"בכירים במשק נסחטו ושילמו כופר": כך נלחמים בפשיעה ברשת

לא רק ברחובות הפשיעה משתוללת אלא גם במרחב האינטרנטי: האקרים, גניבת תוכנות, סחיטות באיומים, אתרים לשירותי זנות ופדופילים תחת כל מחשב רענן • בראיון ל"גלובס" חושף ראש יחידת הסייבר בפרקליטות, ד"ר חיים ויסמונסקי, את דרכי ההתמודדות הסיזיפית שלו ושל עובדיו, בהם בוגרי 8200, עם העבריינות המקוונת: "להביא פשע אינטרנטי לכתב אישום זו פשוט קריעת ים סוף"

ד"ר עו"ד חיים ויסמונסקי / צילום:  Shutterstock ואיל יצהר
ד"ר עו"ד חיים ויסמונסקי / צילום: Shutterstock ואיל יצהר

מה משותף למאמן הכדוריד בנו ריינהורן, המואשם בשורה ארוכה של עבירות מין בקטינות ובמספר בגירות, באמצעות האינטרנט; ל"האקר מאשקלון" שהורשע בעבירות מחשב לאחר שאיים על מוסדות שונים כי מעשי טרור עומדים להתבצע בהם, וגרם למטוסים לנחות נחיתות אונס; לאתר הסקס "סקס אדיר", שמנהל מאבק נגד סגירתו בבתי-המשפט; לעובד של חברת הסייבר הישראלית NSO, המואשם כי גנב תוכנת ריגול מהחברה וניסה למכור אותה ברשת האפלה; ולמחבל שנטל סכין באוקטובר 2015 והצטרף לגל שכונה אז "טרור הסכינים"?

כל התיקים הללו - ועוד רבים אחרים, שזירת התהוותם היא הזירה האינטרנטית - מטופלים בימים אלה במחלקה חדשה בפרקליטות: "מחלקת הסייבר", בראשות עו"ד-ד"ר חיים ויסמונסקי. המחלקה הוקמה לפני כשלוש שנים על-ידי פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, אך החלה את פעילותה בפועל לפני כשנה בלבד.

מאז, הכול עובר דרכה. מטרור הסכינים, דרך ההאקרים, הסחיטות ברשת, האתרים המציעים שירותי זנות, וכלה בפדופילים - עבודתם של ד"ר ויסמונסקי והפרקליטים העובדים תחתיו, היא להילחם בכל התופעות הבעייתיות האלה. תופעות שמתחילות או מתרחשות במתחם הווירטואלי. מתברר, כי מדובר במשימה לא קלה בכלל.

בראיון ל"גלובס" מספר עו"ד-ד"ר ויסמונסקי על האתגרים שהמחלקה בראשותו מתמודדת עימם ("אנחנו משתמשים בחוק שנחקק ב-1923, לפני עידן המחשבים, כדי להתמודד עם תופעות סייבר שמתרחשות ב-2018); מבהיר מדוע חשוב לקדם את חקיקת "חוק הפייסבוק" השנוי במחלוקת, ולמה הפרקליטות לא מתרגשת מהטענות כי המדינה פוגעת בזכויות חוקתיות של בעלי אתרי הסקס; וכי הבקשות לסגירת אתרי הסקס הישראליים לקוחות "ממשטרים חשוכים" ("אנחנו מאמינים באופן שלם ומלא שצריך להיאבק במעגל הזנות, בכל זירה").

מחלקת הסייבר, בראשות ויסמונסקי הוקמה מתוך הבנה של הממשלה, בהובלת משרד המשפטים, שהפשיעה ברשת גואה, והאכיפה מדשדשת מאחור. מקבלי ההחלטות הבינו, כי הנתונים המתפרסמים על ירידה בפשיעה מדי שנה, לא הביאו בחשבון את הנדידה של הפשיעה לזירה הווירטואלית.

ויסמונסקי: "מדי שנה רואים נתונים על ירידה בפשיעה, אבל אנחנו מבינים היום שמודיעינית אנחנו לא מאתרים את כל הנתונים הרלבנטיים, כיוון שחלק גדול מהפשיעה עברה למרחב המקוון. גם עבירות המחשב המובהקות נמצאות שם, וגם תופעות פשיעה אחרות, כמו גניבת מידע, סחיטה באיומים.

"כמו כן, כל פרשיות נעילות המחשב ובקשות הכופר, סחיטות מיניות, העוקץ המרוקאי, שמפילים בן-אדם כשהוא מתחיל להתפשט מול מצלמה, ואז אומרים לו 'צילמנו אותך' ונעביר את זה לאשתך או נפרסם באינטרנט, אם לא תשלם לנו דמי כופר; עבירות הימורים ועוד תופעות פשיעה. אלה עבירות מהסוג הישן, הקלאסי, שהועתקו לאינטרנט".

פשיעת סייבר שנת 2017
 פשיעת סייבר שנת 2017

הקושי: כל המפתחות לרשת מוצפנים

הפשיעה האינטרנטית פוגעת באורח חמור גם בזירות צבאיות וביטחוניות. "לפני שנים עלתה השאלה איך להגיב לזה, איך לטפל בנושא הטכנולוגי ובנושא הסיגינטי ( מודיעין אותות, מידע מודיעיני הנאסף מהאזנה לאמצעי תקשורת), הנושא של האזנות סתר, היכולת להפיק מידע וראיות דיגיטליות; וכך הוקמה המחלקה".

ויסמונסקי הוא מה שמכונה "חנון מחשבים". מאז שהיה ילד נמשך לתחום, עשה בגרויות מורחבות בתחומי המדעים והטכנולוגיה, וגם בתואר במשפטים ובדוקטורט התמקד בעולם המשפט-הטכנולוגי. כבר מראשית דרכו בפרקליטות, ב-2001, ניהל תיקי "סייבר", ובהם פרשת "הסוס הטרויאני". "אבל אז לא ידעו לקרוא להם בשם הזה".

ב-2015 הוא התבקש להקים את המחלקה ולעמוד בראשה; ואשתקד, ב-2017, החלה המחלקה רשמית את עבודתה עם 20 עובדים, שרובם בעלי אוריינטציה טכנולוגית, בוגרי יחידות טכנולוגיות בצבא, קצינים ב-8200, שלמדו משפטים או בעלי תארים ראשונים במשפטים ושניים בטכנולוגיה; וכן פרקליטים עם ניסיון בינלאומי, עבודה בחו"ל, שמסייעים בקשרים של המחלקה עם גורמי אכיפה בינלאומיים וחברות אינטרנט בחו"ל.

"אנשי הטכנולוגיה מאמינים שהאלוהים הוא בטכנולוגיה, והם חושבים שההסדרה הרבה פעמים צריכה להיות רק טכנולוגית, ושהמסדיר הפורמלי שנקרא המדינה, צריך דווקא שהוא לא יתערב יותר מדי. אבל המדינה לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים. היא נכנסה למגרש ועשתה מהלך משמעותי וגדול כדי לטפל בסייבר". אומר ויסמונסקי.

המהלך הזה כולל לא מעט אתגרים. מרבית תיקי הסייבר חוצי גבולות ומדינות, חלק ממבצעי העבירה, הראיות והעדים - אם יש כאלה - נמצאים במדינות אחרות. "ברוב המקרים נדרש שיתוף-פעולה מיחידות חקירה בעולם, וזו אופרציה מאוד מאוד מורכבת".

אבל שיתוף-הפעולה הזה הוא רק קצה קצהו של קרחון-האתגרים שעימם מתמודדת המחלקה. ויסמונסקי: "היכולת להביא אירוע אינטרנטי לכלל כתב אישום בתחום הסייבר, אינהרנטית היא יכולת הרבה יותר מוגבלת מאשר בפשיעה בעולם הפיזי. זו פשוט קריעת ים סוף. מאוד קשה לבטא לבית-המשפט את 'האירוע', כי בית-המשפט מסתכל בסוף לא על המקרו, אלא על המיקרו, על הנאשם שבפניו. כך שהמאמץ שכרוך בלהביא איזושהי תופעה אינטרנטית, ולזקק אותה לעבירה אחת שבה יורשע אדם אחד, הוא פשוט סיוט".

עד כדי כך?

"לחלוטין. כי אם העבריין פתח ג'ימייל והתכתב בג'ימייל, זה כבר דואר-אלקטרוני שיושב בחו"ל, ועבורנו כמדינה שמתנהלת לפי העקרונות הרגילים של ריבונות וטריטוריאליות, מדובר בפעולת חקירה בינל'. כל דבר הכי קטן מסבך מיד את התיק. שלא לדבר על זה שאם מישהו מחזיק את החומר בעננים, אתה לא יודע איזה שירות ענן, איפה הוא יושב, לאיזו מדינה ליעד את הבקשה שלך. יש לנו הרבה פעמים התמודדויות עם שאלות של הצפנה וסיסמאות, כי כל התקשורות היום באינטרנט מוגנות, וגם מפתחות הכניסה מהסלולרי לפייסבוק, לטוויטר ולכל האפליקציות - הכול יושב עם מפתח שהוא מוצפן.

"גם אם הטלפון של החשוד אצלי, סיסמת הכניסה אל הטוויטר וכדומה, מוצפנת. אלה אתגרים מאוד-מאוד קשים גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה משפטית - איך אני יכול לכפות על החשוד למסור לי את ההצפנה, האם אני יכול לכפות עליו למסור לי את טביעת האצבע שפותחת את הטלפון, או טביעת הפנים שלו? יש כל מיני שאלות פרקטיות שעד שאני מספיק לשאול את השאלה, ועוד לייצר לה תשובה - כבר השתנתה לי הטכנולוגיה".

פעילות היחידה בתחום הסרת תכנים פוגעניים
 פעילות היחידה בתחום הסרת תכנים פוגעניים

אנחנו נדרשים כל הזמן להתעמלות למוח

האם המשפט והחוק לא מדביקים את הטכנולוגיה?

"אנחנו מתמודדים עם אתגרים מאוד-מאוד רציניים וצריכים להשתמש בכלים המיושנים, הפורמליים והאיטיים, ועם עולם משפט וחוק שפועל על-פי העבר ועל-פי תקדימים, שיש לזה את הכבוד שלו, אבל זה עומד מול הטכנולוגיה שכל הזמן משתנה לי. הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מנהלים את הקרבות המשפטיים, עם יד קשורה, ואפילו עם שתי ידיים קשורות, ועם מטפחת על העיניים, וכך אנחנו צריכים לצאת לקרב.

"למה ידיים קשורות ומטפחת על העיניים? כי לא הצלחתי להפוך את תעבורת הדואר-האלקטרוני ואת תקשורת הטלגרם, לראיה קבילה. לא תמיד אני מצליח להנגיש את הדברים האלה בגלל בעיות של טריטוריאליות, של סמכויות ועוד. כך שאני מתחיל את הקרב עם שדה-ראייה מאוד-מאוד מוגבל וכלי-נשק חלשים. כל פעם שאנחנו מצליחים להביא את הראיות המורכבות - זה אירוע".

גם המשוכה של "קבילות הראיות" מהווה אתגר בתיקי הסייבר. לגבי כל ראיה שמוגשת נגד חשוד/נאשם צריך להראות את מקור הראיה ולאמת אותה - אבל לעיתים זה מנוגד לאינטרס של המדינה. "הרבה פעמים היכולות שלי להתגבר על כל מיני מכשולים בחקירה ולהגיע למידע, הן יכולות שאני רוצה לשמור אותן חסויות. אני לא רוצה לחשוף את היכולות הטכנולוגיות שלי, אבל אז איך אני הופך את הראיה שהשגתי לקבילה? כי הרי מה שחסוי, לא ניתן להשתמש בו. אם לא אחשוף את הדרך שבה הושגה הראיה, הראיה לא תתקבל בביהמ"ש. וזה עוד מכשול". ,

ויסמונסקי נדרש מדי יום להמציא פתרונות למצבים משפטיים דינמיים מאוד, בכלים המיושנים. "אנחנו משתמשים היום בפקודת סדר-הדין הפלילי שחוקקה בשנת 1969, והיא עצמה מהווה נוסח חדש של פקודה מ-1923 - כך יוצא שאני, בעולם הסייבר בשנת 2018, מתמודד עם סמכויות תפיסה וחיפוש עם שכל של 1923, כשעוד היו פה כרכרות, רק לעשירי המדינה היו רכבים, והמחשב עוד לא הומצא בכלל. עם הדבר הזה אני צריך להתמודד".

אז למה לא לשנות את החוק?

"יש הצעת חוק לעריכת רפורמה גדולה ב'דיני החיפוש', בין היתר בשביל לנסות לעדכן את המצב הזה. אבל בינתיים הרפורמה מתעכבת. אלו הם חיינו, והם מחייבים חשיבה משפטית יצירתית מאוד. זה הופך את העבודה ליותר מעניינת, כי אנחנו נדרשים כל הזמן לעשות התעמלות למוח, ולהתמודד עם בעיות רוחביות".

בחרו לשלם כדי שהמחשב לא יינעל

למרות האתגרים והקושי, בזמן פעילותה הקצר, התמודדה המחלקה עם לא מעט פרשיות סייבר משמעותיות. נוסף לכתב האישום שהוגש החודש נגד מאמן הכדוריד, בנו ריינהורן; ולכתב האישום הביטחוני בפרשת NSO שהוגש ביוני השנה, עברו דרך המחלקה תיקי סייבר משמעותיים רבים, ובהם תיק פרשת "מאגר אגרון", שבה הורשע שלום ביליק, לשעבר עובד משרד הרווחה, בגניבת מאגר מידע שכלל את פרטי מרשם האוכלוסין (מאגר "אגרון"), שהופץ לאחר מכן באינטרנט; פרשת "קוד מקור", שעסקה באתר גדול ומרכזי ששימש לביצוע מתקפות מניעת שירות (DDoS) בעולם על-פי הזמנה ותמורת תשלום. מהאתר בוצעו יותר מ=2 מיליון תקיפות על אתרים שונים בעולם תוך שהנאשמים בתיק גורפים מאות-אלפי דולרים.

עוד תיקים שבהם עסקה המחלקה הם פרשת "מכפלת אשראי", שבמסגרתה צעיר מהרשות הפלסטינית מואשם כי ניהל אתר אינטרנט אשר שימש פלטפורמה להפצה ולהחלפה של פרטי כרטיסי-אשראי גנובים, וגרף לכיסו סכומי עתק; תיק פדופיליה של עובד מערכת הביטחון, שבמסגרתו הורשע העובד, כי החזיק וצרך רבבות סרטי פדופיליה, ונשלח לארבע וחצי שנות מאסר בפועל.

המחלקה מלווה גם את האישומים נגד המחבלים במתקפה המכונה "טרור הסכינים", שאירע באוקטובר 2015, לאחר שהתברר כי במרבית המקרים המתקפה נולדה בעקבות הסתה באינטרנט.

הכול עובר דרככם - מעבירות פדופיליה, דרך הונאות וסחיטה ברשת, וכלה בטרור הסכינים?

"היום בכל תיק יש פן טכנולוגי. בכל תיק ותיק, מהתיקים הכי גדולים ומוכרים, עד התיקים הכי קטנים, יש ראיות דיגיטליות. תמיד למישהו יש ראיות בטלפון, או ראיות באימייל, וכל חיפוש היום הוא בעיקר חיפוש במחשב, ופחות בניירות. ולכן, חלק מהאחריות שלנו היא גם לסייע לכלל הפרקליטות, ולהתמודד יחד איתם עם שאלות משפטיות יפהפיות בתחום של התמודדות עם ראיות דיגיטליות, עם הקבילות שלהן, עם הסמכות לאסוף אותן.

"אנחנו עובדים 24/7. יש לנו מן חוק כזה במחלקה, שכל התיקים מתחילים ב-11 בלילה או סמוך לחצות. פתאום יש אירוע סייבר שמחייב טיפול".

לצערו של ויסמונסקי, לא כל "אירוע" כזה מסתיים בתפיסת העבריין. "בסייבר, כשיש אירוע, אתה לא יודע אם אי פעם תגיע למי שעומד מאחוריו, ובאירועי סחיטה למשל יש תמיד פחד מאוד-מאוד גדול שהאירוע יהפוך לפשע המושלם. הסחיטות האלה יכולות להתפתח, ויכול להתבצע פשע מושלם, שבו העבריין יקבל את הכסף שדרש וייעלם".

כשויסמונסקי אומר "אירועי סחיטה" הוא מתכוון לסחיטה מקוונת. מצבים שבהם עבריין משגר מייל לאדם ואומר לו: 'אם לא תשלם 2,000 דולר בביטקוין לחשבון איקס, אשלח תמונות אינטימיות שלך מגלישה באתר סקס לאשתך, מעבידך, לרשת'; או להבדיל: 'כל החומר במחשבים שלך יימחק. במקרים רבים הפשעים הללו לא נחשפים, ונסגרים בתשלום הכופר הנדרש.

ויסמונסקי: "יש אנשים מאוד בכירים, במערכות רבות, שנפלו באופן אישי קורבן לסחיטות שבהן נועלים להם את המחשב, ולא ניתן לשחררו אלא אם 'תשלם כופר'. אני לא יכול לומר שמות, אבל יש אנשים מוכרים במשק, שנפלו קורבן. בכירים שבבכירים אמרו לי שהם העדיפו לשלם אלף או אלפיים דולר, שדרש ההאקר שנעל להם את המחשב, מאשר להסתכן בכך שילך להם כל החומר על השרתים.

"חובתנו המקצועית, חובת המשטרה, חובת הפרקליטות, היא לעשות כל מה שאנחנו יכולים שדבר כזה לא יקרה - שלא יהיו פשעים מושלמים. שלא יהיה אי שלם של חוסר לגיטימציה, שבו המדינה לא מצליחה לשרת את האזרחים ולהעניק להם הגנה".

מרימים ידיים בגלל התחכום של העבריין

לא מכבר, הצליחה המדינה, בשני מקרים, להעניק הגנה ולמנוע קטסטרופה - פרשת סחיטת בנק יהב, ופרשת סחיטת לאומי-קארד. לפני כשנה, גזר ביהמ"ש 3 שנות מאסר לצעיר שניסה לסחוט את בנק יהב, ובין היתר איים על בכירי הבנק כי אם לא יעבירו אליו מיליוני שקלים במטבע הווירטואלי ביטקוין, הוא יפרסם מידע סודי של הבנק ב"דארקנט"; במקרה של לאומי-קארד, נגזרו 11 שנות מאסר בפועל, על עובד החברה לשעבר, שהורשע בגניבת מאגר הנתונים של חברת האשראי לצורך ניסיון סחיטה.

במקרה של בנק יהב, בחדר קטן ישב בחור בשנות ה-30 המוקדמות, ובנה לעצמו ממלכה וירטואלית של מאגרי מידע אסורים, והשתמש בהם לביצוע מעשי סחיטה נגד בנק וחברה מסחרית. זאת, תוך איום על בכירי הבנק והחברה, שאם לא יעבירו אליו מיליוני שקלים בביטקוין, הוא יפרסם את המידע שבידיו ב"רשת האפלה".

"סחיטה של בנק זה דבר איום ונורא, כי יש חשש ממשי לפגיעה בכסף, וגם לפגיעה במידע; כשהפגיעה במידע היא של צדדים שלישיים, של האזרחים. זה אירוע משברי מאוד-מאוד רחב, ואז עליך לראות אם אתה מסוגל להתגבר על האמצעים לאנונימיות ולהצפנה של החשוד הזה. כאן מתחילה המשטרה בשורה שלמה של ניסיונות להתגבר על זה, מבחינה טכנולוגית, ואח"כ לראות שאתה יכול לבנות את זה כראיה מבחינת החיסיון, כי אם אתה משתמש בכל מיני אמצעים טכנולוגיים ייחודיים, אתה לא רוצה לחשוף אותם.

"כך נראים התיקים הרבה פעמים, והם מאוד דרמטיים, בגלל שהרבה פעמים אתה לא בטוח שתצליח לשים את היד על החשוד. זה לא רק עניין של 'האם תצליח לאסוף מספיק ראיות', אלא שאולי לא תאתר אותו בכלל".


קורה לכם שאתם מאתרים חשוד, אך לא מעמידים אותו לדין?

"העבודה לפעמים מתסכלת. אתה רואה את העבריין, אבל לא יכול ללכוד אותו ברשת. היה לנו עבריין מין באינטרנט, מקרה מהחמורים ביותר, שעבד ברמת תחכום מאוד גבוהה, והושקעו משאבים דרמטיים בניסיון לאתר אותו, כי הייתה פגיעה במספר רב של אנשים באמצעות הרשת; ולא הצלחנו לפצח את הפרשה. עבדו על התיק חוקרים במשטרת ישראל, יחד עם פרקליטים אצלנו במשך חודשים ארוכים, עם הפעלת כל היכולות של המשטרה.

"אך לצערי הרב, בגלל רמת התחכום של מבצע העבירה, היינו במצב שנאלצנו להרים ידיים בשלב הזה. אנחנו לא סוגרים תיקים חמורים כל עוד זה תלוי בי, כמו שתיק רצח אף פעם לא נסגר. אבל אנחנו כרגע לא רואים את האור בקצה המנהרה. יש לי כל ההוכחות לעבירה, אבל אני לא יכול לייחס לבן-אדם את העבירה".

אז מרימים ידיים? אין פתרון?

ויסמונסקי: "אני במצוד אינטרנטי, חובק עולם, חובק פלטפורמות, עם כל האמצעים והיכולות שיש למשטרת ישראל, והמאבק הזה הוא מאבק נמשך. אבל התופעה הזאת שבן-אדם יכול לפשוע בצורה אנונימית ברשת, התופעה הסייברית, לא הייתה קיימת בעבר, והאתגר שלנו זה להתמודד עם מצבים שאני יודע על המון-המון עבירות, ואני פשוט לא יודע מי זה, באמת לא יודע, או שאני לא יכול לייחס לחשוד את העבירות.

"יש הרבה מאוד אירועים בסייבר שיושב לך מישהו מחוץ למדינה, ואתה לא תמיד יכול לדעת מי הוא בגלל אנונימיות או שהוא יישב נניח מאחורי איזה מעטה של מדינה שלא משתפת איתך פעולה - אז איך תעשה מזה תיק? לא רלבנטי לדבר במושגים של תיק. זה כמו להגיד שחסן נסראללה הוא עבריין. תיאורטית, אם נסראללה היה נתפס בישראל אפשר היה להעמיד אותו לדין, אבל זה מגוחך, זה לא סוג הדיון שאנחנו מקיימים. אז גם בסייבר יש הרבה מאוד אירועים, שאנחנו מבינים שזה יכול להיות רלבנטי למישור של מאבק בין מדינות, או בין ארגונים בחו"ל, ולא במישור הפלילי".

 

הסרת תכנים מהרשת וחוק הפייסבוק

 

"שיתוף-הפעולה מצד טוויטר בהסרת תכנים הוא עוד פחות משל פייסבוק. טוויטר לא נענית לפניות שלנו"

 

מלבד הזירה הפלילית, זווית נוספת של העבודה במחלקת הסייבר בפרקליטות, היא בתחום הורדת התכנים מהאינטרנט. המחלקה בראשות ויסמונסקי עומדת היום בקשר עם כל ענקיות האינטרנט הבינלאומיות, בערוצים סודיים ושקטים, כמו גם בערוצים המשפטיים הפומביים.

"יש לנו שיח מתמיד עם חברות האינטרנט הגדולות בעולם. לא פעם אנחנו מבקשים מהן למחוק תכנים אסורים שמהווים עבירה באופן וולונטרי, ובמקרים רבים המנהלים נעתרים, ואנחנו לא מגיעים לבקש צו מביהמ"ש. נוסף לחוקי מדינת ישראל, הפרקליטים של המחלקה מכירים גם את החוקים הפנימיים של כל אחת מרשתות אינטרנט הגדולות, פייסבוק, טוויטר, יוטיוב, גוגל וגופים אחרים. נשמע מוזר שמדינה מתכתבת עם חברה, כמו שמתכתבים עם מדינה אחרת? אבל כך אנחנו מתנהלים".

ויסמונסקי מחדד, כי העובדה שאנשים יושבים בחו"ל ופוגעים באנשים ובגופים בישראל, הייתה אחד המניעים והאסטרטגיה להתמודדות עם תופעות, ולאו דווקא עם העבריין. "יש לנו אסטרטגיה שלמה להתמודד עם העבירה, ולא עם העבריין, עם הפרסום עצמו ולא עם המפרסם, עם התוכן האסור, ולא עם מי שעומד מאחוריו".

האסטרטגיה הזאת הפכה לרלבנטית במיוחד נגד מחוללי טרור והסתה. "זה רלבנטי מאוד בהתמודדות שלנו עם הסתה וטרור ברשת. היחידה שלנו התחילה לקום באוגוסט 15' ובאוקטובר 15' התחיל גל טרור היחידים - פיגועי הסכינים - ואז התברר שבעשרת הפיגועים הראשונים, שבעה מתוכם היו פיגועים שהמפגעים הושפעו מהסתה ומתוכני טרור ברשת. זה היה אחד המחוללים המרכזיים לזה שהם יצאו לבצע פיגועי דקירה.

"הנתון הזה היכה בתדהמה את כל הגורמים הרלבנטיים, החל מהדרג המדיני, דרך גורמי הביטחון; ובסוף זה משליך גם על גורמי אכיפת החוק, ועל הפרקליטות בתוכם.

"הפעילות של ארגוני טרור כמו חמאס, וכל התנועות שמסונפות לחמאס, והג'יהאד האסלאמי-פלסטיני, וכל התנועות שמסונפות אליו, הדבר הזה חי ברשת, באופן פתוח לחלוטין, ברשת הגלויה, ברשתות חברתיות, וזוכה גם לוויראליות. זה התחבר לתהליכי המטה שהולידו את היחידה שלנו. אנשים שאמרו 'רגע, אפשר גם לייצר התמודדות בכלים משפטיים'. ואם אפשר להדוף את הדבר הזה, ולחסום את הדבר הזה, אז זה אולי יכול לסייע בהפחתת הטרור, ואולי אפילו להציל חיים. מה יותר נשגב מזה?".

רואים תוצאות?

"חברות האינטרנט הגדולות, ה'ביג-פייב', לא רצו להיות פלטפורמות של טרור, אבל הן גם לא רוצות למשטר את התעבורה אצלן. בשיח עם החברות האלה, פייסבוק, גוגל ואחרות, הצלחנו לייצר צינורות תקשורת שבהם אנחנו מעבירים להן בקשות להסרת מידע שכולל הסתה לטרור, תכנים של ארגוני טרור, ומצביעים על אי-החוקיות של המידע הזה; והן פועלות להורדת התוכן".

"ניאבק בשירותי הזנות ברשתות"

אבל לויסמונסקי זה לא מספיק. לדבריו, המדינה צריכה כלים נוספים, מתקדמים, כדי להמשיך במאבק. אחד הכלים האלה הוא "חוק הפייסבוק", שחקיקתו נעצרה בחקיקה בדקה ה-99 - חוק הפרת תוכן המהווה עבירה ברשת האינטרנט - היה אמור לספק כלים נוספים לכפות בצו שיפוטי הסרת תוכן שבאפיק הוולונטרי, הספקית החליטה שהיא לא מסירה אותו. למשל, טוויטר ששיתוף-הפעולה שלה פחות מפייסבוק, והיא (טוויטר) לא נענית לפניות, הגם שהראינו לה שהפרסום אסור על-פי החוק הישראלי. תוכן, שגם מסכן את הביטחון האישי, או את ביטחון המדינה, כגון, תוכן של ארגון טרור. אילו היה החוק הזה (פייסבוק), ניתן היה לפנות לבית-משפט, שהיה יכול לתת צו לחסום את זה".

היה חשש שזה ישמש לסתימת פיות ולכלי ניגוח פוליטי.

"אין כאן כל חשש לסתימת פיות על רקע פוליטי. היועץ-המשפטי לממשלה בעצמו, מאשר למשל כל כתב אישום על הסתה; אז אני באמת לא מבין את הטענות נגד החוק".

גם המאבק בעבירות הזנות עובר דרך בקשות להסרת תכנים - ובעיקר אתרים בלתי חוקיים - מהרשת. בחודשים האחרונים פועלת הפרקליטות להסרת אתר אינטרנט ישראלי, מכוח חוק סמכויות, לשם 'מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט', שנכנס לתוקף בספטמבר אשתקד. מאז כניסת החוק לתוקף, הוגשו 13 בקשות להסרה או להגבלת גישה לאתרים המפרסמים שירותי זנות.

"אני גאה בזה שאני לוקח חלק באכיפת האיסורים בתחום הזנות, ובמאבק שמובילה שרת המשפטים ומשרד המשפטים. אני מתכוון להמשיך לקחת בזה חלק באופן נמרץ, אני לא נרתע מזה, ואני מוכן להגן גם על האיסור הפלילי וגם על הכלים האכיפתיים בבית-המשפט". 

"העברת כסף בביטקוין נתפסת על ידינו כהלבנת הון"

ד"ר-עו"ד חיים ויסמונסקי חי ונושם את עולם הסייבר, האינטרנט, הטכנולוגיה והמשפט יותר מעשור - והוא כל הזמן רואה את העולם הזה הולך ומשתכלל, הופך למתוחכם יותר ויותר. "האתגרים שהיו לנו לפני עשור לא דומים לאתגרים שיש לנו היום". אחד האתגרים המרכזיים הללו, הוא ההתמודדות עם הרשת האפלה - ה"דארקנט". "אנחנו מזהים זה כמה שנים העתקה של הפשיעה לדארקנט, שהיתרון שלה זו האנונימיות, המרחב שמאפשר חסינות באופן מאוד מוצלח.

"הפיענוח של עבירה והאיתור של אדם שפועל בדארקנט תמיד מאוד-מאוד מורכב, כי הוא צריך לעשות איזושהי טעות שתוביל לחשיפתו, אבל המשטרה פועלת יותר ויותר בדארקנט, בהכוונה מקצועית שלנו, ואנחנו כבר הגשנו כמה תיקים על פעילות בדארקנט. תוך כדי שאנחנו מתמודדים עם האתגר הזה, אנחנו מזהים עוד תופעה, ועוד השתכללות של העבריינים, שעוברים לפעילות באפליקציות שלא משתפות פעולה עם רשויות החקירה בשום צורה ואופן".

יש שימוש באפליקציות לביצוע עבירות?

ויסמונסקי: "כן. זה טרנד חדש. חלקן אפליקציות לא מוכרות, שממש מודיעינית מזוהות כאפליקציות של עבריינים, או של כל מיני גופים עברייניים, ויש אחת מוכרת, שהשימוש בה הוא לגיטימי, ואפילו לי יש אותה ואני משתמש בה, שזו כמובן הטלגרם. זו כבר אפליקציה מאוד-מאוד פופולרית, שרואים בה העתקה של פעילות עבריינית אליה. אבל גם שם הצלחנו להגיש כתב אישום במקרה של עבריינות. אני צופה, שנצטרך יותר ויותר להיכנס לחשיפה של תופעות עברייניות באזורים האלה, וכל הזמן לנהל את המרדף הזה אחרי המקומות שמעניקים לעבריינים תחושה של מרחב חסינות".

עוד כלי דיגיטילי חדש, שמשמש עבריינים בתחום הסייבר, הוא עולם הקריפטו והמטבעות הווירטואליים. "אנחנו מזהים כל העת עלייה בשימוש במטבעות קריפטוגרפיים לפשיעה. אם היום, בן-אדם סוחט בנק, למשל, או מוכר מידע אישי שגנב מחברה, הוא בדרך-כלל מבקש את הכסף בביטקוין. כיום, עצם העברת הכסף בביטקוין נתפס על ידינו כהלבנת הון, ואז אנחנו פועלים במסגרת האכיפה הכלכלית בתיקים כאלה, מחברים בינה לבין פשיעת סייבר, ויכולים להטיל חילוטים ולהשתמש בכלים נוספים נגד העבריינים.

בעיני ויסמונסקי, כל האמצעים כשרים למאבק בפשיעת הסייבר, וכעת, לדבריו, ניתן גם גיבוי מלא של פרקליט המדינה להחמיר עם העבריינים בתחום. "המטרה היא לעקור מהשורש את התפיסה שמדובר באיזושהי עבירה וירטואלית, שהיא בעצם לא חמורה. גם אם לעבריין אין תועלת כלכלית ישירה, כמו בעבירות שוחד ותרמיות, אנחנו מסתכלים על הנזק שגלום בעבירות כאלה, שפשוט יכול להיות בלתי קונבנציונלי. עבריין כזה יכול למוטט חברה, הוא יכול לסכן את ביטחון המדינה. לכן, חייבים להתייחס לזה בדרך עונשית מחמירה ביותר".