השנים ההולכות ומתארכות, במושגים מקומיים כמובן, שחלפו מאז פתיחתה של מסעדת קיטשן מרקט בשוק הנמל של נמל תל אביב, בסוף שנת 2011, הביאו איתן לא מעט שינויים בסצנת האוכל המקומית. חובבי האוכל העילי התרגלו כבר מזמן לכל אותם סלסולים וצלצולים בצלחתם. למה רק "זה עם קצת מזה" (סטייק עם צ'יפס, דג עם ירקות, עוף עם פירה), אם אפשר גם את זה וזה, וזה וזה וזה.
נתח קצב בגלייז ציר בקר מצומצם על מצע פירה של ארטישוק ירושלמי, ירקות ירוקים עונתיים מהגן האורגני שלנו, פרחי אפונה וגילופי גבינת מנצ'גו מקומית. המצאתי את זה כמובן, אבל לא אתפלא אם מנה כזו קיימת באיזושהי מסעדה.
אייל שני המציא את השפה, ומאיר אדוני הביא את הממבו ג'מבו הזה לשיא. אצלי בכל מנה יש לפחות 18 מרכיבים, נדמה לי ששמעתי אותו אומר בפרק של מאסטר שף שבו התארח.
הדברים הוקצנו עד כדי כך, שגם תנועת נגד כבר הספיקה לקום, כזו שבה אתה אשכרה מבין מה אתה אוכל ויכול לזכור את זה גם כשתצא מהמסעדה. יוסי שטרית הוא אולי השף הכי בולט, חוץ ממאיר אדוני עצמו כמובן, ב"אסכולת מאיר אדוני". אותו אדוני, אגב, שסגר בינתיים את מסעדות הדגל שלו, "כתית" ו"המזללה", שמר רק על שתי הכשרות במלון קרלטון בתל אביב, ויצא לחפש את מזלו בתפוח הגדול.
שטרית, המוכשר כשד, הפך כבר מזמן מילד הפלא של סצנת האוכל העילי המקומי, לכוכב גדול ומוכר, והוא כבר חורך את המסכים כשופט בעונה חדשה של "משחקי השף". צחוק הגורל הוא ששטרית יחליף את... אדוני.
ביקור חוזר במסעדה התל אביבית הראשונה שלו, קיטשן מרקט (בינתיים פתח שטרית גם את משייה, שגם עליה כבר כתבתי כאן), אחרי יותר מחמש שנים, הוכיח לי עד כמה איבדתי את מעט הסבלנות שעוד הייתה לי לכל אותם ציוצים מסובכים בצלחת. אף פעם כאמור לא הייתה לי סבלנות רבה. מה אשם שטרית? הוא לא. אולי רק בעובדה שאם כבר זיקוקי דינור, משף מוכשר כמוהו הייתי מצפה לקצת יותר מהם. אם כבר, אז כבר.
התיישבנו אם כן מול השקיעה בנמל תל אביב, הזמנו סלסלת לחמים מוצלחת, חצי בקבוק יין סנסר לבן וצונן, ועיינו בתפריט. מתוך שלל האפשרויות דגנו לנו שני ספיישלים ושתי מנות מהתפריט הרגיל.
התחלנו עם קרפצ'יו מוסר ים, שהונח מעל קרם חציל שרוף ושמנת חמוצה ומעליו עלי ארוגולה. נשמע קצת מוזר, דג עם שמנת חמוצה, לפחות אם זה לא דג מלוח, אבל זה היה מצוין.
גם הסשימי אינטיאס, שהוגש עם שלל תוספות בלתי נגמר - סלט של בצל כבוש, איולי קייג'ון, קרקר חרדל - היה מצוין, גם אם עמוס.
למען האמת, שיאה של הארוחה נרשם, כמו בלא מעט מסעדות אצלנו, במנות הראשונות. ולא שהעיקריות היו רעות, כלל וכלל לא, אבל חסר בהן אותו ברק ואלמנט הפתעה שאתה מצפה לפגוש אצל שף ברמתו של שטרית. כאמור, אם כבר, אז כבר.
דווקא מנת חזה העוף הפתיעה לטובה מבין שתי העיקריות. לכאורה, מי מזמין עוף במסעדת יוקרה. אלא ששטרית, אלא מה, מחולל פלאים בעוף הזה. הוא מבשל אותו "סו ויד" (בישול בוואקום), ולכן העוף מגיע לשולחנך כשהוא רך ונימוח להפליא). הפירה נפלא, קרם השקדים גם הוא, וכך גם שומר הבר, קולי (רוטב) הצימוקים וכל שאר הממבו-ג'מבו. דווקא פילה המוסר עם הכרוב המבושל, החמאה הלבנה, הזעפרן, ציר הדגים והחמאה הלבנה, היה, איך לומר בעדינות, שגרתי משהו. נו, תגידו, הרי ביקשת משהו סטנדרטי, לא? כן, אבל אם אני כבר כאן, אני מוכן לציית לחוקי המשחק הלא כתובים ולתת להם להדהים אותי, למרות הלב החלש והסבלנות האוזלת.
ובכן, לא נדהמתי. מאף מנה. במיוחד לא מהקינוח, "עוגת" סולת מוזרה למדי, עם גלידת גרניום ובורגול תפוח, אפרסקים צלויים בווניל וזביון מרטיני. זה היה מפוספס לגמרי. אז נכון, זו המנה היחידה שממש התפקששה, היא הייתה חדשה בתפריט, הוסבר לנו, אבל זה לא תירוץ.
אז איך מסכמים? אולי בזה שאם אני כבר נכנע לתכתיבי הסוגה העילית הזו, הייתי מצפה משטרית לשחק אותה עד הסוף. והוא כאמור, הלך רק כמעט עד הסוף. רחוק, רחוק למדי, אבל לא מספיק. ואני יודע שהוא יכול, כבר נוכחתי בכך בעבר.
זה לא אומר שהביקור כאן אינו מומלץ. השירות המצוין, הנוף המרהיב וכן, גם האוכל הטעים מאוד והמושקע הם לא דברים לזלזל בהם. ממש לא. רק צביטה קטנה בלב מערב לא מושלם לגמרי. ושאלו יהיו הצרות שלי ושלכם.
כדאי להכיר
זביון או זביונה (Zabaglione): קציפת חלמוני ביצים חמה, קינוח איטלקי קלאסי.
הקציפו 4 חלמונים ו-1/4 כוס סוכר עד שהתערובת תופחת ומצהיבה כלימון. הניחו את התערובת בבאן מארי (סיר אדים כפול) על גבי להבת הכיריים ומיזגו לתוכה לאט-לאט, תוך כדי טריפה, חצי כוס יין מרסלה מתוק או יין לא מתוק (שמפניה או יין מבעבע אחר, למשל). רבע שעה עבודה, ויש לכם זביונה תוצרת בית.
קיטשן מרקט
פרטים: נמל תל אביב, שוק הנמל (האנגר 12) קומה 1. טל' 03-5446669. א' 23:30-18:00, ב'-ש' 16:00-12:00 (עסקית), 23:30-18:00
מחירים: סשימי - 62 שקל, קרפצ'יו - 58, עוף - 92, פילה דג - 118, עוגת סולת - 44, חצי בקבוק סנסר - 110 שקל
השורה התחתונה: יקר אבל שווה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.