הנקראות ביותר

מארק ולין ובניוף רוכשים את מגזין "טיים" ב-190 מיליון דולר

בני הזוג רוכשים את המגזין באופן אישי, ללא קשר לחברת סיילספורס שייסד בניוף ושבראשה הוא עומד ● הניהול היומיומי וההחלטות העיתונאית יישארו בידי ההנהלה הנוכחית של "טיים"

מארק בניוף / צילום: רויטרס
מארק בניוף / צילום: רויטרס

השבועון "טיים" קיבל בית חדש. כמעט 8חודשים אחרי שחברת מרדית השלימה את רכישתו, היא הסכימה למכור אותו ב-190 מיליון דולר למארק בניוף, אחד ממייסדי אתר סיילספורס, ולרעייתו לין בניוף.

המכירה המוצעת צפויה להיסגר בתוך 30 יום. בני הזוג בניוף רוכשים את "טיים" כאנשים פרטיים, וההסכם אינו קשור לחברת מחשוב הענן וקשרי הלקוחות סיילספורס, שבניוף מכהן כיו"ר ומנכ"ל משותף שלה. לפי הודעתם לעיתונות, הם לא יהיו מעורבים בניהול היומיומי של העיתון ובהחלטות עיתונאיות, ואלה ימשיכו להיות תחת ההנהלה הנוכחית של "טיים".

"כוחו של 'טיים' תמיד היה בדרכו הייחודים לספר את סיפורם של אנשים ונושאים שמשפיעים על כולנו ומחברים בינינו", צייץ בניוף בטוויטר. "זו תיבת אוצר של ההיסטוריה והתרבות שלנו. אנו רוחשים כבוד עמוק לארגון, ולכבוד הוא לנו להיות חלק במותג האייקוני הזה".

בני הזוג אופטימיים לגבי ציבור הקוראים הרחב של השבועון ועסקי הווידאו המתרחבים שלו. "הכוח של 'טיים' הוא כתיבה ייחודית של סיפורים על אנשים ונושאים שמשפיעים עלינו ומתחברים לכולנו", אמרה לין בניוף.

בני הזוג בניוף הם האמידים התורניים מעולם הטק שקונים מגזין חדשות מסורתי. ב-2013 מנכ"ל אמזון, ג'ף בזוס, קנה את היומון "ושינגטון פוסט". בשנה שעברה קנתה לורין פאואל ג'ובס, אלמנתו של טייב ג'ובס, את השליטה במגזין "אטלנטיק" באמצעות הארגון אמרסון קולקטיב. 

צעד חיוני

"מה שמשותף לעולם הוא האמונה בעיתונאות", אמר רובין סטיינברג, יועץ תקשורת.

סיילספורס, חברת תוכנת מחשוב ענן שמוצריה מיועדים לעסקים, מתחרה ביריבות כמו אורקל ומיקרוסופט. היא קידמה לאחרונה את הנשיא ומנהל התפעול שלה, קית' בלוק, לכהונת מנכ"ל משותף לצד בניוף.

בניוף הוא איש עסקים פעיל מבחינה חברתית. בכמה הזדמנויות הוא דיבר נגד מאמצי המדינה להגביל את זכויות הקהילה הלהט"בית. הוא ואשתו נחשבים גם לנדבנים חשובים.

מכירת "טיים" היא צעד עסקי חיוני למרדית, שמוציאה לאור מגזינים ובהם "פיפל" ו"מגנוליה". מרדית הוציאה למכירה במארס השנה 4 כותרים של חברת טיים - המגזינים "פורצ'ן", "טיים", "מאני" ו"ספורטס אילוסטרייטד". אבל המכירה לא יצאה לפועל, בגלל הפערים בין שווי המגזינים לפי מרדית ומה שהמשקיעים היו מוכנים לשלם. לפי שעה נמשך המשא-ומתן על מכירת "פורצ'ן", "מאני" ו"ספורטס אילוסטרייטד".

"במשך יותר מ-90 שנה, 'טיים' היה בחזית האירועים והסיפורים המשמעותיים ביותר שעיצבו את השיח העולמי שלנו", כתב טום הרטי, מנכ"ל מרדית, בהודעתו. "אנחנו יודעים ש'טיים' ימשיך להצליח ונמצא בידיים טובות של בני הזוג בניוף".

המכירה היא פרק חדש בחייו של מגזין שהיה אחד הקולות הפוליטיים והתרבותיים החזקים ביותר של ארה"ב, שעמודי השער במסגרת האדומה שלו היו שם נרדף לאירועים החשובים של השבוע. גיליונות מיוחדים, כמו "איש השנה" השנתי ו"טיים 100" של רשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם בכל שנה, הפכו לאירוע תקשורת בפני עצמו.

"ל'טיים' יש תהודה, מפני שהוא הציג תמיד את נקודת ההשקפה של ארה"ב", אמר ריצ'רד סטנגל, העורך לשעבר של השבועון. "הכול היה על הצעת ניתוח, פרסום רעיונות חדשים, עם תחכום וליטוש".

סטנגל הביע ביטחון שהשבועון ימשיך להתקיים, והשווה אותו ל"נכס קלאסי על שפת הים". 

ירידה בתפוצה

בניהולה של חברת טיים, השבועון ניסה לקצץ עלויות דפוס ולהשקיע בהזדמנויות דיגיטל. תפוצת "טיים" ירדה בצורה דרסטית ל-23 מיליון גיליונות בששת החודשים ינואר-יוני השנה, לפי "ברית המדיה המבוקרת", מ-3 מיליון גיליונות בתקופה המקבילה ב-2017.

בו-זמנית, ציבור משתמשי מהדורת הדיגיטל עלה ל-31.7 משתמשים ייחודיים ביולי השנה, מכמעט 27.4 מיליון משתמשים ביולי 2015, לפי מדידה של comScore.

משקיף ותק בתחום התקשורת אמר שהבעלים החדשים יצטרכו להחליט באיזו תדירות לפרסם את מהדורת הדפוס, ואיך להמשיך להסתגל לקוראים שהתרגלו לדיווחי חדשות קצרים וממוקדים יותר. "הם יצטרכו לספק יתר מידע בפחות זמן ובפחות שטח", אמר סמיר חוסני, מנהל המרכז לחדשנות במגזינים באוניברסיטת מיסיסיפי. 

"הרבה מעבר לשבועון"

"טיים" הוקם על-ידי בוגרי אוניברסיטת ייל הנרי לוס ובריטון הדן במארס 1923 ונמכר במחיר של 15 סנט לגיליון. תפוצתו הייתה 9,000 גיליונות צנועים, לפי היסטוריה שנכתבה על-ידי רוברט אלסון. המגזין עזר להביא את הסיפורים הגדולים ביותר של היום אל הסלון של האמריקאים, עם כתבות שער על הו צ'י מין (מנהיג וייטנאם הקומוניסטית המנוח) ב-1954, מבט על המועמד לנשיאות ג'ון קנדי ב-1960 ופרופיל של הבמאי ספייק לי באותה שנה.

"זמן רב, להיות על שער המגזין 'טיים' היה חותמת האישור שאתה במרכז התודעה האמריקאית", אמר רוברט תומפסון, פרופסור לתקשורת ותרבות פופולרית באוניברסיטת סירקיוז.

תומפסון העריך כי לנוכחות האינטרנטית של "טיים" אין את אותה היכולת לרכז את תשומת-הלב באוקיינוס של מקורות חדשות מקוונים. הוא טוען, עם זאת, כי "טיים" עדיין מציע ערך בסיוע לצרכנים להבין את מחזורי החדשות היומיים.

"עשינו הרבה כדי לשנות את המותג בשנים האחרונות, כדי שיהיה הרבה מעבר לשבועון", אמר אדוארד פלסנתול, העורך הראשי של "טיים". הוא הוסיף כי העסק הוא "רווחי בצורה סולידית".

מרדית לא מפרסמת פרטים כספיים על ביצועי המגזינים שלה, וכך נוהגת גם חברת טיים.

במכתב לעובדי החברה כתב פלסנתול כי בני הזוג בניוף כבר קוראים לשבועון "לחשוב בגדול ולטווח הארוך". "איך ייראה 'טיים' בשנת 2030? מה תהיה המשמעות שלו לאנשים בעוד עשרות שנים?", הוא כתב.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות