעוותת שמייצר המשרד שאינו מבין את תפקידו - אין דרך אחרת לתאר את זה. במקום למצוא מנגנונים אפקטיביים שיאפשרו לבזק לקדם את ההשקעה שלה שברור וידוע שתעלה מיליארדי שקלים, מתעסק משרד התקשורת ב-IBC וניסיונות ההחייאה שלו.

איך זה ייתכן שמשרד התקשורת לא שואל את עצמו ולו לרגע, מה האחריות שלו ושל המדינה לכישלון המהדהד של המיזם ומה אפשר להפיק מכך? 150 מיליון שקלים שהמדינה זרקה לפח והבטחות סרק לאינטרנט מהיר שיחולל כאן מהפיכה, נעלמו מעיניו? לפחות למראית עין תראו שאכפת לכם. זה כסף ציבורי, אולי צריך לבוא חשבון עם מי שאחראים למחדל הזה? בשימוע אין מילה על כך.

אם היו מקדישים במשרד התקשורת עשירית מהזמן שהקדישו למיזם IBC לטובת פרויקט הסיבים בבזק וגם בהוט, ישראל הייתה היום במקום אחר לחלוטין. המחשבה הזאת, שמבוטאת בשימוע, לפיה אם נדאג למיזם IBC, ניאלץ את בזק ואת הוט לרוץ ולהשקיע, פשוט אינה עומדת במבחן המציאות.

חברות התקשורת מתנהלות כמובן לפי היגיון עסקי - הן צריכות להרוויח על ההשקעה שלהן. מה שמשרד התקשורת עושה במדיניות שלו זה לאלץ בעל דירה להשכיר חדר בדירה שלו לדייר במחיר שהמדינה קבעה. ועכשיו כשבעל הדירה רוצה להרחיב אותה, ורוצה לייפות אותה, המדינה אומרת לו שאין לו זכות לדרוש מהדייר תמורה גבוהה יותר עבור החדר הגדול יותר שייבנה עבורו. ולקינוח המדינה אומרת לו גם שאותו דייר יבנה דירה בסמוך, ושם המדינה תיתן לו הנחות לבניית הבית, ושרק הדייר יוכל לגור בו. ככה בדיוק מתנהל ופועל משרד ממשלתי במדינת ישראל 2018. אולי הגיע הזמן שבמקום לכפות, לפצל ולפרק יתחיל המשרד לחשוב איך משתפים השקעות כדי לבנות משהו נכון לכולם?.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988