מה שווים תושבי הדרום אם אינם חברי ליכוד? כנראה לא הרבה

העדר ההזדהות והאיכפתיות של צמרת הליכוד, והעומד בראשם, ראש הממשלה נתניהו, עם תושבי עוטף עזה המחישו לציבור הישראלי איך נראה היחס לקבוצת אזרחים שאינם קבוצת לחץ.

שבועות ארוכים השדות של האזור בוערים, החקלאים שם משתנקים, נחנקים ומתחננים ליחס, אך נתניהו אפילו עוד לא הגיע לראות בעיניו את הנעשה בשטח. כל קבוצת לחץ אחרת, נניח תושבי יישובים בשטחים הסופגים פיגועים או אזורים עירוניים בהם ראש העיר הוא חבר ליכוד, היו מתזזים את חברי מפלגת השלטון אליהם בבהילות, זוכים לתשומת לב פרטנית, מידית ונחרצת מן הממשלה ובעיקר מן העומד בראשה.

נתניהו לא מעוניין להסביר, בטח לא כשהוא מסתכל לתוך המצלמה ושדה שרוף ברקע - שהוא מחפש נתיב מתון, שהוא לא רוצה לדחוף את צה"ל לפעילות קרקעית. הוא לא רוצה לכנס מסיבת עיתונאים, אמיתית, פתוחה, מהימנה ולענות לתושבי האזור שמבחינתו ארגון החמאס מוחלש, מוכה, עלוב, חסר כסף, וחסר תמיכה עולמית, הוא חמאס עדיף לישראל מאשר חמאס תחת כיבוש צה"לי. הוא לא מעוניין לשוחח על מדיניות מורכבת, ממנה עולה שאם החמאס לא יהיה בעזה, יהיו שם אולי גורמים מסוכנים יותר לישראל.

באופן חריג, דווקא המרכז והשמאל בישראל דוחפים היום את נתניהו לפעילות צבאית אגרסיבית יותר והוא עוצר, בולם, נמנע. אבל את הדברים הללו נתניהו לא היה רוצה להסביר. חלילה, שהוא יצא מנהיג חלש.

בהיעדר קבוצת לחץ פוליטית מקומית, נותר הדרום, סביב עזה, פרוץ לעין כל. החיטה עלתה באש, התושבים פעורי עיניים, דומעים את ריח השריפות ומתוסכלים מן הממשלה. אם אותה הממשלה היתה צריכה להתגייס לפתור משבר של מגורים לא חוקיים על מספר דונמם בגבעה בסמוך לעפרה, כל מועצת החכמים של הימין היו נסגרים מאחורי דלתות ושולחנות שרטוט וחושבים ביחד על פתרון שלא יכאב מדי לתושבים. אך ב-110 הימים האחרונים כאשר עשרות אלפי דונמים עולים באש - אף אחד לא מסוגל להניח מחשבה, ורעיון.

וזה לא שאין בליכוד אנשים שמבינים את העניין. ח"כ נאוה בוקר שנכנסה לכנסת ה-20 לפני שלוש שנים וחצי לקחה על עצמה את המשימה הציבורית של להיות הקול המשפיע בנושא של כיבוי אש, שריפות, פעילות בכל הנוגע לשירותי ההצלה. ח"כ מיקי זהר, איש קריית גת, תושב הדרום ומזדהה עם מאבקים של ישראלים החיים דרומה לקו אשקלון. ח"כ דוד ביטן בקיא בענייני בטיחות בתוך היישובים, שמירה על הסדר, שירותים קהילתיים. הוא גם מתרוצץ ברחבי הארץ לכל מקום בו נתניהו נמצא, כדי להיות מצולם לצידו. כך גם השר איוב קרא, שמחרה מחזיק אחרי ראש הממשלה, משכנע בכל מקום בצדקת הדרך של מנהיג הליכוד, בנימין נתניהו. ואיתם השרים לוין, ארדן, גמליאל, רגב. הם מדברים עצמם לדעת בכל דבר ועניין, אך את האזור השרוף טרם ירדו לבחון.

שדות הקיבוצים ושטחיה של העיר שדרות עולים באש, הציבור שם משווע לעזרה ונבחרי הציבור של מפלגת השלטון משמיעים קולות רפים, רדומים, הססניים.

מפקירים את הזירה לאופוזיציה

אפשר לבצע את התרגיל המחשבתי של מה היה קורה אילו, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד או יו"ר העבודה אבי גבאי היום עומדים כיום בראש הממשלה. הדציבלים של מתקפות הימין נגדם מהדהדות לנו כבר במחשבות. אך הרבה לפני כן, קשה להבין איך אנשי המפלגה האוחזת בשלטון במדינה, רצוף מזה כמעט עשור - עומדים חסרי אונים עם המדיניות הלא ברורה של ראש הממשלה.

יתכן שאין להם תשובות, שהם לא יודעים להוביל, אך גם את הנוכחות הפיסית בשטח, ביקור בקיבוצים, בישובים השרופים, הם הפקירו לחברי הכנסת של המפלגות האחרות.

השר לשעבר עמיר פרץ (המחנה הציוני) תושב שדרות וח"כ חיים ילין ראש המועצה האזורית אשכול לשעבר מחברים בין סיעותיהם לתושבי האזור וכך גם אחד מבכירי מרצ, אבי דבוש, תושב שדרות וקודם לכן קיבוץ ברור חיל - הם מובילים עם מפלגותיהם את קמפיין השטח של מצוקת התושבים של עוטף עזה.

לפיד, ילין וחבריהם נוסעים וחוזרים. אתמול התראיין לפיד כשהשדה של קיבוץ כפר עזה בגבו. בעמוד הפייסבוק שלו פרסם כרזה עם הכותרת "הכל בוער חביבי".

אבי גבאי וציפי לבני תכננו למוצאי שבת אירוע מחאה באזור קיבוץ בארי, ואחרי שצה"ל ביקש למנוע עריכת אירועים גדולים, הם התכנסו במועדון של הקיבוץ, ושוחחו עם התושבים. מרבית חברי הכנסת של המפלגה הצטרפו. גבאי צירף אליו את אשתו איילת וביחד הם נשארו לישון בלילה בקיבוץ בארי. הבוקר סייר גבאי באזור הפגוע בעיר שדרות.

ואיפה הליכודניקים? בולטים בהעדרם. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ניסה בסוף השבוע להציל במעט את המצב והודיע שיגיע היום (א') לצפות במשחק הגמר של המונדיאל עם תושבי האזור. בשעות הצהריים המאוחרות (יום א') בסיום ישיבת הממשלה, הודלף שגם נתניהו יגיע לאזור במהלך הימים הקרובים. לקח לו זמן רב. כעת משהוא ידהר דרומה, תלווה אותו כל מקהלת הליכוד, תקיף אותו ותשבח את מנהיגותו החזקה.

אין להם תשובות לאזרחי האזור, הם אינם יודעים או שמא מעדיפים שלא להסביר שנתניהו אולי רוצה לשמר את החמאס בשלטון מוחלש, שנתניהו מבצע מדיניות של מו"מ שקט מאחורי הקלעים, שהוא אינו רוצה את עזה והרשות הפלסטינית ברמאללה מתואמים זה עם זה.

כ"ץ חורג מן השורה

אגב, לצד כל הליכודניקים הדוממים ראוי לציין את שר התחבורה ישראל כ"ץ. הוא מפגין בשנים האחרונות שונות מחשבתית. גם אם רעיונותיו אינם ישימים בשלב הנוכחי וגם אם מדובר בתכניות תשתית לטווח הרחוק, כ"ץ נבדל משאר הליכודניקים כמי שמציג לפחות מהלך אזורי, תכנוני. הבוקר הוא פרסם הודעה, בה האשים את שר הבטחון אביגדור ליברמן בכך שתוכנית ה'אי-פרדות' (הקמת אי סחר בטוח ונפרד מעזה שיאפשר לחבל הארץ הקטן לקיים משק עם עצמאות כלכלית, מסחרית), לא הגיעה עד ליום הזה אפילו לדיון מקדמי בקבינט.

"שר הבטחון ליברמן חייב להביא לקבינט הצעה לקביעת מדיניות ברורה מול עזה: מיטוט החמאס וחיסול הטרור, או איפרדות מכל אחריות אזרחית ויצירת קו גבול עם הרתעה מלאה - כמו מול סוריה ולבנון. אין אופציה להמשיך במצב הקיים. זה לא הוגן כלפי תושבי עוטף עזה ופוגע בביטחון מדינת ישראל", כתב כ"ץ.

אך לצד הביקורת שכ"ץ מטיח בליברמן, הוא מודע יותר מכולם שמי שחוסם אותו אינו רק שר הבטחון. גם ראש הממשלה, יו"ר מפלגתו, לא מוכן ולא מעונייין לראות את היזמות של כ"ץ תופסת תאוצה.