הנקראות ביותר

תנו לו בכפיים: יתוש הטיגריס האסיאתי מגיע לנוכחות שיא

הוא הגיע לכאן לפני 15 שנה מאסיה, ביחד עם הגלובליזציה ● העקיצות שלו מורגשות במיוחד, מגרדות מאוד, ולעתים כואבות ● ובמקרים מסוימים הוא גם יכול להיות מסוכן ● דוח G

loading

נוית בראל לא חשבה שהיא מסתכנת כשיצאה מהבית ביום שני שעבר. האווירה על הגבעה שעליה ממוקמת אוניברסיטת תל אביב הייתה טובה, וגם כשהיא הרגישה כאב חד בעין, היא ייחסה אותו ברגע הראשון לענף שנדמה היה לה שניתק מצמרת העץ שממעל. רגע לאחר מכן היה לה כבר די ברור מה קרה, לא רק משום שהיא ראתה את התוקף המפוספס חג מעליה, ממש לפני שצלל מהמרומים למתקפתו הנועזת, ולא רק משום שרגליה נעקצו בחמש נקודות שונות תוך דקות, אלא כיוון שהיא כבר הכירה את יכולותיהם של בני משפחתו המורחבת. "בשנים האחרונות אי אפשר להסתובב בפארק הירקון בשעות בין הערביים בלי לחטוף מהם", מתלוננת בראל, דוקטורנטית בתוכנית ללימודי התרבות באוניברסיטה. "אני זוכרת שבקיץ 2011, באוהלים, כולם סבלו מהם. כך שהיה לי ברור מה הסיפור".

בראל רחוקה מלהיות היחידה שמדברת על יתושי הטיגריס האסיאתי ביראה שבדרך כלל שמורה לחיות טרף עצומות ממדים ומחודדות ניבים. מאז הגעתו של היתוש לישראל ב-2002 והתרחבות שטחי המחיה שלו מדי שנה, למדו אינספור ישראלים שלא מדובר ביתוש רגיל: הוא מהיר מאוד, ניחן בכושר תמרון מעולה, בעל נכונות לעקוץ במהירות רבה פעם אחר פעם, וגם יש לו יכולת מוכחת להפיץ מחלות מסוכנות. כשמצרפים לכך את העובדה שעקיצתו של הטיגריס המעופף כואבת ממש, מגרדת בצורה בלתי נסבלת כמעט ויכולה לעורר תגובות אלרגיות חריפות - אין פלא שהוא מעורר חשש כה רב.

ואכן, כמה דקות לאחר שבראל נעקצה, ניגשו אליה חבריה ושאלו אותה בחשש מה קרה לה. בראל הציצה בהשתקפותה וראתה שהיא נראית "כאילו חטפתי אגרוף לעין". לפני השינה היא מרחה אלוורה וקיוותה לטוב, אבל בבוקר גילתה שהעין נפוחה ואדומה אף יותר. היא הגיעה במהירות למרפאה ורק טיפול במשחה אנטיביוטית ובאנטי-היסטמינים שיפר את המצב, אולם גם למחרת נראו אותות העקיצה על פניה.

הדברת יתושים עריית תל אביב / צילום: שלומי יוסף

"שמע, זה לא כמו עקיצה רגילה", סיפרה, "כל המקום נהיה אדום וחם ויש לי גם איזה חמש עקיצות ברגליים. אני נראית כמו פרדי קרוגר".

100-70 קריאות ביום

ד"ר אורי שלום, שעומד בראש אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה, מאשר שככל הנראה ישנו גידול במספר יתושי הטיגריס האסיאתי לעומת שנים קודמות. השילוב של גשמים חזקים בשלב מאוחר של החורף, ושל טמפרטורות גבוהות בצורה חריגה באביב המוקדם, הפך השנה את ישראל לגן עדן ליתוש. שלום אומר כי הבעיה חמורה בעיקר באזור מישור החוף והשפלה, ובעיקר ביישובים שבהם הרבה גינות מושקות. עם זאת, הוא מסייג, "גם ביישוב מרוחק כמו עומר נניח, שיש בו הרבה גינות, תמצא את היתוש הזה למרות שמדובר לכאורה במקום יבש. זה קורה בגלל שיש הרבה מקווי מים קטנים בחצרות וליתוש מתאימות מאוד השלוליות הקטנות".

בעוד ששלום מנהל את המאבק ברמה האסטרטגית, קובי מוצפי, שעומד כבר 13 שנים בראש יחידת ההדברה העירונית של עיריית תל אביב, הוא אחד מהמפקדים הטקטיים. באופן לא מפתיע, הוא מתייחס ליתוש הטיגריס האסיאתי כאל האויב מספר 1 שלו. אנשיו של מוצפי אומנם עוסקים גם בהדברת חולדות ונלחמים את הקרב העיקש וחסר הסיכוי נגד יתוש הקולקס, שמשק כנפיו הזעירות הוא הצליל השנוא עליכם בעולם, אבל מוצפי אומר שרוב הקריאות למוקד העירוני מתבררות כמעשה כנפיו של הטיגריס הזעיר. מדי יום, הוא אומר, הוא מקבל בין 70 ל-100 פניות שעוסקות בצורר המפוספס.

"לתל אביב היתוש הזה הגיע ב-2004 וכל שנה זה נהיה יותר ויותר גרוע למרות כל מה שאנחנו עושים", הוא אומר בתסכול. "יש מידע על היתוש באתר ובדף הפייסבוק של העירייה וגם בחשבונות הארנונה ובמודעות שאנחנו תולים בכל מקום שבו אנחנו פועלים, אבל אנשים לא עושים כלום! פעולות ממש-ממש פשוטות יכולות לצמצם מאוד את מספר היתושים, אבל זה לא קורה. לאנשים כנראה פשוט לא אכפת (מבדיקת G, אגב, נראה שבאתר העירייה לא מופיע באופן בולט שום תדרוך על התמודדות עם יתושים, ש' ס')".

מה הם כבר יכולים לעשות?

"תראה, אנחנו אומרים לאנשים שאם יש להם כלי קיבול מלאים במים עומדים בחצר, הם הופכים למדגרת יתושים ושכל מה שהם צריכים זה לשפוך את המים. קח לדוגמה את אלה שמשאירים מים לחתולים בכלי קיבול. רוצים שהחתולים ישתו? סבבה, אבל קחו אחריות על המכלים. או שתרוקנו אותם אחרי שהחתולים שתו, או שתמלאו מחדש. אם המכלים האלו עומדים בלי תזוזה במשך שבוע או עשרה ימים, הם הופכים למדגרת יתושים. אם יש לך בריכת ניקוז שלא מתוחזקת - אותו הדבר. אם לא יהיו מקורות מים בחצרות, אני מאמין שאפשר יהיה להיפטר מזה או לפחות לצמצם את המכה הזאת מאוד, אבל ממה שאנחנו רואים, זו תופעה שרק הולכת ומחמירה משנה לשנה. זה לא שהיתושים האלו עפים למרחק גדול. כל החיים שלהם עוברים במרחק של בין 50 ל-100 מטר מאיפה שהם גדלים ומתחילים לעוף".

בניגוד לקולקס, שגדל במקווי מים גדולים ובעיקר במקורות ביוב שבהם שיעור החומר האורגני גבוה, הטיגריס האסיאתי גדל במקורות מים קטנים שרובם מעשה ידי אדם. "הם גדלים בעציצים, אדניות, תחתיות של עציצים, כלי קיבול, חביות, בורות ניקוז, חלקים פנימיים של צמיגים ועוד", אומר מוצפי. "המים שהם צריכים אומנם עומדים, אבל הם נקיים. אנחנו רואים שבעיקר בעלי הבתים הפרטיים מגדלים אצלם את היתושים".

הצצה למפת היתושים שעל קיר משרדו של מוצפי מדגימה את דבריו היטב. בעוד שכל מפת השטח המוניציפלי של תל אביב זרועת נקודות בגדלים משתנים (נקודה קטנה מסמלת קריאות בודדות למוקד העירוני ונקודות גדולות יותר מסמלות עשרות קריאות ויותר), רוב הנקודות הגדולות במפה נמצאות בשכונות הצפון העשירות, אך גם בשכונה כמו קריית שלום בדרום, שמתאפיינת במספר גבוה של בתים פרטיים. עם זאת, מוצפי אומר שנמאס לו לשלוח את עובדי האגף, 13 במספר, למרכז העיר שוב ושוב.

"יש שם תשתיות מאוד ישנות. מקלטים שמוצפים במים, אתרי בנייה שבהם תמיד יש שלוליות, מערכת ביוב לא תקינה והכול סתום ומלא בדגירות של יתושים. יש לי משם המון פניות".

הדברת יתושים עריית תל אביב / צילום: שלומי יוסף

שמן, לא חומרי הדברה

כפי שניתן להבין משמו, יתוש הטיגריס האסיאתי מפוספס כמו טיגריס ומגיע מהאזורים הטרופיים והסובטרופיים של דרום-מזרח אסיה. במשך מיליוני שנים שבהן מצץ את דמם של כל מי שהייתה לו גישה אליו, התרבה היתוש במקווי מים קטנים שנוצרו בקליפות עצים ולא טיפח יומרות התרחבות כלשהן. היתושה חיה כ-21 יום. במהלך החיים שלה היא מטילה ארבע פעמים ובכל הטלה יש בין 120 ל-150 ביצים. במילים אחרות: אם נוריד את מספר הזכרים שלא עוקצים, כל יתושה מייצרת במהלך חייה כ-300 יתושות. נאמנה למורשת האבולוציונית שלה, נקבת היתוש לא צריכה אגני הטלה גדולים. היא מטילה את הביצים שלה על דופן כלים קטנים כמו צנצנות, ולאחר זמן-מה הביצים מחליקות אל המים והזחלים רוחשים בתוכם. אחרי כ-12 ימים של התפתחות הם משחרים לטרף.

לביצים, אגב, יש כושר הישרדות גבוה מאוד. הן יכולות להחזיק מעמד בסביבה יבשה לחלוטין במשך חודשים, ועלייה קלה ברמת הרטיבות סביב הביצה תגרום לה לבקוע ולזחל שבתוכה להתחיל להתפתח.

כל זה השתנה עם הגלובליזציה. על-פי התיאוריה הנפוצה, היתושים התפזרו בתוך צמיגים משומשים שנשלחו מאסיה לעולם כולו. האוניות עגנו באירופה ובאפריקה, הצמיגים הרוחשים יתושים נפרקו, והחגיגה החלה. דיווחים ראשונים על נוכחות היתוש הגיעו בשנות ה-70 מאלבניה, 20 שנה לאחר מכן הוא הגיע לאמריקה ולאיטליה, וקצת לפני תחילת האלף הוא נחת פה. מעבר למטרד, החשש הגדול מהטיגריסים הוא שהם יכולים להעביר נגיפים של כ-20 מחלות, בהן קדחת מערב הנילוס, צ'יקונגוניה, קדחת דנגי, זיקה ועוד.

וזה הזמן לטיפת אופטימיות קטנה: על אף שיתוש הטיגריס האסיאתי נמצא פה כבר 16 שנים, שלום מהמשרד להגנת הסביבה אומר שלא ידוע על תחלואה שנגרמה בגללו בישראל. "היתוש הזה יכול להעביר נגיפים שפוגעים באדם, וזה קרה גם באירופה, אבל לישראל ככל שידוע לנו זה לא הגיע. ההדבקה עובדת כך: אנשים שנושאים נגיפים כמו הזיקה, או קדחת הדנגי או אחרים ומגיעים איתם לישראל, עשויים להיעקץ על-ידי היתוש, שיכול בהמשך להעביר אותו מאדם לאדם.

כשדיווחו לפני כמה שנים על הסכנה שהטיגריס האסיאתי יפיץ את נגיף קדחת מערב הנילוס, התכוונו לכך שנמצאו בישראל יתושים שנושאים את הנגיף, אבל לא שהוא אכן העביר אותו לבני אדם. עד כה, זה לא קרה".

אלא שאופטימיות מהסוג הזה לא בדיוק עוזרת למי שחוטף מדי יום את עקיצותיהם המכאיבות של הטיגריסים. "כרגע אנחנו בשיא העונה", אומר מוצפי ומביט בפנים עגומות בערימת הדפים הגבוהה שעל שולחנו. "היתושים צריכים שילוב של חום ושל מים, והשנה העונה התחילה במארס. אתה זוכר שהיו אז כמה ימים שממש היה בהם חמסין? זה כל מה שהם צריכים".

בעוד שהטיפול היעיל ביותר באתרי הדגירה של היתושים (אתר יכול להיות תחתית של עציץ בודד שבה רוחשים מאות זחלים) הוא פשוט לרוקן אותם ממים, כשלא ניתן לעשות זאת, מרססים אנשי העירייה את פני המים בשמן שמחסל את היתושים בלי להזיק לסביבה או לסכן בעלי חיים. "השמן צף על פני המים ומונע מהזחלים לנשום, כך שזה מונע את הדור הבא", מסביר מוצפי. "לגבי היתושים החיים - אתה יכול לרסס, אבל אם אתה לא מוצא את המקור, זה יעזור לך רק לכמה ימים, ואז עוד פעם תהיה לך נאגלה של יתושים".

הדברת יתושים עריית תל אביב / צילום: שלומי יוסף

כתבנו חטף שתי עקיצות

בשעה שש בבוקר ביום חמישי שעבר, יממה בלבד לאחר שמבול מפתיע שטף את מרכז הארץ והטיס לעננים את סיכויי ההתרבות של הטיגריסים להמשך הקיץ, יצאתי לסיור איתור והשמדה שלהם עם שלושה מעובדי יחידת ההדברה של עיריית תל אביב. הכבישים עדיין ריקים והאוויר קריר כשאנחנו עוצרים ברחוב חיסין במרכז העיר ויוצאים לחפש את אגן ההטלה של היתוש בין הבניינים.

אמיר אברהם, שעובד ביחידת ההדברה כבר 21 שנה וניחן בזיכרון צילומי לחצרות אחוריות, מוביל את הכוח. הוא מצויד בפנס שאלומתו משוטטת כה וכה, והוא דוהר בחצרות בין אדניות, עציצים, צעצועים ישנים ומה לא, ומחפש מקומות רטובים.

אברהם, 45, הופך קנקנים מלאים במי גשמים, כלי פלסטיק שקולטים מי מזגנים ותחתיות של עציצים שהושקו יתר על המידה, וב-6:58 מוצא את אתר ההטלה הראשון - מעין אגן בטון שמלא במים בעומק של 40 סנטימטרים מספק לטיגריסיות את הלוקיישן האולטימטיבי. כשאור הפנס מאיר את המים, אפשר לראות שהם מלאים באלפי זחלים. כיוון שלא ניתן לשפוך את המים אלא רק לשאוב אותם מאוחר יותר, נקרא אל הדגל בן בן גיאת שנושא על כתפו מכל שמן. הוא מרסס את פני המים, חוטף כמה עקיצות ואנחנו ממשיכים הלאה.

היעד הבא נמצא ברחוב אברהם לב והוא במרחק הליכה. אמיר אברהם היה בבניין יומיים קודם לכן, אבל התלונות מהאזור ממשיכות להגיע. אנחנו שוב מוצאים כלי קיבול מלאי מים שהושארו לחתולים ואברהם מקטר והופך אותם. הוא זוכר שבאחת החצרות המוזנחות, ממש מתחת לחבלי הכביסה של מישהו, יש בור ביוב ישן, ומוביל אותנו לשם.

כשהוא מרים את המכסה אי אפשר להתבלבל: עננה קטנה של טיגריסים מעופפים מתרוממת לאוויר ופני המים העכורים שמתחת נראים כמו הפגנת ענק בכיכר רבין בצילום מהאוויר. בן גיאת שוב מרסס ואנחנו ממשיכים הלאה. בשלב הזה, אברהם חטף כבר שש עקיצות, בן גיאת שלוש ואני שתיים. גם שלומי הצלם מתחיל להתגרד.

"החיה הזאת זה הרוצח מספר 1 בעולם", אומר אברהם כשאנחנו שוב בטנדר. "אין חיה אחרת בטבע שהורגת אנשים בכמויות כמו היתושים, ולכן אנחנו חייבים להילחם בה, אבל זה פשוט לא יכול לקרות בלי שיתוף הפעולה של התושבים.

"אנחנו משאירים בכל מקום שלטים שבהם כתוב בדיוק מה צריך לעשות, אבל אין לנו גישה לכל מקום. אנחנו לא יכולים להיכנס לחצרות פרטיות וגם לא יכולים לדעת אם באיזו קומה שלישית יש מישהו שתחתיות העציצים שלו מלאות בביצים ובזחלים. אנחנו צריכים שהתושבים יבינו שזה תלוי בעיקר בהם".

כשאנחנו עוברים עם הטנדר ליד בריכת הדגים שבכיכר בדרך לעוד מוקד יתושי, אברהם מעיר בהערכה שהדגים שותפים למאבק והוא מזכיר לי שמוצפי אמר לי קודם שלפני כמה שנים הוא ניסה להביא לעיר עטלפים לבני שוליים כדי שישמשו פה כמדבירים ביולוגיים. עטלפים מסוג זה ניזונים מחרקים, ומוצפי חשב שגם אם הם לא יחסלו לחלוטין את הטיגריסים המעופפים, הם יוכלו לסייע במאבק נגדם. אלא שהניסוי, הוא דיווח בפנים נפולות, נכשל. אף שניסה לסייע להם במשימה ובנה עבורם חמישה קינים בעבר הירקון, העטלפים לא הרגישו בבית וסירבו לעשות את המצופה מהם.

הדברת יתושים עריית תל אביב / צילום: שלומי יוסף

"מנהלים מעקב צמוד"

האם מדובר בקרב אבוד והאם נמשיך להתגרד, להתנפח ולהתלונן עד קץ כל הימים? שלום מנסה לשמור על אופטימיות וטוען שניתן להפחית את הבעיה באופן משמעותי באמצעות שיתוף פעולה בין שכנים: "אם נניח נסתכל על תא שטח של עשר חצרות ומתוכן יהיו שתיים שלא מטפלים בהן, זה ישפיע על כל האחרות. מה שצריך זה שלא רק בחצר הפרטית שלך יהיה יבש, אלא שלא יהיו מקווי מים קטנים בכל החצרות באזור".

כשאני מנסה בכל זאת לקבל הבטחה לפתרון שיפיס את דעתי וירגיע את רגל שמאל שלי שעדיין מגרדת, שלום עובר לפסימיות. הדברה ביולוגית מוצלחת, הוא אומר, מפחיתה אומנם את כמות היתושים, אבל רחוקה להיות פתרון משביע רצון: "זו פרקטיקה מאוד מורכבת שדורשת סכומי כסף מאוד גדולים כדי לפתח אותה ועוד סכומים גדולים כדי להמשיך ולקיים אותה. זה לא משהו שמספיק לעשות פעם אחת אלא לתחזק את הפעולות הללו לאורך זמן".

בעוד ששלום אומר שהטיפול במפגע נמצא באחריות הרשויות המקומיות, הוא מספר שהמשרד פועל להשגת חומרי הדברה מתקדמים. האם משם תבוא הישועה? כנראה שלא. הוא מדגיש כי "רק במקום שבו יש מפגע ממש גדול של יתושים אחרי הייבוש או במקרה שיש סכנה ממשית להעברה של מחלה, רצוי להשתמש בתכשירים נגד היתושים הבוגרים.

"לימדנו את הרשויות איך לעשות את זה וכתבנו עם משרד הבריאות פרוטוקולים מיוחדים לטיפול במקרי חירום שבהם מפורט בדיוק מה עושים. בשנה שעברה היו כמה מקרים של חשש להעברת מחלה והורינו לרשויות לבצע הדברות באופן מאוד ממוקד וניהלנו מעקב צמוד עליהן". נרגעתי.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות