אוכל | ראמן מצטיין, וייטנאמית לוהטת והגלידה הטובה בברלין

מסעדת ננוצ'קה התל-אביבית נחשבה בתחילת דרכה למקום שבו בילו כל התל-אביבים היפים והנכונים. אל דאגה, אין דבר כזה באמת. אחר כך הגיעו אלו שחשבו את עצמם כאלה, אלה שרצו להיות כאלה, ואלה שרצו לבלות היכן שמבלים אלה. הסוף היה כמובן שאף אחד כזה לא נצפה שם שנים. וכאמור, אין דבר כזה באמת. לפני כמה חודשים נסגרה ננוצ'קה. לא לפני שהספיקה להפוך, כמו בעלת הבית, לטבעונית.

ברלין של 2018 היא כנראה קצת ננוצ'קה. פעם עוד הייתה נינוצ'קה. ההיא של ארנסט לוביטש. עם גרטה גרבו. התבוננות לא מעמיקה בנוסעי הטיסה כמו גם בפוסעים ברחוב העיר, מגלה שההיפסטרים התחלפו בכאלה שרוצים לראות להם. אולי זה כך רק ברובע המיטה (Mitte) הבורגני משהו, לא בטוח.

 בית הבירה הופבראו/ צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

לא תכננתי לנסוע שוב לברלין, אחרי שביליתי שם שבוע בשנה שעברה. יצא ככה. אבל דווקא טווח הזמן הקצר יחסית הזה, נתן לי פרספקטיבה מצוינת. לא רק על ברלין, אלא גם על אחותה התאומה של ברלין, הלוא היא עירי האהובה תל-אביב.

לא פעם אני, ואולי גם אתם, מרימים גבה לנוכח הרעש התקשורתי המתחולל בימים אלו בכל הנוגע לזירת האוכל התל-אביבית. מדגם לא מייצג, אבל מאוד פופולרי של מסעדותיה האופנתיות של ברלין, לפחות אצל התיירים (ובברלין כולם תיירים. השפה שהכי פחות נשמעת פה במיטה, היא גרמנית) מוכיח שאכן יש סיבה להתלהב מ... תל-אביב.

לא שהאוכל היה רע. ממש לא. אבל - אם תסלחו לי על פרץ הפטריוטיות - האוכל בתל-אביב, במקבילות הרלוונטיות, הוא לא פחות טוב. ואחרי שהורדנו את זה מהשולחן, בואו ברשותכם נדבר על האוכל בברלין. לפחות זה שטעמתי אני בשבוע הזה.

נקניקיית הקארי ב"קארי 61" הייתה נקניקיית קארי. לא טעים. נקניקייה זה טעים. תמיד. לא עם קארי. אף פעם. אם תורידו אותו, ותזמינו ליד הנקניקייה בירה ברלינאית, כמו שעשיתי אני, הכול יהיה בסדר. עדיף שתזמינו מראש בלי, על אף מחאות המוכר, כי הם שמים המון קטשופ מעורבב בקארי ועוד קצת אבקת קארי שלא יחסר, וקשה להיפטר מזה אחר כך. הצ'יפס בסדר ((Curry 61, Oranienburgerstrasse 6. נקניקיה עם צ'יפס, קצת פחות מחמישה אירו.

ממש ממול, בגלידרייה הכי טובה בברלין, "פול מוריג", מציעים בסך הכול שלושה טעמים - שוקו, וניל וטעם עונתי מתחלף (אצלי היה מנגו) עם שלל תוספות מוטרפות, שהמופרעת שבהן היא ציפוי המרשמלו השרוף עם רוטב שוקולד חם ושברי עוגיות. גן עדן (Paul Mohrig Ice Cream, Oranienburger strasse 84). מצוין ושווה כל אגורה. פחות מחמישה אירו למנה עם אקסטרות.

 גלידריית פול מוריג/ צילום: ענת קירצ'וק

לא רחוק משם, ב"מעדנייה" היהודית ההיפסטרית למשעי מוג, טעמנו יופי של סנדביץ' פסטרמי. זה אולי לא הסנדביץ' של כץ'ס בדאון טאון ניו-יורק, אבל זה בהחלט מתקרב. גם סלט הקיסר היה עשוי היטב, וכל זה בבית הספר הישן לנערות יהודיות, מבנה מרהיב ומרתק. המלצה חמה (Mogg, August Strasse 13-11).

 סנדביץ פסטרמי במעדניה היהודית מוג/ צילום: ענת קירצ'וק

"מיסייה וונג", הווייטנאמית הלוהטת, ממשיכה למשוך המוני תיירים. מסעדת האינסטגרם הזו אכן מספקת שלל אפשרויות צילום לאורחיה. העיצוב האסייתי-מודרני בוהק באדום, מנות צבעוניות ויפהפיות מגובות בשלל מוצרים נלווים כמו טישרטים ואפילו ספר בישול.

האוכל, למרבה הצער, לא ממש ממריא לשחקים שעליהם סיפרו לנו. מרק הוון-טון סביר, הפו-בו הווייטנאמי המסורתי (זה עם הבקר) הוא טוב, הספרינג רולס קצת יבשושיים וסלט העוף עם האטריות סבל מירקות שנחתכו בבוקר כנראה.

הרולים עם השרימפס מצופי הקוקוס היו הברקה, מעין חטיף באונטי ימי. הכי טעימה הייתה לימונדת הג'ינג'ר. אבל הנוער ממש התלהב מהמסעדה החמודה גם אם ממוסחרת לעייפה הזו, כך שאם אתם מטופלים בילדים, שווה לכם בכל זאת לבקר כאן (Monsieur Vong. Alte Schonhauer Strasse 46). פחות מ-10 אירו לעיקרית גדולה.

אפילו ההמבורגר שדגמנו, שנה שנייה ברציפות, היה אסייתי משהו. "שיסו בורגר" מגישים יופי של המבורגרים קטנים למדי, החל בהמבורגר "רגיל" וכלה בכזה המתובל בצ'ילי ולימון. ויש אפילו, כמובן, גרסה טבעונית. יופי של לימונדות. בכלל, עושה רושם שמסעדותיה האסייתיות של ברלין מתמחות בלימונדות נהדרות (Shiso Burger, Auguststrasse 29c), פחות מ-10 אירו להמבורגר.

ממש מעבר לפינה חיכתה לנו בערב האחרון ההצלחה הקולינרית הגדולה של טיולנו הקצר. מסעדת קוקולו ראמן מכריחה אומנם גם יהודי חרדתי כמוני לחכות בתור, משהו שאני לא נוהג לעשות. תור לאוכל גורם לי לאסוציאציות לא נעימות, במיוחד בגרמניה. אבל אני חייב להודות שהיה שווה. המסעדה הזערורית מגישה כיסוני גיוזה נהדרים, קימצ'י אורגינל, כיסוני וון טון מעולים, מחוץ ובתוך המרק, והשיא: מרק ראמן עם בטן חזיר ועם חזיר מאודה, שהיה ללא ספק אחד הטובים שיצא לי לטעום. אף ששוב, זה של מן טן טן התל-אביבית לא נופל ממנו במאום כמדומני.

מומלץ להגיע מוקדם, סטייל שש, וכנראה שגם אז לא תצליחו לתפוס מושב נחשק על הבר ותאלצו לחלוק שולחן עם זרים בחצר החמודה (Cocolo Ramen, Gipstrasse 3). מצוין ושווה כל אגורה. פחות מ-10 אירו למרק.

ברלין היא לא היעד הקולינרי הראשון שהייתי מסמן על הגלובוס כנראה. אבל תקיעת דגלונים על מפות היא עוד משהו שלא ראוי ליהודים לעשות. אז בין מעיל מרופד ביוניקלו לחמישיית גרביים בשלושה אירו בפרימרק, ואם נקניקיות ובירות לא מספיקות לכם, אני מניח שהרשימה הזו תהיה לכם לעזר, אלא אם כן כבר עשיתם V על כולה מזמן.