מחאת האפודים הזוהרים הגיעה מהפריפריה עד ארמון האליזה, ולמקרון בסוף לא תהיה ברירה

בלי הנהגה מגובשת, בעיקר באזורי הכפרים, מחאת האפודים הזוהרים בצרפת תססה במשך חודשים לפני שפרצה לרחובות • על הכוונת: האליטות, הממשלה, מסים, תקנות, הגבלות מהירות ומדיניות פרו-עסקית ובעיקר עמנואל מקרון • האם מקרון יצליח למצוא את הדרך לאחד את הרפובליקה?

מפגין באפוד צהוב שורף את דגל צרפת בפריז / צילום: רויטרס - Stephane Mahe
מפגין באפוד צהוב שורף את דגל צרפת בפריז / צילום: רויטרס - Stephane Mahe

"מתחת לאבני הרחוב, יש חוף!" הייתה אחת מסיסמאות מחאת הסטודנטים של 68' בצרפת. היא נולדה כשהסטודנטים פירקו את אבני הריצוף מהמדרכות המהודרות של פריז כדי לזרוק אותן על השוטרים או לבצר את הבריקדות שהקימו, ומצאו מתחת להן שכבת חול לבנה דקה. בשבועות האחרונים צצה הסיסמא מחדש באינטרנט. היא כבר אינה מרוססת בגרפיטי על חזיתות בניינים או כתובה על שלטים, אלא מופצת בפייסבוק ובטוויטר לצד תמונות של ערימות אבנים, כחלק מגל הפגנות המחאה נגד הממשלה שמטלטלות את צרפת מדי סוף שבוע בחודש האחרון.

חמישים שנה אחרי, שוב הגיעה שעתן של אבני הרחוב בצרפת להיעקר. כמו אז גם היום, הסיסמא מסמלת את הצורך במאבק - אפילו כזה שמשבש את הסדר הציבורי - כדי לשנות את המציאות.

בסוף השבוע האחרון נרשם השיא במאבק העממי הזה, נכון לעכשיו. כ-135 אלף בני אדם יצאו להפגין ברחבי צרפת, לבושים באפודים הזוהרים שהפכו לאביזר חובה בכלי רכב בצרפת לפני כעשור, ושהקנו למחאה את הכינוי שלה - מחאת האפודים הצהובים ("ג'ילה ג'ון", gilet jaune). אחרי שבשבועות הקודמים שימשו ההפגנות כר פורה למעשי ונדליזם, ביזה של חנויות ואפילו פגיעה במונומנטים היסטוריים, נפרשה המשטרה בסוף השבוע בנוכחות שיא, והציבה לא פחות מ-90 אלף שוטרים מול המפגינים. היא גם חיפשה בכליהם של המפגינים בערים רבות, וביצעה יותר מ-1,500 מעצרים.

בפריז הצעדים הללו אולי עזרו, למרות הדיווחים על ביזת עשרות חנויות והצהרת ראשת העיר כי מדובר שוב ב"סצינות של כאוס" בלב בירת צרפת. אבל בבורדו ובליון, ערים שאליהן לא הגיעו המהומות האלימות עד השבוע האחרון, נשרפו שוקי חג מולד ונרשם הרס רב במרכזי הערים. אתר השבועון "נובל אובזרווטור" ציין כי בשבוע הרביעי להפגנות, "ההרס שנרשם היה הרב ביותר מאז תחילת המחאה".

מחאת האפודים הזוהרים החלה באופן רשמי לפני כחודש, אבל תססה במשך חודשים ברשתות החברתיות. היא מכוונת נגד האליטות, נגד הממשלה הצרפתית, נגד שורת מסים, תקנות, הגבלות מהירות ומדיניות פרו-עסקית שאפיינה את השנה וחצי האחרונות, ובעיקר נגד הנשיא שהוביל אותן - עמנואל מקרון.

הנשיא הצרפתי, שהצליח לכבוש במפתיע את הרחוב הצרפתי במאי 2017 בראש תנועה פוליטית חדשה ועצמאית, הבטיח במיומנות עתיד ורוד ל-67 מיליון תושבי צרפת. כשהעתיד הזה התמהמה מלהתממש, ועל רק הסתבכותו בשורת אמירות מזלזלות כלפי המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך בצרפת ואנשי הצווארון הכחול, התהפך הרחוב ופנה נגדו.

מקרון כבר התקפל חלקית בשבוע שעבר, כשהבטיח לבטל את המס הנוסף על בנזין ודיזל שהיה אחד מהקטליזטורים למחאה. אבל כפי שהוכיחו אירועי סוף השבוע, הצעד לא עזר לשכך אותה לחלוטין. היום (ב') נפגש מקרון עם ראשי איגודים מקצועיים ונציגי עובדים, ובערב הוא צפוי לשאת נאום "הכאה על חטא", שבו יודה בטעויות שעשה ויכריז על שורת מחוות כלפי ציבור האפודים הזוהרים, בניסיון למנוע שבוע נוסף של מחאה אלימה. בנאום הערב הודיע מקרון על העלאת שכר המינימום ב-100 יורו בחודש, והבטיח פטור ממסים על שעות נוספות לעובדים עד סוף השנה. הוא גם הבטיח להגדיל מעשית את הפנסיות למי שמקבלים פחות מ-2000 יורו בחודש והודיע כי יעודד מעסיקים לשלם בונוסים לסוף השנה. מקרון גם הודיע כי "ייצא לשטח" וייפגש עם ראשי ערים ברחבי צרפת כדי לשמוע מקרוב על המצוקות. הוא הבטיח לא להפחית עוד את המס על רווחים שמסייע לעשירים. הוא גינה את האלימות של אלמנטים בתוך תנועת האפודים הצהובים, אך הצדיק באופן כללי את מחאתם והתנצל על כך ש"בחלק מההערות שלי פגעתי בחלקים מהחברה". "אנו רוצים לחיות בצרפת שבה עובדים יוכלו לחיות באופן הוגן מהמשכורת שלהם", אמר. אין לו הרבה ברירה: 75% מהצרפתים אמרו בשבוע שעבר שהם תומכים במחאה, ורק 20% עדיין תומכים בו כנשיא. "זה הנאום החשוב ביותר שמקרון יישא מאז שהפך לנשיא", כתב העיתון הצרפתי "לה פריזיאן".

ההפגנה הראשונה בחייה

בין הצופים בנאום הערב הייתה גם מרסל ד., בת 56, מאזור כפרי במרכז צרפת, שהשתתפה ביום שבת האחרון בהפגנת האפודים הזוהרים בעיר המחוז הקרובה לביתה - גרה (Guéret). זו הייתה ההפגנה הראשונה שבה השתתפה בחייה, סיפרה אתמול ל"גלובס". מרסל עובדת כמטפלת בקשישים ובאנשים הזקוקים לעזרה, ונוסעת לעתים שעות בדרכים כפריות כדי להגיע ממקרה למקרה. היא משתכרת 1,700 אירו בחודש, בעלה מרוויח 200 אירו פחות ממנה, והשניים מתקשים לגמור את החודש, למרות ששני ילדיהם כבר עזבו את הבית.

"נמאס לנו מהמצב הקיים, שבו אנחנו לא מצליחים לחיות חיים נורמליים עם שתי משכורות. נמאס לנו שהחיים הופכים ליקרים יותר ויותר למרות שהמשכורות שלנו נשארות אותו דבר ואנחנו צריכים לעבוד יותר בעבורן. המחיר של הדלק עולה, המחיר של המוצרים עולה, וכוח הקנייה שלנו יורד. למעשה, אנחנו מרוויחים פחות ופחות. אני אפילו לא מאשימה את מקרון אישית, אלא את כל הממשלה הצרפתית, וממשלות קודמות. זה נמשך לפחות עשור. העשירים מרוויחים יותר, אנחנו מסוגלים לקנות פחות, ואף אחד לא עושה שום דבר כדי לשנות את המצב", אמרה.

מרסל מספרת כי התרגשה לגלות אווירת אחדות בעיר הקטנה שבה השתתפה בהפגנה. היא נסעה אליה ביחד עם גיסה, אחותה ואנשים נוספים, וכולם חסמו את הכיכר המרכזית של העיירה. היא סיפרה כי רבים נמנעו מלצאת לדרכים וכי האווירה הייתה רגועה. "פעם היינו אולי מתביישים להפגין ביחד, בתור מי שלא מרוויחים הרבה כסף. אבל משהו השתנה בשבועות האחרונים - אנשים לא מתביישים לדבר אחד עם השני על הקשיים הכלכליים שלהם".

היא מספרת שהמשטרה המקומית הגיעה בשבת חמושה "בציוד מלא" כדי להפחיד את האנשים, כולל כלי רכב משוריינים, וכי לא היו שום תקריות אלימות. "אם שום דבר לא ישתנה, אני מתכוונת להגיע גם בשבוע הבא", סיפרה, "הכול מתואם ומוכרז בפייסבוק. אמנם אין לי חשבון, אבל אני מתעדכנת דרך קרובי משפחה. חלק מאתנו ייסעו שוב לגרה, חלק ייסעו לפריז. זה כמה שעות נסיעה, אבל אנחנו רוצים שקולנו יישמע".

למרות שלמחאה אין דרישות ברורות ואפילו אין הנהגה מגובשת שאפשר לשאת ולתת איתה, ברור כי הרקע לה הוא כלכלי וחברתי. צרפת הפכה השנה, לפי נתוני ארגון ה-OECD, למדינה הממוסה ביותר בעולם, עם הכנסות ממשלה ממסים בגובה 46.2% מהתמ"ג. בכך, עקפה צרפת את דנמרק, שבה המסים עומדים על 46%. אך בעוד מעמד הביניים הדני שומר על גודלו, והאזרחים מקבלים שירותים רבים ביעילות מהממשלה, בצרפת התמונה שונה. לפי מדד ג'יני, אי השוויון הכלכלי בצרפת גבוה לפחות ב-10% מזה הקיים בדנמרק. מרסל ומשפחתה, כמו רבים אחרים בצרפת, בעיקר בפריפריה, מרגישים שהם בצד המפסיד.

פגיעה כלכלית משמעותית

בינתיים, לצד אי יציבות פוליטית, מעוררות ההפגנות גם חוסר יציבות כלכלי בצרפת. שר האוצר הצרפתי ברונו לה-מר אמר בסוף השבוע כי הן גוררות פגיעה כלכלית משמעותית - "זה אסון למסחר, זה אסון לכלכלה שלנו", אמר.

סופי השבוע העמוסים שלפני חג המולד, שאמורים להיות מוקדשים לרכישה ולבזבוזים, הפכו לימי קרב, עם חנויות מבוצרות ואזורים הסגורים לתנועה. הכלכלה הצרפתית, שדווקא הפגינה סימני התאוששות בשנה האחרונה, בין השאר על רקע הרפורמות שהצליח מקרון להעביר, צפויה להיפגע (ראו מסגרת).

כעת, כל הלחץ נמצא על כתפיו של הנשיא הצרפתי. מקרון אמנם הודיע לציבור מראש מה הולכת להיות המדיניות הכלכלית שלו - רפורמות פרו-עסקיות, ביטול מס על רווחים לטובת העשירים ושינוי חוקי העבודה במטרה להמריץ את הכלכלה - אבל אולי המעיט בהשלכות של הצעדים הללו על החברה.

לא עזרה לו העובדה שבכמה תקריות מתועדות הוא הרוויח תדמית של נשיא מנותק ומתנשא. מוקדם יותר השנה העלה לטוויטר שלו קטע וידיאו שבו גער בנער על כך שקרא לו "מאנו", במקום "אדוני הנשיא"; בפגישה עם מובטלים התגאה ואמר ש"אני יכול לחצות את הכביש ולהשיג עבודה מיד". לפתע, הרפורמות שלו נראו כאילו אינן נעשות לטובת הכלכלה הצרפתית, אלא לטובת האליטה העשירה, שהוא כבנקאי לשעבר בבנק רוטשילד ואחרים - מייצגה.

לכך תרמה העובדה שלמקרון אין מפלגה ותיקה שהוא עומד בראשה. הוא כבש את המפה הפוליטית עם רשימה מאולתרת שצברה את הפופולריות שלה ברשתות החברתיות. מומחים פוליטיים הצביעו על כך שחוסר בסיס ממסדי למפלגה נמצא כעת בעוכריו של הנשיא. הוא נבחר על גלי אהדה ציבורית שהתממשה ברשתות החברתיות, וכעת - אותן הרשתות יכולות להניע את תהליך הסילוק שלו, באותה המהירות שבה הלכי רוח מתחלפים בפייסבוק.

"מוסדות ארגוניים - מפלגות, איגודי עובדים וארגונים - כבר אינם משפיעים או מכוונים את המדיניות, זוהי שעתם של אינדיבידואלים ושל תנועות ציבוריות. המכניזם של הפוליטיקה משתנה באופן מהותי, והיא עוברת לציבור", כתב פרשן המגזין הגרמני "שפיגל".

אירופה מסתכלת בדאגה

זה אינו מקרה שהמחאה מעוררת עניין רב גם מחוץ לצרפת, ובמיוחד במדינת השכנות. אירופה כולה מסתכלת בדאגה על מה שקורה בחודש האחרון בצרפת. עד כה היה מקרון החריג במגמה אירופית של שבירה לימין - איש המרכז המתון שניצח את הימין הפופוליסטי של מארין לה-פן. בניגוד למה שקרה באוסטריה, באיטליה או בבריטניה, היה מקרון איש החזון האירופי שנבחר לתפקיד על בסיס קמפיין שקרא להעמקת האינטגרציה באיחוד. כעת, נראה כי המחאה מתאימה יותר ל"צייטגייסט" האירופי מאשר המדיניות שמקדם מקרון. שניים ממייצגי רוח התקופה, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בארה"ב ושר הפנים האיטלקי מתיאו סלביני, כבר בירכו את המפגינים בצרפת על מחאתם.

מרסל מספרת כי היא חיכתה לנאום הערב. "הייתי רוצה שיכריז על קיצוץ במסים שיאפשר לנו להרוויח יותר, ועל רפורמה שתדאג גם לפנסיות שלנו, לא רק לעשירים. נכון להיום, אם אפסיק לעבוד בגיל 60, אני אקבל בערך 500 אירו בחודש כפנסיה, ולא אוכל לחיות מזה. אבל יותר מהכול, הייתי רוצה שהממשלה תכיר בבעיה שלנו. שיכירו בכך שאנחנו לא מסוגלים לסגור את החודש. שלא ימשיכו להתעלם מאתנו".

אין לה בעיה לשוב ולהשתתף בהפגנה גם בשבוע הבא, אמרה, אם מקרון לא יספק את הסחורה. "הייתי מאוד גאה להשתתף בהפגנה בשבת, ביחד עם אנשים שונים, ועם הרבה צעירים וסטודנטים. עד עכשיו לא ממש דיברנו, עכשיו אנחנו לא מתביישים יותר".