העיוות ההיסטורי מאחורי דרישות השכר של גמלאי המשטרה

הדרישה של גמלאי המשטרה ושב"ס לעלות את שכרם בגלל תוספת שקיבלו אנשי הקבע נשמעת הגיונית אך מאחוריה עומד עיוות • את התוספת קיבלו אנשי צה"ל בגלל אופי העסקה שלהם שאין לו קשר לאופי העסקה במגזר הציבורי • אם ריח הבחירות המתקרב יגרום לנתניהו להיכנע גם לדרישה אבסורדית זאת, הוא עלול למחוק כל זכר להישגיו כשר האוצר

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל / צילום: Reuters. POOL New
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל / צילום: Reuters. POOL New

1. 

התוספת של אנשי הקבע על חוסר יציבות

הרעש הגדול בדרך. לחץ גמלאי המשטרה ושירות בתי הסוהר (שב"ס), שנועד להשוות את שכרם לשכר גמלאי צה"ל, מתוכנן להגיע לרתיחה בימים הבאים. איתו מתחממת גזרת הטרמפיסטים הפוליטיים שמכבר לוטשים עיניים למנדטים הרבים של אלפי משפחות השוטרים, הסוהרים, משמר הכנסת וגמלאיהם.

בהמשך להפגנות ולשביתות הרעב המתמשכות שהחלו כבר לפני חודשים ליד ביתו של שר האוצר משה כחלון, ומדי פעם גם ליד ביתו של השר לביטחון פנים גלעד ארדן, וללחצים על חברי כנסת ואנשים מרכזיים במפלגות, מתוכננות בקרוב גם חסימות כבישים וצמתים, הפגנות מול בית ראש הממשלה, הכנסת, משרד האוצר, המשרד לביטחון פנים, הפגנות של בני ובנות זוג של שוטרים, סוהרים ועוד. חודש ספטמבר הוא מועד היעד, מועד שמשתלב היטב גם בשיח הבחירות שכבר החל.

"הפצצה המתקתקת" המשטרתית הנוכחית מתחילה ב-2006, בזמן ממשלת אריאל שרון, שהיה בעברו אלוף בצה"ל, וממשלת אהוד אולמרט. לאחר לחצים מתמשכים של מערכת הביטחון, החליטה הממשלה להכיר בכך שאנשי הקבע סובלים מ"העדר ביטחון תעסוקתי" - הם אינם נהנים מ'קביעות' בטוחה עד מועד הפנסיה שממנה נהנים עובדי המערכת הציבורית. המטכ"ל יכול לנייד אנשי הקבע בין תפקידים ומקומות וגם להביא לסיום תפקידם מאילוצי תקציב או עניינים אחרים. בשל כך נקבע אז כי בגין 'אי-הוודאות' הזו - שהיא כידוע חלק מחיי התעסוקה של מעל ל-3 מיליון עובדים במגזר העסקי בישראל - יקבלו משרתי הקבע תוספת של 7.3% לשכרם.

איכשהו צה"ל החליט, בלי לספר לאף אחד, להחיל אוטומטית את התוספת הזו גם על כל הגמלאים שלו. כלומר להוסיף לכל אלה שכבר מחוץ לשירות וחוסר היציבות התעסוקתית כבר לא רלוונטית עבורם, תוספת מיוחדת לשכר. צריך לזכור שאלו עובדים שנהנו ונהנים מפנסיית-גישור, מ"תוספת-הרמטכ"ל" - זכות הרמטכ"ל להגדיל את בסיס הפנסיה לכל פורש שהוא רוצה, בלי לנמק ובלי ליידע. בדוח מבקר המדינה לפני כשנתיים התברר ש-97% מהפורשים זוכים בנדיבות ליבו זו של הרמטכ"ל ומקבלים תוספת משמעותית ואוטומטית. רק עכשיו מבקש היועץ המשפטי לממשלה לעצור את זה - פנסיה נדיבה והטבות פרישה שוטפות, בזמן שרובם מועסקים לאחר הפרישה במערכות אחרות, או בעסקים עצמאיים, כך שאין להם כל בעיה או טענה הגיונית על "ביטחון תעסוקתי". לימים, כשהדברים התגלו במקרה, יטען משרד הביטחון שמתן התוספת התמוהה והמפוקפקת הזו גם לגמלאים נבעה מחובת "ההצמדה" של תנאי הגמלאים לתנאי משרתי הקבע. 

התקציב בצמיחה, אך תהליכי הייעול ממתינים
 התקציב בצמיחה, אך תהליכי הייעול ממתינים

2.

השוטרים מגלים ומבקשים את התוספת גם לעצמם

בתירוץ "חובת הסודיות הביטחונית" אף אחד חוץ מראשי הצבא, לא היה מודע לאירוע רב-המיליארדים המתמשך הזה. מחיר התחלתי: כ-700 מיליון שקל בשנה, מחיר שהלך וצמח ועוד יצמח הרבה יותר עם השנים, בשל ריבוי הפורשים והעלייה בתוחלת החיים.

במשטרה, שהשכר בה צמוד לצבא לא ידעו, ובשירות בתי הסוהר ומשמר הכנסת שתנאי העובדים שלהם צמודים למשטרה גם לא ידעו על התוספת. גם באוצר לא ידעו להסביר איך פתאום יש כזאת עלייה בהוצאות לכוח אדם וגמלאות, המהוות יותר ממחצית תקציב הביטחון הכולל.

רק כמה שנים אחרי זה התחילו דיבורים על "חובת שקיפות" שלאחריהם הגיע גם הסכם כחלון-יעלון. כך קרה שהתוספת הסודית הזו נחשפה ובאותו רגע נכנסה שיטת ההצמדה ללחץ - זאת למרות שכל הגופים האחרים ש"צמודים לצבא" - שוטרים, סוהרים, משמר הכנסת וגם שב"כ מוסד - בהחלט נהנים מביטחון תעסוקתי מלא. כלומר, אי-אפשר להזיז אותם לא מהתפקיד, לא מהגדרת התפקיד ולא ממקום העבודה.

אבל על תוספת כל כך יפה הרי לא מוותרים, אז כמה גמלאי משטרה התארגנו ופנו לבית הדין האזורי לעבודה בטענה שהצמדת שכרם לשכר אנשי הקבע שקבועה בהחלטת ממשלה מסוף שנות ה-70, אמורה להבטיח גם להם את תוספת העדר ביטחון תעסוקתי, למרות שכשוטרים יש להם בטחון תעסוקתי ולמרות שכגמלאים הם כלל לא נזקקים לביטחון תעסוקתי.

ביולי 2017 קיבל בית הדין לעבודה את דרישתם. תחשיב שהוצג לשופטים הראה שתשלום רטרואקטיבי רק לגמלאים אלה, מ-2006 עד 2017, יעלה 7-8 מיליארד שקל. בנוסף הראה התחשיב שעלות התוספת תגיע ללמעלה ממיליארד שקל בכל שנה ותגדל ככל שיעבור הזמן.

3.

התוספת המתגלגלת: כך עובד המגזר הציבורי

רשמית מדברים המפגינים על עניין שנראה תמים: "מימוש ההצמדה ההיסטורית לשכר בצה"ל ופסק הדין של בית הדין לעבודה". מעשית מדובר באחת הפרשות העקרוניות והקריטיות ביותר לעתיד הכלכלה והחברה שבנויה על עיוותי ענק שמקורם בתורת ההצמדה. העובדה ששכר בשירות הציבורי משולם לא על סוג עבודה, לא על איכותה ואפילו לא על נוכחות, אלא לפי שיטת הצמדה. זה צמוד לזה, שצמוד לזה, שצמוד להוא. גם כשאין סיבה להצמיד - מצמידים, כי ככה זה.

בפועל, המשק הציבורי לא באמת עובד בשיטת ההצמדה אלא בשיטת הצמוד פלוס, פלוס, פלוס. קודם דורשים ותמיד מקבלים שכר "צמוד ל..", אחר כך כל סקטור דורש ומקבל תוספות בגין 'תנאים ייחודיים' שלו, ואז הצמודים מלפנים ומאחור דורשים, מכוח צו-הצמדה, את התוספת הזו, שמתגלגלת עד שכל השירות הציבורי, כ-700 אלף איש ואשה נהנים ממנה.

זו גם אחת מהסיבות לשכר הגבוה במגזר הציבורי, אפילו בלי לחשב את עלות "הקביעות" שיכולה להגיע ל-3,000-5,000 שקל בחודש וגם לעובדה, שמדווחת על ידי בנק ישראל והלמ"ס, שהשכר הראלי למשרת שכיר בשירות הציבורי מצוי בעלייה מתמדת: 3.5% בין 1995 ל-2017, בעוד שבמגזר העסקי העלייה הגיעה ל-2.6% בלבד.

4.

הסכנה: איגודים נוספים יבקשו להצטרף לחגיגה

מאז שנחפשה הפרשה לפני מעל לשנתיים, הממשלה "מקיימת דיונים" בנושא, ברמת ראש ממשלה ושר האוצר. צוות בכיר הוקם, ישב וישב אך לא יצא כלום. ברור שהתוספת שהוצמדה לגמלאי הצבא מעוותת וראויה לביטול. ברור שדרישת ההצמדה גם לאנשי המשטרה ולאנשי השב"ס וגם לגמלאי המשטרה והשב"ס סופר מעוותת ואין לבצע אותה. ברור ואין בכלל ספק שלשוטרים ולסוהרים יש "ביטחון תעסוקתי" מלא. ברור ואין ספק שאף אחד מהגמלאים בעלי הפנסיות הללו איננו סובל וגם לא יסבול לעולם, מ"חוסר ביטחון תעסוקתי". גם ברור שמדובר בעול כל כך כבד על התקציב שהוא יפגע בתקציבי חינוך, רווחה, בריאות. אבל הפחד הפוליטי מהחלטה גובר על הכל.

בקרוב מאוד, ספטמבר השנה, מגיע המועד הרשמי למימוש החלטת בית הדין לעבודה. הדחיינות נגמרת, צריך להחליט. האם להכריז, בהחלטת ממשלה ואולי גם כנסת, על התוספת של ה-7.3% לשכר אנשי הקבע כאל תוספת ייחודית להם בלבד? אם זו תהיה ההחלטה שתתקבל, משמעותה לבטל, לאחור וקדימה, את התוספת המפוקפקת לגמלאי הצבא, מה שיביא לפיצוץ עז, ממש לפני הבחירות.

אופציות נוספות הן לעתור לבג"ץ על חוסר ההיגיון שב"הצמדה" זו או בכלל, או אולי למשוך את הזמן, לבקש דחיות, עד לממשלה הבאה ואחריה? אפשר כמובן גם להיכנע ולשלם מיליארדי שקלים סתם, העיקר שיהיה שקט.

כמובן שגם קיימת סכנה שעוד עובדים מאוגדים הנהנים מביטחון תעסוקתי מלא יצטרפו לדרישת התוספת. למשל עובדי חברת החשמל יכולים לטעון שבעצם קיומה של רפורמה שכתוצאה ממנה מפטרים כ-1,700 עובדים זו הוכחה לכך שאין להם ביטחון תעסוקתי ולכן צריך לשלם לכל העובדים וכל הגמלאים של החברה את התוספת? ומה עם עובדי נמלי הים שיוכלו לטעון שאם המדינה בנתה נמלים חדשים אז הבטחתה לעוד הרבה שנות עבודה בביטחון תעסוקתי מלא לא מתקיימת, ולכן מגיע לכל העובדים והפנסיונרים של הנמלים תוספת בדומה לתוספת שקיבלו אנשי הקבע. 

5.

תפוח האדמה הלוהט מתגלגל לראש הממשלה

באוצר מתייחסים לנושא כאל "מגה פיגוע". שר האוצר, שמטפח את תדמית ה"חברתי" אליה הוסיף באחרונה את תדמית ה"ביטחוני", מתפתה למנדטים של משפחות משרתי וגמלאי המשטרה, צה"ל, שב"ס, משמר הכנסת וכל אחד שמחובר אליהם, אבל יודע שהענות לדרישות תמוטט לו את התקציב, את הצמיחה ואת כל הדברים הטובים שהוא מתגאה בהם.

השר לביטחון פנים גלעד ארדן התחיל את הפרשה בהצהרה "מגיע לכם בדין ובצדק. אני אוביל את המאבק לשיפור תנאי השוטרים והסוהרים. משרד האוצר ערער על החלטת בית הדין לעבודה בלי ידיעתי ובניגוד לעמדתי" (דבר ראשון 6.9.17), אך קלט מהר מאוד את המדרון החלקלק של האמירה הזו והוא די שותק בנושא.

שר הביטחון אביגדור ליברמן לא מכניס את ראשו למיטה החולה הזו, לפחות עד שמישהו ייגע באנשיו או שהבחירות יתקרבו. ראש הממשלה שניסה לחמוק מהפרשה ולהשאיר אותה רק לכחלון, הבין לאחרונה שהכול עלול ליפול עליו ומינה לפני כמה ימים את ראש לשכתו יואב הורביץ לטפל במשבר.

6.

המשק לא יעמוד בכניעה נוספת של נתניהו

המפכ"ל רוני אלשיך, בשלהי הקדנציה שלו אולי בדרך לפוליטיקה, ניסה בתחילה לא להתערב ולא להתעמת עם הממשלה, גם בגלל רגישות סיום הקדנציה וגם מחשש שאת הכסף, או חלקו, הוא יידרש לתת מתקציב המשטרה.

אבל הימים מתחממים, וביום רביעי האחרון אלשיך כבר תפס עמדה ניצית בעניין האפליה לרעה, כדבריו, של גמלאי השוטרים והסוהרים וניצל אותה להמשיך בספין, שישבה את לבבות השוטרים. "השכר לשוטרים מעליב", הוא אמר בראיון לכתב המשטרה משה נוסבאום, "מדובר בעוול ארוך שנים. אני מסתכל על תלושי השכר של אנשים שעבדו עשרות שנים וזה מעליב.. לאחר שנים ארוכות הם צריכים לקבל גימלה מכובדת", אמר אלשיך.

הדרישה של אלשיך להעלאת השכר המעוותת לשוטריו וגמלאיו דורשת התייחסות לכמה נקודות. הראשונה היא שמספר הניצבים במשטרה (18-20) ששכרם צמוד לשכר של אלופי צה"ל גבוה ממספר האלופים בצה"ל, ומספר תתי הניצבים (55-63) גבוה ממספר תתי האלופים בצה"ל. זאת כאשר מספר החיילים גבוה פי כמה וכמה ממספר השוטרים. לפי הערכת המכון למחקרי ביטחון לאומי, בצה"ל משרתים 177 אלף חיילים ועוד כ-450 אלף במילואים. זאת בעוד שבמשטרה משרתים 35 אלף שוטרים בלבד ועוד אנשי מג"ב. מה זה אומר על היעילות והביטחון התעסוקתי במשטרה?

הנקודה השנייה שדורשת התייחסות היא שבתוכנית "נקודת מפנה" שחתמה המשטרה מול האוצר ב-2011, הסכים האוצר על העלאה בתקציב המשטרה, עלייה מסיבית במספר השוטרים והעלאת שכר ייחודית ומשמעותית לדרגות הנגדים - מדרגת סמל ראשון ועד דרגת רב נגד - בידיעה שההצמדה לצה"ל, שמיטיבה במיוחד עם הקצונה הבכירה במשטרה, פחות מטיבה עם הנגדים. חיילי הדרגות המקבילות בצבא הם צעירים שעולים במהירות בסולם הדרגות, או מסיימים את חוזה הקבע אבל במשטרה הם נשארים בעלי אותה דרגה לאורך כל השירות.

מנגד התחייבה המשטרה לדבר אחד: קיצוץ מסיבי במספר שוטרי המטה - הפקידים. שינוי משמעותי במצב בו יותר מ-50% מהמשטרה יושבים במשרדים, במטה הארצי, ב-7 מחוזות, 7 אגפים, בעוד השטח והרחוב, בעיקר בצפון ובדרום, מופקרים. זה לא התממש.

דבר אחד ברור, אם גם הפעם ייכנע נתניהו ללחץ המופעל עליו, אז תקופת העשור שלו בראשות הממשלה תתאפיין בחיסול טוטאלי של השינויים הכלכליים שעשה נתניהו בהיותו שר אוצר. ברפורמה במשק החשמל שאושרה לאחרונה כבר חיסל נתניהו את הסיכוי לשינוי יחסי העבודה, כשוויתר על הדרישה ששינוי מבני, שבא לטובת כלל הציבור, במונופול לא יהיה עוד עילה להשבתה. החשש שלו מעימות עם עובדי נמלי הים גרם לו להיכנע לשר התחבורה ישראל כץ שהוסיף למדינה הקצרצרה שלנו עוד שני נמלים - סך הכל חמישה. בתקופת כהונתו כשר אוצר כינה נתניהו את המגזר הציבורי "שמן הרוכב על רזה", אך בתקופתו כראש ממשלה ממשיך המגזר הציבורי לתפוח, בכמות ובשכר, בעוד המגזר העסקי נגרר מאחור. ועכשיו הפרשה הכול כך צינית הזאת מציבה סימן שאלה נוסף בנוגע להישגיו של נתניהו לאורך השנים. 

צרו איתנו קשר *5988