מערכת היחסים העכורה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין נשיא המדינה ראובן ריבלין מלווה אותנו כבר כמעט עשור. המריבות המרות ידעו עליות ומורדות, אך נראה שלקראת מערכת הבחירות של שנת 2019 נתניהו מוכן לזרוק לציבור תסריט, לפיו ריבלין הוא האיום הגדול ביותר נגד המשך שלטונו ולשם כך, חוברה בימים האחרונים עלילה כדלקמן:
לפי חוק יסוד: הממשלה, בנוסחו הקיים, מלאכת הרכבת הממשלה תוטל על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך' וזאת אחרי שהנשיא התייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת.
הסעיף מנוסח באופן רחב ולכאורה מקנה שיקול דעת לנשיא. אך מעולם בהיסטוריה של מדינת ישראל לא חרגו הנשיאים מכללי הטקס ותמיד הטילו את המלאכה בסיבוב הראשון על בעל הסיכויים הגדולים ביותר לעמוד בראשות הממשלה.
במקרה של נתניהו בבחירות של 2009, הייתה אפילו העדפה שפעלה לטובתו, כאשר הוא עמד בראש המפלגה השנייה בגודלה, הליכוד עם 27 המנדטים, מיד אחרי קדימה בראשות ציפי לבני, שזכתה ב-28 מנדטים. 65 חברי כנסת המליצו אז לנשיא להטיל את המלאכה על נתניהו ולא על לבני, והנשיא דאז שמעון פרס מילא באדיקות אחרי הכללים ולא שקל לתת את המלאכה ללבני. לא שזה עזר לפרס. גם במהלך שנותיו בנשיאות נהגו בלשכת ראש הממשלה לתדרך נגד הנשיא פרס ומניעיו הפוליטיים.
ובחזרה ליחסי ריבלין-נתניהו. בשלהי הכנסת ה-18 הצטברו כעסים בלשכת נתניהו על יושב ראש הכנסת דאז, ראובן ריבלין. זו הייתה כהונתו השנייה של ריבלין כיו"ר הכנסת וחינו סר בעיני נתניהו. מדוע? באחת הפעמים, ריבלין אמר לכתבים שהוא אינו נוהג לצרף את רעייתו לכל נסיעותיו לחו"ל, שהוא לא זקוק למטוס יוקרתי, וזאת בניגוד לנתניהו. בהזדמנות אחרת, לא איפשר ריבלין, כיו"ר הכנסת, לדחוף קדימה יוזמות חקיקה לחקירת ארגוני שמאל ושאר רעיונות.
בשלהי 2012, התקיימה פגישה אישית בין הזוגות נתניהו וריבלין. ארוחה ב"דאבל-דייט", בנוכחות נחמה ריבלין ושרה נתניהו, במעון הרשמי של ראש הממשלה בבלפור. בסיומו של אותה ארוחה אינטימית - שיש מי שתיארו אותה בדיעבד כ"אודישן" (מבחן קבלה) - אפשר היה להבין שריבלין לא ימשיך להיות יו"ר הכנסת אחרי מערכת הבחירות לכנסת ה-19. ריבלין פירש זאת כהדחה וזעם על חבריו לסיעת הליכוד, ששתקו כדגים ואיפשרו לנתניהו להחליט כרצונו. "אני אולי טמבל, אבל לא חמור", צוטט אז ריבלין בתגובה להדחה.
וכך היה - ריבלין הודח והחל לספוג עלבונות מן ה"בייס" בליכוד בנוגע למגוון נושאים. אחרי מערכת הבחירות של שנת 2013 קיבל ח"כ יולי אדלשטיין את תפקיד יו"ר הכנסת, וצחוק הגורל שגם הוא בתורו נמצא במאבקים פוליטיים עכורים מול נתניהו ותומכיו. הריב האחרון נרשם סביב יום העצמאות (מאז השלימו נתניהו ואדלשטיין).
היסטוריה מסוכסכת
בראשית 2013 שב ריבלין לספסלי הקואליציה כחבר כנסת מן השורה. העיתונאים היו צופים בו יושב במליאה, משתתף בדיונים, מעיר את הערותיו ומתייצב לעבודת החקיקה היומית בוועדות.
בשנה שלאחר מכן החלו להתכונן בכנסת לבחירת הנשיא ה-10. הבחירות מתקיימות אחת לשבע שנים בהצבעה חשאית של 120 ח"כים. ההצבעה החשאית לא מאפשרת ללשכת ראש הממשלה לשלוט באופן מוחלט בהליך וכך - גם אם חברי כנסת הבטיחו לנתניהו שלא יתמכו בריבלין - התוצאה בקלפי הייתה שונה.
ריבלין הבהיר שהוא רואה את עצמו כמועמד ומאותו הרגע החלה מערכה פוליטית רחבת ממדים לסכל את מועמדותו.
שרים בכירים בליכוד המליצו על דחיית הבחירות לתפקיד הנשיא. יום הבחירה נדחה פעם אחר פעם, עד שיו"ר הכנסת אדלשטיין הודיע שלא יקבל דחיות נוספות וכפה את מועד הצבת הקלפיות על כל הצדדים.
במקביל פעלו שרים וחברי כנסת בכירים בליכוד לשכנע שיש לבטל את מוסד הנשיאות ולבטל את חוק יסוד: נשיא המדינה. השר יריב לוין, למשל, אמר שמוסד הנשיאות מיותר, בזבזני וכי יש לשאוף לבטלו. ניסיתי להבין מדוע דחוף לו לבטל את הנשיאות דווקא אז, במארס 2014, חודשיים לפני בחירת הנשיא ה-10, והאם לא ראוי להוביל מהלך לביטול חקיקה שילווה בשיח ציבורי משמעותי. לוין השיב לי שאם זה לא יבוטל כעת - זה כבר לא יקרה.
מאחורי הקלעים פעלו כוחות חזקים לבחירתם של המועמדים האחרים - דליה איציק, שצמחה במפלגת העבודה ושימשה כיו"ר הכנסת מטעם קדימה; ח"כ בנימין בן-אליעזר (פואד) איש מפלגת העבודה; וח"כ מאיר שטרית, איש ליכוד וקדימה לשעבר, ששירת בכנסת ה-19 כח"כ מטעם "התנועה" של ציפי לבני.
זו הייתה תנועת "רק-לא-ריבלין", שהניעה מספר רב של מהלכים במקביל. נדמה היה שבצמרת הליכוד ובראשות הממשלה לא עושים דבר חוץ מלתכנן את אי-בחירתו של ראובן ריבלין, איש הליכוד.
אך מאחורי הפרגוד, חברי הכנסת של הליכוד לא ראו זאת בעין יפה. ריבלין הסתייע בשר חיים כץ ובשר לשעבר גדעון סער, בחברת מפלגת העבודה ח"כ שלי יחימוביץ', שהובילה את התמיכה בו כקול בודד במפלגת העבודה. גם חברי הכנסת הערבים רצו בריבלין וכך ביום בחירות מותח במיוחד, ריבלין הפך לנשיא המדינה.
מאז שנכנס ריבלין לתפקידו, התקשו הוא ונתניהו לשמור על ארשת פנים ממלכתית. הם יושבים זה לצד זה בטקסים, מקיימים את ההתייעצות המחויבת מזמן לזמן, אך מערכת היחסים חמוצה וקשה.
בנאום פתח כנס החורף באוקטובר 2017 הזהיר נשיא המדינה מפני "פס קול של מהפכה, כי תמה הממלכתיות מן הארץ ואחרינו המבול". ריבלין דיבר אז על תגובת המטוטלת למהפכה החוקתית של חוקי היסוד ואמר "אנו עדים היום לרוחות של מהפכה או הפיכה שנייה. הפעם, שלטון הרוב - הוא השליט הבלעדי ותחת הפיכה זו הכל הופך פוליטי, התקשורת פוליטית, המוסדות הדמוקרטיים - כולם, מהפקידות המקצועית ועד למבקר המדינה, פוליטיים. בית המשפט העליון פוליטי, כוחות הביטחון פוליטיים, ואפילו צה"ל, צבא ההגנה לישראל שלנו, פוליטי?".
נתניהו מנגד נזהר מלומר דברים שליליים על ריבלין בקולו. אך מקורבו של נתניהו, יו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן, הגיב באוקטובר 2017 לנאום הנשיא: "ריבלין הוא כבר מזמן לא משלנו. אני לא מופתע ממנו ואין לי ציפיות ממנו. התגובה של ריבלין נגדנו היא תמיד כי נתניהו לא הצביע בשבילו ולא תמך בו לנשיאות".
בפברואר 2018 נחשפנו פעם נוספת ליחסים העכורים. בנאום של הנשיא בכנס העיתון "בשבע" אמר ריבלין בנושא היחסים הקרים בינו לבין נתניהו. "כנראה שהוא לא חבר שלי. נתניהו הוא ראש הממשלה ואני נשיא המדינה. הוא ממלא את תפקידו ואני את תפקידי". מקורבי נתניהו הגיבו אז: "מתוך כבוד למוסד הנשיאות ומתוך רצון לשמר את סמלי המדינה מחוץ למשחק הפוליטי, לא ניגרר לשיח מסוג זה".
בספטמבר 2018 הקדיש ריבלין את אחד מנאומיו לחוק יסוד: הלאום. הוא היה מודאג מן היחס לאוכלוסייה הערבית בישראל, במיוחד בהקשר של מתן עדיפות להקמת יישובים יהודים. במסגרת נאומו התייחס גם לעובדה שהוא היה בעברו נחקר פלילי וכי תיקיו נסגרו אחרי שלוש שנים. שישה תיקי חקירה נסגרו, ובתיק אחד המליצה המשטרה להעמידו לדין, דבר שלא קרה בגין חוסר ראיות. "הגיעו אז לראש הממשלה (שרון) ואמרו לו שאיני יכול להיות שר המשפטים והוא מינה אותי לשר התקשורת, בדיעבד מי ידע שזה תיק כה חשוב?".
הבוקר נחשפנו לשיא חדש בקמפיין הבוץ בין הבית ברחוב בלפור לבין הבית ברחוב הנשיא. ריבלין זעם, כאשר ראה את הכותרת הראשית ב"ישראל היום", לפיה נתניהו דחה את הקדמת הבחירות מחשש שריבלין ימנע ממנו להקים קואליציה. תגובתו הייתה חריפה מאי פעם. "קראנו לעומק את הדברים, אך התקשינו למצוא מידע של ממש מלבד תיאור מפורט של פרנויה, שאינה נשענת על שום צעד מוחשי או אפילו מחשבה שהתרחשו במציאות. כידוע, את הטיפול בתופעות שכאלה יש להשאיר בידי אנשי מקצוע שאינם דוברים".
לשכת ראש הממשלה הגיבה בהפניית החיצים למקום אחר, אל גדעון סער ככל הנראה. "המזימה שפורסמה היום ב'ישראל היום' לא נולדה בבית הנשיא, אלא אצל בכיר לשעבר בליכוד, שגם דיבר על כך עם כמה מהשותפים לקואליציה", נמסר מסביבת נתניהו.
סער הגיב בטוויטר: "בדרך כלל איני נוהג להתייחס לטענות הזויות ובפרט שאין אדם שמוכן להתייצב מאחורי הדברים ולומר אותם בקולו. אבל מאחר ששמי שורבב, אני מודיע בצורה הכי ברורה: אין שחר לדברים שפורסמו. הם מופרכים לחלוטין. מטרידה אותי המחשבה שיש מי שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה הבלים מסוג זה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
