הנקראות ביותר

מעבדת הניסויים של העולם: הכירו את הסנד-בוקס ניישן

חצופים, פזיזים, חסרי סבלנות, לא פראיירים ● יש הרבה תכונות שאפשר לייחס לישראלים, ועל רובן נוהגים לדבר באופן לא מחמיא ● אבל זה גם מה שמושך חברות ענק גלובליות להשתמש בה כ"ארגז חול" של ניסוי וטעייה

איור: מורן ברק
איור: מורן ברק

ארגז חול הוא אזור תחום, רחב ונמוך או גומה רדודה, ממולא בחול ומיועד למשחק ילדים, כך על-פי ההגדרה המקובלת. גומה רדודה היא אומנם לא המחמאה הכי גדולה שמדינת ישראל יכולה לקבל - גם אם היא לא מאוד רחוקה מהמציאות - אבל מתברר שלהיות ארגז חול בעולם העסקי (sandbox) זאת מחמאה לא רעה ככל שבצידה גם תמורה כספית. בארגז חול, ילדים מעוררים את הדמיון ואת היצירתיות שלהם, בונים ארמונות, חופרים בורות, יוצרים והורסים, מנסים ולומדים. בעולם העסקי, "ארגז החול" הוא המקום ליישם פיילוטים, ניסויים ומחקרי מוצר ולהציע אטמוספירה כללית של מקום שבו מותר לשחק, לשחרר מוצר בפעם הראשונה מבלי לצפות מראש את התוצאה, או לעשות ניסוי כדי לקבל פידבק מהשוק.

כך הפכה ישראל ל"ארגז החול" של העולם

loading

עד כמה ישראל מתאימה להגדרה? לפי הדוגמאות שיופיעו בהמשך, התשובה היא: מאוד. האם הציבור בישראל מרוויח מהניסויים ומהמחקרים שנעשים עליו או שמדובר בהתגלחות על כוח הקנייה וההון האנושי המקומי? כמה כסף זה יכול באמת להכניס לקופת המדינה? איך מושכים חברות בינלאומיות לשחק כאן ועד כמה היתרונות שלנו להיות ארגז חול באמת מובהקים? הנה הצצה לשלוש תעשיות שפועלות בשוק המקומי כאילו היה ארגז חול.

שיווק בינלאומי: "לא פוחדים לקחת סיכונים"

בחודש שעבר התכנסו ברמת גן כ-30 ממנהלי השיווק הבכירים בישראל, מטעם חברות שהחלו כישראליות והפכו לבינלאומיות, תחת השם GCMO. מפגש כזה קורה מדי חודש בשנה האחרונה, ביוזמתן של סופי מלניק, מנהלת השיווק הבינלאומי של אאוטבריין, שירה לוי ברקן, בעבר CMO מזרח אירופה במיקרוספט וכיום*VP לשיווק ומונטיזציה במותג Caesars של פלייטיקה; וכן מתי יהב, סמנכ"ל השיווק הגלובלי של סודהסטרים, ושירי גרוסברד, שותפה-מייסדת בחברת Join Digital Talent Agency. המטרה: לחשוב איך למתג את ישראל כמעצמת שיווק בינלאומית בגלל יתרונות ארגז החול.

"האופי של השוק הישראלי, כמו האופי של הישראלים, הוא כזה שאנחנו לא פוחדים לבחון ולקחת סיכונים", אומרת מלניק. "זה אומר שאפשר לעשות ניסיונות מסוגים שונים ולטייב תוך כדי תנועה. כשאני בונה תהליך בתוך ארגז החול המקומי, אני כל הזמן בוחנת את הפוטנציאל שלו בסקייל בינלאומי. הישראליות שלנו היא לטובתנו ובעוכרנו תמיד: לטובתנו, כי אנחנו יוצרים פתרונות, ומהצד השני, הרבה פעמים אנחנו קופצים למים בלי לבחון את כל האספקטים".

קיראו עוד ב"גלובס"


סופי מלניק - מנהלת שיווק בינלאומי אאוטבריין / צילום:יח"צ
 סופי מלניק - מנהלת שיווק בינלאומי אאוטבריין / צילום:יח"צ

את מנהלת עובדים גם ביפן ובאוסטרליה. לא מפתה לאמץ דווקא את תהליכי העבודה האיטיים, המדודים והמסודרים שלהם?

"לתהליך עבודה לפי פרוטוקול יש המון יתרונות, אבל היתרון שלנו הוא שאנחנו יודעים לדבר את שתי השפות - חדשנות ואומץ מצד אחד, וסדר מצד שני. זה השילוב שמאפיין את מנהל השיווק הישראלי ויכול להפוך אותנו למעצמת שיווק בינלאומית".

דוגמה למהלך כזה מציג יהב מסודהסטרים: "ישראל מהווה פחות משני אחוז מהביזנס שלנו, אז מבחינה עסקית היא שוק קטן", הוא אומר, "אבל אני מנהל את מערך השיווק הגלובלי מפה וישראל זה שוק הבית שלנו. אנחנו משיקים פה מוצרים בשלב יחסית מוקדם כסוג של פיילוט ואז מקבלים פידבקים של צרכנים; אנחנו עושים מחקרים וסקרים כאן, וכמעט תמיד ישראל זה השוק הראשון שיוצאים אליו כדי ללמוד יותר".

מחמיא שאתם שואלים את הישראלים קודם מה דעתם. למה כל הטוב הזה מגיע לנו?

"הצרכן הישראלי הוא מוטה חדשנות ומאמץ חדשנות מהר ביחס לשווקים אחרים. הצרכן הישראלי גם רגיל לעשות שימוש בטכנולוגיה ובגאדג'טים. הוא נותן לנו פידבק טוב יחסית ולמדנו לאורך הזמן לקחת את הפידבק הזה ולטייב אותו לפני שיוצאים להשקה לשווקים אחרים".

יש לך דוגמה?

"ההשקה הגדולה של סודהסטרים בשנים האחרונות הייתה לפני שנה, כשהוצאנו לשוק מכשיר שנקרא SPIRIT. מה שעשינו בישראל זה שבשנה אחת צמצמנו קרוב ל-70% מהמוצרים שלנו והוצאנו אותו במקומם, כדי ליצור מצב שלצרכן יהיה ברור מה ההבדלים בין מכשירי ההגזה. זה מהלך שאנשי מכירות לא מרגישים איתו בנוח ומעלה חששות, אבל זה הוכיח את עצמו: הספיריט כיום מהווה שליש מהמכירות הגלובליות שלנו ובעקבות ההצלחה בישראל עשינו רולינג אאוט לכל השווקים בצורה מדורגת". יהב מסייג ואומר שלא מדובר במתודולוגיה סדורה של סודהסטרים אלא בשילוב של נסיבות, מה גם שהחך הישראלי לא תמיד קולע לזה היפני.

גם במקרה של טייני לאב, המפתחת מוצרים לתינוקות ופעילה ב-55 שווקים ברחבי העולם, השוק הישראלי עומד על כ-5%; וגם במקרה שלהם, בדומה לסודהסטרים, הם מביאים בחשבון את הפערים התרבותיים. ובכל זאת, סמנכ"לית השיווק הגלובלי בחברה, קרין שיפטר-מאור, מספרת שכל המוצרים נבדקים קודם כול על תינוקות ישראלים.

"המטה ופיתוח המוצר, מחקר צרכנים, חומרי שיווק ומיתוג, נעשים בישראל והמוצרים משווקים בעולם", אומרת שיפטר. "ברגעים אלה, למשל, אנחנו בודקים שמיכה שאמורה לצאת לשוק עוד חצי שנה, והגיעו אלינו תינוקות לבדוק אותה".

איך בודקים שמיכה לתינוק?

"פשוט מניחים את התינוק על שמיכה ורואים איך הוא משחק עם הדברים. הם יושבים עם מנהל המחקר ובחדר ליד יושב צוות שלם של פסיכולוגית התפתחותית, אנשי שיווק ובעלי תפקידים אחרים, שרואים את הבדיקה דרך טלוויזיה במעגל סגור".

יעל שפריר, סמנכ"לית שיתופי פעולה בפלייבאזז, מדגישה גם היא את הפידבק המשמעותי שמקבלים אנשי השיווק מהתעשייה בישראל. "השוק בארץ מאמץ מהר מוצרים וזה יושב גם על הגורם האנושי", היא אומרת. "הישראלים הם פתוחים, מהירי תגובה ושוחרי חדשנות".

זה לא עניין לוגיסטי בסופו של דבר?

"לא, יש לנו משרדים במקומות אחרים בעולם וגם שם יש מערכות יחסים קרובות בין האנשים בענף. השוק בישראל בעצמו דורש פתרונות מהירים: הרבה פעמים פונים אלינו ואומרים שחסר מוצר ספציפי או שואלים אותנו למה אין לנו מוצר כלשהו. זה מתניע תהליכי חשיבה".

בניו יורק לא מאמצים חדשנות מהר?

"זה אחרת. בישראל, כשאת שואלת מתי הקמפיין עולה לאוויר, עונים 'אתמול', ובארצות הברית יענו 'עוד שלושה חודשים'. הכול יותר ארוך ומסודר, פחות מעגלים פינות. בארץ צריכים להיות מאוד זורמים ולפעמים לייצר 'האקינג' לצרכים ספציפיים של לקוח, אם יש פוטנציאל לעסקה גדולה. אנחנו מבינים ומקבלים באהבה שלשוק בארץ תמיד יש מה להגיד".

יש יתרון לכך שבישראל אתם עובדים בעברית ואם מוצר לא הצליח כמצופה אז לא נורא, כי רק אנחנו יודעים לקרוא את זה?

"להיפך, הרבה פעמים זה מקשה על הפיתוח ויותר קל לפתח מוצר באנגלית. ככה גם אפשר להראות דוגמאות ללקוח. אבל זה עדיין שווה לנו כי ישראל היא שוק מעניין שמייצר לנו ארגז חול לניסיונות מקצועיים וגם מלא בפוטנציאל עסקי. יש בישראל יתרון לקוטן, שמאפשר להגיע מהר למותגים ולהבעיר אש בשדה קוצים. מזה אנחנו יכולים ללמוד איך להתנהל בשווקים גדולים יותר ולהטמיע את הניסיון מישראל בתהליכי עבודה יותר ארוכים".

יעל שפריר - סמנכ"לית בפלייבאזז / צילום: אורי טאוב ורונית כהן
 יעל שפריר - סמנכ"לית בפלייבאזז / צילום: אורי טאוב ורונית כהן

מחקרים קליניים: "כמיליארד שקלים בשנה"

עבור תעשיית הפארמה, לישראל יש יתרונות מובהקים בתחום המחקרים הקליניים של תרופות חדשות. לפי נתונים של משרד הבריאות, ב-2016 הוגשו בישראל למעלה מ-1,600 בקשות לביצוע מחקרים קליניים חדשים, וההערכה היא שבכל שנה מתקיימים בישראל כ-3,000 מחקרים קליניים בתרופות חדשות.

"בין 2013 ל-2016 נרשמה עלייה של 30% בהשקעות של חברות הפארמה במחקרים קליניים בישראל", אומר אבי דנציגר, מנכ"ל רוש ישראל המכהן כיו"ר פארמה ישראל, ארגון חברות התרופות הרב-לאומיות המבוססות מחקר ופיתוח. "אנחנו פועלים בכל דרך להגדלת ההשקעות במחקרים קליניים בישראל ולהנגשת תרופות חדשניות לאלפי מטופלים ישראלים במסגרת המחקרים".

אפרת כהן, מנכ"לית ארגון פארמה ישראל, מוסיפה: "לפי הדוח האחרון של משרד הבריאות, המחקרים הקליניים מכניסים מדי שנה לישראל 650 מיליון שקל, אך לדעתנו הסכום גבוה אפילו יותר - עד כדי מיליארד שקל בשנה. עם זאת, בעולם מדובר על סדר גודל של 160 מיליארד דולר בשנה שמושקעים במחקרים קליניים, אז בהחלט יש לנו עוד לאן לגדול".

לאן ישראל יכולה לגדול בהיבט הזה? נהיה מעצמת ניסויים של תרופות?

"במחקר הקליני יש את מרכיב הפיתוח שנפרד מהמחקר, ופה ישראל עדין לא מתקדמת: לא הוקמו מרכזי פיתוח של חברות פארמה בינלאומיות כמו שאנחנו רואים בהייטק. זאת הסיבה שהממשלה קיבלה את ההחלטה לקידום הרפואה הדיגיטלית - כדי למשוך פיתוח ולא רק מחקר, כדי לקבל עוד נתח מהעוגה".

מה הופך את ישראל ליעד טוב לביצוע מחקרים לפיתוח תרופות?

"היתרונות של ישראל קיימים בעוד מדינות ולכן יש תחרות במחקרים הקליניים, אבל יש כמה מאפיינים שהם ייחודיים לנו: לצד הגיוון האתני שיש באוכלוסייה בישראל, יש כאן הרבה מחלות גנטיות שקיימות רק בארץ באוכלוסיות מסוימות".

אוקיי, גיוון אתני זה לגמרי הטיקט של ישראל. מה עוד יש אצלנו שאין במקומות אחרים בעולם?

"המרחקים הגיאוגרפיים. כשמנהלים מחקר במקביל בכמה בתי חולים, למשל באילת ובצפת, מדובר על רק 500 קילומטרים ביניהם. במחקרים עם דאטה, המרחקים הגיאוגרפיים הקצרים הם יתרון משמעותי בניסוי. יתרון נוסף הוא שהצוותים הרפואיים בארץ הם ברמה מאוד גבוהה וכך גם התשתית של בתי החולים. במישור הזה יש יתרון לישראל בעלות מול תועלת לקיום מחקרים קליניים. במדינות המערב יקר יותר לקיים מחקרים מאשר בישראל, והעלות האטרקטיבית ממצבת אותנו כיעד טוב למחקרים לעומת מדינות מזרח אירופה לשעבר, שגם להם יש מאפיינים דומים לשלנו".

מה צריך לקרות כדי שישראל תהפוך למעצמת מחקר שכזאת?

"יש דרך לעבור. אחד האתגרים זה רישום התרופות, שהוא תהליך ארוך יחסית בישראל ומתבצע רק אחרי שהושלם בארצות הברית ובאירופה. אם חברות יודעות שהליכי רישום לוקחים אצלנו יותר זמן, קשה לשכנע אותן לרשום תרופה חדשה בישראל. היבט נוסף וחשוב הוא שבשנים האחרונות נעשו תיקוני חקיקה ששיפרו את ההגנה על קניין רוחני ועל תיק הרישום של תרופות ביולוגיות, המבוססות על הפקה של תוצרים מבעלי חיים לעומת מולקולות. התרופות האלה הן העתיד של הרפואה, אבל בישראל אין כיום הגנה על תיק הרישום שלהן, להבדיל מהתיקים של התרופות הכימיות. כיום משרד הבריאות בוחן את זה בעקבות לחץ בינלאומי בנושא".

עד כמה המחקרים הקליניים מיטיבים עם ציבור החולים?

"זה יכול להיות מאוד דרמטי עבור החולים. איידס למשל הפך למחלה כרונית: כיום חולה איידס קם בבוקר, לוקח כדור והולך לעבוד. חולי איידס שהשתתפו במחקרים קליניים לאורך השנים על הפיתוח הזה, אלה חולים שבוודאות חייהם ניצלו".

"ישראל יכולה להיות גן עדן למחקרים קליניים, אבל הפוטנציאל לא לגמרי ממומש", משווה ומעלה ד"ר ויקטור וישליצקי, יו"ר עמותת ctrails שעוסקת בקידום המחקרים הקליניים בישראל, ומנהל יחידת מחקר בבית חולים מאיר. "הרפואה כאן ברמה מאוד גבוהה ויש מערכות מידע מתקדמות - לכל אזרח ישראלי יש תיק רפואי ממוחשב ואם הוא נתן את ההסכמה, אפשר לקבל את כל המידע עליו.

"החולים מרוויחים את התרופות הכי חדשניות שיכולות לעזור להם. למשל, יש בארץ מאות נשים שקיבלו תרופה לסרטן שד הרבה זמן לפני שאושרה, כי הן קיבלו אותה בתקופת המחקר. מה גם שחולה במחקר קליני מקבל טיפול קפדני ומעקב צמוד, בלי ביורוקרטיה. הטיפול הרפואי הוא חינם ואם החולה מגיב טוב לטיפול ונגמר המחקר ואין לו טיפול אלטרנטיבי, אז בחלק מהמקרים החברה תמשיך לספק לו את התרופה לעוד שלוש שנים בחינם.

"יש רווח נוסף והוא - במקומות תעסוקה. בדרך כלל במחקרים קליניים התעסוקה לא מרוכזת במשולש הרצליה-רעננה-ת"א. היא פרוסה בכל הארץ, כולל בפריפריה, כי בכל בית חולים יש מחקר. הבעיה היא שאין כיום תקן למתאמת מחקר במשרד הבריאות וזה צריך להשתנות. מה גם שכשחברה עושה מחקר קליני בישראל, היא פונה לחברות שנקראות CRO ומתמחות בארגון הניסויים. אלה חברות בינלאומיות שיש להן סניף בכל מדינה והן מתחרות זו בזו. יש 10 חברות כאלה בישראל, זאת תעשייה שבמעגל הראשון שלה יש כ-3,000 עובדים ועוד אלפי עובדים במעגל השני. זאת תעשייה שמורכבת בעיקר מנשים שעובדות על משכורות הייטק".

אז מה נדרש כדי שנממש את הפוטנציאל?

"כשאני אומר שצריך להפחית ביורוקרטיה ורגולציה, ישר קופצים ואומרים, 'מה, אתה רוצה להפוך את אזרחי ישראל לשפני ניסיון?', אז ממש לא: אני רוצה שתהיה רגולציה קפדנית ואני לא רוצה שום פשרות אתיות על בטיחות החולים ורווחתם ולא על מקצועיות, שום פשרה; אבל היום, זמן ממוצע לאישור מחקר, מהגשה עד לגיוס חולה ראשון - בארצות הברית אורך חודשיים, באירופה זה 100 ימים ובארץ יותר מ-200 ימים. זה צריך להשתנות".

"ישראל מהווה קרקע פורייה למחקרים קליניים בשל שילוב של מספר גורמים", אומר דודו גל, מנכ"ל אלי לילי ישראל, שמשקיעה בניסויים קליניים בתחומים אונקולוגיה, אימונולוגיה וסוכרת. "ראשית, הנטייה שלנו לחדשנות והאומץ למחקר. מעבר לכך, מבנה מערכת הבריאות בישראל, שבה הרפואה זמינה לכלל האוכלוסייה, לצד חוקרים מהמובילים בזירה העולמית, ושלישית, המגוון שהאוכלוסייה מייצגת".

"בישראל נרשמת היענות גבוהה מאוד של חולים להשתתף במחקרים מעצם צביונה של החברה הישראלית כחברה 'המקדשת את החיים'", מוסיף אריה קרמר, מנכ"ל טקדה ישראל. "טקדה היא חברת פארמה בינלאומית שבסיסה ביפן, אבל היא רואה במחקרים הקליניים בישראל סמן למחקרים איכותיים בעלי סטנדרט גבוה, המובלים על-ידי רופאים מהשורה הראשונה".

דודו גל - מנכ"ל אלי לילי ישראל / צילום: פאביאן קולדורף
 דודו גל - מנכ"ל אלי לילי ישראל / צילום: פאביאן קולדורף

תחבורה: בזכות החסרונות המקומיים

העובדה שהתחום הבא נכלל ברשימת "ארגז החול" יכולה לעורר הרמת גבה בקרב הקוראים - לא משום שהיא אינה נכונה, אלא בגלל האירוניה. ישראל, שאת הבעיות שלה בתחום התחבורה הציבור מרגיש מדי יום, לעיתים במשך שעות ביום, היא באותה נשימה גם כר ניסויים נרחב בכל הקשור לתחבורה ולרכבים אוטונומיים.

אדרבא, החסרונות המקומיים הופכים את ישראל לארגז חול אטרקטיבי. למעשה, משרד התחבורה ערך מיפוי של תשתיות כבישים ברחבי הארץ, כאלה שנסללו, אך עדיין לא נפתחו לציבור, בעיקר בגלל רגולציה וחסמים אחרים שפשוט הופכים את השלב הזה לארוך יחסית לעולם, כזה שיכול להימשך חודשים. ובזמן הזה שהם עומדים ריקים - למה לא לעשות עליהם ניסויים?

"יש עשרה אתרים בישראל של כבישים שסיימו בהם את הבנייה ומתאימים לפתיחה", מדווח יוסי מרגלית, סמנכ"ל הטכנולוגיות בנתיבי איילון. "יש שטחי ניסויים באשדוד, בנתניה, ליד באר שבע ועוד. בצפון כביש 6, באזור המנהרות, יש קטע כביש שרלוונטי לחברות שעושות אינטראקציה עם מנהרות, לכן היום אנחנו מובילים בעולם בתחום הזה, כי אנחנו תופרים חליפה לפי המידה של חברת הסטארט-אפ".

כמה ניסויים נעשו עד כה בכבישים האלה?

"מאז חודש אוקטובר בוצעו מעל 130 ימים של ניסויים וכשאת מורידה את ימי החג וסופי השבוע בישראל, את מגיעה לניסוי שמבוצע כמעט מדי יום".

על-פי הודעה רשמית של משרד התחבורה, מדובר בחברות כמו ג'נרל מוטורס, מובילאיי, Nexar, Valerann, Argus ועוד - כולן עוסקות ברכבים חכמים ובאפליקציות לרכבים חכמים. מובילאיי ואינטל עושות ניסוי בפיתוח חדש שמפענח את שדה הראייה בכביש ומספק מפות לנהיגה ברכב אוטונומי מתקדם; ג'נרל מוטורס השיקה רכב חשמלי חדש מתוצרתה, הכולל גלאים ותוכנה ייחודית המאפשרת יכולות אוטומציה גבוהות במיוחד וגם היא מבצעת ניסויים בשטח; Valerann עוסקת במערכת סנסורית חכמה המוטמעת בכביש ומספקת מידע בזמן אמת על מצב הכביש ותנועת הרכבים.

כל-כך הרבה חברות גדולות מסתובבות פה, בטח עושים מזה גם לא מעט כסף. "אנחנו לא מרוויחים על זה שקל", מרגיע מרגלית. "בארצות הברית יש הרבה אתרים פרטיים לניסוי רכבים אוטונומיים שהם שואבי כסף, ויש מקומות אחרים כמו סינגפור שיותר דומים לנו מבחינת רגולציה. לכן, זה גם יתרון של ישראל, העלות של כבישי הניסוי שלנו היא מהזולות בעולם".

גם בווייז ממנפים את החסרונות ליתרונות במצב התחבורה המקומי. אומנם החברה הישראלית, שהפכה מהר מאוד לבינלאומית, משחררת גרסאות בטא למשתמשים בכל העולם ולא רק בארץ, אבל במקרים מסוימים היא מעדיפה לבחון את השירות שלה קודם כול כאן. כך היה, למשל, עם פיצ'ר הקארפול שהשיקה לפני שנה וחצי בישראל (Waze Carpool).

"היתרונות העיקריים של ישראל מבחינת ווייז הם שכוח הפיתוח יושב בארץ, אז הרבה מהדברים שאתה מפתח, אתה בא ומנסה קודם כול על עצמך", אומר פג' (יובל) שמואלביץ, סמנכ"ל הפיתוח של ווייז. "הרבה יותר קל לבחון את המוצר כאן, לעשות שינויים אם אלה גרסאות חלקיות או בטא, ולתקן. מה גם שבישראל יש כמות משתמשים יחסית גדולה של ווייז: זה שוק קטן עם בעיות פקקים קשות, יש עומס בעיקר במרכז הארץ, אז מבחינת היעד והניסיון להפחית את בעיית הפקקים, זה כר נוח. בישראל יש הרבה משתמשים שאפשר לעודד אותם לעשות קארפול, יש גם מודעות לנושא הפקקים, והתחבורה הציבורית בישראל היא לצערנו לא ברמה כמו בחלק ממדינות העולם. בגלל כל המרכיבים האלה, ישראל הייתה קטליזטור לפי'צר הזה ולהחלטה לנסות אותו קודם כול כאן".

הניסוי שלכם גרם גם לשינוי הרגולציה.

"נכון. יצרנו מעין סטנדרט. הרגולציה סוף-סוף הצטרפה אחרי שאנשים העלו ספקות אם נסיעות קארפול הן ברווח, והרגולציה התאימה עצמה לכך שנסיעות קארפול אלה לא נסיעות בשכר ואנחנו מגבילים אותן לשתי נסיעות במחיר קבוע מקסימלי לקילומטר. אפשר להגיד שהרגולציה הוציאה את התקנה בעקבות הניסוי שלנו ועכשיו אנחנו מנסים לשפר ככל הניתן את השירות ולצרף כמה שיותר אנשים. יצאנו עם הקארפול לשווקים החוצה אחרי למעלה משנה של ניסוי שעשינו בישראל".

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתקייטנה למבוגרים? נסו הנאה שמבוססת על סבל