דנקנר בנפילה אל תהום עמוקה

הכחשתו של נוחי דנקנר את המעשים המיוחסים לו הופכת את העונש לקשה יותר

נוחי דנקנר בכניסה לכלא / צילום: אורי סקופ
נוחי דנקנר בכניסה לכלא / צילום: אורי סקופ

לפני כחודש וחצי, בעודי צועדת החוצה ממסעדת "מונא" היוקרתית בירושלים, הבחנתי בדמות מוכרת צועדת פנימה אל המסעדה. זה היה נוחי דנקנר. מחויך, מוקף חברים, בחולצה תכולה מגוהצת למשעי, אפוף סטייל כהרגלו, זקוף-קומה ומלא באותו קסם אישי שאפיין אותו בימיו הטובים ביותר. דנקנר בדיוק סיפר לאחד מחבריו סיפור כלשהו, וכולם הקשיבו בשקיקה, מרותקים לקול הבריטון שנשמע אף עמוק יותר באוויר הירושלמי הצלול, בעוד הפמליה צועדת במדרגות לעבר המסעדה.

המפגש המקרי הזה אירע זמן קצר לפני שעניינו הוכרע סופית בבית המשפט העליון, כשעוד קיננה בליבו תקווה כי גורלו ישתנה, והוא לא ייאלץ "לבלות" את השנים הקרובות מאחורי סורג ובריח. היה ניכר עליו שרוחו לא שבורה (עדיין).

הבוקר (ג') הוא נראה קצת אחרת. לא עוד חליפות יוקרתיות וחולצות של מיטב המותגים. לא עוד חיוך קטן או חצי-קריצה שנהג לשגר לנוכחים, שהרגישו בני-מזל לצעוד לצידו בימים שבהם נשם אוויר-פסגות-שוק-הוני.

אפילו שיערו הזהוב נראה היום קצת פחות זוהר, בעודו צועד אל הדלת שמעליה מתנוסס השלט הלא מזמין בעליל "בית הסוהר מעשיהו". נדמה שהטי-שירט השחורה והתיק השחור הקטן שבו נארזו החפצים האישיים המעטים שאותם יוכל להכניס לתאו, שידרו יותר מכול את המציאות המרה של מי שנחשב עד לאחרונה לילד הפלא של שוק ההון. עבור אדם כמו דנקנר מדובר בנפילה ארוכה אל תהום עמוקה.

אפשר היה לחשוב שהעובדה שזה היה כמעט צפוי, לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שזו תהיה נסיבה שתרכך את המכה מהנפילה; או שהעובדה כי קדמה לנפילה האישית-פלילית גם קריסה כלכלית מתוקשרת שבה איבד את הקונצרן שבראשו עמד - תסייע לדנקנר לקבל את המציאות החדשה שנכפית עליו החל מהיום.

אבל הפנים העגמומיות של דנקנר, כמו גם העובדה שעד היום הוא לא הודה בכך שהריץ את מניות חברת אי.די.בי, ולא הביע כל חרטה על מעשיו בימים שקדמו להנפקה שסיבכה אותו בפרשה הפלילית - סיפרו סיפור אחר.

דנקנר הכחיש עד הרגע האחרון - ועדיין מכחיש - את המעשים המיוחסים לו. וכשזה המצב, קשה יותר לקבל את העונש. קשה יותר לצעוד אל בין כותלי הכלא, כשאתה משדר, ואולי מאמין בלב שלם, שאתה לא חטאת ולא פשעת.

איש העסקים שנכנס היום לכלא, הילך בעבר קסם השוק. הוא היה מצויד במראה הנכון, במוח חריף, בביטחון עצמי וביכולת לשבות את הסובבים אותו. הוא היה מרכז כל חדר. היום הוא יצטרך להסתפק במרכז תא הכלא, מרכז אגף אסירי הצווארון הלבן.