עזוב אותך מהייטק: תדע כל פריפריה אילו עסקים כדאי לפתח

בשנת 2014 עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס סייבר בתל אביב ואמר: "באר שבע נהפכת למרכז סייבר לא של ישראל בלבד, אלא של כל חצי הכדור המערבי. זה החזון המעודכן שלי לחזון של דוד בן גוריון". האמירה התייחסה למהלך לחיזוק הדרום, שכולל את העברת בסיסי צה"ל דרומה והקמת מרכז הייטק חדש בבאר שבע, שבה יתחברו האקדמיה, הצבא, משקיעים וחברות הטכנולוגיה. גם חמ"ל הסייבר הלאומי הועבר לעיר.

מרכז ההייטק בבאר שבע התפתח במהלך השנים והגיע לכ-2,000 עובדים, אך קשה להגיד שהשינוי המיוחל קרה. הסטארט-אפים מעטים, וגם אלה שמתפתחים עוזבים לתל אביב בגלל מחסור בעובדים מיומנים, או נמכרים ומאבדים את הזיקה למקום. העיכוב בהעברת הצבא לדרום פוגע ביכולת לקדם את האקוסיסטם המקומי. "אם הצבא היה מגיע ולא הייתה תשתית בבאר שבע, אז היו אומרים, איך לא עשיתם כלום לפני כן?", אומר רן קויתי, שעומד בראש הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.

"ריכוז עסקים במרכז - טוב למדינה"

מעטות הדוגמאות מהשנים האחרונות שבהן המדינה הייתה מעורבת ככה בפיתוח אזורי, במתן תמריצים ובמיתוג האזור, ויש גם כאלו שמסתייגים מההחלטה: "הסייבר בבאר שבע זאת השתלה, זה לשים הרבה משאבים כדי להנחית משהו מלמעלה", אומרת יעל ברנדל, מנהלת מרכז קפיצת מדרגה של קבוצת ראות, שעוסקת בפיתוח אזורי. "לפעמים, אם ההשתלה מספיק חזקה, אז היא תתפוס, אבל גם אם זה ימשוך אוכלוסייה חזקה, צריך לבחון מה קורה עם התושבים הוותיקים. אני הייתי מציעה לבדוק מה מיוחד בבאר שבע, ולא להתחרות בתל אביב", מוסיפה ברנדל.

ד"ר נעמי האוזמן מהאוניברסיטה העברית, שעוסקת בכלכלה עירונית, סבורה כי לא צריך לתמרץ עסקים לעבור מהמרכז לפריפריה. "אין לנו שום ראיות לכך שזה יעזור ברמה של מדינה. פיתוח אזורים בפריפריה אינו דבר קל, ויש סיבה לכך שהפעילות הכלכלית בה נמצאת בנחיתות בהשוואה למרכז. רוב הניסיונות בעולם לפתח אזורים חדשים כמרכזי תעשייה, יזמות, וחדשנות נכשלו, ובעלות גבוהה. מחקרים רבים מראים שריכוז פעילות עסקית במקום אחד יוצר יתרונות פרודוקטיביים עבור העסקים בו. עידוד של עסקים ואנשים לעזוב את המרכז - שיש בו ריכוז גדול של עסקים - ולעבור לפריפריה זה בעצם להוריד את הפרודוקטיביות של הפעילות הכלכלית גם בנקודת המקור וגם של העסקים המשתתפים במעבר. עבור ראש עיר בפריפריה, יכול להיות שמעבר העסקים עדיף על הישארותם במרכז. עבור המדינה, מדובר במהלך יקר ומסוכן".

"אם החלטנו בכל זאת להעביר פעילות עסקית מהמרכז לפריפריה, אנחנו צריכים לחשוב אילו מרכיבים מאפיינים מקום מוצלח. אוניברסיטאות, למשל, מביאות גם חדשנות וגם אוכלוסייה משכילה. אחד הדברים שאנחנו רואים שוב ושוב בעולם ובמחקרים הוא שמקומות שבהם גרים אנשים משכילים, מצליחים יותר. העובדה שהאוניברסיטאות מביאות רעיונות חדשים לעיר - גם היא חשובה: מחקר שעשיתי העלה כי ברגע שהעלו את התמריצים למסחור הידע האקדמי עבור אוניברסיטאות, מספר החברות הגדולות והסטארט-אפים שהתמקמו לידן גדל בחדות".

תפיסה מקובלת ביישובי הפריפריה היא שהדרך לחזק את הרשויות המקומיות שלהן, להפוך אותן לאטרקטיביות ולמשוך תושבים חדשים היא באמצעות עסקים קטנים, אך לא עסקים רגילים אלא סטארט-אפים - כאלו שמאופיינים בחדשנות, בחיבור לתעשיית ההייטק ומטרתם היא לצמוח מהר, להעסיק הרבה עובדים ולייצא את שירותיהם ומוצריהם לחו"ל. כך, למשל, ערים קטנות יחסית כמו ירוחם ומעלות תרשיחא מקימות בשטחן אקסלרטורים (מאיצים) שבהם מקבלים סטארט-אפים סיוע והכוונה.
אם המרדף אחרי תעשיית ההייטק עוד נשמע הגיוני בערים הגדולות, שבהן יש חברות ענק, אוניברסיטאות ותושבים רבים, הניסיונות של ערים קטנות ומרוחקות למשוך סטארט-אפים נראה קצת תלוש. "מדינת ישראל היא מדינה קטנה והרבה אקדמאים אומרים שבגלל הקוטן שלנו צריך להישאר עם מרכז עסקי-תרבותי-חברתי-פוליטי אחד, מחדרה לגדרה. היום הגישה היא שקיימת שונות מאוד גדולה, תרבותית וגיאוגרפית, ולכן אנחנו חושבים שצריך לנקוט גישת פיתוח אזורית", אומרת ברנדל.

האם הדרך לעשות זאת היא באמצעות ניסיון למשוך סטארט-אפים? זאת כנראה לא צריכה להיות מטרת על, אלא להשתלב בתוכנית אסטרטגית גדולה יותר. "לפני שמונה שנים כולם אמרו שהם רוצים הייטק, מילה גנרית. היום מרבית ראשי הערים יודעים לדבר אחרת, הם הבינו שכשהם מדברים על הייטק הם מדלגים מעל הראש של התושבים שלהם", מוסיפה ברנדל.

לזהות מומחיות בכל אזור

לאחר מבצע "צוק איתן", שהשבית את הפעילות העסקית בדרום לכמה שבועות, החל להתכנס פורום של תושבי האזור שעוסקים בתיירות, נציגי הרשויות המקומיות ונציג של הסוכנות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה. הצוות החל לחשוב על דרכים לפיתוח האזור מבחינת תיירות, איך אפשר להביא קבוצות ולשכן אותן בכמה צימרים, לחבר בין מקומות לינה לשירותים נוספים כמו הדרכת טיולים, אטרקציות ואוכל. הפורום מתנהל באופן שוטף, ופגישות מתקיימות בכל כמה שבועות. הפורום בעוטף עזה היה הפיילוט, וכיום הסוכנות מפעילה כמה פורומים נוספים ברחבי הארץ.

אם פורום שמאגד צימרים ופעילויות נופש הוא דבר מתבקש, שכן אלו עסקים זעירים שיכולים להרוויח מיתרון לגודל ומחיבור עם עסקים שמתמקצעים בתחומים אחרים, בניית מערכת תומכת סביב תחומים אחרים היא כבר יותר מורכבת, ודורשת תהליך חשיבה ותכנון אסטרטגי. זה כבר לא רק חיבור בין עסקים קטנים, אלא בניית אקוסיסטם שלם שמחבר בין עסקים קטנים, עסקים גדולים, מוסדות אקדמיים ומחקר. המטרה: חיזוק אזורים נוספים בישראל כמו הנגב, הגליל או רמת הגולן, ולעסקים קטנים יש חלק חשוב בכך.

בדוח של ה-OECD, שפורסם לפני כשנתיים ועסק בעסקים קטנים ובינוניים בישראל, נכתב: "רוב מדיניות העסקים של משרדי הממשלה וסוכנויות הממשלה היא 'עיוורת לאזור', כלומר מציעה תמיכה זהה ברחבי המדינה ואינה שואפת לזהות חסמים והזדמנויות ייחודיים באזורים ספציפיים. ניתן לשלב אמצעים לתמיכה בשרשראות אספקה ובאשכולות מקומיים הן ברמה הלאומית והן ברמה האזורית". כדוגמה, נתנו ב-OECD את רשות החדשנות, שמפעילה פרויקט של חממות טכנולוגיות ברחבי המדינה, אך באופן מנותק מהיתרונות ומהפוטנציאל של האזור שבו הן ממוקמות, כמו נוכחותם של מוסדות מחקר רלוונטיים או קיומן של התמחויות נוספות באזור.

בפינלנד, בשנות ה-90 של המאה הקודמת, החלה המדינה לתמוך בפיתוח אזורי מומחיות שיוכלו להיות תחרותיים ברמה בינלאומית. כך היא משכה חברות בינלאומיות, השקעות ומומחים מובילים מחו"ל. בכל אזור קיימת יותר ממומחיות אחת. ב-OECD התייחסו לפינלנד בדוח שלהם, וציינו שלמרות שהייתה נטייה לתחום ההייטק, פותחו גם מומחיות בתחומים כמו תיירות ותרבות.

"לכן, מה שאנחנו ואחרים עושים זה ללכת לאזור מסוים, לזהות את הנכסים והאיכויות הייחודיים לו ולפתח אותם", אומרת ברנדל. "המטרה היא להתחרות מול העולם, ולא מול תל אביב. לבחון מה שונה בנגב ולקדם פעילות סביב תחום אחד או יותר, נגיד חקלאות. אפשר להכניס את נטפים, מרכזי מחקר ופיתוח, אקדמיה וחקלאים. לכאן אנחנו רוצים להכניס גם סטארט-אפים.

"ברמת הגולן עשו עבודה גדולה ויפה, והבינו שהנכס הייחודי שלהם זה מזון מרפא. הנכס שלהם הוא הפרשי הגבהים ברמה, וזה מאפשר לבחון 70% מהמזון בעולם. הם רוצים לייצר אקוסיסטם סביב מזון מרפא, ואז זה מחבר בין מכללת תל חי, החקלאים של הצפון, מיגל ועוד. מנגד, עבדנו בקרית מלאכי - שם אין כלום וחייבים להסתכל מסביב, לחפש מה יש. במקרה הזה הגבולות המוניציפליים הם לא נכונים, קרית מלאכי צריכה להתחבר לאשדוד ולנמל.

"המטרה היא שייווצר חיבור בין חברה גדולה, שיש לה מחקר ופיתוח, לעסקים קטנים שמחוברים יותר לשטח ולכן מביאים חדשנות. בסוף החקלאי שהיה צריך להשקות הוא זה שהמציא את הטפטפות. לכך מצטרפים גם עסקים כמו חקלאי שמקים מסעדה בשטח, מישהו שיש לו כוורת, חקלאי שמשווק ירקות ופירות אורגניים למרכז הארץ, וכולם גם צריכים טמבורייה, עורכי דין ורואי חשבון".

"פחות מדברים על מפעלי ענק"

"כשאני מדבר עם ראשי רשויות, הרבה לא מדברים על הייטק אלא על עסקים קטנים", אומר קויתי. "הם הבוחרים שלהם. כשאתה מדבר על פריפריה אז יש שם הרבה יזמות. אנחנו עושים הרבה כדי לחזק את זה, למשל על ידי חיבור בין עסקים גדולים עם יכולות למכור בשוק העולמי לעסקים קטנים. תוספת התעסוקה שתיווצר אצל העסק הקטן תהיה תוספתית לאותו אזור, וזה משמעותי".

לדברי קויתי, "היו אצלנו במשרד הרבה דיונים אם המדינה צריכה לכוון או לא. אני חושב שצריך לעזור לפתח סביב חברות גדולות, אבל בסוף יש את האקוסיסטם המקומי והדברים יתחברו. באילת יש נושא של ביולוגיה ימית, האם האקסלרטור חייב להיות ממוקד רק בתחום הזה? אני לא בטוח בכלל. זה עלול להיות מסוכן כי אולי זה לא הדבר הבא? לשמחתנו, הרשויות המקומיות מתחילות להבין שאם יש להן עסקים קטנים ובינוניים אז הכלכלה שלהן תהיה חזקה יותר. פעם היו מדברים על אינטל ומפעלים ענקיים, היום פחות מדברים על זה". ברנדל מוסיפה כי "אינטל עוזרת לארנונה של קריית גת, אבל לא נותנת תעסוקה, ובסוף אנשים צריכים פרנסה. מנגד, ערים בפריפריה התבססו על מפעל אחד - וכשהוא נסגר, נוצרה אבטלה גבוהה. עסקים קטנים יוצרים חוסן".

ואולם אין זה חד-משמעי שעסקים קטנים תורמים לצמיחה העירונית והאזורית. האוזמן מציינת כי "מחקרים מראים שיש מתאם חיובי חזק בין מספר העסקים הקטנים או שיעור העובדים בהם לבין הצמיחה העתידית של העיר או האזור. יש כמה תיאוריות לגבי הקשר הזה: אחת היא שידע עובר יותר בקלות בין עסקים קטנים - הם מעודדים מה שנקרא 'knowledge spillovers'. תיאוריה שנייה היא שהקיימות של מספר עסקים קטנים מאפשרת כניסה לעוד עסקים קטנים. אלה הקיימים משמשים ספקי שירות לחדשים, ולפעמים כבר נבנו תשתיות עבורם.

"עם זאת, מחקר שאני עורכת כעת (ועדיין לא פורסם) מראה כי לא מדובר בעסקים קטנים גרידא, שתורמים לצמיחה, אלא עסקים קטנים שהתאגדו כחברה בע''מ, מה שמסמן שהחברה מתכוונת לגייס השקעות, לקחת סיכונים, ולגדול. אלו החברות שמתכוונות לעשות משהו דינמי וחדש במשק. מספר גדול של עסקים קטנים - כמו הפלאפל בפינה - לא תורמים לחדשנות וצמיחה באותה צורה".

פרופ' שלמה חסון, ראש מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטה העברית, אומר גם הוא כי "לא צריך להעביר עסקים מתל אביב, אלא אם כן העסקים עצמם רואים בכך יתרון ואז צריך לסייע להם. מה שצריך לעשות זה לייעל ולשפר את הפעילות של העסקים הנוכחיים שנמצאים בפריפריה. קודם כול, יש לתת להם הכשרות ולשפר את היכולות הטכנולוגיות שלהם. זה יאפשר לפעול בפריון יותר גבוה, וגם יעלה את השכר של האוכלוסייה, שחלקה הגדול נמצא ברמה סוציו-אקונומית נמוכה. יש כלכלה מספיק גדולה בפריפריה, שלא מסתכלים עליה ולא מטפחים אותה".