למה מנכ"ל האוצר מתעקש להרוס לעצמו כהונה מוצלחת

אפשר להבין שאחרי ארבע שנים בתפקיד סופר תובעני, ללא שינה מסודרת, עם סמכות חוקית לנהל מזכירה וחצי ועם שכר של קצין מדרג בינוני במשטרה, באב"ד מרגיש שנגמרה לו הסבלנות • אבל אי-אפשר להבין את חוסר המעצורים, את הברוטליות • פרשנות

שי באב"ד / צילום: תמר מצפי
שי באב"ד / צילום: תמר מצפי

מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד חזר ביום רביעי לפני שבועיים בשעת בוקר מוקדמת מנסיעת עבודה בחו"ל. בדרכו לכנסת התעכב כדי לקחת את בתו לגן הילדים. כשהגיע לאולם ועדת הכספים התברר לו שיו"ר הוועדה ח"כ משה גפני לא חיכה לו והעלה כמה דקות קודם להצבעה את הצעת החוק להקמת ועדה ליציבות פיננסית. כעסו של באב"ד על גפני היה מובן, אבל התנהגותו הייתה בלתי-נסבלת. הוא איים וצעק והתהלך כמו בריון בחדר הוועדה. לרוע מזלו מופע האימים שלו תועד בסרטון שהופץ והפך לוויראלי. מי שצפה בסרטון ולא מכיר את באב"ד קיבל את הרושם שהאיש זקוק לעזרה, לטיפול בשליטה על כעסים.

באב"ד דווקא התנצל השבוע באופן פומבי בפני נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ' אחרי שאיים גם עליו, גידף אותו וניסה לייבש את נציבות שירות המדינה מתקציבים. הנציב לא נבהל והודיע כי הוא מתכוון לנקוט נגדו בצעדים משמעתיים. אבל ההתנצלות של באב"ד לא באה ממקום של חרטה או הכרה בפסול שבהתנהגותו האלימה, אלא הייתה צעד טקטי מחוכם שרק נועד 'להוריד את הרשקוביץ' מהעץ'.

באב"ד לא מתנצל כי בעיני עצמו אין לו על מה. הוא הקורבן. הוא זה שעובד יום וליל בשירות הציבור ומוקף להקת אינטרסנטים וציניקנים שנובחים ונושכים ותוקעים סכינים בגבו. הוא לא תמיד טועה. במקרה של ח"כ גפני, הפרו עימו סיכום ואילצו אותו לנסוע לירושלים לשווא. במקרה של הרשקוביץ' זו הנציבות שמערימה עליו קשיים ביורוקרטיים ולא מאפשרת לו לנהל את המשרד.

אפשר להבין שאחרי ארבע שנים בתפקיד סופר תובעני, ללא שינה מסודרת, עם סמכות חוקית לנהל מזכירה וחצי ועם שכר של קצין מדרג בינוני במשטרה, באב"ד מרגיש שנגמרה לו הסבלנות. אבל אי-אפשר להבין את חוסר המעצורים, את הברוטליות. האיומים של באב"ד אינם תופעה חדשה, הודעות טקסט אלימות שלו מפוזרות בכל מיני מכשירים ניידים של בכירים וזוטרים בשירות המדינה. החידוש היחיד הוא הפרסום של התיעוד.

איפה שר האוצר בכל הסיפור? עד היום כחלון נתן למנכ"ל משרדו גיבוי מלא בתמורה לנאמנות מוחלטת של באב"ד, נכונות להסתער על כל מטרה ויכולות ביצוע מוכחות. מעבר לאינטרסים, כחלון מרגיש כלפי באב"ד חוב מוסרי. הוא מאמין שבאב"ד הוא השכפ"ץ האישי שלו, האיש שסופג את האש שמכוונת אליו. השבוע, בפעם הראשונה, התהפכו התפקידים וכחלון נאלץ לספוג. אולי זה היה צריך לקרות הרבה קודם.

קרוב לארבע שנים מכהן באב"ד בתפקיד מנכ"ל האוצר, הכהונה הארוכה ביותר מאז אברהם אגמון בתחילת שנות ה-70. במהלך הקדנציה שלו הספיק לעשות יותר מכל מנכ"ל לפניו: הוא הצליח להביא הסכם רפורמה היסטורי בחברת חשמל, הוביל את מהלכי הכנסת התחרות בשוק האשראי ורפורמות בשוק הפנסיה, העביר חמישה חוקי הסדרים, מינה אנשי מקצוע ראויים לתפקידים בכירים וניהל מאות קרבות תקציביים - וזו רשימה מאד חלקית. אבל למרות כל הישגיו, באב"ד לא מצליח לבלום את עצמו כשמישהו עומד בדרכו. הוא לא מסוגל לשתוק ולוותר. אם זה לא הולך בכוח, זה ילך בעוד יותר כוח.

זה יהיה מאוד לא הוגן אם מהכהונה של האיש הסופר מוכשר הזה כמנכ"ל האוצר יזכרו בסוף את פרשיית דוחות התנועה שלו, את האיומים והצעקות שפיזר לכל עבר ואת סרטון העצבים שלו בוועדת הכספים - זה יהיה בעיקר טרגי, כי באב"ד יוכל להאשים בכך רק את עצמו.