"תחשוב על הבת שלך ותעמוד חמש דקות": המאבק באלימות כלפי נשים עלה מדרגה

"תחשוב על הבת שלך ותעמוד חמש דקות", צעקה מפגינה צעירה וכועסת על נהג שצפר לה באגרסיביות לאחר שנעמדה לפני האוטובוס שלו ובגופה חסמה את האפשרות שלו להמשיך לנסוע. היא לא הייתה היחידה. תל אביב שותקה היום לשעות ארוכות בגלל נשים שנמאס להן להיות נחמדות. להתחשב בסביבה ולשתוק.

בשונה ממחאות אחרות, למחאת הנשים אין מוקד אחד ברור. אמנם בסוף היום צפויה הפגנה מרכזית אחת בכיכר הבימה, אבל במהלך היום נשזרה העיר באירועים שונים בצבעים שונים. מחאה אחת עם גוונים רבים. אומרים שנשים הם עם מורכב - המחאה היום היא תמונת מראה של מורכבות זאת. מצד אחד אירועים אמוציונליים. פיזיים. כמעט אלימים. מנגד אירועים 'נקיים'. מסודרים. כמעט תרבותיים. המחאה היא אמנם של נשים, אבל מצטרפים אליה גם לא מעט גברים. הקריאות שנשמעות הן בעברית אבל מקפידים מדי פעם לקרוא גם בערבית.

בתשע וחצי בבוקר בכיכר רבין עושים חזרות על הבמה ומתכוננים לעצרת המחאה שארגנה העירייה. הזמרת אפרת גוש מחממת את הקול. בינתיים הכיכר ריקה והתנועה זורמת. מרגיש כמו עוד בוקר שקט של חנוכה. אבל בדרך לעזריאלי האווירה מתחילה להשתנות. כמויות של ניידות משטרה חוסמות את רחוב קפלן וכבר מרחוק אפשר לשמוע קריאות של המפגינים. בצומת עזריאלי מתאספות כבר כמה מאות נשים. יש איתן גם גברים. זאת לא הפגנה נחמדה, או נעימה. היא רוויה בזעם ובתסכול. אפשר לראות את הרגשות האלה ניבטים מכל עבר: בשלטים שנושאים המפגינים ובקריאות 'שוטר, שוטר על מי אתה שומר' ו-'ביבי ביבי תתעורר דם נשים זה לא הפקר'.

צומת עזריאלי חסום אבל למפגינות זה לא מספיק. הן רוצות לחסום את הכביש המהיר. את איילון עצמו. לפתע פעילות של איגי - ארגון הנוער הגאה - רצות לעבר אחת הירידות של איילון. כל הקהל אחריהם. הן מנסות למשוך את ההפגנה לכביש איילון עצמו, אבל השוטרים עוצרים אותן בכוח. כמעט באלימות. רק הבזקי המצלמות וקריאות הקהל מונעות מהניסיון לעצור אותן להפוך אלים. המפגינות לא מוותרות. נחושות הן רצות לכיוון ירידה אחרת. אבל גם שם הן נעצרות בתקיפות. מתפתח משחק תופסת כמעט סוריאליסטי, אם זה לא היה סביב נושא כל כך עצוב אולי זה היה אפילו משעשע.

המפגינות לא מוותרות ומשנות טקטיקה. צועדות על הכביש בנתיב שמותר להן ואז לפתע בלי שלשוטרים יש הזדמנות להגיב פולשות לכביש ומשבשות את התנועה. לאורך דקות ארוכות נמשכת הצעדה על הכביש כל הדרך מבגין ועד מרכז הבימה ובתוך שניות פקקים עצומים מתחילים להיווצר ומבטיחים שלפחות בתל אביב גם מי ששכח במקרה שיש היום מחאה, לא יוכל להתעלם ממנה וירגיש אותה היטב. עד שהצעדה מגיעה למרכז הבימה יש בה כבר קרוב לאלף איש.

בינתיים מתחילה עצרת המחאה של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. כמה מאות עובדי ועובדות עירייה מתאספים בכיכר להפגנה מסודרת, מאורגנת, מנומסת. נאומים על הבמה. ביחד עם חולדאי עולה גם אשתו יעל שמצהירה שהיא שותפה למחאה. הוא מדבר על האלימות נגד נשים והצורך לא לצמצם אותה, אלא לחסל אותה. אפרת גוש שרה. תם הטקס.

וברוח אחרת לגמרי בשדרות רוטשילד נערכים למחאה ברוח תל אביב: מרתון אומנותי של הופעות ומיצגי אומנות עם מסר של העצמת נשים. השדרות עצמן הפכו ל'שדרה אדומה' תודות לשטיחים אדומים שנפרסו לאורך השבילים. אי-אפשר להתעלם ממוטיבים אדומים שמסמלם את דם הנשים הנרצחות שמקשטים ספסלים ועצים. בכיכר הבימה הוקם באישון לילה מיצג שאי-אפשר להישאר אדישים לו: 200 זוגות נעליים אדומות הוצבו בשורות לאורך הכיכר. אנשים עוצרים. מתבוננים. 

בשעות הצהרים החלו גם הופעות ברוטשילד. באופן מוזר זה חידד את הגוונים השונים של המחאה אפילו יותר. מאותו מקום במרחק של מטרים ספורים זה מזה, אפשר לראות קבוצות אנשים שרועות על הדשא בשדרה מקשיבים בשקט לזמרות שמופיעות ומספרות על השירים שלהם ובמקביל לשמוע את זעקות הזעם של קבוצות קטנות שחוסמות בגופן את האוטובוסים בשדרה וצועקות שוב ושוב.

הכי קל היה לצאת היום להפגנה מסודרת, ולהמשיך לעשות את מה שנשים הקפידו לעשות שנים ארוכות: להיות נעימות. להתחשב. לא להפריע יותר מדי לסביבה. להיות נחמדות. אבל במציאות שבה אלפי נשים סובלות מאלימות ועשרות נרצחות בשנה הנחמדות היא כבר לא נשק. כי המציאות מוכיחה שהנחמדות היא דרך למות. אף הפגנה מסודרת לא הייתה ממחישה את הרעיון שאין חיים במקום שנשים לא יכולות לחיות בו בביטחון. הפגנה כזאת הייתה מקבעת את סדרי העולם כפי שהם היו תמיד. בדיוק את אותם סדרי עולם שחייבים לשנות. אבל אנחנו כבר לא חייבות להיות נחמדות יותר. לא אם אנחנו רוצות הפעם לשנות.

אחר הצהרים יצאה צעדת לפידים מגינת לוינסקי. נשים יהודיות וערביות יצעדו יחד עם מבקשות מקלט: אריתראיות, סודניות, פיליפיניות. האלימות כלפי נשים לא מבדילה בין דת גזע או צבע. התסכול שיוצא כאן היום הוא לא רק על רצח נשים. הוא על האפליה, הניצול, התקיפות המיניות, ההתעלמות. כל אותם דברים שמחלישים נשים ועושים אותן קורבנות קלים לאלימות.