מי צריך תכנון מרכזי בשווקים? תנו להם לעבוד לבד

שוקי מזון ומערכות אחרות בטבע מוכיחים שאפשר לפעול היטב בלי הכוונה מרכזית • ניסיונות העבר להנדס חברות אנושיות, כמו בברה"מ, הסתיימו בקטסטרופה • המדיניות האגרסיבית של "הנדסת המשק" שהפעילו בנקים מרכזיים וממשלות בעשרים וחמש השנים האחרונות, עלולה גם היא להסתיים באסון כלכלי וחברתי

שוק מזון / צילום: Ammar Awad ,רויטרס
שוק מזון / צילום: Ammar Awad ,רויטרס

קן נמלים הוא אחת המערכות המורכבות והמתוחכמות שבטבע. הרי זה פלא, משך חייה של נמלה אחת הוא כשנה בלבד ולה מוח קטן ופרימיטיבי, אך לקן עצמו התנהגות חכמה ביותר ואורך חיים רב בהרבה. הנמלים שבקן מוצאות את הדרך האופטימלית, "שביל נמלים", אל המזון. יש להן חלוקת תפקידים מוגדרת ו"קבוצות התמחות". יש נמלים שאחראיות לבנייה, נמלים שאחראיות לנקיון, יש המטפלות בדור הבא, ויש המשמשות כ"חיילים". אפילו מידת תוקפנותן כלפי קינים אחרים נקבעת לפי נתון לא פשוט לחישוב - גילו של הקן המתחרה, וכל זה קורה ללא מנגנון מנהל או שליטה מרכזית.

הנמלים לא לבד. גם הציפורים מקיימות מערכת "קהילתית" מורכבת מאוד ללא ניהול מרכזי או "תכנון" כלשהו. הציפורים נודדות במשך חודשים ושנים בין אזורים גיאוגרפיים ואקלימיים שונים. להקה של ציפורים נודדת בקבוצה, אך אין לה כל מנהיגות, ומדי זמן מתחלפת הציפור המובילה, אך מבנה הקבוצה מתפקד להפליא. התנהגות הציפורים בשטחי ההאכלה מסודרת, הן חולקות משאבים ואף מבריחות עופות טורפים.

שתי הדוגמאות האלה אינן יחידות. יש קבוצות רבות של בעלי חיים המתנהלות בדרך דומה. מערכות מבוזרות כאלו מכונות "מערכות מורכבות מסתגלות"(complex adaptive systems). למערכת המבוזרת אין "ראש" או "מנהיג" או אפילו "מועצת חכמים". מערכת כזו מורכבת ממספר רב של "סוכנים", כשלכל אחד מהסוכנים אין מודעות או תמונה של כלל הקבוצה, והתנהגותו נקבעת רק לפי המידע והמשוב הפיזי המתקבל מהסוכנים שאליהם הוא מקושר והקרובים אליו.

מערכות מורכבות קיימות לא רק בטבע אלא גם בחברה, שם הן מוכרות בשם מערכות סדר ספונטני. כמו במערכות ביולוגיות, המערכת כוללת אוסף של הרבה פרטים שמתקשרים רק עם סביבתם הקרובה ובצורה פשוטה, אם לא פרימיטיבית. ובכל זאת, איכשהו באופן ספונטני, וללא שום הכוונה מלמעלה, נוצר במערכת סדר מתוך הכאוס.

שוק הכרמל בתל אביב כמשל

אם הייתם למשל בשוק הכרמל בתל אביב, הרי שראיתם מערכת מורכבת בעלת סדר ספונטני בפעולה. מאות מוכרים שאינם מתואמים זה עם זה, הרואים בעיקר את הדוכנים שלידם; אלפי קונים שמתקשרים רק עם חלק קטן מהמוכרים בשוק; מאות משאיות פורקות סחורה, וטונות של סחורה נרכשת על ידי הקונים בכל יום. ולמרות הכול ובצורה פלאית מחיר הירקות בכל השוק דומה, הסחורה המוצעת היא זו שאותה הלקוחות מחפשים, וכמות הסחורה הנכנסת והיוצאת מהשוק קרובה לאופטימלית. כל זה, בלי שיש ועדה מנהלת שנפגשת כל יום ומחליטה אילו ירקות ייקנו, כמה מהם יש להביא לשוק מדי יום, ומה יהיה המחיר הנכון למכור אותם. איכשהו נוצר בשוק סדר ספונטני.

שוק הכרמל הוא מקרה פרטי של שוק המוצרים והשירותים העולמי, שבו בכל רגע נתון חלק מאותם מיליארדי אנשים החיים על פני כדור הארץ, קונים, מוכרים ומבצעים עסקאות עם הסובבים אותם. התקשורת בין הסוכנים פשוטה ובסיסית, והאינפורמציה החשובה מתנקזת בעיקר למחיר. על סמך אותה אינפורמציה, המתבטאת בעיקר במחיר, מחליטים סוחרי הירקות בשוק להזמין עוד ארגז עגבניות, מגדלי העגבניות מחליטים לשתול עוד עגבניות במקום חסה, יצרני הארגזים מחליטים לייצר עוד ארגזים, המסעדנים מחליטים לגוון את תפריט הבשרים בסלטים, וכיו"ב. כך משפיעות מיליארדי ההחלטות היומיות על מה מיוצר, גדל, נצרך או מושקע, בלי ששום ועדה ריכוזית קובעת מה לייצר, איפה ומתי.

הסדר הספונטני הזה כה מובן מאליו, שאנחנו בטוחים אינסטנקטיבית שנוכל להיכנס בשמונה בבוקר למכולת השכונתית ולצאת עם קרטון של מיץ תפוזים, אף שאלו גודלו במשך שנה בפרדס אנונימי, נקטפו לפני שישה חודשים על ידי פועלים לא מוכרים, ונסחטו במפעל המרוחק מאות קילומטרים ממקום מגורינו, וכל זאת במחיר שנסכים לשלם.

כל הפלא הזה קורה ללא צורך להזמין מראש, ללא ועדה הקובעת את כמות המיץ שיש לייצר כל שנה, ללא חקיקה הנוגעת לשאלה איך להקצות את הנייר לקרטונים או את הדלק להובלה, וכו' וכו'.

הרעיון ששוק כל כך מורכב יכול לייצר סדר טבעי ברור לנו אינסטנקטיבית כשאנחנו יוצאים מהבית בשמונה בבוקר לקנות מיץ תפוזים, אבל הוא קשה מאוד להפנמה מבחינה אינטלקטואלית. משום מה, יש לרבים מאוד אמונה עמוקה שיש בכוחו של מישהו, איזה מתכנן מרכזי ללא פרצוף במשרד ממשלתי עלום, לתכנן מערכת שתוצאותיה יהיו טובות יותר מתוצאות הסדר הספונטני. וכך כה רבים שונאים את הרגולטור (כלומר המחוקק-הפוליטיקאי), אך אוהבים את הרגולציה (בעיקר אם הם באופן אישי יכולים להתחמק ממנה); שונאים את שחיתות ההון-שלטון, אך תומכים בכל רעיון או צעד שמגדיל את כוחו וסמכויותיו של אותו הון-שלטון.

הרעיון של סדר ספונטני וטבעי הוא כה מנוגד לאינטואיציה שאנחנו מוכנים להניח שאותו גוף שהביא לנו את רשות הדואר או את משרד הרישוי למשל, באמת יוכל לתכנן לנו תחבורה ציבורית או שוק ספרים או שוק דיור מוצלחים יותר. גם אחרי הניסיון רחב ההיקף, עם תוצאותיו הנוראות, בברית המועצות, ושעדיין נמשך בקובה ובוונצואלה, אנשים רבים עדיין רוצים להאמין שיש איזה קסם משיחי המאפשר לקלוע לרצונות של מאות מיליוני אנשים ולסדר שוק אופטימלי המנוהל מהמרכז.

בעיה של חישוביות? ממש לא

רבים, וכלכלנים בתוכם, טוענים שבתכנון המרכזי יש בעיה קשה של חישוביות. יש צורך בתילי-תילים של נתונים וביכולת חישוב גדולה שלא הייתה בדורות עברו. אבל עתה, לפי גרסתם, עם יכולות המחשוב המתקדמות והבינה המלאכותית, העתיד מעבר לפינה ובקרוב נגיע אל הארץ המובטחת של תכנון מרכזי מושלם על ידי הנהלות מושלמות וטהורות כפיים. לטענתם, אם רק היו למשטר הקומוניסטי בברה"מ יכולות איסוף המידע והחישוב של היום, המדינה לא הייתה מתפרקת. להיפך, היא הייתה המשגשגת שבמדינות, גן עדן סוציאליסטי למופת.

לודוויג פון מיזס, מאבות האסכולה הכלכלית האוסטרית, התנגד בחריפות לרעיון הזה. הבעיה, הוא טען, אינה חישובית בכלל. זו לא בעיה של מידע, זו בעיה של ידע. מיליארדי שחקנים מקבלים עשרות החלטות בכל יום, ומצביעים בכיסיהם על ההעדפות העכשוויות שלהם, ובשעה שהם עושים כן הם מתקשרים במסרים בסיסיים עם המעטים שסביבם. מכניזם התקשורת שאחראי על היווצרות הסדר הספונטני הוא מנגנון המחירים. דרכו הקונים והמוכרים מתקשרים ומעבירים סימנים על העדפותיהם לאלו שסביבם. בהעדר מנגנון מחירים - השואב את קיומו מההתקשרויות מרצון חופשי בין קונים למוכרים - המתכנן המרכזי לעולם לא יוכל לחשב מה הדרך הזולה והיעילה ביותר לייצר מוצר ולהקצות את המשאבים במשק, כך שהחיטה לא תרקיב בשדות מחוסר משאיות בשעה שהמדפים בעיר ריקים, כפי שקרה בברה"מ.

הבעיה, לפי פון מיזס, אינה אפוא באיסוף הידע אלא בעצם קיומו, שכן מדובר באינסוף נתונים המשתנים כל הזמן.

הפילוסוף היווני הרקליטוס (544 לפנה"ס) המחיש את הרעיון באומרו: "מעולם לא נכנס אותו אדם לאותו נהר פעמיים, שכן בפעם השנייה אין זה בדיוק אותו נהר ואין זה בדיוק אותו אדם".

הפילוסוף הצרפתי-יהודי אנרי ברגסון הסביר: "מהעובדה שהעבר שלנו שורד עימנו נובעת תוצאה רבת חשיבות. מן הנמנע שתהא איזו תודעה המתנסה פעמיים באותו המצב עצמו. אף אם הנסיבות הן אותן נסיבות, שוב אין זה אותו האיש שהן פועלות עליו". לפיכך אין דרך לכמת את הידע, הוא דינמי בהיווצרותו.

פרידריך האייק, תלמידו ושותפו של פון מיזס, וזוכה פרס נובל לכלכלה, הרחיב כשאמר שבעולם מיליארדי אנשים ורצונותיהם נולדים ומשתנים כל רגע, כל דקה. לכן אין זו בעיה של איסוף המידע. המידע פשוט לא קיים. השוק מתארגן בסדר ספונטני, בעזרת "היד הנעלמה" כפי שהכלכלן אדם סמית כינה אותה, וכל ניסיון לארגן את הסדר הזה על ידי גוף מרכזי תמיד הסתיים בקטסטרופה, לא רק משום שגוף מרכזי כזה תמיד יתדרדר למקורביזם ולשחיתות, אלא גם שהמתכון אינהרנטית נועד לכישלון.

אל תעמידו פנים של ידענים

האייק סבר כי תפקיד הכלכלנים הוא "להמחיש כמה מעט אנחנו באמת יודעים על מה שגופים המרכזיים מתיימרים לעצב ולתכנן". הוא הזהיר מפני "העמדת פנים של ידען" (Pretense of knowledge), מפני האמונה שיש מספיק ידע לתכנן תכנון ריכוזי ולנסות להנדס שוק או חברה. כל ניסיון כזה, הסביר, לא יוביל אלא לקטסטרופה כלכלית וחברתית ורק ירחיק את החברה האנושית מחירות ומצדק.

הבנקים המרכזיים בעולם, ובראשם הפדרל ריזרב, וכן רוב ממשלות העולם, הובילו בעשרים וחמש השנים האחרונות מדיניות אגרסיבית של "הנדסת המשק", מדיניות של תכנון מרכזי והרס מנגנון המחירים באמצעות מניפולציה מסיבית בשער הריבית והדפסה מסיבית של כסף-חוב, מדיניות של גירעונות עתק שאין סיכוי לפורעם, ושל משטר סובסידיות, מכסים ומסים שכמוהו לא היה מעולם.

שתי המפלגות הגדולות בארה"ב מאמינות כי תפקידן הוא לעצב עולם דמיוני שאותו הן מבטיחות לבוחרים התמימים, עולם המשוחרר מחוקי הגרביטציה והשוק והמיטיב עם האליטות המממנות אותן, ואשר להן הן שייכות. בינתיים במבחן התוצאה קיבלנו שלוש בועות ענק ושני פיצוצי בועות.

האם פיצוץ השלישית יביא סופסוף להכרה כי הבנקים המרכזיים לא יכולים להיות תחליף לשוק וכי הניסיון "להנדס משק" סופו אסון חברתי וכלכלי? 

■ הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988