מיני-מבחן: ב.מ.וו 740LE פלאג-אין - ירוק על ירוק

הגרסה ההיברידית-נטענת של סדרה 7 היא לימוזינה מפוארת, מתוחכמת ומרשימה, עם הטבת מס שמורידה את מחירה מכמיליון שקל ל-720 אלף

כמעט 3,000 רכבי יוקרה "סביבתיים" עלו בתוך שנתיים על כבישי ישראל בעקבות הפטור ממס קנייה של 70% שמעניק האוצר לפלח רכבי הפאר ההיברידיים-נטענים (פלאג-אין). ב.מ.וו 740 פלאג-אין, בגרסתה הארוכה, שייכת בדיוק לפלח הזה. זוהי לימוזינת פאר מתוחכמת, מפנקת ואולטרה-מאובזרת, שמחירה המלא, אחרי מיסוי רכבי יוקרה, היה דוחף אותה בישראל אל מעבר לרף המיליון שקל. בפועל היא עולה 720 אלף שקל, כ-215 אלף שקל פחות מהגרסה "הרגילה" המקבילה (740 לונג), שהספק שלה דומה.

בלי קשר לביקורת אפשרית על הטבת המס הזאת, גרסת הפלאג-אין של סדרה 7 היא מכונית מרשימה. יש לה עיצוב אלגנטי-אתלטי בנוסח חליפה של ארמאני, שמשדר "כסף מתוחכם" ולא סטטוס גריאטרי נפוח, ובגרסת ה"לונג" היא אחת הלימוזינות הארוכות על כבישי ישראל. עם חמישה ורבע מטרים מפגוש לפגוש בהחלט לא מומלץ לחפש מקומות חנייה מאולתרים בעיר.

תא הנוסעים מתוכנן בעליל עבור האוליגרכים במושב האחורי, עם בסיס גלגלים עצום וצמד מושבי מחלקה ראשונה נפרדים שנשלטים חשמלית. אפשר לשתות שמפניה מהמקרר, להירדם ולחלום על מסכים ירוקים בוול-סטריט. מנגד, אפשר לעבור למצב "חדר ישיבות", עם טאבלט מובנה שמותקן בין המושבים מאחור ומאפשר לגלוש ברשת ולשלוט אלחוטית ברוב מערכות הבידור והנוחות.

מי שיתעקש לנהוג ברכב, כמונו, ימצא מלפנים את סביבת הנהג המוכרת של ב.מ.וו 7, שעמוסה בצגים ובאלקטרוניקה מתוחכמת אבל עדיין הגיונית יחסית לתפעול. את מערכת ההנעה ההיברידית של ב.מ.וו כבר פגשנו ב-X5 וגם כאן היא כוללת מנוע 2 ליטר טורבו-בנזין חזק בשילוב עם מנוע חשמלי וסוללה מסיבית מאחור עם הספק כולל של 326 כ"ס ומומנט של 50 קג"מ. יש מגוון דרכים לשלוט ידנית במערכת הזו אבל הטובה מכולן היא לתת למחשב לעשות את העבודה.

כאשר הסוללה טעונה במלואה, ורגל קלה מונחת על דוושת התאוצה, חוויית הנסיעה במכונית כמעט סוריאליסטית. הלימוזינה הענקית גולשת לה ברחובות ובכבישים בין עירוניים בשקט מוחלט. מצב התכנות הספורטיבי רותם את מלוא הכוח של המנוע החשמלי ודוחף את המכונית קדימה בקצב מרשים (5.7 שניות מאפס ל-100) מבלי לאבד את התחושה הליניארית.

מנגד, כאשר הסוללה מתחילה להתרוקן - ובפועל זה מתרחש אחרי כ-25 קילומטר בממוצע - מלוא נטל ההנעה של המכונית, ששוקלת כ-2 טון, מוטל על כתפי מנוע הארבעה צילינדרים הצנוע. הקצב עדיין נשאר מכובד, אך תחת עומס כמו האצה בעליות המנוע נשמע קצת יותר מאומץ ומחוספס. ב.מ.וו נוקבת בצריכת דלק ממוצעת של כ-52 קילומטרים לליטר בתנאים אופטימליים, אך ביום יום קשה להשיג יותר מ-15-18 קילומטר לליטר. עדיין נתון מצוין לרכב מהפלח הזה.

כמו בכל סדרה 7, מערכת ההנעה של הפלאג-אין עטופה באחת החבילות הדינמיות הטובות בשוק, עם מתלי אוויר ממוחשבים בכל פינה ושליטה אלקטרונית מלאה בתנודות הגוף. למרות המאסה והאורך העצומים, במצב התכנות הספורטיבי, ולאחר ביטול ההתערבות הטורדנית של מערכות הסיוע לנהג, זו מכונית שמרגישה חדה ומתקשרת. אם תמצאו כביש מפותל רחב ופנוי מספיק, הלווייתן אפילו יספק לכם הנאות נהיגה בלתי צפויות.

שאר המצבים מתוכננים בעליל עבור נוחות הנוסעים, עם שיכוך אבסולוטי, בסיוע חיישני "חיזוי" שעוקבים אחרי פני הכביש. כאילו מישהו הפך את האספלט הישראלי המוזנח לאוטובאן גרמני.

יכולונו להפליג כאן בתיאורים על הגאדג'טים והמערכות העתידניות של המכונית הזו (חנייה בשלט רחוק, היגוי סמי-אוטונומי וכו') אבל חבל על המילים. הטבת מס ממשלתית של יותר מ-300 אלף שקל דוחקת הכול הצידה, כולל את שקע ההטענה לחיבור הסוללה לרשת החשמל הביתית, שספק אם רוכשי הרכב יהיו מודעים לקיומו. כש"הירוקים" מדברים, הירוקים שותקים.